דיבור שאינו נקי

[נהר שלום]

אני מחפש מקורות שמסכמים את גדרי איסור דיבור שאינו נקי.
בעיקר דברים שאינם בכלל דברי הגמ' בכתובות אמר רב חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה,
אלא כגון דברי הגמ' אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו וכו'.

[גל של אגוזים]

לכאו' אין בזה 'גדרי איסור' אלא 'מידת חסידות'.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ניבול פה אינו איסור?

[גל של אגוזים]

ניבול פה אינו איסור?

כד תסתכל בדברי פותח האשכול תראה שהדגיש שאינו מדבר מענין ניבול פה אלא בענין דיבור מגונה כגון טמא במקום אינו טהור דודאי אינו בכלל איסור ניבול פה אלא היא ענין בפ"ע שע"ז כתבתי שאינו אלא מידת חסידות.

מבין?

[נהר שלום]

לכאו' אין בזה 'גדרי איסור' אלא 'מידת חסידות'.

ומה עם דברים שנחשבים לא ראוים אפי' אצל גוים, כגון כינויים לצואה?
אולי אסור משום חילול ה'

[אברהם בן ארוש]

יעויין בפיה"מ לרמבם אבות א, יז
וכן רמבן שמות ל, יג בשם מורה נבוכים וזת"ד:
​‌והרב אמר במורה הנבוכים (ג ח) אל תחשוב שנקרא לשוננו לשון הקדש לגאותינו או לטעותינו, אבל הוא בדין, כי זה הלשון קדוש לא ימצאו בו שמות לאבר הבעילה בזכר או בנקבה, ולא לטפה ולשתן ולצואה רק בכנוי ואל יטעה אותך ''שגל'' (תהלים מה י), כי הוא שם אשה המזומנת למשכב, ואמר ישגלה (דברים כח ל) על פי מה שנכתב עליו, ופירושו יקח אשה לפילגש: והנה אין צורך לטעם הזה, כי הדבר ברור שהלשון קדש קדשים הוא כמו שפירשתי והטעם שהזכיר על דעתי איננו אמת, כי מה שיכנו ישגלנה, ישכבנה, יורה כי משגל שם עצם לבעילה, וכן יכנו לאכול את חוריהם (מ''ב יח כז), כי הוא שם מגונה. ואם מפני טעמו של הרב, היו קורים לו ''לשון נקיה'', כענין ששנינו (סנהדרין סח עמוד ב) עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה, ואמרו כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקי (ב''ר פו ז), וכן במקומות רבים: