מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
זקן ששכח
הודעות: 2729
הצטרף: ג' מאי 25, 2010 12:03 am

היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי זקן ששכח » ה' יוני 03, 2010 12:15 am

כתב ר' אברהם אבן עזרא (שמות כא יט) שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בִּפְנִים בַּגּוּף ביד השם לרפאתו.
והנה כתב הוא עצמו (תהילים לב י) ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.
לכאורה נראה שאין שתי אמירותיו זהות ואינן שוות במשמעותן.
אנקוט בדוגמא: פעמים שנפגע על ידי מכת אדם פגיעות פנימיות, ואז ע"פ המבואר בחומש שמות אין לו לדרוש ברופאים, אולם ע"פ דבריו בתהלים, אף בכגון דא יש לו לדרוש ברופאים.
ומה יעשה אדם בדוגמא שכזו?

זקן ששכח
הודעות: 2729
הצטרף: ג' מאי 25, 2010 12:03 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי זקן ששכח » ה' יוני 03, 2010 8:48 pm

האין מי שיוכל לחלק או לאחד?

המעיין
הודעות: 1219
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 12:06 pm

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי המעיין » ה' יוני 03, 2010 9:32 pm

כמדומני שבאדרת אליהו על התורה שהוא קיצור המכילתא כתב כדברי האב"ע

זקן ששכח
הודעות: 2729
הצטרף: ג' מאי 25, 2010 12:03 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי זקן ששכח » ה' יוני 03, 2010 10:44 pm

אבל לכאורה יש בדבריו סתירה מהכא להתם.

נויירא
הודעות: 347
הצטרף: ד' מאי 05, 2010 8:21 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי נויירא » ו' יוני 04, 2010 3:17 am

זה מה שאוכל להוסיף לבנתיים:

דברי הראב"ע הינם בג' מקומות:
משפטים כא-יט:
רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב: כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח). וכתוב באסא גם בחליו לא דרש את ה', כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). - וכן בר' בחיי שם,
משפטים כג-כה:
ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדת. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו, יד). והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף. והנה לא יפחד שומר התורה מהם. וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב: גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). והנה דברתי על חכמת הרפואות.
תילים לב-י:
ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.

היו שהבינו בכוונתו בפר' משפטים שמצד חוסר הידע באברים פנמיים, כשיטת הכו"פ קפח-ה ופשוט שאיננה היום [גם בלי טענת ז. סגל, שנה בשנה תשמ"ב עמ' 204 מצד האפשרות לראות ע"י מכשירי ההדמיה הר"ז גלוי כחיצוני].

אולם ברור מדברי ראב"ע בהמשך משפטים ובתילים שהנושא עקרוני, ובר' בחיי [כא-יט] אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר, וביותר מהוכחתו מאסא שנענש על כך שדרש ברופאים [ול"ל שמאחר שהוא השתדלות מסופקת שוב בהכרח נחסר בבטחון וזהו סיבה לעונש], ואי"ז מחמת בטחון בה' המרפא ע"ד הרמב"ן [כפי ששגה צי"א ח"ה רמת רחל א' או"ב בהשוואתם], אלא מאחר שהרפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו, שזהו הסיבה שהביא ה' עליו את החולי ומה יועיל בלעדיו ובסילוק הסיבה אין סיבה שה' לא יסלק החולי, וראה דבריו בהמשך משפטים שהנפש מטבעו שומר את הגוף מחולי, שומר ומרפא, ובחלישות כח הנפש מחמת החטא יוכל החולי לבא עליו.

מעתה, ברור שעיקר כוונת ראב"ע לחלק בין בידי שמים לבידי אדם, שבידי אדם הרי האדם הוא שהכריח את המכה, והיא איננה מגזירת שמים [עפ"י שיטת הראב"ע ועוד בבחירה להרע], וממילא במכה ע"י אדם אין סיבה שלא לדרוש ברופאים [דלא אכפ"ל מצד הבטחון שה' ירפא], אא"כ נוצר ממנו מכה פנימית, שלעולם איננה מוכרחת מבחירת האדם והכאתו, כזיהום ואפילו נקע או שבר [מכת חרב ודאי נכללת במכה חיצונית], וביותר בצירוף הראב"ע בהמשך משפטים שהנפש היתה מונעת החלק הפנימי שבחולי, לולי חולשתה מהחטא.

גם בב"ח יו"ד של"ו דשו"ט בהוכחה מאסא, דן מצד היותו בידי שמים, וכ"ה בשערי צדק [פענעט] יו"ד קמ"ג יעוי"ש חידושו דכו"ע מודו בחולי מלידה כראב"ע [ובבית ועד לחכמים משנת תר"צ סי' כ"ו האריך ר"י ולץ לדחותו].

ואגב, אל הכרעת הפוסקים שלא כראב"ע [ודלא כאבנ"ז חו"מ קצ"ג שחשש לחומרא], יש לצרף מדרש חמוד [לחסרי הסבלנות אדגיש ת'קטעים העיקריים]:

מעשה בר' ישמעאל ור"ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, א"ל רבותי אמרו לי במה אתרפא, א"ל עשה כך וכך עד שתתרפא, א"ל ומי הכה אותי? א"ל הקב"ה. א"ל ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו? א"ל מה מלאכתך, א"ל עובד אדמה אני והרי המגל בידי, א"ל מי ברא את הכרם, א"ל הקב"ה, א"ל ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו, א"ל אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה, א"ל שוטה שבעולם, ממלאכתך (צ"ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו (שם /תהלים ק"ג/), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף הזבל הוא הסם ומיני רפואה ואיש אדמה הוא הרופא [מדרש תמורה, אוצ"מ 580].

אגב, סתם בשביל העקשן, ביבי"א ח"ד חו"מ ו' [או"ד] במה שאין הלכה כראב"ע, הביא את התשב"ץ ח"א נ"א שהראב"ע לא היה בקי בדינים.
נערך לאחרונה על ידי נויירא ב ו' יוני 04, 2010 3:22 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

נויירא
הודעות: 347
הצטרף: ד' מאי 05, 2010 8:21 am

Re: היתר רפואה בשיטת האב"ע

הודעהעל ידי נויירא » ו' יוני 04, 2010 3:21 am

נויירא כתב:קפצתי לרגע, וזה מה שאוכל להוסיף לבנתיים:

דברי הראב"ע הינם בג' מקומות:
משפטים כא-יט:
רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב: כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח). וכתוב באסא גם בחליו לא דרש את ה', כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב) -וכ"כ הגר"א באדרת אליהו שם.
משפטים כג-כה:
ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדת. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו, יד). והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף. והנה לא יפחד שומר התורה מהם. וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב: גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). והנה דברתי על חכמת הרפואות.
תילים לב-י:
ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.

היו שהבינו בכוונתו בפר' משפטים שמצד חוסר הידע באברים פנמיים, כשיטת הכו"פ קפח-ה ופשוט שאיננה היום [גם בלי טענת ז. סגל, שנה בשנה תשמ"ב עמ' 204 מצד האפשרות לראות ע"י מכשירי ההדמיה הר"ז גלוי כחיצוני].

אולם ברור מדברי ראב"ע בהמשך משפטים ובתילים שהנושא עקרוני, ובר' בחיי [כא-יט] אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר, וביותר מהוכחתו מאסא שנענש על כך שדרש ברופאים [ול"ל שמאחר שהוא השתדלות מסופקת שוב בהכרח נחסר בבטחון וזהו סיבה לעונש], ואי"ז מחמת בטחון בה' המרפא ע"ד הרמב"ן [כפי ששגה צי"א ח"ה רמת רחל א' או"ב בהשוואתם], אלא מאחר שהרפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו, שזהו הסיבה שהביא ה' עליו את החולי ומה יועיל בלעדיו ובסילוק הסיבה אין סיבה שה' לא יסלק החולי, וראה דבריו בהמשך משפטים שהנפש מטבעו שומר את הגוף מחולי, שומר ומרפא, ובחלישות כח הנפש מחמת החטא יוכל החולי לבא עליו.

