פורום אוצר החכמה

זקן ששכח כתב:בגמרא מופיעה דרשתו של רמי בר חמא בשם רב: עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
ולכאורה תמוהה דרשה זו, שהרי אותיות אלו, הן דל"ת והן יו"ד אין מוצאן מן השפתים,
וכיצד ישפיעו כל כך על השפתים עד שיבלו?

הציץ ונפגע כתב:נכתב ע"ז בפורום בבית המדרש בענין הלשון, יעו"ש.

יאיר כתב:

הציץ ונפגע כתב:נכתב ע"ז בפורום בבית המדרש בענין הלשון, יעו"ש.

זקן ששכח
viewtopic.php?f=17&t=4816#p38191

זקן ששכח כתב:

יאיר כתב:

הציץ ונפגע כתב:נכתב ע"ז בפורום בבית המדרש בענין הלשון, יעו"ש.

זקן ששכח
viewtopic.php?f=17&t=4816#p38191

תודה על ההתחשבות בזקן ומתן הפנייה מדוייקת. לגופו של ענין, אינני מספיק להגיע לכל האשכולות ואשכול זה בכלל.

אי"ס,
א. מכל האותיות ב'דיינו ברכה' יש רק אות שפתית אחת, והיא האות ב'. כך שעדיין טעון ביאור הביטוי 'יבלו שפתותיכם'.
ב. כיצד נסביר את הבבלי?

זקן ששכח כתב:תודה יאיר,
לא תמהתי על שאמרו 'שפתותיכם' בלשון רבים, אלא על שאמר 'יבלו'. שהרי בקושי אות שפתית אחת יש בכל האמירה, וכי בגינה יבלו השפתים?

שמח תשמח כתב:

זקן ששכח כתב:תודה יאיר,
לא תמהתי על שאמרו 'שפתותיכם' בלשון רבים, אלא על שאמר 'יבלו'. שהרי בקושי אות שפתית אחת יש בכל האמירה, וכי בגינה יבלו השפתים?

אין הכוונה שיבלו מלומר את המילה ברכה, אלא מרוב שיצטרכו לברך ברכת הנהנין.

יאיר כתב:

שמח תשמח כתב:

זקן ששכח כתב:תודה יאיר,
לא תמהתי על שאמרו 'שפתותיכם' בלשון רבים, אלא על שאמר 'יבלו'. שהרי בקושי אות שפתית אחת יש בכל האמירה, וכי בגינה יבלו השפתים?

אין הכוונה שיבלו מלומר את המילה ברכה, אלא מרוב שיצטרכו לברך ברכת הנהנין.

לא הבנתי כוונתך..הרי כתוב שם מפורש (לא שזה כפשוטו מובן לי) שיאמרו הרבה פעמים "דיינו ברכות" מה שעונה גם על שאלת זקן.

יאיר כתב:אגב..היכן באמת מצינו כזה דבר שיהודי פשוט או אחד מהגדולים הקפיד לעשר כראוי, עד שהתעשר מאוד עד כדי וכו'..?

{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

חד וחלק כתב:הנה מה שמצאתי בכתביי מזמן לימודי במסכת מכות:
בעץ יוסף (ד"ה עד) הקשה, והרי אותיות המילה 'די' אינן יוצאות מהשפתיים, וכיצד יבלו השפתיים מלאמרם. ותירץ בשם הנפש יהודה, שמכל מקום השפתיים יבלו מחמת פתיחתן באמירת 'די', אף שהן עצמן לא ידברו.

גוראריה כתב:

זקן ששכח כתב:בגמרא מופיעה דרשתו של רמי בר חמא בשם רב: עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
ולכאורה תמוהה דרשה זו, שהרי אותיות אלו, הן דל"ת והן יו"ד אין מוצאן מן השפתים,
וכיצד ישפיעו כל כך על השפתים עד שיבלו?

ראיתי פעם פירוש כזה: השפתיים אינן בלות מרוב שימוש אלא מחוסר שימוש, והמליצה היא שהן תבלינה מרוב אי שימוש בהן כיון שיאמרו 'די' כל הזמן...
איני זוכר המקור.

