פורום אוצר החכמה

הטרגדיה של הסופר חיים גראדה ידועה. אדם שזכה בנערותו לצוותא עם איש האלקים מרן החזו"א וסופו שנדחק מחוץ למחיצה.
--------------
ברשות אספן החפץ בעילום שמו, מצויות כו"כ אגרות אותן שיגר ח"ג אל החזו"א.
ברשותו האדיבה, אני מעלה בזה אגרת אחת, העתקה ותרגומה.
לפי האמור בה, האגרת היא משנת תרצ"ד.
התרגום נעשה באופן מילולי אך בכמה מקומות בודדים, באופן חפשי.
מן הסתם נפלו איזה טעויות בתרגום, וע"כ אודה לכל הערה.
------------
מתוך האגרת אנו למדים את מה שידוע ליודעים, כי החזו"א הוא שהפסיק את הקשר עם חיים גראדה, לאחר שעמד על מצבו ומדרגתו.
במכתב מאשים ח"ג את עצמו ברוע מצבו, ומבקש עבור נפשו, לשוב לזכות בקרבתו.
----------------

לכבוד אדוני מורי ורבי
אחדשה"ט. כ'שעם מיך ניט מודה צו זיין ,אז איך האב ביז איצט ניט געשריבען,וויל סאיז בפירוש ניטא אויף אקארטל .
איצט הויבט זיך אן ביי אונז די ערגסטע צייט, נאך פסח און בפרט היינטיקס יאר . פון פיש איז מיר נאך פאר אייער קארטל אנגעקומען צען זלאטי איך האב אים גארניט געענטפערט. אז איר וועט אים שרייבן דאנקט אים כווייס ניט באמת צי איך האב געהאט רעכט אויף דאס געשיקטע געלט.די מאמע האט מיר געגעבין אויף א קארטעל און מיר געהייסן שרייבן : רבי! סאיז שוין באלד א יאר ווי איר זייט אין ארץ ישראל .צי דארף איך וואס וויטער האפין אלץ מער אז איר נעמט מיר אפ אדער מיינע קליינע האפונונגען ווער-ן נאך קליינער? כ'שעם זיך, אייך צו מאטרען מיט שילדערונגען פון מיין לעבין,כוויל אוועק פארן פון דאנען און ראטעווין מיין גוף און נאך מער מיין צעשרויפטן גייסט . די ליטערארישע וילנע האט מיך א נערקענט פאר א שטארקן דיכטאר,איך האב מיך אבער נאך ניט א נער קונט פאר א מענטש . בכדי מציל צו זיין דאס וואס איז מיר נאך געבליבן פון אייער לערע מוז איך אוועק צו אייך אין בני ברק – צוליב מיר און דער עיקר אויך צוליב מיין מאמע... פאר מיר עפענט זיך דא ניט א זעלכע אויסריכטן ווי פאר שלמהן.וועמענס שולד ?- מיינע .כ'דארף זיין אין ארץ ישראל וואו איר זייט דא! כ'האב געהערט א איבער א שנדע ניייעס. דער סטייפעלער איז לעבן אייך.מיין מוטער געריסט אייער פרוי .ווארטינדיק מיט פיינליכער אן שטרענגונג אויף אייער ענטפער, פאר בלייב איך אייער שטענדיק איבער געגעבענער און בענקודער חיים גראדע

ב"ה
לכבוד אדוני מורי ורבי
אחדשה"ט.
אינני בוש להודות שלא כתבתי עד עכשיו, משום שבפירוש אין [כסף] לגלויה.
עכשיו מתחיל אצלינו הזמן הגרוע ביותר אחרי פסח ובפרט השנה הזו.
מפיש הגיעו עשר זלאטי עוד לפני הגלויה שלכם, לא עניתי לו בכלל. כשתכתבו לו תודו לו, אינני יודע אם היה לי באמת זכות על כסף זה שנשלח.
אמא שלי נתנה לי [כסף] עבור גלויה ואמרה לי לכתוב:
רבי ! זה כבר כמעט שנה אשר אתם בארץ ישראל, האם ככל שנמשך הזמן עלי לקות עוד יותר שאתם לוקחים אותי? או שתקוותי הקטנות הם מתקטנות עוד יותר?.
אני מתבייש להטריד אתכם בתיאורים מהחיים שלי, אני רוצה ליסוע מכאן ולהציל את הגוף שלי ויותר מזה את הרוח הנבוכה שלי.
ווילנא הספרותית הכירה בי את המשורר הגדול אבל עדין לא הכירה [גילתה] את האדם שבי.
בשביל להציל מה שנשאר לי עדיין מהלימודים עמכם, חייב אני לבוא אליכם לבני ברק, בשבילי ובעיקר גם עבור האמא שלי.
עבורי לא נפתחות כאן כאלה תקוות כמו לשלמה*, אשמת מי? אשמתי!
אני צריך להיות בארץ ישראל במקום שאתם נמצאים.
שמעתי חדשה מרעישה, שהסטייפלער לידכם.
אמא שלי דורשת בשלום אשתך.
בציפיה למענה שלכם, אני נשאר תמיד מסור לכם ומתגעגע אליכם תמיד.
חיים גראדה
*בודאי הכונה לר' שלמה כהן הידוע