מעתה, ברור שעיקר כוונת ראב"ע לחלק בין בידי שמים לבידי אדם, שבידי אדם הרי האדם הוא שהכריח את המכה, והיא איננה מגזירת שמים [עפ"י שיטת הראב"ע ועוד בבחירה להרע], וממילא במכה ע"י אדם אין סיבה שלא לדרוש ברופאים [דלא אכפ"ל מצד הבטחון שה' ירפא], אא"כ נוצר ממנו מכה פנימית, שלעולם איננה מוכרחת מבחירת האדם והכאתו, כזיהום ואפילו נקע או שבר [מכת חרב ודאי נכללת במכה חיצונית], וביותר בצירוף הראב"ע בהמשך משפטים שהנפש היתה מונעת החלק הפנימי שבחולי, לולי חולשתה מהחטא.

גם בב"ח יו"ד של"ו דשו"ט בהוכחה מאסא, דן מצד היותו בידי שמים, וכ"ה בשערי צדק [פענעט] יו"ד קמ"ג יעוי"ש חידושו דכו"ע מודו בחולי מלידה כראב"ע [ובבית ועד לחכמים משנת תר"צ סי' כ"ו האריך ר"י ולץ לדחותו].

ואגב, אל הכרעת הפוסקים שלא כראב"ע [ודלא כאבנ"ז חו"מ קצ"ג שחשש לחומרא], יש לצרף מדרש חמוד [לחסרי הסבלנות אדגיש ת'קטעים העיקריים]:

מעשה בר' ישמעאל ור"ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, א"ל רבותי אמרו לי במה אתרפא, א"ל עשה כך וכך עד שתתרפא, א"ל ומי הכה אותי? א"ל הקב"ה. א"ל ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו? א"ל מה מלאכתך, א"ל עובד אדמה אני והרי המגל בידי, א"ל מי ברא את הכרם, א"ל הקב"ה, א"ל ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו, א"ל אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה, א"ל שוטה שבעולם, ממלאכתך (צ"ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו (שם /תהלים ק"ג/), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף הזבל הוא הסם ומיני רפואה ואיש אדמה הוא הרופא [מדרש תמורה, אוצ"מ 580].

וסתם בשביל העקשן, ביבי"א ח"ד חו"מ ו' [או"ד] במה שאין הלכה כראב"ע, הביא את התשב"ץ ח"א נ"א שהראב"ע לא היה בקי בדינים.

נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ינואר 25, 2011 8:25 pm

בפרשתינו (כא,יט): רק שבתו יתן ורפא ירפא.

כתב הראב"ע: ורפא ירפא - לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ, רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו, וכן כתוב כי הוא יכאיב ויחבש, וכתוב באסא גם כי בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים וכו'.

ולכאורה צ"ב, דאם קיי"ל כדעת תנא דבי ר' ישמעאל בברכות ס,ב בביאור הפס', מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, א"כ מה חילוק מצינו בזה בין חולי הנראה בחוץ לחולי פנימי, וראה בפי' אבי עזר.

אבל הדברים מתבארים היטב בפירוש ראב"ע הקצר (כת"י הנדפס בתורת חיים הוצאת מוה"ק) שכתב, וז"ל: ולהתיר דברי הרופאים דברי יחיד הם, כי לפי דעתי, כי האמת להשען ישר דרך על בוראו ולא על בינתו, כן בדרך המזלות ובדרך הרפואות, כי הכתוב אמר אני ה' רופאך (טו,כו), ואין צריך לעשות רופא אחר שותף עמו, וכן אמר והסירותי מחלה מקרבך...וטעם ורפא ירפא...והמכה היא מיד האדם ויוכל האדם לרפאותה, ומי ירפא שיכה ה', רק הכתוב אומר יך ויחבשנו (הושע ו,א), וטעם אשר לא תוכל להרפא (דברים כח,כג) כאשר תרפא ממכת בנ"א.

ונראה מדבריו דבאמת מכות ופצעים שיראו בחוץ הם נגרמים בפשיעת האדם או ע"י מעשי חבלתו כמו בנידון הפרשה, וזה הותר לרפאות, כי אין כאן התערבות במעשי ה', ומשא"כ בחולי שהוא פנימי שנחשבת המכה יד ה', ורק ממנו תבוא לה הרפואה.

ועוד ציינו בזה לדבריו בפי' לתהילים לב,י עה"פ רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו, שכתב וז"ל: ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.

גם זה הבל
הודעות: 346
הצטרף: ג' ינואר 11, 2011 10:42 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי גם זה הבל » ג' ינואר 25, 2011 10:41 pm

בדיוק השבוע ראיתי דברי הגר"א (מובא בספר שמלקט דבריו ואי"ה אכתוב את מקורו) שיש רשות לרופא לרפאות אבל לחולה אין רשות להתרפאות ועליו ליבטוח בה'.

נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' ינואר 26, 2011 6:37 pm

גם זה הבל כתב:בדיוק השבוע ראיתי דברי הגר"א (מובא בספר שמלקט דבריו ואי"ה אכתוב את מקורו) שיש רשות לרופא לרפאות אבל לחולה אין רשות להתרפאות ועליו ליבטוח בה'.
/

הנה דברי הגר"א השייכים ישירות לדברי האב"ע הנ"ל, ומחלק ממש כאותו החילוק.

באדרת אליהו אות ק"מ, וז"ל: או יאמר, כי הנה שני חולאים יש, חולי החיצוני וחולי פנים. חולי הפנים נתרפא ע"פ דרך הטבע מהקב"ה, כי הוא יודע חוליו ומזורו, וחולי החיצוני ע"פ דרך הטבע ע"פ רופא מומחה. וזהו פירוש באיוב (ה,יח) כי הוא יכאיב, הוא חולי הפנים 'ויחבש', 'ימחץ' פירוש אפילו אם יהא מכת החיצוני 'ידיו תרפנה'. וזהו פירוש ג"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, זהו חולי החיצוני כמו שהיה, וגם אם יהיה חולי הפנים 'כי אני ה' רופאך'. ומה שדרשו ורפא ירפא, מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, זהו חולי החיצוני מה מה שנראה לחוש עין הראות.

ובהערות בחומש הגר"א הובא מספר תולדות יצחק להמקובל הגר"י כהנא, תלמיד הגרי"א חבר, שכתב בביאורו על ליקוטי הגר"א שבסוף הספר, כי סירובו להדרש לרופאים היה רק באשר למחלות פנימיות, ולא בחליים ומכות חיצוניות. וכתב שלא רצה רבינו הגר"א ז"ל לקבל שום רפואה מרופא על חולי פנימיות ר"ל, ואמר שאינם יודעים רק בחיצוניות האדם ולא בפנימיותו.

אלא שמבואר כאן טעם אחר לחלק בזה מצד ידיעת הרופאים.

גם זה הבל
הודעות: 346
הצטרף: ג' ינואר 11, 2011 10:42 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי גם זה הבל » ד' ינואר 26, 2011 8:38 pm

הנה דברי הגר"א השייכים ישירות לדברי האב"ע הנ"ל, ומחלק ממש כאותו החילוק.

יישר כוח לזה התכוונתי וראיתי את שניהם יחד בספר המאור הגדול על פרשת משפטים

אליהוא
הודעות: 1057
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 5:18 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי אליהוא » ה' ינואר 27, 2011 3:08 pm

האדרת אליהו לא באות ק"מ (אינו מחולק לאותיות) אלא ב'קיצור מכילתא'.
יש עוד מקור והוא בפי' [המכונה דבר אליהו] לאיוב ה' י"ח עי"ש בנוסח אחר קצת. ולענ"ד החילוק בין חולי מפורסם וידוע רפואתו שבזה מחויב להתרפאות ואי לאו הוי מאבד עצמו לדעת, לבין דברים שאינם ברורים שבזה יכול לסמוך על בטחונו [לפי מדרגתו]. ויש להאריך בזה ואכ"מ.

וראיתי להגר"מ שטרנבוך בהערותיו למע"ר החדש מספר הליקוטים שכתב שהגר"א לא דרש ברופאים כלל. וזה אינו, עי' מע"ר אות קי"ב שמנעוהו הרופאים להדליק הרבה נרות בע"ש, וכנראה שהסכים שהוא מזיק לבריאות, וזה ודאי מחויב להמנע מדין ונשמרתם, וה"נ רפואות גלויות ודאי הוא בכלל זה.

נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' ינואר 27, 2011 8:16 pm

אליהוא כתב:האדרת אליהו לא באות ק"מ (אינו מחולק לאותיות) אלא ב'קיצור מכילתא'.
יש עוד מקור והוא בפי' [המכונה דבר אליהו] לאיוב ה' י"ח עי"ש בנוסח אחר קצת. ולענ"ד החילוק בין חולי מפורסם וידוע רפואתו שבזה מחויב להתרפאות ואי לאו הוי מאבד עצמו לדעת, לבין דברים שאינם ברורים שבזה יכול לסמוך על בטחונו [לפי מדרגתו]. ויש להאריך בזה ואכ"מ.

וראיתי להגר"מ שטרנבוך בהערותיו למע"ר החדש מספר הליקוטים שכתב שהגר"א לא דרש ברופאים כלל. וזה אינו, עי' מע"ר אות קי"ב שמנעוהו הרופאים להדליק הרבה נרות בע"ש, וכנראה שהסכים שהוא מזיק לבריאות, וזה ודאי מחויב להמנע מדין ונשמרתם, וה"נ רפואות גלויות ודאי הוא בכלל זה.
.

ייש"כ על דבריו המחכימים.

במה כתב לדחות דברי הגרמ"ש שליט"א, נראה דאף כי מוכח שחשש לדברי הרופאים, ומדין סכנתא, אבל מנא לן דדרש בהם. ודאי גם אם נקבל לגמרי ש'מה לרופאים בבית יראי ה'', עדיין ודאי שיש לידע מפי הרופאים במה לא להכשל, והכל בידי שמים חוץ מצנים פחים כדאיתא ריש אלו נערות.

אליהוא
הודעות: 1057
הצטרף: ג' מאי 04, 2010 5:18 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי אליהוא » ו' ינואר 28, 2011 12:55 pm

האם הכונה שהרופאים הגיעו אליו בלא שקרא להם? יתכן, אך הדבר רחוק בעיני.

דראל
הודעות: 698
הצטרף: ה' ספטמבר 16, 2010 8:55 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי דראל » ב' ינואר 31, 2011 8:52 am

נראה להעמיד זאת כמו 'מסייע', למשל בהקפת הראש, והמבין יבין.

גם זה הבל
הודעות: 346
הצטרף: ג' ינואר 11, 2011 10:42 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי גם זה הבל » ג' פברואר 01, 2011 9:41 pm

ראיתי סיפור על הגר"א שהגיע לבקר חולה וראה שיש שם רופאושאל את העומדים מדוע הוא נמצא פה? ואמרו לו וכי בחינם ברא הקב"ה רופאים? אמר להם הגר"א וכי בחינם ברא הקב"ה חזירים. (ספר המאור הגדול פרשת משפטים בשם ר' זונדל מסלנט)


יאיר
הודעות: 10401
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי יאיר » ג' פברואר 08, 2011 11:53 am

למנותבים:

חולה בעל אמונה האם נזקק לרופאים?

שאלה: חולה שהוא בעל מדרגה באמונה, האם מותר לשכנע אותו לקבל טיפול רפואי, למרות שהוא עומד באמונתו? (שו"ת חברותא)

תשובה: [מתוך שו''ת 'ציץ אליעזר' חלק יז סימן ב]

מותר לשכנע אותו לקבל טיפול רפואי. ולא עוד, אלא להסביר לו כי חסידות של שטות היא, לא לקבל הרפואה הדרושה, כי רחמנא אמר; ''וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם'' (דברים ד). וכתב בשו''ת 'חתם סופר' חיו''ד סי' נ''ב שבודאי אדם בטבעו הוא חלוש מבהמה. וכל סוגי הטריפות שנאמרו בבהמה, שמכחן היא עומדת למות, קיימות באדם שימות מהן, אך ע''י רפואה, יש מאותן הטריפות שאדם 'דאית ליה מזלא' יחיה אחרי נפלו. אך ודאי 'מזלא' בלי מעשה אדם, לא יועיל. כדאמרינן בעלמא; ''לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ'' (דברים יד). יכול אפילו יושב ובטל? ת''ל; ''אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה''. והוא הדין ע''י רפואה, יסייע המזל באיזה טריפות, בעוד שבאותן טריפות לא יועיל להם שום רפואה גבי בהמה. אמנם, אי לא עבדינן ליה סמא והרי הוא מכת מות, אז גרע אדם לחולשתו מבהמה ולא יחיה אפילו י''ב חודש!

ומדבריו אנו רואים, כמה גדולה כחה של רפואה, שע''י פעולה זאת מצד האדם יש מקום שיחול על כך הבטחת שמים של; 'וברכתיך בכל אשר תעשה' ויתמזל לו עי''כ מזלו שיתרפא, אפילו ממחלה מאד מסוכנת.

ועוד מצינו לו לה'חתם סופר' ז''ל עה''ת ב'תורת משה' מהדו''ד פר' 'משפטים' שמבאר; דידוע שהקב''ה שם חק לטבע ורצונו שיתנהג העולם ע''פ דרך הטבע שהטביע. והנה חולה אשר ע''פ הרופא עוסק בסמי רפואה אשר טבעם לרפאות אותו מחליו ולגהה מזורו, כדי לשנות הטבע שלא ירפא באלו הסמים הוא מעשה נס ואין עונותיו גדולים כ''כ שהקב''ה יעשה נס נגד הטבע, היינו: שלא יועילו לו סמי הרפואה. וכן מי שאינו זוכה שיעשה לו רפואה ע''פ נס, מכל מקום, אם מתנהג ע''פ הטבע לרפואתו, יועילו לו זכויותיו ובפרט רחמי שמים שירפא. ועוד; כל מה שהוא יותר בדרך הטבע, אין צריך זכות כ''כ לזה ולא ינכו לו מזכויותיו.
וכל מה שנאמר ברמב''ן פ' ב'חקתי' (כ''ו יא); ד'מה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה' .. ושברצות ה' דרכי איש אין לו עסק ברפואות'.. הוא נאמר על התקופות הראשונות, שרוב העם היה זכאי ועמם גם היחידים.

וכדכותב שם הרמב''ן; דכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, אבל לאחר דרדור הדורות בתקופות הבאות, אזי חל הכלל השני שקובע הרמב''ן בהמשך דבריו והוא: 'כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים' וכן כי רק 'בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם ולא בכללם ולא ביחיד מהם.. עד שלא יצטרכו לרופא', אבל כשהרבים אינם שלמים, אזי גם היחיד אפי' כשהוא צדיק, מתנהג ענינו בטבע ונצרך שפיר לרופא.

ויפה קובע בזה הגאון החזו"א ז"ל בספרו 'אמונה ובטחון' פרק ה' אות ה' כי מ''ש הרמב''ן בפ' 'בחקתי' כי השרידים המזורזים ומקודשים בעבודת ה' אינם משמשים ברופאים: 'זו מדרגה של בני עליה כרשב''י וחבריו' ע''ש. ומי יוכל אפוא לאמוד בנפשו כי הגיע לידי מדרגה רוחנית גבוהה כזו?

וכמה קלורין לעינים המה דברי החזו"א ז"ל ב'אמונה ובטחון' שם בפרק א' אות ו', בהסברו הנפלא; 'איך שממציא כל הנמצאים, חכם חרשים, שם לב למצוא מזור ותרופה לכל פגע ולכל נגע, לרפא את האדם רפואה נאמנה ולהשיבו על כנו בארצות החיים וכי סגולת הרפואה הטבעה בגוף האדם, כי פגע הפוצע בגופו בכל מקום שהוא ונחתך בשרו ודמו שותת, מיד כל אבריו עורקיו וגידיו שולחים עזרה, הם שמנים המקפיאים את פני הפצע ומעכבים את הדם מלזנק ומעוררים את שרירים הנחתכים להעלות ארוכה ולדבק אבר אל אבר ולקרום קרום חדש. וכן נבראו מחנות הגנה נגד הבצילים המשחיתים ויש בגוף האדם צבא בעלי חיים נוחים לסגולת בשרו ודמו והם עומדים כן בהתמדה גמורה, לגרש, להרוג ולאבד את המיקרובים המסכנים את חיי האדם'.

