לשון הרע בספרות רבותינו

[אישצפת]

אני מאמין כי אין אני יחיד בהרגשתי בענין זה.
פעמים רבות נתקלתי בספרי ומכתבי רבותינו ראשונים ואחרונים עד דורינו זה ובו נזכרים שמות האנשים שעוסקים בגנותם (ופעמים הגיע גם לחרמות ונדויים וכו') גם כאשר נודע לכותבים עליהם לא מראיה אלא משמיעה או מכתב וכיו"ב, ועוד כמה הלכות שאינם עולים בקנה אחד עם הנכתב בספר המפורסם והנפלא חפץ חיים לכהן הגדול מראדין.
האם יש אפשרות להסבר תופעה זו?
האם אין הלכותיו מוסכמות על הכל?
בינתיים כל הספרים שראיתי שיצאו על הח"ח הם בבחינת מוסיף והולך לאיסור או ביאור דבריו וכמעט שאין מי שיחלוק על דבריו.
(בהעדר ספר/ביאור לזה, ההסתכלות היא או שח"ו רבים מרבותינו נכשלו באיסור לשוה"ר או שח"ו מרן הח"ח טעה).
שאלה זו מציקה לי שנים רבות ועולה ושוב נלחצת אל הקיר בכל פעם מחדש.
אשמח למידע בענין.

[הרואה]

שמעתי מר"נ רוטמן שאכן מוכח שהקלו יותר מהח"ח.

[י. אברהם]

הגיעב"ץ פ"א דאבות מט"ז על פיה"מ

יעבץ 1.PNG (54.05 KiB) נצפה 6101 פעמים

יעבץ 2.PNG (27.46 KiB) נצפה 6101 פעמים

[אשרי יושבי ביתך]

שמעתי ממו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, שהיה חידוש בעיניו מה שמצינו בשו"ת האלף לך שלמה (סי' שמו) שכתב שם בחריפות גדולה ונוראה על גביר אחד בשם ר' איציק זינגר, שכתב שם באותה תשובה, שמו ושם עירו ושם אביו, שחטאו ופשעו היה שביקש להרחיב את ביתו באמצע חול המועד, מכיון שבחוה"מ אין פקחים של השלטונות, וגם זה שמחת יו"ט למשפחה. ומהר"ש קלוגר זצ"ל כתב בחריפות שהוא מבזה את המועדות וכו' וכו' וכו'.

ואמר מרן הגרי"ז שליט"א שהיה פלא וחידוש בעיניו שכתב את שמו ואת כל פרטיו, דבר שלא מצינו כמותו בשאר ספרי השו"ת כ"כ. והסיק שעל כרחך היה סבור הגרש"ק שתועלת רבה תבא מזה, למען ישמעו ויראו וכו' וכו' שלא יבואו ח"ו להקל ראש בזה. עכת"ד, ואכמ"ל.

[לבנון]

אני מאמין כי אין אני יחיד בהרגשתי בענין זה.
פעמים רבות נתקלתי בספרי ומכתבי רבותינו ראשונים ואחרונים עד דורינו זה ובו נזכרים שמות האנשים שעוסקים בגנותם (ופעמים הגיע גם לחרמות ונדויים וכו') גם כאשר נודע לכותבים עליהם לא מראיה אלא משמיעה או מכתב וכיו"ב, ועוד כמה הלכות שאינם עולים בקנה אחד עם הנכתב בספר המפורסם והנפלא חפץ חיים לכהן הגדול מראדין.
האם יש אפשרות להסבר תופעה זו?
האם אין הלכותיו מוסכמות על הכל?
בינתיים כל הספרים שראיתי שיצאו על הח"ח הם בבחינת מוסיף והולך לאיסור או ביאור דבריו וכמעט שאין מי שיחלוק על דבריו.
(בהעדר ספר/ביאור לזה, ההסתכלות היא או שח"ו רבים מרבותינו נכשלו באיסור לשוה"ר או שח"ו מרן הח"ח טעה).
שאלה זו מציקה לי שנים רבות ועולה ושוב נלחצת אל הקיר בכל פעם מחדש.
אשמח למידע בענין.

