לפשר הפסקה שלא במקומה בעליית שישי בפר' כי תשא

[נוטר הכרמים]

בחומשים שלפנינו מופיעה עליית 'שישי' בין הפסוקים ט – י בפרק לד, וקריאת שישי פותחת "ויאמר הנה אנכי כרת ברית".

ולכאורה צ"ב, הרי בקריאת 'ויחל' לתענית ציבור' מסיימים את הקריאה בפס' י,
וכן בדין, שהרי מפורש בדברי הגמ' בראש השנה (יז, ב) אמר רב יהודה ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כרת ברית.

ומאידך, בשבת חול המועד של חג הפסח וחג הסוכות שקורין חלק גדול מפרשת כי תשא, מפסיקין רק לאחר הנה אנכי, ומתחילין 'שמר לך'.

יתירה מזו, ברמ"א (יו"ד הל' ס"ת סי' רעג סעיף ו): הגה: יש סופרים מדקדקים לכתוב (אותיות) בי"ה שמ"ו בראש העמודים, ובש"ך ס"ק ה ובט"ז ס"ק ד דשי"ן היינו שמר לך. הרי שישנה קפידא לחלק את הפרשה ולשימה בריש העמוד.

ומעתה צריך פשר מקור הדבר להוסיף את הפס' הנה אנכי בתחילת הקריאה שלא מענינה.

[קו ירוק]

אכן שאלה קשה. יש לציין שגם בחומש העמ"ד, הדפיס מרן הנצי"ב כך.
וכ"ה בספרים מדויקים רבים.

[נוטר הכרמים]

שאלתי כמה ת"ח ולא היה בפיהם מענה.

אודה למקורות לשינוי ההפסקה, אם מישהו יכול לבדוק לי ב'מנהגים דק"ק וורמיישא של הרב המבורגר כרך ב' סי' רצט.

[יוצא פוניבז']

כבר מזמן הוקשה לי, ואכן נודע לי שיש קהילות שמפסיקים לפני שמר לך.
ככלל מפריע לי עוד כל מיני חלוקות שרירותיות של המחלקים, כך למשל כשמחברים ב' פרשות, היה מן הראוי לאחד כל ב' עליות לעליה אחת יחד ותו לא. אך מעניין שהמחלקים החליטו "לגוון" קצת, ובהרבה מקרים עשו חלוקה שונה. כך למשל השבוע נקרא ללוי שלוש עליות 'רגילות', המסתכמות יחד בכשנים וחצי עמודים בס"ת, והשלישי יקרא רק עליה 'רגילה' אחת, כחצי עמוד בס"ת.

[יוסף בניהו]

בחומשי "איש מצליח" בהוראת מרן הגר"מ מאזוז
ההפסקה היא לפני שמר לך

[יהודה בן יעקב]

כך למשל השבוע נקרא ללוי שלוש עליות 'רגילות', המסתכמות יחד בכשנים וחצי עמודים בס"ת, והשלישי יקרא רק עליה 'רגילה' אחת, כחצי עמוד בס"ת.

מקור הדברים במג"א סי' תכח, ח מצמח צדק סי' נו.

[יהודה בן יעקב]

אם מישהו יכול לבדוק לי ב'מנהגים דק"ק וורמיישא של הרב המבורגר כרך ב' סי' רצט.

מנהגים.png (23.36 KiB) נצפה 5084 פעמים

[נוטר הכרמים]

יישר כח.

ומה מציין בהערה?

[נוטר הכרמים]

כתב לי חכ"א מכאן:

השאלה לא מובנת לי.
ע"פ הפשט המילים הנה אנכי כורת ברית מתייחסות להמשך המצוות. נאמר בהם ויאמר בפני עצמו וכדמסיים בסוף כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית.
הכתיבה בראש העמוד אינה מציינת חלוקה כפי שאינה מציינת חלוקה בשאר הדברים שנכתבים בראש העמוד.