ועל זה מוסיף החזו"א ז"ל אמרים הנוגעים לנשוא נידוננו וכותב וז"ל; 'ואכן במקרים רצינים לא תספיק יד הסגולה של הגוף עצמו לנצח במלחמתה עם האויב האכזרי והיא זקוקה לעזרה מן החוץ. וכבר ברא הבורא את אוצרו הטוב של עשבים ירקות ופרי אדמה ופרי עץ ומימות סגולות ומוצקים רבים בכדור הארץ אשר ניתן בהם סגולות מרפא למיניהן ובלב חכם נתן חכה לחקור אחר סגולותיהן ולדעת חכמת הרפואה ואופן שימושן, כל מין לתעודתו וככל אשר הורגלנו במרפא הרופאים לכל תחלואי הגוף למיניהן' עכ''ל.

הרי לנו הסברא משכנעת לאל כל; 'אשר הורגלנו במרפא הרופאים לכל תחלואי הגוף למיניהן' ושראשן של זה נעוץ באל. מה שבכונה תחלה ברא הבורא לשם כך את אוצרו הטוב המכיל סגולות המרפא למיניהן ונתן לשם כך בלב חכם חכמה לחקור אחר סגולותיהן ולהבין ולהשכיל אופן שימושן כל מין לתעודתו, ליהנות בהן בני האדם אשר יצטרכו ויבואו לדרוש אחריהן ולהודות לבורא שלא חיסר בעולמו כלום ויש מחויבות על כך כדרך שישנן מחויבות ליהנות ולברך על כל מה שברא הבורא ית''ש לעד 'להחיות בהם נפש כל חי'. וקרוב לודאי שיש להחיל על כגון זה גם אמרתו של רבי חזקיה ר' כהן בשם רב בירושלמי בסוף מסכת 'קדושין' שאומר: 'עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראה עינו ולא אכל'. וכדמסביר ה'פני משה' שהוא זה; 'משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהן לברך ולהודות השם ב''ה שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדם וכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ברוך הוא' ע''ש. וכך במניעת לקיחת תרופות, יש גם כן בזה מעין זה, שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ברוך הוא שבראם באוצרו הטוב כדי להגיש באמצעותן מזור ומרפא במקרים שלא תספיק יד הסגולה של הגוף עצמו לנצח במלחמתו עם האויב האכזרי והיא זקוקה לעזרה מן החוץ.

וכן מצינו לו עוד לחזו''א ז''ל ב'קובץ אגרות' אגרת קל''ו שכותב וז''ל; 'וכשאני לעצמי הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות, למצוה וחובה וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ב''ה במטבע עולמו ומצינו מאמוראים שהלכו אצל רופאים מאוה''ע ומינים להרפא והרבה מן הצמחים בע''ח ומוצקם שנבראו לצורך רפואה וגם נבראו שערי חכמה שניתן לכל לחשב ולהתבונן ולדעת' עכ''ל.
אך יחד עם הדרישה ברופאים ורפואות, צריך האדם עם זאת לזכור שלא יסיר בטחונו מן השם ב''ה ושהכל נעשה ברצונו ובשליחות של הקב''ה.

ויש להוסיף מה שמסיים בקשר לכך החזו''א ז''ל באגרתו הנז' וז''ל; 'אם כי יש דרך בדרכי ה' ית' לדלג על הטבע וכש''כ על רוב השתדלות בה, מכל מקום, צריך לפלס מאד; כי שתי הנטיות מקו האמת המדויק אינן ישרות; אם לבטוח יותר ממדרגת הבטחון שהגעתי אליו באמת. ואם להאמין בהשתדלות יותר מדאי'. עכ''ל.

יאיר.
הודעות: 455
הצטרף: א' יוני 12, 2011 12:53 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי יאיר. » ב' יוני 13, 2011 6:07 pm

שאלה: האם חובה להשמע להוראות הרופאים, וללכת לטיפול במקום שיש חולי, או שרשאי אדם לבטוח בה', ולהמנע משייכות לרופאים ולרפואות, בפרט אחר שמפורסם בספרי חסידים שלא ללכת לרופאים?


תשובה:
למדנו את דברי הרמב''ן במלחמות ה', שכתב, שאדם החולה בחולי העלול לגרום למותו, וצריך שיחללו עליו את השבת, והוא מחמיר על עצמו שלא יחללו עליו את השבת, הרי הוא שופך דמים, כיון שהוא עלול לגרום למיתתו, והרי הוא כמו שמאבד עצמו לדעת (מתאבד).

ורבינו הרמב''ם בפירוש המשניות (בסוף פרק ד דפסחים) כתב, שאם החולה לא יתעסק בדרכי הרפואה על פי דרך הטבע, ויסמוך על הנס, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו בעת שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבודאי אש אוכלתו, ומת בלא עתו, ודברים ברורים הם, לא יכחישם זולתי העיקש והפתלתול. עד כאן דבריו.

ומבואר בדבריו, שאסור לאדם לומר שהוא סומך על הקדוש ברוך הוא, ולהמנע מלהזדקק לרופאים ולרפואות, שהרי כך גזר ה' יתברך, בעת שנתן רשות לרופא לרפאות, שלעתים יחלה אדם, ותהיה רפואתו תלויה ביד אדם אחר המרפא אותו על פי דרכי הטבע, ברפואות שונות.

ומה שנמצא בשם רבי נחמן מברסלב שלא להזדקק לרופאים, אפשר שדברים אלו נאמרו ביחס לרופאים בזמנים עברו בכמה מקומות, שהיו עוסקים ברפואות אליל והבל, ועליהם לא רצה לסמוך. וגם עיקר כוונתו היתה שלא להסתמך ולתלות את כל הבטחון ברופאים לבדם, אלא בה' יתברך, ורק להסתייע ברופא לעת הצורך, כפי שהוא עצמו בימי חוליו נזקק לרופאים שאמנם לא הצליחו לרפאותו.

וכתב הרדב''ז, שלכל הדעות, חולה שיש בו סכנה שאמדוהו הרופאים לחלל שבת לעשות לו רפואה, והוא אינו רוצה לשמוע בקולם ממדת חסידות, הרי זה חסיד שוטה, ואין במעשיו חסידות כלל, וה' את דמו מידו יבקש, שהרי נאמר בתורה, ''וחי בהם'', ולא שימות בהם, שאפילו על ספק סכנה מחללים את השבת, וכל שכן במקום שיש בודאי סכנת נפשות על פי דברי הרופאים.

וכן בכל ענין וענין השייך לרופאים, אנו מסתמכים על דבריהם, הן לגבי חילול שבת, והן לגבי ניתוחים, שיש בהם סכנה ממש, וכן לענין אכילה ביום הכפורים, שאפילו אם הרופאים כולם אינם שומרי תורה, אנו סומכים בלית ברירה על דבריהם, שהרי דבריהם מעוררים לכל הפחות ספק, שמא יש כאן סכנת נפשות, ובמקום ספק מחללים את ה שבת.

ומעשה שהיה, בתלמיד חכם מופלג אחד, שזכה ללמוד אצל מרן הרב שליט''א לפני כששים שנה, במצרים, וכעת בימי זקנתו, חלה מאד, אולם לא הסכים בשום אופן ללכת לבית החולים להוועץ ברופאים כיצד לנהוג. וכשסיפרנו כן למרן הרב שליט''א, מיד טילפן לאותו תלמיד, ואמר לו, דע לך, שמחילה מכבודך, הרדב''ז כותב שמי שנוהג כן הוא בכלל חסיד שוטה, ואני מצווה אותך שתלך מיד לבית החולים למצוא מזור לחולייך.

ואותו תלמיד שמע בקול מרן הרב שליט''א, והלך לבית החולים, ושם הוחלט לאשפזו לשם ניתוח דחוף בדרכי העיכול. ואותו תלמיד ששמע כן, מיד נמלט על נפשו וברח מבית החולים. וכששמע כן מרן הרב שליט''א, הטריח עצמו שוב לדבר עם תלמידו, והפציר בו שילך לבית החולים, ובירכו שלא יאונה לו כל רע, עד שנתרצה לכך, ועשו לו ניתוח, והאריך ימים בבריאות טובה עד היום הזה לאורך שנים טובות.

אולם יש לדעת, כי לא הותר לחלל שבת, אלא במקום פיקוח נפש, אבל לצורך גדול סתם, וכגון להודיע לאדם שנולד לו בן, או חלילה להודיע על פטירת קרוב משפחה, אין להקל כלל לטלפן לשם הודעה כזו בשבת, והעושה כן נלכד בעוון חילול שבת, כל שא ין חיי נפשות תלויים בדבר.

נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' פברואר 11, 2012 9:38 pm

לתשובת השנה.

יוסי 10
הודעות: 75
הצטרף: ה' נובמבר 03, 2011 9:44 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי יוסי 10 » א' פברואר 12, 2012 11:12 am

יש הרי חולים פנימים שגם באים ממעשה האדם, מאי שמירה על הבריאות, אז לא מובן החילוק בין דבר חיצוני לדבר פנימי.

נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' פברואר 14, 2012 11:01 pm

כעת מצאתי שדנו בזה בעבר בהרחבה, ראה בעיקר בדברי 'נוירא'.
viewtopic.php?f=7&t=511&p=3094&hilit=%D7%99%D7%A8%D7%A4%D7%90#p2904

ידידיה
הודעות: 1147
הצטרף: ג' אוגוסט 02, 2011 4:15 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי ידידיה » ה' פברואר 16, 2012 1:22 am

[[/quote]

ובהערות בחומש הגר"א הובא מספר תולדות יצחק להמקובל הגר"י כהנא, תלמיד הגרי"א חבר, שכתב בביאורו על ליקוטי הגר"א שבסוף הספר, כי סירובו להדרש לרופאים היה רק באשר למחלות פנימיות, ולא בחליים ומכות חיצוניות. וכתב שלא רצה רבינו הגר"א ז"ל לקבל שום רפואה מרופא על חולי פנימיות ר"ל, ואמר שאינם יודעים רק בחיצוניות האדם ולא בפנימיותו.

אלא שמבואר כאן טעם אחר לחלק בזה מצד ידיעת הרופאים.[/quote]

לפי נוסחה הנ"ל עולה חידוש עצום, שכאשר בחסד ה' השתנו העיתים והתחדשו אפשריות לראות בעניים באיברי הפנים, השוו פנמיים לחיצוניים ומותר.

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' פברואר 15, 2017 12:48 am

אני מנצל את האשכול לשאלה אחרת מסביב לענין הזה,

מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי. (ויש מהראש' שכ' דהיינו דוקא בחולאים הבאים ביד"ש). אבל למה לא מצינו שצריך ליתן רשות לאינסטלטור לתקן צינור שהתפוצץ ביד"ש, ולבנאי לבנות בית שנהרס ברעידת אדמה. ולמה לא נילף הכל ממצות השבת אבידה על החמור התועה, ונתינת צדקה לאחינו המך וכו'. והאם צריך מקור להתיר לחלץ אדם שנפל לתוך בור, וכן הלאה.

מסתמא יש ע"ז דברים פשוטים וידועים. מה אעשה שעדיין לא נודעו לי.

דעת_האברך
הודעות: 565
הצטרף: ו' ינואר 29, 2016 9:44 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי דעת_האברך » ד' פברואר 15, 2017 1:26 am

עושה חדשות כתב:אני מנצל את האשכול לשאלה אחרת מסביב לענין הזה,

מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי. (ויש מהראש' שכ' דהיינו דוקא בחולאים הבאים ביד"ש). אבל למה לא מצינו שצריך ליתן רשות לאינסטלטור לתקן צינור שהתפוצץ ביד"ש, ולבנאי לבנות בית שנהרס ברעידת אדמה. ולמה לא נילף הכל ממצות השבת אבידה על החמור התועה, ונתינת צדקה לאחינו המך וכו'. והאם צריך מקור להתיר לחלץ אדם שנפל לתוך בור, וכן הלאה.

מסתמא יש ע"ז דברים פשוטים וידועים. מה אעשה שעדיין לא נודעו לי.


אולי יש לחלק בין רפואת האדם שצריך רשות לרפאות לבין שאר נזקים שאדם ניזוק שמצוה להציל אותו מהנזק, שהרי ידוע ומפורסם מה שכתב הרמב"ם שבריאות הגוף ובריאות הנפש תלויים זה בזה, [וכן מקובל עד היום ברפואה הסינית ועוד], ולפי זה נמצא שכל חולי שבא על גופו של האדם תולדתו מחולי נפשי או רוחני בנפשו או נשמתו. וכיוון שכן, בעצם הרפואה האמתית של האדם צריכה להיות בתיקון שורש הדבר - תיקון נפשו ונשמתו, ולכן צריך לימוד מיוחד שיש לאדם רשות לתקן את הנזק הגופני שנגרם לו אפילו מבלי שיתקן את הנזק הרוחני שהוא הגורם לנזק הגופני.
ואולי זה הפשט בעיקר דברי האבן עזרא שהובאו באשכול זה, שחילק בין חולי פנימי לחולי חיצוני, ודו"ק.
נערך לאחרונה על ידי דעת_האברך ב ה' פברואר 16, 2017 3:01 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

פשיסחא
הודעות: 197
הצטרף: א' ינואר 29, 2017 2:11 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי פשיסחא » ד' פברואר 15, 2017 12:05 pm

ראה בספר רמתיים צופים בשם ר' ברוך ממעזיבוז שמובן מתו"ד שמדמה הרפואות למאכלים כשם שעשה הקב"ה שירעבו ויצמאו והיה יכול שלא יצטרו לזה אלא שעי"ז יתעלו המאכלים (וכמאמר הבעש"ט הידוע עה"פ רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף) כמו"כ ברפואות הם הם כדי שיתעלו הרפואות ובזה נדחה (עפ"י דרך החסידות) סברת האבן עזרא שמתערב במעשי הקב"ה, כי ההיפך הוא שעה הקב"ה החולי כדי שיתעלו הרפואות (וזה דומה לדברי הרבמ"ם עפ"י דרכו שמדמה מניעת הרפואות כמניעת המאכלים
רמתיים צופים מערכת פשיסחא אות י"ד: 'דברי רבינו הקדוש ר"ר ברוך ממעזיבוז זלה"ה שאמר שצריך ליקח רפואות כי כל דבר שבעולם יש לו עליה על ידי האדם ואכילה ושתיה ומלבושיו וביתו וכשהאדם משתמש בהם להבריא את האדם וגופו לעבודת הבורא ברוך הוא. ממילא יש להם עליה שבכח זה עובד ה' יתברך והנה הסמים שאינם בני אכילה ושתיה מהיכן יהיה להם עליה על כן כאשר החולה משתמש בהן לרפואתו שיהיה בריא וחזק לעבודת הבורא ברוך הוא יש להם עליה גם כן כמו מדבר מאכל עד כאן דברי רבינו ברוך ז"ל. ועיין בספר חסד לאברהם שנדפס מחדש. עכ"ל. ובספר חסד לאהרהם מר' אברהם בן במגיד ממעזריטש בליקוטים נז: ד"ה פתח הרב, מבאר זאת היטב באופן הנ"ל

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' פברואר 15, 2017 8:20 pm

הח"ח הסיק מכך לאידך גיסא:

שם עולם.png
שם עולם.png (55.58 KiB) נצפה 3580 פעמים

ברי היזיקא
הודעות: 207
הצטרף: ד' נובמבר 20, 2013 2:30 pm

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי ברי היזיקא » ה' פברואר 16, 2017 12:49 pm

מצורפת כאן ההערה מתוך המדורה העתידית [בע"ה בקרוב] של אדרת אליהו - הוצאת מוסד הרב קוק:

באבן עזרא כאן: ורפא ירפא. לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ, רק כל חולי שהוא בפנים בגוף, ביד השם לרפאותו, וכן כתוב: "כי הוא יכאיב ויחבש", וכתוב באסא: "וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים" (דברי הימים-ב טז, יב). ובפירושו הקצר כתב: והמכה היא מיד האדם ויוכל האדם לרפאותה, ומי ירפא שיכה ה', והכתוב אומר: "יך ויחבשנו" (הושע ו, א). ובתהילים לב, י כתב: ודע, כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו [ועיין בפירוש 'אבי עזר' כאן]. ורבינו בחיי כתב: מה שארז"ל מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר בה [כלומר, מכת אבן או אגרוף], אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא, אלא ביד הרופא כל בשר אשר בידו נפש כל חי. וכדבריהם כתב בספר תולדות יצחק (ר"י קארו) כאן: נתן רשות לרופא לרפא מכת חרב, אבל החלאים, השם יתעלה ירפאם וכו'.
ויש לפרש דבריהם בשני אופנים: כיון שבאה המכה הפנימית מהקב"ה ולא ע"י אדם, אם מרפאה הרי זה כסותר גזירתו של הקב"ה, ולא הותרה רפואה כזו [ולהלן דברים לב, כג כתב: 'רעות' הם הבאים מה' יתברך בעצמו, ו'חִצַי' הוא הבא על ידי שליח, כמו חיה רעה וחרב ודומיהן]. או, שרק חולי החיצוני הנראה לעין, ידוע לרופא בוודאות איך לרפאו, אולם דרך ריפוי החולי הפנימי אינה ידועה בודאי, ולכן אסורה [וכעין מ"ש בהערה להלן לענין רופא שאינו מומחה]. ונפק"מ בחולי פנימי שרפואתו ודאית, או חולי חיצוני שרפואתו אינה ודאית. וכן י"ל בחולי חיצוני שלא בא ע"י אדם [כגון שהוכש ע"י נחש וכדומה, ויש לעיין בזה], אם נאמר שרפואתו סותרת גזירת הקב"ה [וכן אולי גם חולי פנימי הבא ע"י אדם]. ומלשון רבינו כאן משמע שהטעם הוא אי ידיעת הרופא כי אינו יכול לראות, וכן כתב להדיא בדעת רבינו בספר תולדות יצחק המובא בהערה להלן [וי"ל לפי זה במחלות פנימיות שניתן כיום לראותם באמצעים מתקדמים וכדומה - עיין בזה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' כד]. אמנם התוס' בב"ק פה, א ד"ה שניתנה, כתבו: 'ורפא ירפא', וא"ת והא מ'רפא' לחודיה שמעינן ליה, וי"ל דה"א ה"מ מכה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים, כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך, קמ"ל דשרי. ומשמע שכשמרפא חולי הפנימי סותר גזירת הקב"ה, אלא שלשיטתם המקרא התיר [וכ"כ שם רש"י לבאר את הצורך במקרא להתיר ריפוי, וכ"כ הטור יו"ד סי' שלו. ועיין בתורת חיים ב"ק שם וצ"ע].
ובכמה מהאחרונים מצאנו שאף הם הבינו שטעם הראשונים הנ"ל הוא אי ידיעת הרופאים, בשו"ת שערי צדק (פאנט) יו"ד סי' קמג כתב בתוך הדברים: שניתנה רשות לרופא לרפאות דהיינו דוקא במכות איברים החיצונים, אבל בפנים אברי הגוף אינם יודעים עד מה, רק כסומא בארובה וכו'. ולהלן שם: ענין הרופאים, הראב"ע החליט שאינם יודעים מאומה באברים הפנימיים, ומדברי הרמב"ם נראה שיודעים וכו'. וכן כתב הכרתי ופלתי סי' קפח סק"ה: בכל מחקרי הרופאים אין בהם דבר ברור וחלוט אשר יאמר עליו כי הוא זה ברור בלי ספק, רק לפי שכלם ומראה עין ישפטו, ולכן אמרו חז"ל: טוב שברופאים לגיהנם (קדושין פב, א), אף שנאמר בתורה 'ורפא ירפא' מלמד שנתנה רשות לרופא לרפא, אבל התורה דברה ממכות חוץ באבר, שבר יד או פצע וחבורה, שזה מוחש והרופא יורד עד תכליתו ובהן כמעט מופת חתוך כמופת הנדסה, משא"כ בחולי באברים פנימיים שאין עין רופא שולט בו, בזה ידונו כפי שכלם וכמדומה, ובספק שקול וכדומה, עד כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם וכו' [וכן מבואר בספר מור וקציעה המובא להלן].
אמנם בספר מטה משה (תלמיד המהרש"ל) - בענין הרפואות ח"ד פ"ג כתב: ראב"ע מחלק בין מכת האדם למכת השם, ורבינו בחיי מחלק בין מכת פנים למכת חוץ. הרי שלמד שדברי ראב"ע ודברי רבינו בחיי, שני טעמים שונים הם, אולם דבריו תמוהים למעיין בדבריהם [וראה גם שכאן כתב רבינו לחלק אם החולי חיצוני או פנימי, ובאיוב כתב לחלק אם הוא בידי שמים או בידי אדם]. ולהלן שם הקשה על דבריהם וכתב: אם הוא כדברי ראב"ע ורבינו בחיי, דסברי מה שדרשו חז"ל שנתן רשות לרופא לרפאות במכות שחוץ לגופו נאמרו, למה הורו לנו חז"ל בכמה דוכתי בתלמוד עניני רפואות, בפרק המוציא (שבת פא, א. ועי"ש קט, ב), ובפרק מי שאחזו (גיטין סז, ב), ובפרק אין מעמידין (ע"ז כז, ב), ובפרק אין בין המודר (נדרים מא, א), ורובם על עניני מכות פנימיים, ואם לא ניתן רשות לרפא מכות הללו וכי עשו תקנה לעוברי עבירה, גם מה דאיתא בב"מ פה, ב: שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה, חלש רבי בעיניה וכו' הוה מותיב ליה בגובתא [קנה חלול, רש"י] דסמני, תותי בי סדיה [תחת מראשותיו, ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו, רש"י] ואיתסי. והתם במכה פנימית שבאה ע"י השם יתברך מיירי, וחלילה להם לשני המאורות הגדולים לעשות שלא ניתן רשות לעשותו, אלא מה שאמרו שניתן רשות לרפא, בכל עניני רפואות קמיירי, הן פנימית והן חיצונית וכו'. וכן יש להקשות מיומא פד, א: ר' יוחנן חש בצפידנא [חולי השינים והחניכים, ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים ומסוכן הוא, רש"י] אזל גבה דההיא ממטרוניתא עבדא ליה מלתא וכו'. וכן י"ל מנדרים מט, א: רבי ירמיה חלש, על לגביה ההוא אסיא לאסיוה וכו'. אמנם אם נאמר - כמו שהבינו רוב האחרונים - שהענין בחולי הפנימי הוא אי הידיעה הודאית לרפא, אפשר לומר שבאופנים אלו ידעו הם שהרפואה ודאית, ולכן היא מותרת.
ולהלכה: כתב הב"ח ביו"ד סי' שלו אות א שאם בטח בה' שישלח לו רפואה על ידי הרופא, מותר לדרוש ברופאים אפילו במכה הבאה בידי שמים, וכך נהגו בכל גבול ישראל. וכן בשו"ת תשובה מאהבה (גליון הט"ז יו"ד סי' שלו סק"א) הביא דברי האבן עזרא וכתב שאין כן דעת חכמי התלמוד בכמה מקומות ודעת הפוסקים, אלא נתנה רשות יחיד חי עולמים לרופא לרפוא כל חולי וכל מכה, בין של חלל ובין שאינה של חלל וכו'. אמנם בשו"ת אבני נזר חו"מ סי' קצג הביא מאביו שיכול חולה צדיק לסמוך על האבן עזרא והרמב"ן [שצדיק גמור אינו צריך לעסוק ברפואות כלל], לא לסמוך על הרופאים ולא לאכול מאכלות אסורות בחולי שבפנים, כי האבן עזרא והרמב"ן הם רוב נגד הב"ח. ודבריו צ"ע. ובספר מור וקציעה (או"ח סי' שכו) דן בחולה המסרב לטיפול רפואי [בשבת ובחול], וקבע שרשאי לסרב בחולי פנימי, והטעים דבריו וכתב: אם נמנע מפני שאינו מחזיקה לרפואה בדוקה, אפילו מדעת עצמו בלבד, כ"ש אם מסייעו רופא אחד [המתנגד לרופא שאומר צריך] אין כופין, וכ"ש אם חושש הוא שמזקת לו אותה תרופה שסדר לו הרופא האומר צריך, אפילו בחול אין רשאין להכריחו ק"ו לשבת, והיינו בתרופה שעושים מסמים לאכול ולשתות החולה או לגמוע אבקת רוכל לצורך חולי נעלם שבפנימיות הגוף במקומות הבלתי נגלים, ואף הרופא עצמו אינו יודעם ומכירם בברור אלא באומדנא גרידא, ומנסה הוא בתרופות מסופקות לעצמו, אז ודאי אשרי הנמנע מהם לעולם ואינו בוטח ברופא ב"ו ובתרופתו, ויניח הדבר ביד רופא חנם הנאמן. רק בחולי ומכה שבגלוי, שיש לרופא ידיעה ודאית והכרה ברורה בהם, ועוסק בתרופה בדוקה וגמורה, ודאי לעולם כופין לחולה המסרב במקום סכנה, בכל ענין ואופן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאותו, כגון לחתוך בשר חי שבמכה ולהרחיב פיה, ולהפיס מורסא, ולחבוש שבר, אפילו בנטילת אבר [כדי להצילו ממות], ולתקן לו אספלנית ורטיה, ולגהות ממנו מזור לחבורה ומכה טריה, ולהשקותו משקין מזיעים, ולהאכילו דברים מבריאים ומסעדים או ממרקים ומנקים, בדוקים ובחונים שמועילים ובלתי מזיקים, כל כה"ג ודאי עושין לו, ומעשין אותו בעל כרחו משום הצלת נפש, ואין משגיחין בו אם הוא אינו רוצה ביסורין ובוחר מות מחיים, אלא חותכין לו אפילו אבר שלם אם הוצרך לכך למלטו ממות, שלא יהא שדי תכלא בכוליה (ברכות נו, א; חולין סד, ב), ועושין כל הצריך לפקוח נפש נגד רצונו של חולה, וכל אדם מוזהר על כך משום "ולא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז), ואין הדבר תלוי בדעתו של חולה, ואינו נתון ברשותו לאבד עצמו, וכו'.