------------------
פרסום מכתבים נוספים, לפי רמת ההתעניינות של באי המקום - כך האספן.

יפה מאד! (אתה - והאספן - יודעים היטב שהיו כל מיני במות שהיו ששות לפרסם זאת... אבל לאו דוקא כאלה שרוח חכמים וכו').
לעניין מה שהוספת - אין לפני פאר הדור עכשיו ומה שכתבו שם בעניין, אבל בכל אופן הקשר ביניהם, כולל איגרות לבביות יחסית מצד החזו"א, נמשך עוד הרבה אחרי מכתב זה.

הכתיבה במקור בלשון רבים, דרך כבוד. בתרגום הכל בגוף ראשון נוכח.

מזעזע ומרעיש לראות את חיבוטי נפשו האומללה של הנ"ל.
מפחיד גם להווכח בגבול הדק שבין גן העדן לגהינם.
כמובן שיש ביקוש לעוד...(אני מייצג רק את עצמי).

שומר כתב:אין ללמוד שום דבר מיחסו של החזוא לאנשים מסוג זה גם רפאל הלפרין בתקופות מסוימות בחייו שמר איתו החזוא על קשר כדי לחזקו ולעודדו כמו שבאמת חזר בסוף ללמוד הכול הוא מרוב צדקותו וחסידותו של מרן זצל ולא הסכמה או מעין זה לכל מיני דרכים מעותות

אם כן יש ללמוד לכל הפחות שגם עם אנשים מסוג זה יש לשמור על קשר כדי לחזקם ולעודדם שישובו למוטב ("ולהחזירם בעבותות אהבה" כלשון החזו"א)... לא מובנת ההיזעקות למהר ולהכריז הכרזות ברוב קצף, כאילו מישהו מעלה על דעתו שאם גראדה התכתב עם החזון איש שמע מינה שלפרוק עול זה לא נורא כל כך.

תוך כדי דיבור כתב:יפה מאד! (אתה - והאספן - יודעים היטב שהיו כל מיני במות שהיו ששות לפרסם זאת... אבל לאו דוקא כאלה שרוח חכמים וכו').
לעניין מה שהוספת - אין לפני פאר הדור עכשיו ומה שכתבו שם בעניין, אבל בכל אופן הקשר ביניהם, כולל איגרות לבביות יחסית מצד החזו"א, נמשך עוד הרבה אחרי מכתב זה.

אמת.
כשכתבתי 'הפסיק הקשר' התכונתי את אופי של קשר קרוב/חברותא שהיה ביניהם.

בר אוריין תנינא כתב:הכתיבה במקור בלשון רבים, דרך כבוד. בתרגום הכל בגוף ראשון נוכח.

צודק. יש"כ. תיקנתי עתה כדבריך.

איש_ספר כתב:מן הסתם נפלו איזה טעויות בתרגום, וע"כ נודה לכל הערה.

לכבוד אדוני מורי ורבי
אחדשה"ט. כ'שעם מיך ניט מודה צו זיין ,אז איך האב ביז איצט ניט געשריבען,וויל סאיז בפירוש ניטא אויף אקארטל .
איצט הויבט זיך אן ביי אונז די ערגסטע צייט, נאך פסח און בפרט היינטיקס יאר . פון פיש איז מיר נאך פאר אייער קארטל אנגעקומען צען זלאטי איך האב אים גארניט געענטפערט. אז איר וועט אים שרייבן דאנקט אים כווייס ניט באמת צי איך האב געהאט רעכט אויף דאס געשיקטע געלט.די מאמע האט מיר געגעבין אויף א קארטעל און מיר געהייסן שרייבן :....
כ'האב געהערט א איבער א שנדע ניייעס. דער סטייפעלער איז לעבן אייך.מיין מוטער געריסט אייער פרוי .ווארטינדיק מיט פיינליכער אן שטרענגונג אויף אייער ענטפער, פאר בלייב איך אייער שטענדיק איבער געגעבענער און בענקודער חיים גראדע

אחדשה"ט.
אינני מתביש להודות שלא כתבתי עד עכשיו, משום שזה לא מתאים בשביל גלויה.

