מעשה בוא"ו קטיעאולפי שאירע מעשה בבית הכנסת שלנו, ויהי היום יום שבת בפרש'ת פינחס יצא ס"ת ובפתחו לקרות בו החזן מצא ו' (= ציור של ו' קטועה) דשלום קטיעא ופסלו, ולא שתתי לב במה נפסל, והוציא ס"ת שני וחזר ופסלו גם הוא כאחיו, ושאלתיו על השני, ואמרו שניהם פסולים כי יש בו וא"ו כרותה לשנים. וחרדתי חרדה גדולה ואמרתי כך צריכה להיות, ועמדו נגדי ולא יכולתי, איכה ירדוף אחד אלף, והוציאו השלישי בוא"ו שלמה כשאר הווין הכתובים, אז נחה דעתם. ואלך אל ביתי סר וזעף על הדבר, חפשתי בספרי המסוריות ומצאתי ו' קטיעא כרותה לשנים.
עוד חקרתי ודרשתי הטיב בספרים אחרים ובפרט בגמ' קדושין בפר'ק האומר אמרו וא"ו דשלום קטיעא ולא דברו רש"י והתוספות ז"ל דבר, וחפשתי ואנה השם לידי בנמקי יוסף בשם הרב ר' שם טוב אשבילי ז"ל בסימן קכ"ג, וז"ל: ועל הא דאמרי' בגמ' בעל מום דעבודתו פסולה מנלן, אמ'ר רב דאמ'ר רבא הנני נתן לו את בריתי שלום - כשהוא שלם ולא חסר, והרי שלום כתי'ב, אמ'ר רב נחמן בר יצחק ו' דשלום קטיעא הוא. כת'ב הרשב"א ז"ל: נראה פירושה כרותה בנתים, דאי לא, הוה ליה למימר זעירתא היא, ונפקא מינה לס"ת, ויש להגיה כל הספרים שלנו שכתוב כדרכו, עכ"ל.
הוצרכתי לכתוב מעשה אשר נעשה כדי שלא יבוא מי שיצא בעקבות טעותיהם אשר כשלו ראשונים בהם. וזה אירע כמדומה לי שנת רפ"ו ליצירה.
העבודה בשנה זו שנת רצ"ז בבית הכנסת עצמה - קרה מקרה שהתפללתי בבית בעל ברית - ועלה מתחיל לקרוא בפרש'ת פינחס בשאר ימי החול ומצא ו' קטיעא ולא קרא עד שהביאו לו קסת הסופר וקולמוס, וסתם מי גיחון והודו לו, וקרא בספר. כשידעתי אחרי כן אמרתי מה שאירע והראתי הספרים, וחזר משלים הו' לעשותה לשנים, לתת לו לספר פי שנים בכל אשר ימצא לו', כי הוא ראשית א[ו]נו ולו' משפט הבכורה.
[בשנת ש"ז ליצירה בבית הכנסת עצמה - בא לידי שלש הספרים, מהם בווי"ן שלימים ומהם קטיעין שתקנום הסופרים בטעותיהם, חזרתי עליהם ותקנתים והיו למקוטעים].