כתב הרד"ק מלכים ב (ד לה) וז"ל,
וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה - וישב לארץ להתפלל כי כבר עלה על המטה אשר הנער שם ושכב עליו והתנפל עליו עד שחם בשרו ואחר כך שב לארץ והתפלל והתנפל עוד. ומה שהלך אחת הנה ואחת הנה לכוין לבו יותר וכן אמר דוד אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי:
ומבואר שע"י הליכה מכוין יותר בתפלתו.
מאידך ז"ל התוס' ברכות יג:
על לבבך בעמידה - בירושלמי מפרש לאו דאי היה יושב עומד אלא דאם היה מהלך עומד אף על גב דב"ה אמרי כל אדם קורא כדרכו מ"מ מצוה מן המובחר לעמוד כשהוא מהלך לפי שאינו מיושב כל כך ואינו יכול לכוין כשהוא מהלך כאשר היה עומד וכן הלכה דמהלך בדרך מצוה לעמוד בפסוק א' ובעינן כונה בפסוק ראשון לבד וכן איתא בתנחומא רב יהודה בשם שמואל אמר אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך אלא יעמוד ויקרא וכשיגיע לואהבת ילך לדרכו.
ולכאורה יש לחלק.
ויש לדון האם זה דוקא בתפלה? או אפילו בתורה? (אם בחוקתי "תלכו").