אם אני לא טועה, תרגום "ווייל ס'איז בפירוש ניטא אויף אקארטל" אינו "משום שזה לא מתאים לגלויה" אלא "כי ממש אין לי מספיק [כסף לקנות] גלויה" ובהמשך דבריו הוא מוסיף שאמו נתנה לו [כסף] בעד גלויה.

ולנכון תירגמת "איבעראשענדע" - מרעישה, אבל הוא מילה אחת ולא שלש כאשר כתבת.

ישבב. התלבטתי אם כדבריך או כמו שכתבתי, ועתה קבלתי באישי עוד מומחה ללשון יידיש שהעיר כדבריך
ועוד הוסיף תיקונים נחוצים לכמה טעויות של ממש שנפלו בתרגום.
והנני מציג כאן את האגרת בתרגומה המתוקן, סימנתי את עיקר השינויים:

ב"ה
לכבוד אדוני מורי ורבי
אחדשה"ט.
אינני בוש להודות שלא כתבתי עד עכשיו, משום שבפירוש אין [כסף] לגלויה.
עכשיו מתחיל אצלינו הזמן הגרוע ביותר אחרי פסח ובפרט השנה הזו.
מפיש הגיעו עשר זלאטי עוד לפני הגלויה שלכם, לא עניתי לו בכלל. כשתכתבו לו תודו לו, אינני יודע אם היה לי באמת זכות על כסף זה שנשלח.
אמא שלי נתנה לי [כסף] עבור גלויה ואמרה לי לכתוב:*
רבי ! זה כבר כמעט שנה אשר אתם בארץ ישראל, האם ככל שנמשך הזמן עלי לקות עוד יותר שאתם לוקחים אותי? או שתקוותי הקטנות הם מתקטנות עוד יותר?.
אני מתבייש להטריד אתכם בתיאורים מהחיים שלי, אני רוצה ליסוע מכאן ולהציל את הגוף שלי ויותר מזה את הרוח הנבוכה שלי.
ווילנא הספרותית הכירה בי את המשורר גדול אבל עדין לא הכירה [גילתה] את האדם שבי.
בשביל להציל מה שנשאר לי עדין מהלימודים עמכם, חייב אני לבוא אליכם לבני ברק, בשבילי ובעיקר גם עבור האמא שלי.
עבורי לא נפתחות כאן כאלה תקוות כמו לשלמה, אשמת מי? שלי!
אני צריך להיות בארץ ישראל במקום שאתם נמצאים.
שמעתי חדשה מרעישה, שהסטייפלער לידכם.
אמא שלי דורשת בשלום אשתך.
בציפיה למענה שלכם, אני נשאר תמיד מסור לכם ומתגעגע אליכם תמיד.
חיים גראדה

תיקנתי הכל גם באגרת למעלה.

יש לתקן גם בהעתקת אידיש (כמו שכבר תיקנו בלשה"ק):

פאר מיר עפענט זיך דא וויג?ל א זעלכע אויסריכטן ווי פאר שלמהן

פאר מיר עפענט זיך דא ניט א זעלכע אויסריכטן ווי פאר שלמהן

איש_ספר כתב:הטרגדיה של הסופר חיים גראדה ידועה. אדם שזכה בנערותו לצוותא עם איש האלקים מרן החזו"א וסופו שנדחק מחוץ למחיצה.

לא לכל באי המקום היא ידועה, שמא יש מי שיכול לפרט או להפנות אותנו למקורות המצויים באוצר שמפרטים את סיפור חייו של זה?

עריכה: סליחה על שאלת חינם זו, חיפוש קל באוצר הביא ים של חומר בענין.

כותב כתב:יש לתקן גם בהעתקת אידיש (כמו שכבר תיקנו בלשה"ק):

פאר מיר עפענט זיך דא וויג?ל א זעלכע אויסריכטן ווי פאר שלמהן

פאר מיר עפענט זיך דא ניט א זעלכע אויסריכטן ווי פאר שלמהן

כותב, תודה. תוקן.

תיקונים נוספים:
צ"ל אויסזיכטן במקום אויסריכטן

המילים "ווארטינדיק מיט פיינליכער אן שטרענגונג אויף אייער ענטפער", יש לתרגמו "בציפיה בעינוי מאמץ למענה שלכם.

ולנכון תירגמת "איבעראשענדע" - מרעישה, אבל הוא מילה אחת ולא שלש כאשר כתבת.

יש לתקנו בהעתקת אידיש.

