מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

היתר רפואה בשיטת האב"ע

איתור מקורות נעלמים, מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
זקן ששכח
הודעות: 2646
הצטרף: ג' מאי 25, 2010 12:03 am

היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי זקן ששכח » ה' יוני 03, 2010 12:15 am

כתב ר' אברהם אבן עזרא (שמות כא יט) שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בִּפְנִים בַּגּוּף ביד השם לרפאתו.
והנה כתב הוא עצמו (תהילים לב י) ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.
לכאורה נראה שאין שתי אמירותיו זהות ואינן שוות במשמעותן.
אנקוט בדוגמא: פעמים שנפגע על ידי מכת אדם פגיעות פנימיות, ואז ע"פ המבואר בחומש שמות אין לו לדרוש ברופאים, אולם ע"פ דבריו בתהלים, אף בכגון דא יש לו לדרוש ברופאים.
ומה יעשה אדם בדוגמא שכזו?

זקן ששכח
הודעות: 2646
הצטרף: ג' מאי 25, 2010 12:03 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי זקן ששכח » ה' יוני 03, 2010 8:48 pm

האין מי שיוכל לחלק או לאחד?

המעיין
הודעות: 1206
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 12:06 pm

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי המעיין » ה' יוני 03, 2010 9:32 pm

כמדומני שבאדרת אליהו על התורה שהוא קיצור המכילתא כתב כדברי האב"ע

זקן ששכח
הודעות: 2646
הצטרף: ג' מאי 25, 2010 12:03 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי זקן ששכח » ה' יוני 03, 2010 10:44 pm

אבל לכאורה יש בדבריו סתירה מהכא להתם.

נויירא
הודעות: 346
הצטרף: ד' מאי 05, 2010 8:21 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי נויירא » ו' יוני 04, 2010 3:17 am

זה מה שאוכל להוסיף לבנתיים:

דברי הראב"ע הינם בג' מקומות:
משפטים כא-יט:
רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב: כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח). וכתוב באסא גם בחליו לא דרש את ה', כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). - וכן בר' בחיי שם,
משפטים כג-כה:
ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדת. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו, יד). והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף. והנה לא יפחד שומר התורה מהם. וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב: גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). והנה דברתי על חכמת הרפואות.
תילים לב-י:
ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.

היו שהבינו בכוונתו בפר' משפטים שמצד חוסר הידע באברים פנמיים, כשיטת הכו"פ קפח-ה ופשוט שאיננה היום [גם בלי טענת ז. סגל, שנה בשנה תשמ"ב עמ' 204 מצד האפשרות לראות ע"י מכשירי ההדמיה הר"ז גלוי כחיצוני].

אולם ברור מדברי ראב"ע בהמשך משפטים ובתילים שהנושא עקרוני, ובר' בחיי [כא-יט] אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר, וביותר מהוכחתו מאסא שנענש על כך שדרש ברופאים [ול"ל שמאחר שהוא השתדלות מסופקת שוב בהכרח נחסר בבטחון וזהו סיבה לעונש], ואי"ז מחמת בטחון בה' המרפא ע"ד הרמב"ן [כפי ששגה צי"א ח"ה רמת רחל א' או"ב בהשוואתם], אלא מאחר שהרפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו, שזהו הסיבה שהביא ה' עליו את החולי ומה יועיל בלעדיו ובסילוק הסיבה אין סיבה שה' לא יסלק החולי, וראה דבריו בהמשך משפטים שהנפש מטבעו שומר את הגוף מחולי, שומר ומרפא, ובחלישות כח הנפש מחמת החטא יוכל החולי לבא עליו.

מעתה, ברור שעיקר כוונת ראב"ע לחלק בין בידי שמים לבידי אדם, שבידי אדם הרי האדם הוא שהכריח את המכה, והיא איננה מגזירת שמים [עפ"י שיטת הראב"ע ועוד בבחירה להרע], וממילא במכה ע"י אדם אין סיבה שלא לדרוש ברופאים [דלא אכפ"ל מצד הבטחון שה' ירפא], אא"כ נוצר ממנו מכה פנימית, שלעולם איננה מוכרחת מבחירת האדם והכאתו, כזיהום ואפילו נקע או שבר [מכת חרב ודאי נכללת במכה חיצונית], וביותר בצירוף הראב"ע בהמשך משפטים שהנפש היתה מונעת החלק הפנימי שבחולי, לולי חולשתה מהחטא.

גם בב"ח יו"ד של"ו דשו"ט בהוכחה מאסא, דן מצד היותו בידי שמים, וכ"ה בשערי צדק [פענעט] יו"ד קמ"ג יעוי"ש חידושו דכו"ע מודו בחולי מלידה כראב"ע [ובבית ועד לחכמים משנת תר"צ סי' כ"ו האריך ר"י ולץ לדחותו].

ואגב, אל הכרעת הפוסקים שלא כראב"ע [ודלא כאבנ"ז חו"מ קצ"ג שחשש לחומרא], יש לצרף מדרש חמוד [לחסרי הסבלנות אדגיש ת'קטעים העיקריים]:

מעשה בר' ישמעאל ור"ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, א"ל רבותי אמרו לי במה אתרפא, א"ל עשה כך וכך עד שתתרפא, א"ל ומי הכה אותי? א"ל הקב"ה. א"ל ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו? א"ל מה מלאכתך, א"ל עובד אדמה אני והרי המגל בידי, א"ל מי ברא את הכרם, א"ל הקב"ה, א"ל ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו, א"ל אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה, א"ל שוטה שבעולם, ממלאכתך (צ"ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו (שם /תהלים ק"ג/), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף הזבל הוא הסם ומיני רפואה ואיש אדמה הוא הרופא [מדרש תמורה, אוצ"מ 580].