איש_ספר כתב:בשנה בשנה קראתי פעם סיפור על גאונותו של הרב הרצוג מפי משמשו. היה פעם והרב הרצוג נסע באחת מעיירות סקוטלנד מקום רבנותו, לפתע ירד לדרך בעל בית אחד וסימן לעגלה לעצור, ואמר שיש לו שאלה בהולה מאד, ואז הציע את שאלתו בענין הדי והשפתיים. הרב הרצוג השיבו מיד, בירושלמי אמרו: עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה. וממילא הכל מיושב. ודפח"ח.

עד בלי די, דיינו ברכות, תענית פ"ג ה"ט. וניחא מה שמקשים דדי אינו מוצא השפה, ומהו עד שיבלו שפתותיכם, אמנם סמך על ברכה, שאמירת די לבד אינו מציין מה, אבל באמרו ברכות יציין הדי המרובה, ובומ"ף משפתים.

גוראריה כתב:

זקן ששכח כתב:בגמרא מופיעה דרשתו של רמי בר חמא בשם רב: עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
ולכאורה תמוהה דרשה זו, שהרי אותיות אלו, הן דל"ת והן יו"ד אין מוצאן מן השפתים,
וכיצד ישפיעו כל כך על השפתים עד שיבלו?

ראיתי פעם פירוש כזה: השפתיים אינן בלות מרוב שימוש אלא מחוסר שימוש, והמליצה היא שהן תבלינה מרוב אי שימוש בהן כיון שיאמרו 'די' כל הזמן...
איני זוכר המקור.

מה שנכון נכון כתב:ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

יאיר כתב:אגב..היכן באמת מצינו כזה דבר שיהודי פשוט או אחד מהגדולים הקפיד לעשר כראוי, עד שהתעשר מאוד עד כדי וכו'..?

{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

מה שנכון נכון כתב:ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

בחושךאור1 כתב:זכורני (במעורפל) כי ראיתי לבעל התורה תמימה בספרו תוספת ברכה שעמד על שאלה זו ולפי זה פשט כהגרסה השניה המובאת בעניין.

אולי מישהו יוכל לרענן את זכרוני במראה המקום?

איש_ספר כתב:בשנה בשנה קראתי פעם סיפור על גאונותו של הרב הרצוג מפי משמשו. היה פעם והרב הרצוג נסע באחת מעיירות סקוטלנד מקום רבנותו, לפתע ירד לדרך בעל בית אחד וסימן לעגלה לעצור, ואמר שיש לו שאלה בהולה מאד, ואז הציע את שאלתו בענין הדי והשפתיים. הרב הרצוג השיבו מיד, בירושלמי אמרוף עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה. וממילא הכל מיושב. ודפח"ח.

מרחביה כתב:וכן כתב הרב קוק, במחברת 'בויסק ב'' אות לג. וכמדומני הביאו באשכול ההוא עוד שבארו כן.

דראל כתב:עוד אחת מההוכחות כי האות ד' צריכה להיות מבוטאת כמו TH.

אוצר החכמה כתב:גם התימנים הוגים רק ד רפוייה בצורה הדומה קצת למה שציינת, אבל כאן מדובר בד דגושה בראש מילה.

בריושמא כתב:

מה שנכון נכון כתב:ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

והפשט הברור - שכתב רבנו משנ"נ באותיות זעירות ומבוישות - מונח בקרן זוית, מוריד דמעותיו ושואל: למה לא ברכונו חכמינו: עד שיבלו פשטותינו מלומר די?

בריושמא כתב:

מה שנכון נכון כתב:ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

והפשט הברור - שכתב רבנו משנ"נ באותיות זעירות ומבוישות - מונח בקרן זוית,
מוריד דמעותיו ושואל:
למה לא ברכונו חכמינו: עד שיבלו פשטותינו מלומר די?

יאיר כתב:{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

חיימשה כתב: שראיתי שלומדים זה מכפל הלשון, עשר תעשר.

בקרו טלה כתב:

יאיר כתב:{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

עי' בארחות חיים - כתר ראש

חיימשה כתב: שראיתי שלומדים זה מכפל הלשון, עשר תעשר.

עי' בסוף הע' ב