(יש עוד כמה אי-דיוקי כתיב במכתב, אבל מכיוון שאינם משנים את המשמעות נלאיתי מלהביאם).

דרדקי כתב:

איש_ספר כתב:הטרגדיה של הסופר חיים גראדה ידועה. אדם שזכה בנערותו לצוותא עם איש האלקים מרן החזו"א וסופו שנדחק מחוץ למחיצה.
[/size]

לא לכל באי המקום היא ידועה, שמא יש מי שיכול לפרט או להפנות אותנו למקורות המצויים באוצר שמפרטים את סיפור חייו של זה?

עריכה: סליחה על שאלת חינם זו, חיפוש קל באוצר הביא ים של חומר בענין.

דרדקי, שמא תביא לנו טיפין מאותו ים, בחיפוש מסוג זה עלו בידי פיסות-מידע אודות קשריו עם מרן החזו"א ועם הרבי מליובווייטש.

ולאיש ספר מנהלינו הנכבד,

אל תמנע בר.

"בהיותו כבן 22 פרש מלימודיים תורניים והחל לכתוב שירה"

"חדל לחלוטין משמירת מצוות"

זוהי הטרגדיה או שיש יותר מזה?

יאיר. כתב:"בהיותו כבן 22 פרש מלימודיים תורניים והחל לכתוב שירה"

"חדל לחלוטין משמירת מצוות"

זוהי הטרגדיה או שיש יותר מזה?

אין די בכך?!

אגב, אוסיף אף אני הקטן בקשתי, אם יוכל אי מי להוסיף ולפרט במהות התמיהה: מי האיש.

בציפיה בעינוי מאמץ למענה שלכם.

זה לא ביטוי ברור בעברית, אולי כוונתך בציפיה במתח רב למענה או משהו דומה?

ערכו בויקיפדיה:

חיים גראדה נולד בווילנה (אז באימפריה הרוסית) בשנת 1910. בנעוריו למד בישיבה מקומית בוילנה, ולאחר מכן- בבילסק, בוולקניק ובביאליסטוק-בישיבות שהשתייכו לזרם הנובהרדוקאי של תנועת המוסר. כשבע שנים למד בוילנא עם החזון איש (דמותו מתוארת בספרו "צמח אטלס", והוא מכנהו "בעל המחזה אברהם"), ובמקביל למד באופן חלקי בבית ספר חילוני. את עיקר השכלתו רכש באופן עצמאי. בהיותו כבן 22 פרש מלימודיים תורניים והחל לכתוב שירה.
החל לפרסם שירים וסיפורים ביידיש בוילנה בשנת 1932. יצירותיו עוררו מיד תשומת לב, של הקוראים ושל העולם הספרותי בוילנה. נמנה בין מייסדי החבורה והזרם הספרותי "יונג וילנה", שעימו נמנו חשובי היוצרים ביידיש בווילנה שלפני מלחמת העולם השנייה. ביניהם: אברהם סוצקבר, שמרקה קצ'רגינסקי, לייזר וולף ואחרים. חרף העובדה שנולד לאב מורה לעברית, בחר גראדה ליצור ביידיש והתמיד בכך עד מותו.
שירתו הייתה קשורה בהווי של חיי היהודים לפני המלחמה. והירבה לכתוב על הווי של ישיבות המוסר, ולבטיהם הנפשיים של התלמידים.
למרות שחדל לחלוטין משמירת מצוות, חש חיבה וקרבה בחייו ליהדות הדתית.
עם פרוץ המלחמה נמלט לברית המועצות ושהה שם עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה, יצא לצרפת ומשם היגר לארצות הברית בשנת 1948. שם גם החל בכתיבת הפרוזה שלו, שהתרכזה בהעלאתו והחייאתו של העולם היהודי הוילנאי, העשיר והמיוחד במינו, שנכרת עם השואה. יצירתו מתאפיינת בתיאורים מדויקים באופן מיוחד, המהווים, לדבריו של גראדה עצמו, אמנות המעורבת בתיעוד של ממש. כך, למשל, בשנת 1967 זכה במגילת כבוד ובפרס נכבד מהאקדמיה למדעי היהדות בארצות הברית, מוסד שעניינו עבודות מדעיות ולא ספרותיות, אלא שחברי האקדמיה קבעו כי ליצירותיו של גראדה "ערך היסטורי ראשון במעלה כמצבה נשגבה לעולם שחלף ואיננו עוד".
גראדה נפטר בניו יורק בשנת 1982.

ספרי חיים גראדה בתרגום עברי:

שבתותיה של אמא, תרגם שלמה שנהוד, 1958
העגונה, רומן, תרגם א"ד שפיר, 1962
צמח אטלס, רומן, תרגם א"ד שפיר, 1968. חלקו השני נקרא בעברית מלחמת היצר, 1971.
בדרכי אליך, שירים ופואמות, תל אביב תשכ"ט, יידיש ועברית עמוד מול עמוד.
דורות, תרגם יעקב שופט, 1997.
דרכים שוממות, שירים ופואמות, תרגם יעקב שופט, 2002
הסיפור 'מיין קריג מיט הרשל ראסיינער' (הפולמוס שלי עם הירש ראסיינאי) תורגם והופיע בתוך: ישיבות ליטא, פרקי זכרונות', (ע' אטקס וש' טיקוצינסקי - עורכים) הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים תשס"ד.
ספרי חיים גראדה ביידיש:

יא : לידער, ווילנע, 1936. (כן, שירים).
מוסרניקעס : פאעמע, ווילנע, 1939. תלמידי ישיבות המוסר: פואמה).
אויף די חורבות : פאעמע, לאדזש, 1947 (על החורבות).
דורות : לידער און פאעמעס, New York, 1945. (דורות : שירים ופואמות).
פארוואקסענע וועגן : לידער און פאעמעס, פריז, 1947. דרכים מגודלות : שירים ופואמות).
פליטים : לידער און פאעמען געשריבן אין ראטן-פארבאנד אין 1945-1941, בוענאס איירעס, 1947. (פליטים : שירים ופואמות שנכתבו בברית המועצות בין 1945-1941).
דער מאמעס צוואה : לידער און פאעמען, ניו יארק, 1949. (צוואתה של אמא: שירים ופואמות).
שיין פון פארלאשענע שטערן : לידער און פאעמען, בוענאס איירעס, 1950. זהרם של כוכבים כבויים : שירים ופואמות).
דער שולהויף New York, 1958. (חצר בית הכנסת).
די עגונה : ראמאן, לאס אנדזשעלעס, 1961. (העגונה : רומן).
דער מענטש פון פייער : לידער און פאעמעס, ניו יארק, תשכ"ב. (איש האש : שירים ופואמות).
ירושלים של מעלה און ירושלים של מטה, ירושלים, תשכ"ה.
צמח אטלאס : (די ישיבה), לאס-אנדזשעלעס, 1968-1967. (צמח אטלס : הישיבה)
אויף מיין וועג צו דיר : לידער און פאעמעס, תל אביב, תשכ"ט. (בדרכי אליך : שירים ופואמות).
מוסרניקעס : (פאעמע) : מיין קריג מיט הערש ראסיינער (עסיי), ירושלים תש"ל 1969. תלמידי ישיבות המוסר, מאבקי עם הרש ראסיינער)
די קלויז און די גאס : דערציילונגען, New York, 1974. (בית המדרש והרחוב : סיפורים).
דער שטומער מנין : דערציילונגען, ניו יארק, 1976. (המנין האילם : סיפורים).

אוצר החכמה כתב:

בציפיה בעינוי מאמץ למענה שלכם.

זה לא ביטוי ברור בעברית, אולי כוונתך בציפיה במתח רב למענה או משהו דומה?

גם באידיש זה לא ברור כל כך. ולכאורה כוונתו שמצפה בצער ובמתח רב למענה.

תודה רבה על העלאת המכתב.

איבעראשונג = הפתעה. "איבעראשנדע נייעס" = חדשות מפתיעות.

תודה רבה רבה.
אנא ואנא להעלות כל מה שבכחכם.
זה מעניין, מעניין מעניין.

שוב תודה רבה.

לבנתיים:
מן הסתם לא פורסם.
את הדברים הבאים בחתימה לא הבנתי.

זהו תרגום החתימה:
בכבוד ובברכה ובתודה עבור הדאגה (המסירות?) לידידינו שליט"א, למעשה ועוד יותר לעושה בכפליים. ולרפואה קרובה.
מקום החותם.

א. ראשית תודה על פרסום המכתב המעניין. לא פחות, אם לא יותר מהמכתב עליו נסוב עיקרו של הדיון.
ב. היש מושג לאי-מי אודות איזה 'ידידנו' רומז הרבי?

בר אוריין תנינא כתב:זהו תרגום החתימה:
בכבוד ובברכה ובתודה עבור הדאגה (המסירות?) לידידינו שליט"א, למעשה ועוד יותר לעושה בכפליים. ולרפואה קרובה.
מקום החותם.

