פקחותו של קרח

[זקן ששכח]

כתב רש"י (במדבר טז ז) "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה".
תמיהת רש"י הלזו הנובעת מדברי המדרש, לכאורה תמוהה. וכי מניין הפשיטות שאכן פקח היה? מה המקור לזה?

[תולדות אדם]

וקרח שפקח וכו'. כלומר בשלמא האחרים נתפתו אחרי דבריו של קרח שאמר להם שהכל היה עושה משה מדעתו ושאין ממש בדבריו. אבל הוא שידע שהאמת הוא שיש ממש בנבואת משה הראיה שמתחלה הלך לשרת לאהרן במקדש אלא שעכשיו נתקנא על נשיאות אליצפן א"כ על מה סמך להקריב ולמה לא חש לדברי משה שאמר שאחד בלבד נמלט דדילמא בנבואה הוא אומר כן שהרי הוא היה מודה בנבואתו. ולכך משני שעינו הטעתו וכו' וסבר דדילמא ח"ו אהרן לא הו"ל לשרת עוד בכהונה מהטעם שכתבתי לעיל דכיון דמינה משה לאליצפן מדעתו כל דבריו בטלים אפילו מה שעשה תחלה עפ"י הדיבור והוא ישמש תחתיו:

[וידוע המליצה: מה ראה לשטות זה - להיות פקח]

[דראל]

בתנחומא הובא: "שהיה פקח ברשעתו", ודברים אלה מתאימים עם ליצנותו (שכידוע, פירושה הוא רשעות מתחכמת), ודבריו לעם, ע"פ המדרשים.

[נוטר הכרמים]

אעתיק מהרשום אצלי השיך לענין זה.

טז,טו לא חמור אחד מהם נשאתי.

נראה לבאר לפי מה דאיתא בסנהדרין נב,א: אמר רבי אלעזר, למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ, בתחילה דומה לקיתון של זהב סיפר הימנו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס כיון שנשבר אין לו תקנה. ופירש"י: משום דאיירי בעדת קרח נקט לה, שהיו תלמידי חכמים כדכתיב נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה .

ונראה שזהו שהתפלל משה, שעדת קרח כל חטאם בא להם בעבור שנשאו משאת ונהנו מממונו של קורח, ואילו הוא לא נהנה כלום אף מן המגיע לו בחלקו מהם.

והנה בתרגום יונתן (טז,יט) ג"כ כתב דקרח הקהיל על משה ואהרן את כל העדה באוצרות כסף וזהב שמצא מאוצרות יוסף.

ולפי"ז שמעתי לבאר באופן נפלא, דהנה בדברי רש"י טז,ז מצינו: ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, הם חטאו על נפשותם...וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו. ולכאורה צ"ב, אטו אותן מאתים ןחמישים איש קטלי קניא באגמא נינהו, והרי היו ראשי סנהדראות, נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם.

אמנם, הרי מבואר בדברי רש"י ויונתן כאן שהם קבלו מקרח שוחד ממון, והרי כתיב: כי השחד יעור עיני חכמים, וא"כ עיניהם נסתמאו בשוחד זה, וכל הקושיא היא על קרח שהוא לא קבל שוחד, ועיניו לא נסתמאו - פקח היה ולא סומא, מה ראה לשטות זו. (מטו משמיה דאדמו"ר מסאטמאר בעל דברי יואל זצוק"ל).

[תולדות אדם]

בספר מנחת יהודה

מנחת יהודה.png (16.19 KiB) נצפה 9506 פעמים

[עריכה] כעת מצאתי שמובא בשפ"ח

[זקן ששכח]

דראל, אף אם דבריך נכונים, לא הם כוונת דברי רש"י.