נראה שאתה מניח שתשובה אחת תעלה לכולם, ואינו, כי כל מקרה עליו להיות נידון לגופו. אם תעלה מקרה מסויים, אולי יהיה אפשר לענות על שאלתך.

[דרומי]

שמעתי פעם כי היה אחד מגדולי ישראל בדורו של הח"ח שהתלונן בפני מקורבו שהוא לא יכול לדבר עם הח"ח בעניני עסקנות הכלל, כי על כל דבר אומר הח"ח שזה לשון הרע.

ומסיימים בטוב..

[חרסון]

דומני שר' איתם הנקין הי"ד הזכיר פעם טענה של זקנו הגרי"א כי הח"ח החמיר יתר על המידה בהל' לה"ר. אשמח למ"מ.

[שייף נפיק]

כנ''ל קשה על הגמ' שמוזכר חנן בישא עם מעשה רע שעשה ולא הוזכר בתואר ''ההוא גברא'' אלא בשמו. ועוד כנ''ל וצ''ע.

[ממזרח שמש]

מגלת ספר הקדמת המו"ל

[חיים שאול]

הי' פעם פגישה של מרן הגרד"ל והר"י זינגר ויצא שם בהסבר דברי החזו"א שהח"ח החמיר בדיני לה"ר יותר משורת הדין בגלל שזלזלו בזה (וכך עשה החזו"א בדיני חוה"מ)

[מה שנכון נכון]

הי' פעם פגישה של מרן הגרד"ל והר"י זינגר ויצא שם בהסבר דברי החזו"א שהח"ח החמיר בדיני לה"ר יותר משורת הדין בגלל שזלזלו בזה (וכך עשה החזו"א בדיני חוה"מ)

הח"ח מדגיש בהקדמה שלא עשה כן.

[לבנון]

שמעתי פעם כי היה אחד מגדולי ישראל בדורו של הח"ח שהתלונן בפני מקורבו שהוא לא יכול לדבר עם הח"ח בעניני עסקנות הכלל, כי על כל דבר אומר הח"ח שזה לשון הרע.

ומסיימים בטוב..

מעניין למה ר' חיים עוזר (והוא לא היה היחיד) כן יכל לדבר על הח"ח בעניני הכלל, והח"ח לא אמר לו על כל דבר שזה לה"ר?

נראה שמתפתחת כאן מגמה כל שהיא, לצייר שהחפץ חיים הוא ספר שכולו חומרות, ושגם הוא עצמו כאיש, היה מחמיר גם במקום שהדין אומר שלא צריך להחמיר, עד שהיה מישהו מ'גדולי ישראל' שכבר לא היה יכול לדבר איתו מרוב שהיה מחמיר.
הח"ח ביסס כל הלכה והלכה בספרו על ראיות מתוך הגמ' והראשונים, ופעמים אף האריך במקום שהיה נראה מיותר להאריך. אם מישהו למד גם הוא את הסוגיא כמוהו, ועלה בידו לסתור את ראיותיו, והוא גם חושב שהוא בר הכי לחלוק עליו, אדרבה שיקום ויעשה את זה. ופשיטא שיש מקום לדון על כל דבר ודבר כדרכה של תורה. אבל לבוא וליצור מגמה שהספר אינו אלא חומרות, הוא דבר שלילי ופסול, ומכאן ועד ל'הותרה הרצועה' הדרך קרובה מאוד.

[עקביה]

בשו"ת ריב"ש סי' ס הריב"ש מספר למישהו את מה שקרה בהספדו של חכם פלוני, ושם הוא מרבה לגנות אדם בשם ר' יצחק בונשתרוק. וצ"ע.

