פירש"י: קשיטה - מעה. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה (ותרגומו חורפן, טובים, חריפים בכל מקום, כגון עובר לסוחר). ומקור הדברים בגמ' ר"ה כו, א.
אולם בתרגום אונקלוס איתא: במאה חורפן. וברד"ק: ודעת אונקלס כבשות שתרגם חורפן ותרגם גם כן כבשות הצאן חרפן דעאן.
ובספר שפתי כהן בריש הפרשה איתא:
בתיקונים תיקון נ"ו (דף צ"א) אמר, מי גרם שנטפל לו שרו של עשו לפי שבמקום שלא יש בת זוגו לא יש שכינה, ולפי שלא ראה עמו שכינה נטפל לו שרו של עשו ועשאו בעל מום לפי ששלח לו בעלי מומין, ואומר ואיש כי יאכל קודש בשגגה חמישיתו יוסף וגו', ולזה קנה חלקת השדה במאה קשיטה, פירש רבינו סעדיה גאון ז"ל במאה רחלים שהוא חומש הבהמות הטהורות כי הטמאות אינם נאכלים, וקרי ביה כי יאכיל קודש לאחרים דלא כתיב יוכל.
ובספר יוחסין (מאמר חמישי):
והמקום ההוא קרוב לעיר שכם שנקרא בלשון ישמעאל נאבלוס כגן י"י כארץ מצרים והיא בין הר גריזים והר עיבל, ושם המזבח שבנה יעקב אבינו עליו השלום והמקום אשר בו המזבח פרדס גדול ואומרים כי בכל יום רואים כעין ק' קשיטה רועים בפרדס. וקרוב ממנו קבר יוסף הצדיק עליו השלום ועליו גוים שומרים.