הנה התרגום המדויק:
בכבוד ובברכה ובתודה עבור העידוד לידידנו שליט"א קודם המעשה ועוד יותר לאחר המעשה [בכפלים?] ולרפואה קרובה.
אדג. זה אמור לעניין גם מי שאינו חסיד חב"ד, ואם כן למה?

בדיוק כפי שמכתבו של חיים גראדה מעניין אותי, על אף שלא גדלתי על סיפורי גדולתו של החזו"א. כך גם מכתב של גאון בישראל, צדיק, ומנהיג לרבבות אמור (או יכול, למצער) לעניין גם מי שאינו חסיד חב"ד, או אינו חסיד כלל.

ראו עתה:
http://onegshabbat.blogspot.com/2011/08 ... st_22.html

חכם באשי כתב:ראו עתה:
http://onegshabbat.blogspot.com/2011/08 ... st_22.html

לטובת החסומים [הקטע היותר רלוונטי למטה]:
"לצד פנחס כהנוביץ (דער נסתּר) ויצחק בשביס-זינגר, חיים גראדֶה היה מגדולי הסופרים שכתבו ביידיש במאה העשרים.

הוא נולד בווילנה בשנת 1910 והתחנך בעולם חרדי-ישיבתי, שאותו נטש בהיותו בן 22. לאחר תלאות מלחמת העולם השנייה ובריחתו מזרחה לברית המועצות האסיאתית הוא הגיע ב-1948 לניו-יורק ושם חי (ברובע ברונקס) עד פטירתו בשנת 1982. הוא כתב רק ביידיש (לא ידוע לי על משהו מקורי שכתב בעברית), וחלקים ניכרים מיצירתו (אך לא כולה) תורגמו לעברית.

את קורותיו בתקופת מלחמת העולם השנייה תיאר גראדה בספרו המרגש 'שַׁבְּתוֹתֶיהָ של אמא'. זה גם היה ספרו הראשון שתורגם לעברית (הוצאת מסדה [תשי"ח]), והמתרגם היה שלמה שנהוד. הידועים שבספריו, שגם אותם קראתי בהנאה רבה, הם 'צמח אטלס' (ספריה לעם, תשכ"ח) ו'מלחמת היצר', שהוא החלק שני מעלילותיו של צמח אטלס (ספריה לעם, תשל"א). צמח אטלס הוא ראש ישיבת מוסר קיצונית, שמתענה בספקות ובמאבקים בלתי פוסקים עם יצריו.
הספר האהוב עלי ביותר מבין ספריו של גראדה הוא 'העגונה' (ספריה לעם, תשכ"ח). בספר זה הוא משרטט בכשרון אמנותי ופסיכולוגי, בעמקות ובעדינות, אנטומיה של מחלוקת שלא לשם שמים שהתרחשה בווילנה בין שתי מלחמות העולם והתנהלה על גבה של עגונה מסכנה. ספר זה, כמו גם 'צמח אטלס' ו'מלחמת היצר', תורגם לעברית על ידי א"ד שפיר.
בכל יצירתו תיאר גראדה את עולמם של יהודי מזרח אירופה טרם שנחרב, ובמיוחד את עולמם של תלמידי ישיבות המוסר מאסכולת נובהרדוק (ה'מוסרניקעס', כשם אחת הפואמות שחיבר). אלה שאינם שוקטים לשנייה על שמריהם, נאבקים כל העת ביצרם וספקות של כפירה מנקרים בהם, ממש כמו הספקות שניקרו אצל גראדה עצמו.

גראדה נטש את עולם התורה והמצוות עוד בימי וילנה והפנה את כל כוחותיו ליצירה אמנותית ביידיש. חיבור מיוחד במינו שלו הוא 'מײַן קריג מיט הרשל ראַסיינער' (הפולמוס שלי עם הרשל ראסיינאי), ובו מתעמת חיים ווילנער, בן דמותו של גראדה הווילנאי שכבר התפקר, עם הירש מראסיין, בוגר ישיבת נובהרדוק שממשיך להיות נאמן לדרכה. בשורה של מפגשים דנים השניים בשאלות של אמונה, כפירה וספקות, וגראדה עורך את חשבונו עם עצמו ועם עולם הישיבות הליטאי וערכיו. החיבור הזה תורגם לעברית בידי שלמה צוקר ונדפס בספר 'ישיבות ליטא: פרקי זכרונות', שערכו עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (מרכז זלמן שזר, תשס"ד, עמ' 422-387).
היום שמו של גראדה כבר אינו מוכר כל כך. עשרים שנים חלפו מאז נפטר. ספריו אינם יוצאים עוד במהדורות חדשות ואת תהילת פרס נובל נטל ממנו יהודי פולני-ניו-יורקי אחר, יצחק בשביס-זינגר.

מתיחות היתה בין שני הסופרים הגדולים הללו, ומי שליבתה אותה היתה כנראה אשתו של גראדה, אִינַה, 'שומרת החותם' מטעם עצמה, שנפטרה בשנה שעברה. היא לא היססה לומר בגלוי, ובכל הזדמנות, שפרס נובל לא הגיע לבשביס אלא לבעלה...

לאחר פטירתה (במאי 2010, כנראה בגיל 85) נפתחה לראשונה האפשרות לעיין בעיזבונו.

על אינה גראדה כתב אלן נדלר לאחר פטירתה.

גם צ'סלב מילוש, המשורר הפולני הגדול, שלאחרונה צוין יום הולדתו המאה, חשב כך. באות G שבספר האלף-בית שלו (Milosz's ABC, 2001), בערך Grade, Chaim, כתב מילוש כי רוב דוברי היידיש בניו יורק חשבו כי גראדה סופר טוב יותר, אבל היות ורק מעט ממה שכתב תורגם לאנגלית, מלומדי האקדמיה השבדית כלל לא הכירו את עבודתו (in the opinion of the majority of (Yiddish-speaking New York Jews)…was a much better writer than Singer, but little translated into English, which is why members of the Swedish Academy had no access to his writings)

לפני שנה פרסם אלן נדלר מאמר יפה ב-Tablet ובו העלה זיכרונות מפגישתו עם גראדה. זה היה בשנת 1977 כשהסופר הדגול ביקר באוניברסיטת הרווארד בה למד נדלר. פגישתו עם גראדה, 'האפיקורוס האמיתי שעדיין מאמין שאלהים מתערב בחייו', שינתה את חייו של נדלר...






למרות שגראדה נחשב ל'אפיקורוס', בחיבוריו התעניינו - בהיחבא כמובן - גם למדנים חרדים, שכן בנעוריו הוא היה קרוב לרב אברהם ישעיה קרליץ ולמד יחד עמו בווילנה כשבע שנים. קרליץ, הידוע יותר בכינויו החזון איש, הוא כידוע מדמויות המופת הנערצות על בני החברה החרדית-הליטאית ולאחרונה הכתיר אותו בני בראון בספרו המונומנטלי על החזון איש, שראה אור זה עתה בהוצאת מאגנס, בכתר משולש: הפוסק, המאמין, ומנהיג המהפכה החרדית.
עם קשר או בלעדיו, לפני כמה שבועות התפרסם באתר דיון חרדי ('אוצר החכמה') מכתב לא ידוע ולא מתוארך ששלח גראדה מווילנה לחזון איש שגר אז בבני-ברק. החזון איש עלה לארץ בשנת 1933 ומתוכנו של המכתב ברור שנשלח שנה לאחר מכן, ב-1934.

מן המכתב עולה יחסו המעריץ של גראדה - צעיר בן 24 בסך הכל - לחזון איש. הוא רואה בו את רבו, מספר על עוניו המרוד ועל רצונו לברוח מווילנה, להגיע לבני-ברק ולהציל את גופו ואת רוחו הנבוכה. לא ידוע אם החזון איש השיב למכתבו של גראדה. כמובן שמפרסם המכתב מניח א-פריורי שלא ענה, 'לאחר שעמד על מצבו ומדרגתו [הרוחנית]' של גראדה שהפסיק להיות דתי.

גראדה אמנם לא הגיע לבסוף לבני-ברק ואת גופו ואת רוחו הציל בדרך שונה, אך תמיד שמר בלבו פינה חמה לרבו. לימים תיאר אותו בחיבה רבה בספריו 'צמח אטלס' ו'מלחמת היצר' והעניק לו את השם הבדוי אברהם ישעיה מקוסוב בעל 'מחזה אברהם' (החזון איש אכן נולד בעיירה קוסובה). ה'מחזה אברהם' מתואר כדמות בשר ודם, גאון תלמודי עם חולשות אנושיות ורבות מתכונותיו האמיתיות של החזון איש הובלעו בדמותו הספרותית (למשל הבעיות שהיו לו עם אשתו). ה'מחזה אברהם' מנסה לסייע לצמח אטלס בלבטיו ולפתור את בעיותיו הרוחניות, והמכתב המובא להלן אכן מצביע על קרבת הנפש הגדולה בין גראדה לחזון איש.

הנה המכתב ותרגומו כפי שהובאו באתר 'אוצר החכמה':
[כאן מופיע המכתב ותרגומו כפי שהובא לעיל]
בהמשך הדיון שם נרשמו הערות מעניינות של המשתתפים, וכמו כן הובא צילום של ברכת שנה טובה ששלח הרבי מליובאוויץ' לגראדה בשנת תשכ"ו.