[אישצפת]

דוגמא שקראתי לאחרונה.
אדם פונה לרב קהילה ושואל אותו לפירוש דברי הרמ"א בדין ביאה שלא כדרכה (או"ח סימן רמ) הרב עונה לו בתמימות, והשואל שחיפש להפילו בפח הולך ומפרסם שרב הקהילה התיר לכתחילה ביאה שלא כדרכה לכל מאן דבעי. הדברים מגיעים לאחד מגדולי הדור והוא מקללו קללה נמרצת שימות וכו' ומסרב לשמוע את עמדת הרב שלא היו דברים מעולם (רק לאחר התערבות הבא"ח ומכתב שני מרב הקהילה נאות לקבל גרסתו ולערוך לו התרת קללות).
אחד המכתבים נדפס בספר ישיבות בגדאד חלק א עמוד 279.
כעת השגתי המקור באדיבות הספריה הלאומית ארכיון הרב אלישר ואני מציג אותו כאן.

[לבנון]

בשו"ת ריב"ש סי' ס הריב"ש מספר למישהו את מה שקרה בהספדו של חכם פלוני, ושם הוא מרבה לגנות אדם בשם ר' יצחק בונשתרוק. וצ"ע.

אחד מחכמי ישראל נעמד להספיד את אחד מגדולי הדור שנפטרו, ובאותו מעמד בפני הנפטר ובפני משפחתו, עולה מישהו אחריו ומדבר בנפטר סרה, ודוחה את כל השבחים של המספיד הקודם, לומר שכל אלו לא היו בו, וכל זה רק בגלל אי אלו חשבונות שהיו לו איתו בחיי חיותו.
לפי מה שעולה מדברי רבינו יונה ש"ג ריח, וכפי מה שפסק הח"ח בכלל ד', אין שום מניעה לדבר בגנותו, וכל המרבה הרי זה משובח, למען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים, ולהבאיש בעלי עבירה בעיני בני אדם.
במקרה דנן, נראה שהריב"ש ראה תועלת נוספת בסיפור הדבר לאותו אחד שהוא כתב אליו את המכתב, כפי שנראה מסוף התשובה שם.

זאת ועוד, מדברי הרשב"ם בסוג' של אפי תלתא (ב"ב לט א), נראה שאם אחד עשה מעשה מגונה ברבים, אין מניעה מלספר את המעשה הזה, ואין בזה משום לשון הרע. שהרי הרשב"ם פירש את המימרא ההיא לגבי רכילות, ויש להקשות התינח רכילות, אבל יש בזה גם לשון הרע, שהוא מספר עליו שסיפר לשון הרע באפי תלתא. ומוכח שלדעתו של הרשב"ם גם לה"ר אין בזה. וכנראה טעמו כי אם הוא לא חושש לכבודו, מדוע אחרים צריכים לחוש לו.
ואף שהח"ח דחה את שיטת הרשב"ם מהלכה, אבל גם ההגהות אשר"י וגם השאילתות והבה"ג פסקו כמותו, וגם רבינו יונה פירש כך את הגמ' באחד מפירושיו, א"כ אפשר שגם הריב"ש היתה דעתו כך.

[לבנון]

הי' פעם פגישה של מרן הגרד"ל והר"י זינגר ויצא שם בהסבר דברי החזו"א שהח"ח החמיר בדיני לה"ר יותר משורת הדין בגלל שזלזלו בזה (וכך עשה החזו"א בדיני חוה"מ)

הח"ח מדגיש בהקדמה שלא עשה כן.

גם בכלל ח' הלכה ז'

[עקביה]

בשו"ת ריב"ש סי' ס הריב"ש מספר למישהו את מה שקרה בהספדו של חכם פלוני, ושם הוא מרבה לגנות אדם בשם ר' יצחק בונשתרוק. וצ"ע.