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' פברואר 18, 2017 8:10 pm

לגבי השאלה אם בעל בחירה יכול להזיק, (שבזה תלוי החילוקים הנ"ל בענין הרשות לרופא לרפאות), רק רציתי להעיר בקצרה מלש' הפס' בישעי' וזכרי' "קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד", "וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה".

===

לגבי חידוש האב"ע והמסתעף, ראיתי כעת דבר מעניין:
שו''ת עם הגר''מ שפירא - בינת המידות.png
שו''ת עם הגר''מ שפירא - בינת המידות.png (29.02 KiB) נצפה 3528 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' פברואר 20, 2017 12:22 am

באמת אני מתעורר כעת, שאם צריך רשות מיוחדת לרופא לרפאות, וכן ע"פ החילוק הנ"ל בין פנים לחוץ וכד', אז יל"ע מהו המקור להתיר לקיחת ריטלין (לדוג') בכל מקרה חריג.

הרי הקב"ה ברא אנשים עם תכונות בסיסיות, ויש כאלו שנבראו עם עודף מרץ וכו', אין זאת מחלה כי אם תכונה, ומי יימר שמותר לשנות את טבעם ע"י רפואות.

ושוב אני חוזר לשאלתי הקודמת, למה אין פסוק הנותן רשות לאינסטלטור לתקן את הצנרת שנשברה?

דעת_האברך
הודעות: 565
הצטרף: ו' ינואר 29, 2016 9:44 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי דעת_האברך » ב' פברואר 20, 2017 1:51 am

עושה חדשות כתב:באמת אני מתעורר כעת, שאם צריך רשות מיוחדת לרופא לרפאות, וכן ע"פ החילוק הנ"ל בין פנים לחוץ וכד', אז יל"ע מהו המקור להתיר לקיחת ריטלין (לדוג') בכל מקרה חריג.

הרי הקב"ה ברא אנשים עם תכונות בסיסיות, ויש כאלו שנבראו עם עודף מרץ וכו', אין זאת מחלה כי אם תכונה, ומי יימר שמותר לשנות את טבעם ע"י רפואות.

ושוב אני חוזר לשאלתי הקודמת, למה אין פסוק הנותן רשות לאינסטלטור לתקן את הצנרת שנשברה?


ושוב אני חוזר לתשובתי לשאלה זו (שמשום מה לא זכתה להתייחסות מכת"ר):
אולי יש לחלק בין רפואת האדם שצריך רשות לרפאות לבין שאר נזקים שאדם ניזוק שמצוה להציל אותו מהנזק, שהרי ידוע ומפורסם מה שכתב הרמב"ם שבריאות הגוף ובריאות הנפש תלויים זה בזה, [וכן מקובל עד היום ברפואה הסינית ועוד], ולפי זה נמצא שכל חולי שבא על גופו של האדם תולדתו מחולי נפשי או רוחני בנפשו או נשמתו. וכיוון שכן, בעצם הרפואה האמתית של האדם צריכה להיות בתיקון שורש הדבר - תיקון נפשו ונשמתו, ולכן דווקא לגבי רפואת הגוף צריך לימוד מיוחד שיש לאדם רשות לתקן את הנזק הגופני שנגרם לו אפילו מבלי שיתקן את הנזק הרוחני שהוא הגורם לנזק הגופני.
ואולי זה הפשט בעיקר דברי האבן עזרא שהובאו באשכול זה, שחילק בין חולי פנימי לחולי חיצוני, ודו"ק.

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' פברואר 20, 2017 9:38 pm

דעת_האברך כתב:ושוב אני חוזר לתשובתי לשאלה זו (שמשום מה לא זכתה להתייחסות מכת"ר):
אולי יש לחלק בין רפואת האדם שצריך רשות לרפאות לבין שאר נזקים שאדם ניזוק שמצוה להציל אותו מהנזק, שהרי ידוע ומפורסם מה שכתב הרמב"ם שבריאות הגוף ובריאות הנפש תלויים זה בזה, [וכן מקובל עד היום ברפואה הסינית ועוד], ולפי זה נמצא שכל חולי שבא על גופו של האדם תולדתו מחולי נפשי או רוחני בנפשו או נשמתו. וכיוון שכן, בעצם הרפואה האמתית של האדם צריכה להיות בתיקון שורש הדבר - תיקון נפשו ונשמתו, ולכן דווקא לגבי רפואת הגוף צריך לימוד מיוחד שיש לאדם רשות לתקן את הנזק הגופני שנגרם לו אפילו מבלי שיתקן את הנזק הרוחני שהוא הגורם לנזק הגופני.
ואולי זה הפשט בעיקר דברי האבן עזרא שהובאו באשכול זה, שחילק בין חולי פנימי לחולי חיצוני, ודו"ק.

תמחל לי, מתנצל שלא התייחסתי. הסיבה פשוטה מאד - לא היה לי מה. מצד אחד זה נשמע מעניין, מצד שני לא התיישב על ליבי כ"כ.
אבל כעת התעמקתי בדבריך יותר, ויש לי מה להעיר:
א. הרי מדובר כאן במחלה שנוצרה בעקבות "ינצו אנשים והיכה איש את רעהו", ולא בעקבות משבר רוחני-נפשי-סיני. אז דבריך יכולים להיות הסבר בד' הראב"ע, אבל לא לחלק בהוא"מ בין רופא לאינסטלטור.
ב. מדבריך אני מתעורר לדון, (ולכאו' זה נכון עכ"פ), דאף להס"ד היה מותר לרפאות ילד קטן שאין בו דעת כלל. מסכים?

===

כדאי להזכיר שיש מ"ד שחולק על הרשות הזו, עי' ברכות ד"ס.