=====

המקור לסיים בתענית ב'עשה עמך' הוא אכן בראשונים,
אבל המקור לסיים שם בשבת חוה"מ אינו ברור לי. בלבוש כתוב שמסיימים ונחלתנו הן בשבת חוה"מ והן ביום ג' דחוה"מ.
לכן נראה שהסיום ב'ונחלתנו' הוא העיקרי לפי משמעות הפסוקים וכן צריך להפסיק גם בשבת חוה"מ, ובתענית נהגו להוסיף את הפסוק ויאמר וגו' כדי להזכיר עשיית נפלאות אשר מצפים להם.

[יהודה בן יעקב]

ומה מציין בהערה?

מנהג.png (13.02 KiB) נצפה 5086 פעמים

[אספקלריא]

בחומש "תורה אור" ליוורנו תקנ"ה עם "נחל קדומים" להרב חיד"א, כתוב שעליית שישי מתחילה אחרי "אשר אני עושה עמך". (וכן סוף הקריאה לתענית).
אך אינו כ"כ ברור, כי יש סימון של הפסקה גם פסוק לפני כן, אחרי "ונחלתנו".
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr

[יוצא פוניבז']

כך למשל השבוע נקרא ללוי שלוש עליות 'רגילות', המסתכמות יחד בכשנים וחצי עמודים בס"ת, והשלישי יקרא רק עליה 'רגילה' אחת, כחצי עמוד בס"ת.

מקור הדברים במג"א סי' תכח, ח מצמח צדק סי' נו.

כראה אתה אוחז עוד בכי תשא (שיש ענין לקרוא את העגל ללוי), אני דברתי על ויקהל פקודי.

[יוצא פוניבז']

ולעצם הענין, מצינו כמה פעמים שלפעמים מסיימים בפסוק מסויים בשביל להדגיש אותו ואף אם הוא באמצע ענין, עי' בפרשיות וארא בלק ושחרית יוה"כ, ויתכן שזה הטעם כאן.

[הבטחתי]

בתקון יששכר הביא שני מנהגים שונים בזה
הא' שמפסיקים ב'וישתחו', דהיינו פסוק אחד קודם.
והשני שאין שם כלל הפסקה בכל הענין אלא מפסיקים קודם ב'ופני לא יראו', ואחר כך בסוף הענין 'בחלב אמו'.

[אישצפת]

בקובץ סיני שנה ס' כרך קיט נכתב על ענין הנפסקות בארוכה וגם אנכי אי"ש צעי'ר כתבתי על סדר ההפסקות הנהוג ומקורו בירחון יתד המאיר.
ולעצם השאלה אביא כאן מקובץ סיני הנ"ל טבלת סיכום המנהגים להפסקות בפרשת כי תשא.

[מרדכי וינטרויב]

באשכנז היתה פרשה סתומה או פתוחה בין פסוק ט לפסוק י ומשום כך אין מפסיקים בויחל הסמוך לפרשה פחות מג' פסוקים.

[יוצא פוניבז']

באשכנז היתה פרשה סתומה או פתוחה בין פסוק ט לפסוק י ומשום כך אין מפסיקים בויחל הסמוך לפרשה פחות מג' פסוקים.

הכוונה שהיתה פרשה בין ונחלתנו לבין ויאמר הנה אנכי כורת ברית? א"כ איך ממשיכים בתעניות עוד פסוק?
כידע היה אצלם פרשה סדורה בפסוק ויאמר ה' אל משה ראיתי וכו'. (שמות לב ט). וכ"ה בס' תגי. ולכן נתקשו התוס' איך פותחים בויחל. אבל מענין הסיום לא דנו כלל.

[מרדכי וינטרויב]

ייתכן שהתבלבלתי עם "ויאמר... ראיתי". אבדוק ברשימותיי.

[נוטר הכרמים]

כיוצא בזה, בפרשת שמיני (ט, כג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־ד' אֶל־כָּל־הָעָֽם, כאן מופיעה בפסקה לעליית שלישי, בעוד ההמשך הוא (כד) וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י ד' וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־ פְּנֵיהֶֽם, והרי זה המשך אחד ממש, וכמו שביאר רשב"ם על אתר: ויבא משה ואהרן אל אהל מועד - להתפלל שתרד האש: וירא כבוד י"י אל כל העם - כיצד? ותצא אש מלפני י"י מבית קודשי הקדשים דרך מזבח הזהב להקטיר קטרת שהוא קודם להקטרת תמיד כדאמר במסכת יומא, ושם מצא בני אהרן אצל [מזבח] הזהב ושרפן, ואחר כך יצא ובא לו על המזבח ותאכל על המזבח את העולה ואת השלמים.

וצריך בירור.

[קו ירוק]

עדיין פשוטו של מקרא כבוד ה' שנראה בענין הוא לא במה שירדה האש, אלא שהסכימה דעתו לברכת משה ואהרן.
ושפיר יש כאן הפסקה בין גברא לגברא

[יוצא פוניבז']

אולי לא רצו להתחיל בענין בני אהרן.

ואגב, כנראה שאותם מחלקי עליות הקפידו גם שלא לסיים עלייה עם מילים השייכות לטומאה. האם אכן יש בזה איזה ענין?
ופרשת פרה הרי מסיימת "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב", ולא חשו בזה.

[קו ירוק]

כתב לי חכ"א מכאן:

השאלה לא מובנת לי.
ע"פ הפשט המילים הנה אנכי כורת ברית מתייחסות להמשך המצוות. נאמר בהם ויאמר בפני עצמו וכדמסיים בסוף כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית.
הכתיבה בראש העמוד אינה מציינת חלוקה כפי שאינה מציינת חלוקה בשאר הדברים שנכתבים בראש העמוד.

=====

המקור לסיים בתענית ב'עשה עמך' הוא אכן בראשונים,
אבל המקור לסיים שם בשבת חוה"מ אינו ברור לי. בלבוש כתוב שמסיימים ונחלתנו הן בשבת חוה"מ והן ביום ג' דחוה"מ.
לכן נראה שהסיום ב'ונחלתנו' הוא העיקרי לפי משמעות הפסוקים וכן צריך להפסיק גם בשבת חוה"מ, ובתענית נהגו להוסיף את הפסוק ויאמר וגו' כדי להזכיר עשיית נפלאות אשר מצפים להם.

לא הבנתי את דברי החכם המיישב את השאלה הקשה של פתיחת האשכול.
הפסוק הנה אנכי כורת ברית לא מתייחס להמשך הפסוקים! כאן מיירי אף בפשוטו של מקרא לברית של מידות רחמים כדאמרו חז"ל או על בקשת משה "ילך נא ה' בקרבנו" כרת הקב"ה ברית על כך, ואף הסיפא של הפסוק נגד כל עמך אעשה נפלאות זה מה שביקש משה ונפלינו אני ועמך, וכדפירש"י ורשב"ם (ואף שכבר נענה לו ע"ז קודם לכן "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה).
גם אין משמעות להתייחסות הפסוק הנה אנכי כרת ברית גו' לפסוקים שאחריו. ואמנם בפרשה שאחריה יש שוב חזרה על הדברים "כתב לך את הדברים האלה גו' כרתי איתך ברית ואת ישראל", ודוקא היא הנותנת שהפסוקים שמר לך זה ענין חדש, ולכן חזרה התורה ופירשה.

[לבי במערב]

. . ופרשת פרה הרי מסיימת "והנפש הנוגעת תטמא עד הערב", ולא חשו בזה.

וכן פ' ויקרא ("לאשמה בה"), תזריע ("או לטמאו") ומצורע ("עם טמאה"), ועוד.