משאת המלך במדבר טז ז:
גם יש להבין הא גופא מנ"ל שקרח היה פקח טפי מכולם, עוד יש לדקדק דהנה זה לעומת זה היינו חכם וטיפש פקח ושוטה, וא"כ רש"י דפתח ולא טיפשים היו, היה צריך לסיים וקרח שחכם היה מה ראה לטיפשות זו, ואילו רש"י נסיב שפקח היה מה ראה לשטות זו ולא כעין שפתח.
אמנם הדברים מתבארים ע"פ גמ' דסנהדרין (נ"ב.) דאמר ר"ל מאי דכתיב (תהלים ל"ה ט"ז) בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו, בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו, ופרש"י על עסקי נפשותם על חנופת אכילה ושתיה הנכנסת בנפשותם, בחנפי לעגי מעוג בשביל חנופת של לגימות מעוג שהאכילם והשקם קרח לעדתו ונתחברו עמו כו', ע"ש. ומעתה מובן היטב דתירוץ דהם חטאו על נפשותם שייך רק בהם שאכלו משל קרח ולא בקרח עצמו, ולפי שלגימה זו היא מענין שוחד דכתיב ביה כי השוחד יעור עיני פקחים, לפיכך הקשה רש"י הרי קרח שלא נטל שוחד וא"כ נשאר פקח ומה ראה לשטות זה, ופשוט.

[היא שיחתי]

כתב רש"י (במדבר טז ז) "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה".
תמיהת רש"י הלזו הנובעת מדברי המדרש, לכאורה תמוהה. וכי מניין הפשיטות שאכן פקח היה? מה המקור לזה?

הוא היה מועמד לנשיא כאליצפן ופשוט מזה שהיה פיקח

[דראל]

כתב רש"י (במדבר טז ז) "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה".
תמיהת רש"י הלזו הנובעת מדברי המדרש, לכאורה תמוהה. וכי מניין הפשיטות שאכן פקח היה? מה המקור לזה?

הוא היה מועמד לנשיא כאליצפן ופשוט מזה שהיה פיקח

קורח ראה את עצמו מועמד ראוי לתפקיד נשיא בית אב לקהתי, זה לא אומר שהוא היה ראוי.
גם זאת בהנחה שתפקיד נשיא שבט דורש פקחות. סברה אלמנטרית, אך לא מוכרחת.

[אוצר החכמה]

אני לא כ"כ מבין
אתם דנים מאיפה המדרש לקח שהיה פיקח, ומאיפה המדרש לקח את התשובה שלו שראה את בני בניו?

[היא שיחתי]

אני לא כ"כ מבין
אתם דנים מאיפה המדרש לקח שהיה פיקח, ומאיפה המדרש לקח את התשובה שלו שראה את בני בניו?

אפשר שאכן צורת הדברים בדרך שאלה היא רק בתור שאלה רטורית בשביל התשובה שראה את בני בניו
אך אפשר שהייתה כאן תמיהה אמיתית
ועל זה ענו כאן

[אוצר החכמה]

לא לזה התכוונתי, התכוונתי לשאול מנין למדרש שזו היתה הסיבה, וכאן יש שתי אפשרויות להשיב,

או שנאמר שקבלה היתה בידם שזו הסיבה, וא"כ אין מקום לשאול, מנין להם שהיה פיקח, שאותה קבלה כוללת גם את הידיעה שפיקח היה.

או שנמצא מקור מפסוקים (קושי או משהו דומה, וכדוגמת המעשה שמספרים על ר' מנשה מאיליא בקטנותו) לדרשה, ואז יש לבחון אם משם עצמו לא מוכח העניין.

לעומת זה אם המדרש היה שואל את השאלה ולא עונה תשובה, אלא נשאר בתמיהה, אז היה וודאי מקום לשאול מנא ליה שפיקח היה.

[תולעת ספרים07]

השאלה היא מנין לו למדרש לשאול קורח שפיקח היה וכו' ולתרץ עיני הטענו והרי אפשר שהיה טיפש מתחילתו ועד סופו.

[אוצר החכמה]

ואם מצאת סיבה מנין לו לשאול האם מצאת מקור למניין לו התירוץ?

[אוצר החכמה]

בעיקר באתי להתווכח עם התשובות העונות שזה מסברא, כגון כי היה מועמד לנשיא,

אלה שהסבירו שזה עניין של שוחד למשל, זה סוג של פירוש בדברי המדרש וזה וודאי ניתן להאמר.