===

כדאי להזכיר עוד, שהפירוש של רש"י (רחמנא מחי ואיהו מסי) הוא לא היחידי, הש"ך בסי' שלו נוקט רק את הפירוש של הרמב"ן בתורת האדם, דהס"ד הוא "שלא יאמר מה לי לצער הזה שמא אטעה ונמצאתי הורג בשוגג".

===

לולי דבריהם (רש"י רמב"ן טור וכו') אולי היה אפשר לפרש "רשות" מלשון שילטון וכח, וכמו ניתנה רשות למשחית לחבל. ויתכן שזה מצטרף קצת עם פירש"י, וצ"ע.

===

בכל מקרה, גם להס"ד לא מדובר על איסור גמור, אלא לכל היותר כמו דעת החולקים על תנא דבי ר"י, דס"ל "שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו - כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים".

===

קראתי שוב את דברי הגר"א, אינני משוכנע שכוונתו לומר שבאמת יש איזו בעיה להידרש לרופא בחוליים פנימיים, אלא להיפך, היות ובחוליים פנימיים אין הרופאים מועילים, א"כ בזה הקב"ה אומר לא אשים עליך והוא יחבוש וכו'.

===

כתבתי לעיל על ריטלין, אולי זאת טעות, אבל זה ודאי פותח קצת את הנושא של טיפולי פוריות, אם כי יש לדחות את כל הנידון כמובן. ובכל מקרה אחרי שנגדיר עד הסוף את החילוק בין הרופא לשאר בעלי-מלאכה, אולי יוקל עלינו להבין את הנושא.

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' פברואר 26, 2017 8:27 pm

מענין לענין באותו ענין:
פיה"מ להר"מ פסחים פ"ד כתב:הלכה זו היא תוספתא, אבל ראיתי לפרשה ג"כ לפי שיש בה תועליות. ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים, ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו. ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך, ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו, ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו. ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו.


עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' פברואר 27, 2017 12:11 am

יש"כ על ציון האשכולות. אני התכוונתי להביא מהרמב"ם את הא דפשיטא ליה דאין לחלק בין עסק הרפואה לשאר ההשתדלויות. וא"כ הר"מ יפרש מן הסתם את נתינת הרשות לרופא לרפאות, על דרכו של הרמב"ן (שאין לו לחוש שיזיק), ולא על דרכו של רש"י. ובאמת גם לגבי גניזת ספר הרפואות, מפרש רש"י בברכות ובפסחים את הפשט הזה שהרמב"ם שולל בחריפות עצומה.
ועל עצם ד' הרמב"ם ע"ע בתש' הרשב"א ח"א סי' תיד, ("אני מתפלא על פה קדוש איך יאמר דבר זה"), וכן את המובא באשכולות הנ"ל, וכן כאן.

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' פברואר 27, 2017 2:55 pm

ורק בכדי להשלים את התמונה, אני מעתיק את דברי הרמב"ן, בפרשת בחוקותי, ובתורת האדם:

והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג). ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם. אבל הוא כאשר יאמר אדם, לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ:
אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו:
וכך אמרו (ברכות סד א) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא, והמשל להם (במדב"ר ט ג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא. והוא מאמרם (ברכות ס א) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים:
וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו. ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים:



בפרק החובל (פ"ה ב') תנא דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. פי' שמא יאמר הרופא מה לי בצער הזה שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג לפיכך נתנה לו תורה רשות לרפאות. וקשיא לי הא דתניא בתוספתא (ב"ק פ"ט) רופא אומן שרפא ברשות ב"ד והזיק ה"ז גולה, אלמא עונש שוגג יש בדבר, ויש לומר הכי, הרופא כדיין מצווה לדון, ואם טעה בלא הודע אין עליו עונש כלל, כדאמרינן (סנהדרין ו' ב') שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה ת"ל עמכם בדבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואעפ"כ אם טעה ונודע לב"ד שטעה משלם מביתו על הדרכים הידועים בו, ואף על גב דהתם אם דן ברשות ב"ד פטור, אף כאן מדיני אדם פטור מן התשלומין אלא שאינו פטור מדיני שמים עד שישלם הנזק ויגלה על המיתה, הואיל ונודע שטעה והזיק או המית בידים. וכן אמרו בתוספתא דב"ק (פ"ו ה"ו) גבי פטורים מדיני אדם וחייבין בדיני שמים, רופא אומן שריפא ברשות ב"ד פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים, ומ"מ בלא הודע שלו אינו חייב כלום כמו שהדיין פטור לגמרי בין מדיני אדם בין מעונש שמים, והוא שיזהר כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות ולא יזיק בפשיעה כלל.
ומסתברא דהא דאמרינן נתנה תורה רשות לרופא לרפאות, לומר שאינו אסור משום חשש השגגה, א"נ שלא יאמרו הקדוש ברוך הוא מוחץ והוא מרפא, שאין דרכן של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, כענין שכתוב (ד"ה ב' ט"ז) גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. אבל האי רשות רשות דמצוה הוא דמצוה לרפאות ובכלל פקו"נ הוא כדתנן מאכילין אותו ע"פ בקיאים. ותניא (יומא פ"ג ב') מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו ע"פ בקיאים דבש וכל מיני מתיקה מפני שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין את העינים, וכל אלו על פי בקיאין מאכילין אותו, שאם היתה אישתא צמירתא בבולמוס שלו והאכילוהו דבש הרי אלו הורגין אותו. ותנן נמי (פ"ד א') החושש בפיו מטילין לו סם בשבת, וכן רבינא (פסחים כ"ה ב') דשייף לי' לברתיה בגוהרקי דערלה משום אישתא צמירתא, וכן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה, כלן בדרכים של מלאכת הרפואות עושין אותן, ואי אפשר לדעת אותן אלא ע"פ אותה חכמה. וכן עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת, מלאכת הכוחלין משערי הקלורין של רפואות היא, והואיל ומחללין שבת ברפואות ש"מ בכלל פקוח נפש הן, ופקוח נפש מצוה רבה היא, הזריז בחכמה זו משובח והנשאל מגונה והשואל שופך דמים, וכ"ש המתיאש ואינו עושה. וש"מ כל רופא שיודע בחכמה ומלאכה זו חייב הוא לרפאות, ואם מנע עצמו ה"ז שופך דמים.

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' פברואר 28, 2017 11:33 pm

בענין מה שעירבבתי את ד' הר"מ בפיה"מ בפסחים, עם הא דבעי' רשות לרופא לרפאות, ראיתי שנתכוונתי בזה בס"ד לחזו"א באמונה וביטחון פ"ה, כדלהלן:

חזון איש - גנז ספר רפואות.png
חזון איש - גנז ספר רפואות.png (113.25 KiB) נצפה 3340 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' פברואר 28, 2017 11:47 pm

ויש כאן משהו שנוגע גם למה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם וכו'.


עושה חדשות
הודעות: 9253
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' ינואר 14, 2018 11:52 pm

כעת ראיתי - מדרש שמואל (בובר) פרשה ד:
מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבה שהיו מהלכין בחוצות ירושלים והיה עמהן אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, אמר להן רבותי אמרו לי במה אתרפא, אמרו לו קח לך כך וכך עד שתתרפא, אמר להן אותו האיש שהיה עמהן מי הכה אותו בחולי, אמרו לו הקדוש ברוך הוא, אמר להן ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאין, אמרו לו מה מלאכתך, אמר להן עובד אדמה אני והרי המגל בידי, אמרו לו מי ברא את האדמה, מי ברא את הכרם, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אמרו לו ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואת אוכל פריין שלו, אמר להן אין אתם רואין המגל בידי אלולי שאני יוצא וחורשו (ומכסתו) [ומכסחו] ומזבלו ומנכשו לא העלה מאומה, אמרו לו שוטה שבעולם ממלאכתך לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו, כשם שהעץ אם אינו נזבל ומתנכש ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים (ולא נזבל) אינו חי והוא מת, כך הגוף הוא העץ, הזבל הוא הסם, איש אדמה הוא הרופא


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 139 אורחים