אשמח מאד מאד למכתבים נוספים בין גראדה לחזו"א, מרתק ממש

נוטר הכרמים כתב:יאיר, מהיכן כל הציטוט הארוך הנ"ל?

מהלינק שרשמתי. זהו בלוג של פרופ' אסף.

איני יודע אם זה שייך גם בכאן, אבל ידידנו בד"כ בכבתי רבינו (וכן ריבוי פעם "ידידנו שליט"א") הכוונה למר ש"ז שז"ר.

מה שמעניין במיוחד שאין בגלויה כתובת, מלבד הרב א קרליץ, בני ברק, מה שיכול להוכיח שהחזו"א כבר היה מפורסם בתקופה ההיא

טוביה1 כתב:מה שמעניין במיוחד שאין בגלויה כתובת, מלבד הרב א קרליץ, בני ברק, מה שיכול להוכיח שהחזו"א כבר היה מפורסם בתקופה ההיא

יתכן.
יתכן גם שהיתה בני ברק כשכונה אחת קטנה וזעירה, שכולם מכירים את כולם.

טוביה1 כתב:מה שמעניין במיוחד שאין בגלויה כתובת, מלבד הרב א קרליץ, בני ברק, מה שיכול להוכיח שהחזו"א כבר היה מפורסם בתקופה ההיא

אכן, הלא איזה הסבר אחר יש לכך שמחלק הדואר הצליח על פי רישום זה בלבד למצוא את תיבת הדואר של החזו"א מבין שמונים אלף יהודי בני ברק, בלי שום ציון מספר הבית מבין עשרות הבתים ברחוב מגוריו של החזון איש, ואפילו בלי ציון רחוב מבין מאות הרחובות בבני ברק תרצ"ד...
ובמילה אחת: אנכרוניזם.

אנכרוניזם מוחלט הוא לחשוב שיש משהו מיוחד בציון כתובת "הרב פלוני, מושבה פלונית". הכותב כנראה לא ממש ראה מכתבים מאותן שנים. אפילו לירושלים שמספר תושביה היהודים כבר הגיע לשש ספרות, היה מספיק לכתוב את שם השכונה.
(ולגבי התפרסם היכן ומתי, יש מקום אריכות בזה ולא כאן הוא. נ.ב. צ"ל כווידאן, קיידאן/קוידאן היא עיירה אחרת).

תוך כדי דיבור כתב:אנכרוניזם מוחלט הוא לחשוב שיש משהו מיוחד בציון כתובת "הרב פלוני, מושבה פלונית".הכותב כנראה לא ממש ראה מכתבים מאותן שנים אפילו לירושלים שמספר תושביה היהודים כבר הגיע לשש ספרות, היה מספיק לכתוב את שם השכונה.
(ולגבי התפרסם היכן ומתי, יש מקום אריכות בזה ולא כאן הוא. נ.ב. צ"ל כווידאן, קיידאן/קוידאן היא עיירה אחרת).

מודה באשמה, תודה על הסבת תשומת הלב.

באולקניק, הנמצאת כחמישים ק"מ מדרום לווילנה, היתה קהילה יהודית קטנה, דומה למאות קהילות כמותה, אך גם לה היו מוסדות ואישים שפיארו את עברה והיו מקור לגאווה. פרופ' יוסף קלוזנר למשל נולד בה (בשנת 1874), ובעונות הקיץ של שנות העשרים נפש בה הרב אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש) וסבב ביערותיה, שם שימש אותו מעריצו הסופר הדגול חיים גראדה.

בעמ' 87 של 'העיירה בלהבות' הובא תרגום מיידיש לעברית של פואמה יפה מאת חיים גראדה בתרגומו של נפתלי גינתון. אינני יודע אם היא כונסה אי פעם ועל כן אנצל הזדמנות זו ואביא גאולה לעולם:

מקור: http://onegshabbat.blogspot.com/2012/02 ... st_15.html
ושם הובאה הפואמה שכותרתה: 'החזון איש ביערות אוקלניק'.

שכחתי. אבל אתה, כל רז לא נסתר מנגד עיניך...

מצער להסיק מקריאת האשכול מתחילתו ועד הלום שלדעת האספן האלמוני הי"ו אין די התעניינות כאן, ההפסד כולו שלנו.

והנה מכתב נוסף לחיים גראדה, והפעם מהגרי"ד סולובייצ'יק ('איש על העדה' עמ' 336-337).