אחד מחכמי ישראל נעמד להספיד את אחד מגדולי הדור שנפטרו, ובאותו מעמד בפני הנפטר ובפני משפחתו, עולה מישהו אחריו ומדבר בנפטר סרה, ודוחה את כל השבחים של המספיד הקודם, לומר שכל אלו לא היו בו, וכל זה רק בגלל אי אלו חשבונות שהיו לו איתו בחיי חיותו.
לפי מה שעולה מדברי רבינו יונה ש"ג ריח, וכפי מה שפסק הח"ח בכלל ד', אין שום מניעה לדבר בגנותו, וכל המרבה הרי זה משובח, למען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים, ולהבאיש בעלי עבירה בעיני בני אדם.
במקרה דנן, נראה שהריב"ש ראה תועלת נוספת בסיפור הדבר לאותו אחד שהוא כתב אליו את המכתב, כפי שנראה מסוף התשובה שם.

זאת ועוד, מדברי הרשב"ם בסוג' של אפי תלתא (ב"ב לט א), נראה שאם אחד עשה מעשה מגונה ברבים, אין מניעה מלספר את המעשה הזה, ואין בזה משום לשון הרע. שהרי הרשב"ם פירש את המימרא ההיא לגבי רכילות, ויש להקשות התינח רכילות, אבל יש בזה גם לשון הרע, שהוא מספר עליו שסיפר לשון הרע באפי תלתא. ומוכח שלדעתו של הרשב"ם גם לה"ר אין בזה. וכנראה טעמו כי אם הוא לא חושש לכבודו, מדוע אחרים צריכים לחוש לו.
ואף שהח"ח דחה את שיטת הרשב"ם מהלכה, אבל גם ההגהות אשר"י וגם השאילתות והבה"ג פסקו כמותו, וגם רבינו יונה פירש כך את הגמ' באחד מפירושיו, א"כ אפשר שגם הריב"ש היתה דעתו כך.

יפה!

[סגי נהור]

לפענ"ד במקרים רבים אין להקשות מהח"ח, ובאופן כללי מפסקי אחרונים, על מעשיהם של ראשונים, אפילו כשפסקי האחרונים נתקבלו להלכה ללא חולק. זו דרך ההלכה שהיא הולכת ומתבררת ומתפרטת מדור לדור, ומה שבדור ראשון לא היה חתוך והיה נתון להכרעה מקומית של החכם נעשה בדור אחרון הלכה ברורה ומחייבת. ויש ליסוד זה הרבה דוגמאות וראיות ואכמ"ל.

[נהר שלום]

שמעתי ממו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, שהיה חידוש בעיניו מה שמצינו בשו"ת האלף לך שלמה (סי' שמו) שכתב שם בחריפות גדולה ונוראה על גביר אחד בשם ר' איציק זינגר, שכתב שם באותה תשובה, שמו ושם עירו ושם אביו, שחטאו ופשעו היה שביקש להרחיב את ביתו באמצע חול המועד, מכיון שבחוה"מ אין פקחים של השלטונות, וגם זה שמחת יו"ט למשפחה. ומהר"ש קלוגר זצ"ל כתב בחריפות שהוא מבזה את המועדות וכו' וכו' וכו'.

ואמר מרן הגרי"ז שליט"א שהיה פלא וחידוש בעיניו שכתב את שמו ואת כל פרטיו, דבר שלא מצינו כמותו בשאר ספרי השו"ת כ"כ. והסיק שעל כרחך היה סבור הגרש"ק שתועלת רבה תבא מזה, למען ישמעו ויראו וכו' וכו' שלא יבואו ח"ו להקל ראש בזה. עכת"ד, ואכמ"ל.

לכאורה זה בכלל שמותר להכיחו ברבים אם לא מקבל התוכחה

[נהר שלום]

אני מאמין כי אין אני יחיד בהרגשתי בענין זה.
פעמים רבות נתקלתי בספרי ומכתבי רבותינו ראשונים ואחרונים עד דורינו זה ובו נזכרים שמות האנשים שעוסקים בגנותם (ופעמים הגיע גם לחרמות ונדויים וכו') גם כאשר נודע לכותבים עליהם לא מראיה אלא משמיעה או מכתב וכיו"ב, ועוד כמה הלכות שאינם עולים בקנה אחד עם הנכתב בספר המפורסם והנפלא חפץ חיים לכהן הגדול מראדין.
האם יש אפשרות להסבר תופעה זו?
האם אין הלכותיו מוסכמות על הכל?
בינתיים כל הספרים שראיתי שיצאו על הח"ח הם בבחינת מוסיף והולך לאיסור או ביאור דבריו וכמעט שאין מי שיחלוק על דבריו.
(בהעדר ספר/ביאור לזה, ההסתכלות היא או שח"ו רבים מרבותינו נכשלו באיסור לשוה"ר או שח"ו מרן הח"ח טעה).
שאלה זו מציקה לי שנים רבות ועולה ושוב נלחצת אל הקיר בכל פעם מחדש.
אשמח למידע בענין.

חרמות ונידויים זה מעשה בין דין שאולי אף מצווה לפרסם

[מעיין]

שמעתי ממו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, שהיה חידוש בעיניו מה שמצינו בשו"ת האלף לך שלמה (סי' שמו) שכתב שם בחריפות גדולה ונוראה על גביר אחד בשם ר' איציק זינגר, שכתב שם באותה תשובה, שמו ושם עירו ושם אביו, שחטאו ופשעו היה שביקש להרחיב את ביתו באמצע חול המועד, מכיון שבחוה"מ אין פקחים של השלטונות, וגם זה שמחת יו"ט למשפחה. ומהר"ש קלוגר זצ"ל כתב בחריפות שהוא מבזה את המועדות וכו' וכו' וכו'.

ואמר מרן הגרי"ז שליט"א שהיה פלא וחידוש בעיניו שכתב את שמו ואת כל פרטיו, דבר שלא מצינו כמותו בשאר ספרי השו"ת כ"כ. והסיק שעל כרחך היה סבור הגרש"ק שתועלת רבה תבא מזה, למען ישמעו ויראו וכו' וכו' שלא יבואו ח"ו להקל ראש בזה. עכת"ד, ואכמ"ל.

האם ר' איצק זינגר זה מפרעמיסלא יש לו שייכות עם ר' איצק זינגר שהמציא את המאשין של המצות בשנת תקצח בעיר ראפשיר בצרפת שידוע שהמהרש"ק לחם נגד המאשין בעת שהובא לקראקא

[בן ראובן]

לפענ"ד במקרים רבים אין להקשות מהח"ח, ובאופן כללי מפסקי אחרונים, על מעשיהם של ראשונים, אפילו כשפסקי האחרונים נתקבלו להלכה ללא חולק. זו דרך ההלכה שהיא הולכת ומתבררת ומתפרטת מדור לדור, ומה שבדור ראשון לא היה חתוך והיה נתון להכרעה מקומית של החכם נעשה בדור אחרון הלכה ברורה ומחייבת. ויש ליסוד זה הרבה דוגמאות וראיות ואכמ"ל.

אין כאן קושיא מפסקי האחרונים על מעשיהם של ראשונים אלא קושיא על האחרונים שלא הוכיחו ממעשיהם של ראשונים שלא כדבריהם.

[סגי נהור]

לפענ"ד במקרים רבים אין להקשות מהח"ח, ובאופן כללי מפסקי אחרונים, על מעשיהם של ראשונים, אפילו כשפסקי האחרונים נתקבלו להלכה ללא חולק. זו דרך ההלכה שהיא הולכת ומתבררת ומתפרטת מדור לדור, ומה שבדור ראשון לא היה חתוך והיה נתון להכרעה מקומית של החכם נעשה בדור אחרון הלכה ברורה ומחייבת. ויש ליסוד זה הרבה דוגמאות וראיות ואכמ"ל.

אין כאן קושיא מפסקי האחרונים על מעשיהם של ראשונים אלא קושיא על האחרונים שלא הוכיחו ממעשיהם של ראשונים שלא כדבריהם.