אגב, סתם בשביל העקשן, ביבי"א ח"ד חו"מ ו' [או"ד] במה שאין הלכה כראב"ע, הביא את התשב"ץ ח"א נ"א שהראב"ע לא היה בקי בדינים.
נערך לאחרונה על ידי נויירא ב ו' יוני 04, 2010 3:22 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

נויירא
הודעות: 346
הצטרף: ד' מאי 05, 2010 8:21 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי נויירא » ו' יוני 04, 2010 3:21 am

נויירא כתב:קפצתי לרגע, וזה מה שאוכל להוסיף לבנתיים:

דברי הראב"ע הינם בג' מקומות:
משפטים כא-יט:
רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב: כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח). וכתוב באסא גם בחליו לא דרש את ה', כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב) -וכ"כ הגר"א באדרת אליהו שם.
משפטים כג-כה:
ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדת. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו, יד). והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף. והנה לא יפחד שומר התורה מהם. וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב: גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). והנה דברתי על חכמת הרפואות.
תילים לב-י:
ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.

היו שהבינו בכוונתו בפר' משפטים שמצד חוסר הידע באברים פנמיים, כשיטת הכו"פ קפח-ה ופשוט שאיננה היום [גם בלי טענת ז. סגל, שנה בשנה תשמ"ב עמ' 204 מצד האפשרות לראות ע"י מכשירי ההדמיה הר"ז גלוי כחיצוני].

אולם ברור מדברי ראב"ע בהמשך משפטים ובתילים שהנושא עקרוני, ובר' בחיי [כא-יט] אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר, וביותר מהוכחתו מאסא שנענש על כך שדרש ברופאים [ול"ל שמאחר שהוא השתדלות מסופקת שוב בהכרח נחסר בבטחון וזהו סיבה לעונש], ואי"ז מחמת בטחון בה' המרפא ע"ד הרמב"ן [כפי ששגה צי"א ח"ה רמת רחל א' או"ב בהשוואתם], אלא מאחר שהרפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו, שזהו הסיבה שהביא ה' עליו את החולי ומה יועיל בלעדיו ובסילוק הסיבה אין סיבה שה' לא יסלק החולי, וראה דבריו בהמשך משפטים שהנפש מטבעו שומר את הגוף מחולי, שומר ומרפא, ובחלישות כח הנפש מחמת החטא יוכל החולי לבא עליו.

מעתה, ברור שעיקר כוונת ראב"ע לחלק בין בידי שמים לבידי אדם, שבידי אדם הרי האדם הוא שהכריח את המכה, והיא איננה מגזירת שמים [עפ"י שיטת הראב"ע ועוד בבחירה להרע], וממילא במכה ע"י אדם אין סיבה שלא לדרוש ברופאים [דלא אכפ"ל מצד הבטחון שה' ירפא], אא"כ נוצר ממנו מכה פנימית, שלעולם איננה מוכרחת מבחירת האדם והכאתו, כזיהום ואפילו נקע או שבר [מכת חרב ודאי נכללת במכה חיצונית], וביותר בצירוף הראב"ע בהמשך משפטים שהנפש היתה מונעת החלק הפנימי שבחולי, לולי חולשתה מהחטא.

גם בב"ח יו"ד של"ו דשו"ט בהוכחה מאסא, דן מצד היותו בידי שמים, וכ"ה בשערי צדק [פענעט] יו"ד קמ"ג יעוי"ש חידושו דכו"ע מודו בחולי מלידה כראב"ע [ובבית ועד לחכמים משנת תר"צ סי' כ"ו האריך ר"י ולץ לדחותו].

ואגב, אל הכרעת הפוסקים שלא כראב"ע [ודלא כאבנ"ז חו"מ קצ"ג שחשש לחומרא], יש לצרף מדרש חמוד [לחסרי הסבלנות אדגיש ת'קטעים העיקריים]:

מעשה בר' ישמעאל ור"ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, א"ל רבותי אמרו לי במה אתרפא, א"ל עשה כך וכך עד שתתרפא, א"ל ומי הכה אותי? א"ל הקב"ה. א"ל ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו? א"ל מה מלאכתך, א"ל עובד אדמה אני והרי המגל בידי, א"ל מי ברא את הכרם, א"ל הקב"ה, א"ל ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו, א"ל אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה, א"ל שוטה שבעולם, ממלאכתך (צ"ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו (שם /תהלים ק"ג/), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף הזבל הוא הסם ומיני רפואה ואיש אדמה הוא הרופא [מדרש תמורה, אוצ"מ 580].

וסתם בשביל העקשן, ביבי"א ח"ד חו"מ ו' [או"ד] במה שאין הלכה כראב"ע, הביא את התשב"ץ ח"א נ"א שהראב"ע לא היה בקי בדינים.


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: הבטחתי, חיים שאול ו־ 31 אורחים