קו אנכי בצורת הקמץ -בין הקו המאוזן לנקודה- נוסף בדפוסים?

[אבא יודן]

כי בכתבי יד הצורה כזו:

תמונת הקמץ בכתבי יד.png (304.37 KiB) נצפה 3210 פעמים

[לבי במערב]

תקו"ז טו, ב:

וציורא דילי' כגוונא דא איהי דיוקנא דקמ"ץ, דאיהו ניצוץ ורקיע

דהיינו, קו ונקודה תחתיו.

ופשוט, שמפאת מגבלות דפוסי העופרת מן ההכרח הי' להוסיף קו המחבר ביניהם.

[אבא יודן]

תקו"ז טו, ב:

וציורא דילי' כגוונא דא איהי דיוקנא דקמ"ץ, דאיהו ניצוץ ורקיע

דהיינו, קו ונקודה תחתיו.

ופשוט, שמפאת מגבלות דפוסי העופרת מן ההכרח הי' להוסיף קו המחבר ביניהם.

מעניין היה לשמוע, איך הצליחו לחבר שלש נקודות בקובץ, ובחולם ושורק, נקודה עם קו.

[לבי במערב]

צדקת הימני,
ועדיין לשון הזה"ק במקומו עומד.

ליתר דיוק, נראה שחול"ם ושורו"ק כדי נסבה. אך מה בדבר ציר"י, סגו"ל ושב"א...

[תבא]

מטה משה עמוד העבודה דיני תפילה סימן קיג
ולי הכותב נראה כי אדונִי בחיריק הוא משמע אדון שלי, אבל אין במשמעותו שהוא אדון העולם, ואדנַי בפתח פרושו אדונים רבים, כמו שכתוב גבי לוט (בראשית יט, ב) הנה נא אדני בפתח, ופירש רש"י הנה נא אתם אדונים לי, והקמץ הוא פתח וחירק מרמז אדון על אדונים מספיק למבין...
וגבי אברהם דכתיב (שם יח, ג) ויאמר אדני בקמץ, הלא פירש רש"י דבר אחר שם זה קודש דקשה לו לדבר אחר דאילו חול לא היה נקוד בקמץ, ואף לפשט הראשון נקמץ כדין, כי הקמץ מורה לשון רבים ולשון יחיד. על כן פירש רש"י לגדול שבהם אמר, מאחר שאינו נקוד בפתח כמו גבי לוט. אחר כך קשה ליה אם כן היה לו לינקד בחיריק שמורה על היחיד, לזה כתב וקראם כולם אדונים, לכן נקוד קמץ שהוא חירק ופתח. חיריק להורות שלגדול שבכולם אמר, ופתח להורות שקראם כולם אדונים.
[תמצית דבריו: אברהם אבינו ע"ה אמר לגדול שבהם בחיריק- אדוני שהוא חול. ולכולם יחד אמר בפתח, אדונים רבים. ובחיבור פתח וחיריק נוצר קמץ, והוא שם קודש-אדון על אדונים.]

[תלמיד-חכמים]

האבן עזרא כותב באחד מספריו הדקדוקיים, שהטעם שהקמץ מורכב מפתח ונקודה תחתיו, הוא לרמוז לצורת ההגייה הנכונה של הקמץ - מורכב מפתח וחולם, הקו רומז לפתח והנקודה לחולם.
וצורת הגייה זו נשתמרה אצל כמה מעדות הספרדים, כמו העיראקים ועוד (יש הדגמה של משה חבושה לזה בדיסקים שלו שבהם מלמד הגייה נכונה).

[ארזי ביתר]

יש בתורת הגימטריה, חישוב גם לניקוד. כל נקודה נספרת כאות י' - דהיינו 10. כל קו נספר כאות ו' - דהיינו 6. קמץ נחשב כקו עם נקודה - דהיינו 16.

[נוריאל עזרא]

האבן עזרא כותב באחד מספריו הדקדוקיים, שהטעם שהקמץ מורכב מפתח ונקודה תחתיו, הוא לרמוז לצורת ההגייה הנכונה של הקמץ - מורכב מפתח וחולם, הקו רומז לפתח והנקודה לחולם.
וצורת הגייה זו נשתמרה אצל כמה מעדות הספרדים, כמו העיראקים ועוד (יש הדגמה של משה חבושה לזה בדיסקים שלו שבהם מלמד הגייה נכונה).

