אב בבינה כתב:א. פשוט שאם יש גזירת שמד לעקור התורה לכו"ע אין מרידה או התגרות באומות שלא לכוף לגזירה. ואם הדרך היחיד להצליח בזה הוא ללחום מלחמה, וודאי שזה מותר.
ב. בן כוזיבא, מאידך אמר על עצמו שהוא משיח, ובאמת במדרש בשיר השירים מפורש שעבר על ג' שבועות [וזה לא חידוש של הויא"מ...] כתוב שמה שעבר על "דחיקת הקץ". משמע שלא היו לוחמים סתם נגד גזירות.
חשבתי עכשיו באמת למה לא כתוב בבן כוזיבא שעבר גם על מרידה באומות, ואולי יש לומר שאם באמת היו לוחמים נגד שמד אה"נ אין מרידה באומות, ולא נשאר טענה אלא שאמר על עצמו שהוא משיח, ודחק הקץ. אולי.
viewtopic.php?f=55&t=39824&p=458618#p457928
א. לגבי שב-ואל-תעשה אין ספק שאתה צודק, אבל לקום ולמרוד, נדמה לי שלפי הויא"מ אין מה שיתיר דבר כזה. אבל אולי אני טועה.
ב. לא כתוב שם שב"כ עבר על הג"ש, וזה כן חידוש של הויא"מ.
מה שכתוב שם הוא נגד הויא"מ. אני מעתיק את המדרש מהקישור שנתת:
רבי אוניא אמר:
ד' שבועות השביען, כנגד ד' דורות, שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן:
אחד בימי עמרם,
ואחד בימי דיניי,
ואחד בימי בן כוזבא,
ואחד בימי שותלח בן אפרים.
הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת.
ממדרש זה משמע שלא נאמרו אלא ד' שבועות כנגד ד' דורות שנכשלו בניסיונם לדחוק את הקץ, כלומר רק ד' דורות אלו הושבעו, ואם בדור אחר ינסו לדחוק את הקץ, הם לא יעברו על שום שבועה.
זה נשמע קצת מצחיק, מה גם שאפשר לשאול מהיכן היה עליהם לדעת שהשבועה מתייחסת אליהם, אולי היא מתייחסת לדור אחר (וגם זה נשמע מצחיק).
מה שאני לומד מכל זה הוא שהמדרש מעולם לא התכוון לומר שיש איסור כזה שנקרא ג"ש. ישנה אמירה או המלצה להיזהר מדחיקת הקץ. לא כתוב מתי כן ומתי לא, ודברי המדרש נאמרו מתוך חכמה שלאחר מעשה, שמה שעשו באותם דורות טוב לו שלא נעשה.