[היא שיחתי]

לא לזה התכוונתי, התכוונתי לשאול מנין למדרש שזו היתה הסיבה, וכאן יש שתי אפשרויות להשיב,

או שנאמר שקבלה היתה בידם שזו הסיבה, וא"כ אין מקום לשאול, מנין להם שהיה פיקח, שאותה קבלה כוללת גם את הידיעה שפיקח היה.

עניתי לך על זה קודם שאם זו קבלה מ"מ יתכן (חמישים אחוז) שאין זה שאלה רטורית ולא היה להציג את הדבר בתורת שאלה אלא לומר שקרח שפיקח היה ראה לשטות זו מכיון וכו'
ומהצגת הדברים בדרך שאלה (שוב בהנחה שאי"ז שאלה רטורית) הרי משמע שיש שאלה אמיתית
ואם הייתה קבלה אחת על שתיהם שהיה פיקח וראה בני בנים הרי לא הייתה כאן שאלה אלא עובדה כאמור קודם
אני מבין מדבריך שנוח לך לומר שהיו שתי קבלות שונות אחת שפיקח היה והשנית שראה בני בניו
וזה דחוק שיותר מסתבר שיש קבלה אחת שמהיכי תיתי לרבות בקבלות

[תולעת ספרים07]

לדעתי הם פיספסו כאן את הרישא שברש"י שכתב שם פרק ט"ז פסוק ז' וז"ל ולא טפשים היו, כלומר באמת טפשים היו שהרי לא האמינו במשה עבדו שאחד חי וכולם אובדין (וראה שם בא"י ובנח"י) ועל זה מוסיף רש"י אמנם קורח שמן הסתם שהיה פקח שהרי היה הגדול שבשבטו ולא אפיקורס א"כ מה ראה לשטות זה ועל זה מתרץ רש"י משום שכוח הנבואה שלו הטעה אותו.
כנלע"ד.
רשום אצלי שיש איזה גירסה ברש"י שם כיון שהחזיקו במחלוקת הפקירו עצמם למיתה וכו' ואיני יודע מקומו - בכל אופן מדברי רש"י והמפרשים משמע שהוא המשך אחד שכולם באמת היו טפשים ואפיקורסים ועל זה שאלו אמנם קורח מה ראה לשטות זה שהרי לא היה אפיקורס וכו' ועל זה השיב רש"י עינו כלומר כוח הנבואה שלו הטעה אותו.

[אדג]

השאלה, לענ"ד, מתבססת כמדומני, על יסוד גדול (וכמו שמדייק ע"פ בכל עת האדמו"ר מליובאוויטש) שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכיון (שלכאו') לא מצינו בפשש"מ שקורח פיקח היה, הא מנ"ל?

וע"כ תירצו מה שתירצו גדולי ישראל, וגם חכמי הפורום.

על המדרש כמובן לא שייכת קושיא זו, שהרי כך היא דרכה של תורה להדרש בפרד"ס, ולחכמי לב פליאה.

[דראל]

השאלה, לענ"ד, מתבססת כמדומני, על יסוד גדול (וכמו שמדייק ע"פ בכל עת האדמו"ר מליובאוויטש) שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכיון (שלכאו') לא מצינו בפשש"מ שקורח פיקח היה, הא מנ"ל?

וע"כ תירצו מה שתירצו גדולי ישראל, וגם חכמי הפורום.

על המדרש כמובן לא שייכת קושיא זו, שהרי כך היא דרכה של תורה להדרש בפרד"ס, ולחכמי לב פליאה.

היסוד הגדול (שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא) צריך עיון עוד יותר גדול.
ועיי' בספרה של ש' קמין ע"כ.

[תולעת ספרים07]

מה קשור הפשוטו של מקרא עם זה שהביא רש"י להקשות קרח שפיקח היה?

[אדג]

היסוד הגדול (שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא) צריך עיון עוד יותר גדול.
ועיי' בספרה של ש' קמין ע"כ.

זה לי ראשונה ששומע אני על (א) ספר זה (ב) סופרת זו (ג) קושיות על דבר זה, שהוכח שוב ושוב.

האם הספר נמצא על הרשת [באוצר אינו], ואם לאו, האם תוכל להביא דוגמא אחת? זה מעניין אותי באופן אישי. (לפיכך, תוכל לשלוח לי באישי אם אינך חושב שהוא מעניין הציבור).

[תולעת ספרים07]

אדג: מדוע אין זה פשוטו של מקרא לשאול קורח שפקח היה וכו' - כלומר האם רצה קורח להתאבד? האם לא האמין למה שאמר משה והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש והוא לבדו ייצא חי?.
ושפיר הוצרך רש"י לחפש לתרץ מה סבר קורח.

בשלמא האחרים שמא אפיקורסים היו וכדו' אך על קורח לא ניחא ליה לרש"י שהיה אפירקורס - ושפיר הוצרך רש"י לפרש עינו הטעתו - אך בכל אופן מדובר כאן בפשוטו של מקרא ממדרגה ראשונה.
ואולי לא הובנתי קודם.

[איסתרא בלגינא]

השאלה, לענ"ד, מתבססת כמדומני, על יסוד גדול (וכמו שמדייק ע"פ בכל עת האדמו"ר מליובאוויטש) שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכיון (שלכאו') לא מצינו בפשש"מ שקורח פיקח היה, הא מנ"ל?

וע"כ תירצו מה שתירצו גדולי ישראל, וגם חכמי הפורום.

על המדרש כמובן לא שייכת קושיא זו, שהרי כך היא דרכה של תורה להדרש בפרד"ס, ולחכמי לב פליאה.

היסוד הגדול (שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא) צריך עיון עוד יותר גדול.
ועיי' בספרה של ש' קמין ע"כ.

היסוד הגדול הזה מבואר בדברי רש"י עצמו: "ואני לא באתי אלא לפרש פשוטו של מקרא".

אמנם אפשר שמה שרש"י קורא פשוטו של מקרא, אינו מה שדראל חושב לפשוטו של מקרא, אך זהו כבר ענין אחר לחלוטין.

[כותב]

viewtopic.php?f=17&t=2471&p=41267#p41290

[עשוי לנחת]

ע"ד צחות לפי התוס' ב"ב כא ע"א כי מציון תצא תורה - לפי שרואה אותם בעבודה מקבל ירא"ש ועוסק בתורה [איני זוכר בדיוק] וקורח משבט לוי היה סביב המשכן וראה את העבודה וממילא עסק טפי בתורה ומחכימת פתי היא...

[דראל]

השאלה, לענ"ד, מתבססת כמדומני, על יסוד גדול (וכמו שמדייק ע"פ בכל עת האדמו"ר מליובאוויטש) שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא. וכיון (שלכאו') לא מצינו בפשש"מ שקורח פיקח היה, הא מנ"ל?

וע"כ תירצו מה שתירצו גדולי ישראל, וגם חכמי הפורום.

על המדרש כמובן לא שייכת קושיא זו, שהרי כך היא דרכה של תורה להדרש בפרד"ס, ולחכמי לב פליאה.

היסוד הגדול (שרש"י מפרש רק ע"פ פשוטו של מקרא) צריך עיון עוד יותר גדול.
ועיי' בספרה של ש' קמין ע"כ.

היסוד הגדול הזה מבואר בדברי רש"י עצמו: "ואני לא באתי אלא לפרש פשוטו של מקרא".

אמנם אפשר שמה שרש"י קורא פשוטו של מקרא, אינו מה שדראל חושב לפשוטו של מקרא, אך זהו כבר ענין אחר לחלוטין.

אין ספק כי כשרש"י אומר: "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", הוא אכן עושה זאת. השאלה היא אם דבריו מוחלים על כל פירושו, או רק באופן מקומי. יש צדדים לכאן ולכאן.
עכ"פ, דברים מעין אלו של איסתרא בלגינא הם אכן "קיש קיש קריא", שכן דבריו נאמרו מן השרוול, ללא בדיקה מעמיקה.
בהחלט יש מקום לדון בשאלה: "רש"י ופשוטו של מקרא". השאלה היא האם ציטוט רש"י בודד הופך אותך לבקי מספיק כדי להביע דעה בנושא עמוק זה.

[אדג]

אדג: מדוע אין זה פשוטו של מקרא לשאול קורח שפקח היה וכו' - כלומר האם רצה קורח להתאבד? האם לא האמין למה שאמר משה והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש והוא לבדו ייצא חי?.
ושפיר הוצרך רש"י לחפש לתרץ מה סבר קורח.

בשלמא האחרים שמא אפיקורסים היו וכדו' אך על קורח לא ניחא ליה לרש"י שהיה אפירקורס - ושפיר הוצרך רש"י לפרש עינו הטעתו - אך בכל אופן מדובר כאן בפשוטו של מקרא ממדרגה ראשונה.
ואולי לא הובנתי קודם.

אם קורח היה טיפש לא קשה מאומה, הוא חשב שהוא אכן נבחר מאת ה', וכך יש להסביר את כל שאר מאתיים וחמישים ראשי סנהדריות שעימו ואין צורך לומר שהיו אפיקורסים וכו'. אך רש"י מעמיד בפשטות שקורח פיקח היה. וזה אינו כה ברור ע"פ פשש"מ.

הדיון אודות האם רש"י מפרש ע"פ פשש"מ, ראוי לדיון בפ"ע.

 

[תולעת ספרים07]

כפי שכבר כתבתי דברי רש"י מתפרשים כפשוטו – קורח שפיקח היה – כלומר, קורח שלא היה אפיקורס איך זה שלא שהה לאזהרתו של מרע"ה - ועל זה קאמר רש"י לתרץ עינו הטעתו - גודל נבואתו שראה למרחקים שיוצא ממנו שמואל הטעה אותו לחשוב שהקב"ה יבחר בו ולא באהרן.

ועל שאר האנשים אשר אתו חייבים לומר שהיו אפיקורסים שהרי הוזהרו שכולם אובדים ואחד נמלט אך כלפי קורח אין הכרח לומר כן – וגם אם אפשר וניתן לפרש שכולם אפיקורסים היו, גם הם וגם קורח, מכל מקום מי ייאמר לן שזהו פשוטו של מקרא, ואפשר שהוכרע לו לרש"י משום מקום שניחא יותר לפרש שקורח לא היה אפיקורס.

בכל אופן לא מבואר בשום מקום שקורח אפיקורס היה עד שנבוא להקשות מניין להו לרש"י לפרש כן ושאין זה פשוטו של מקרא.
ועדיין יש לעיין בזה.

[היא שיחתי]

נראה לבאר ובהקדם דיש להקשות מדוע נאמר "פיקח היה" ולא "חכם היה"
והביאור דפיקח הוא מי שרואה את העתיד בעיני שכלו ועיניו פקוחות
ומעתה צ"ל כמו שכתב אוצר החכמה דמקבלה ידעינן (או מדרשא ודלא כאוצה"ח) דראה בני בניו שיהיו צדיקים וכו'
ומעתה הוקשה לגמ' דאם ראה בני בניו היאך יתכן שיחטא בכזו שטות והרי פיקח היה שראה העתיד שבני בניו וכו'
ותי' הגמ'
דהיא הנותנת דכיון דראה בני בניו כך
שוב אמר בוודאי אין אני חוטא
ולכך ראה לשטות זו
ודו"ק

[יאיר.]