עלי להרחיב יותר בנקודה המתבארת בהודעה הקודמת, ואשכול זה אינו המקום. אולי באשכול בפ"ע בעתיד.

[חרסון]

דומני שר' איתם הנקין הי"ד הזכיר פעם טענה של זקנו הגרי"א כי הח"ח החמיר יתר על המידה בהל' לה"ר. אשמח למ"מ.

viewtopic.php?f=7&t=18992#unread

[פולסברג]

מי שמעיין בשו''ת המהרש''ם, לבו יראה הרבה 'לשון הרע בספרות רבותינו', ברחל בתך הקטנה, וצ''ת.

וגישה שונה לכאו', תראה בהקדמת נכדו המגיד הגדול נבג''מ לחלק ח':

[ספרים וועלט]

מי שמעיין בשו''ת המהרש''ם, לבו יראה הרבה 'לשון הרע בספרות רבותינו', ברחל בתך הקטנה, וצ''ת.

וגישה שונה לכאו', תראה בהקדמת נכדו המגיד הגדול נבג''מ לחלק ח':

איפה בשו"ת מהרש"ם נמצא לשון הרע על אנשים פרטיים? אשמח לקבל מ"מ

[באמונתו]

שמעתי ממו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, שהיה חידוש בעיניו מה שמצינו בשו"ת האלף לך שלמה (סי' שמו) שכתב שם בחריפות גדולה ונוראה על גביר אחד בשם ר' איציק זינגר, שכתב שם באותה תשובה, שמו ושם עירו ושם אביו, שחטאו ופשעו היה שביקש להרחיב את ביתו באמצע חול המועד, מכיון שבחוה"מ אין פקחים של השלטונות, וגם זה שמחת יו"ט למשפחה. ומהר"ש קלוגר זצ"ל כתב בחריפות שהוא מבזה את המועדות וכו' וכו' וכו'.
ואמר מרן הגרי"ז שליט"א שהיה פלא וחידוש בעיניו שכתב את שמו ואת כל פרטיו, דבר שלא מצינו כמותו בשאר ספרי השו"ת כ"כ. והסיק שעל כרחך היה סבור הגרש"ק שתועלת רבה תבא מזה, למען ישמעו ויראו וכו' וכו' שלא יבואו ח"ו להקל ראש בזה. עכת"ד, ואכמ"ל.

דוגמה נוספת מהגאון רש"ק כאן:

[הרועה]

שמעתי ממו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, שהיה חידוש בעיניו מה שמצינו בשו"ת האלף לך שלמה (סי' שמו) שכתב שם בחריפות גדולה ונוראה על גביר אחד בשם ר' איציק זינגר, שכתב שם באותה תשובה, שמו ושם עירו ושם אביו, שחטאו ופשעו היה שביקש להרחיב את ביתו באמצע חול המועד, מכיון שבחוה"מ אין פקחים של השלטונות, וגם זה שמחת יו"ט למשפחה. ומהר"ש קלוגר זצ"ל כתב בחריפות שהוא מבזה את המועדות וכו' וכו' וכו'.

ואמר מרן הגרי"ז שליט"א שהיה פלא וחידוש בעיניו שכתב את שמו ואת כל פרטיו, דבר שלא מצינו כמותו בשאר ספרי השו"ת כ"כ. והסיק שעל כרחך היה סבור הגרש"ק שתועלת רבה תבא מזה, למען ישמעו ויראו וכו' וכו' שלא יבואו ח"ו להקל ראש בזה. עכת"ד, ואכמ"ל.

קשה להקשות על הגר"ש קלוגר מספר שנדפס לאחר פטירתו.
כיוצא בדבר. יש תשובה מעניינת שחוזרת על עצמה בשו"ת הב"ח, כאשר פעם אחת היא עם השמות המלאים ובפעם האחרת שמות בדויים ובהצגה ערוכה של המקרה, כדרך בעלי השו"ת. ניכר שהב"ח ערך את התשובה, והתלמיד המדפיס לא שם לב שהוא כלל אותה תשובה פעמיים.