נראה לבאר ובהקדם דיש להקשות מדוע נאמר "פיקח היה" ולא "חכם היה"
והביאור דפיקח הוא מי שרואה את העתיד בעיני שכלו ועיניו פקוחות
ומעתה צ"ל כמו שכתב אוצר החכמה דמקבלה ידעינן (או מדרשא ודלא כאוצה"ח) דראה בני בניו שיהיו צדיקים וכו'
ומעתה הוקשה לגמ' דאם ראה בני בניו היאך יתכן שיחטא בכזו שטות והרי פיקח היה שראה העתיד שבני בניו וכו'
ותי' הגמ'
דהיא הנותנת דכיון דראה בני בניו כך
שוב אמר בוודאי אין אני חוטא
ולכך ראה לשטות זו
ודו"ק

[ע"ד הלצה לכאורה קשה על דבריך שהרי "איזהו החכם? הרואה את הנולד" (וגם לפי הפשט הנולד=העתיד)].

[אדג]

נראה לבאר ובהקדם דיש להקשות מדוע נאמר "פיקח היה" ולא "חכם היה"
והביאור דפיקח הוא מי שרואה את העתיד בעיני שכלו ועיניו פקוחות
ומעתה צ"ל כמו שכתב אוצר החכמה דמקבלה ידעינן (או מדרשא ודלא כאוצה"ח) דראה בני בניו שיהיו צדיקים וכו'
ומעתה הוקשה לגמ' דאם ראה בני בניו היאך יתכן שיחטא בכזו שטות והרי פיקח היה שראה העתיד שבני בניו וכו'
ותי' הגמ'
דהיא הנותנת דכיון דראה בני בניו כך
שוב אמר בוודאי אין אני חוטא
ולכך ראה לשטות זו
ודו"ק

קרוב לזה, ובאותו רעיון, רק בעומק יותר, ביאר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, לקו"ש חי"ח ע' 208 ואילך (אידיש!).
ואין ידי משגת להעתיקו בשפת בני עבר כעת, ואולי מאוחר יותר.

[אליהוא]

בענין פשוטו של מקרא ברש"י כבר כתבתי כאן
viewtopic.php?f=7&t=3119&start=40

[תולעת ספרים07]

נראה לבאר ובהקדם דיש להקשות מדוע נאמר "פיקח היה" ולא "חכם היה"
והביאור דפיקח הוא מי שרואה את העתיד בעיני שכלו ועיניו פקוחות
ומעתה צ"ל כמו שכתב אוצר החכמה דמקבלה ידעינן (או מדרשא ודלא כאוצה"ח) דראה בני בניו שיהיו צדיקים וכו'
ומעתה הוקשה לגמ' דאם ראה בני בניו היאך יתכן שיחטא בכזו שטות והרי פיקח היה שראה העתיד שבני בניו וכו'
ותי' הגמ'
דהיא הנותנת דכיון דראה בני בניו כך
שוב אמר בוודאי אין אני חוטא
ולכך ראה לשטות זו
ודו"ק

להיא שיחתי: ועדיין לא השכלתי הבין מהו קורח שפיקח היה וכו' וכי מפני שהיה נביא לא היה לו לחלוק על משה – ושמא כוונתך לומר שבכוח הנביאות שלו היה עליו לדעת כי משה אמת וכו' אמנם לפי"ז אין כל טעם במה שכתבו לתרץ עינו הטעתו וכו' שהרי בכל אופן היה עליו לדעת מכוח הנבואה שמשה אמת – ועל מתי נתנבא ועל מתי לא נתנבא.
ושמא לא ירדתי לסוף דעתך.
ומה שכתב קודמי שרש"י הוא ילקוט מדרשים כעין מעיינה של תורה כבר הופרך מזמן ואין כל ערך לדבריו המשונים.

[פרי_העץ]

ראיתי כמה פרפראות בעניין, ב"רביד הזהב" להרב ברוך דוב דיסקין, ופניני רבינו האבי עזרי להגרממ"ש זצ"ל עמוד רי"ט, וראה בפנים יפות.

[היא שיחתי]

שמעתי מידידי לבאר בשם ראש ישיבה אחד
דרש"י כתב על הפסוק בוקר ויודע ה' שהיו שתויי יין
והיינו שקורח השקם יין לבלבל דעתם

אולם קורח פיקח היה... ולא שתה עמהם יין
וא"כ מה ראה לשטות זו!

והוא כו"פ