ספר צחות שער התנועות וז"ל: "דע, כי תנועת קמץ גדול מורכבת מחולם ומפתח גדול. על כן צורתו כצורת שניהם, כי נקמץ מהם. גם הפה נקמץ בקריאתו, ואיננו פתוח כפתח גדול כאשר אנחנו קוראים אותו במקומות האלה. רק אנשי טבריה, גם חכמי מצרים ואפריקא יודעים לקרוא הקמץ גדול."

ובספר לוית חן גם כתב כן שהקמץ הוא ממוצע בין פתח לחולם בעקבותיו וכתב שקוראים אותו נכון רק האשכנזים הביאו בספר יפה נוף לר' בנימין אספינוזא(נמצא בגישה מקוונת בספרייה הלאומית).

והנה מה שכתב שקוראים אותו נכון רק האשכנזים כנראה כוונתו לאשכנזים שקראו אותו כמו הפרסים ממוצע בין פתח לחולם וכמו שכתב בספר שפת אמת בשם ספר ענף עץ אבות שכן קוראים אותו יהודי פראג וסביבותיה.

[נוריאל עזרא]

יש בתורת הגימטריה, חישוב גם לניקוד. כל נקודה נספרת כאות י' - דהיינו 10. כל קו נספר כאות ו' - דהיינו 6. קמץ נחשב כקו עם נקודה - דהיינו 16.

לפי הכלל הזה שכל נקודה נספרת כ-10 היה להחשיב שורוק כ-10 אך ראה מה כתב בזה בספר לחם הבכורים שער התנועות וז"ל:
שמעתי דרך רמז במה שאמרו ז"ל(אבות ג, יז) "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח". שהוא לרמוז שמבלעדי התנועות אין לאותיות תנועה שהתנועות הם כנפש לאותיות וכן אלמלא האותיות אין התנועות פועלות כלום כי אין מציאות התנועות בלתי האותיות. והוא כי מנין כל התנועות בגימטריא קמ"ח, כזה: החולם - עשרה, החיריק - עשרה, צירי - עשרים, והשוא - עשרים(הערה לעניין הברות אין השוא נחשב תנועה וכתבו המדקדקים שלכן נקרא שוא מלשון שוא ושקר), והסגול - שלושים, והקבוץ - שלושים, והקמץ, ששה עשר(שהוא קו ונקודה כנזכר בהודעות כאן בפורום) והפתח - ששה, והשורוק - ששה, כי לעולם לא יבוא שורוק בלא ואו" עכ"ל(לבד ממה שבסוגריים שזה ממני).

והקשה על זה הרב מאזוז בלחם הבכורים הנד"מ הערה 192 וז"ל: נ"ב קשה דא"כ הוי השורוק ט"ז כי הנקודה עולה עשרה והואו ששה, ואי אפשר להגיה בדבריו ששה עשר דא"כ הם ביחד קנ"ח ולא קמ"ח.(וכן העיר הרב מנחם בר יושר באור תורה שנה כ"א עמוד ת"ל) וצ"ע נאמ"ן ס"ט. עכ"ל(כולל הסוגריים).

ואני הצעתי בעניותי באור תורה מרחשוון תשע"ז סימן ט"ז וז"ל: נ"ל שר"ל שהאות ואו היא נקודתו ואין צורך כלל בנקודה כי אם להבדיל בין שורוק לחולם שאע"פ שהיה די לנקד החולם וכשאין חולם ממילא הוא יהיה שורוק, שמו נקודה שלא יחשבו שהסופר שכח לסמן חולם וכמו שכתבו המדקדקים לגבי סימן הרפה(שהוא קר כמו פתח רק מעל האות ובא לסמן אות שאיננה דגושה) שאע"פ שלא דגוש הוא רפה, שמו סימון נוסף שלא יחשבו ששכח הסופר לסמן דגש. אשר על כן מנה רק את האות ואו כשש והתעלם מהנקודה.
אי נמי כל נקודה נספרת כעשר. לבד מהנקודה של השורוק שהואו באה לגלות שנקודה זו נספרת כשש, והראיה שתמיד באה ואו בצמוד לנקודה. עד כאן לשוני.

[אבא יודן]

סוף סוף, מתי נתווסף הקו האנכי? ועל ידי מי? ושומרי המסורת למה לא היכו על קדקדו?

[לארץ ולדרים]

יש משמעות לעניין הזה?

[תבא]

סוף סוף, מתי נתווסף הקו האנכי? ועל ידי מי? ושומרי המסורת למה לא היכו על קדקדו?

כל הדיון קצת צ"ע כי תוכל גם לשאול על האות א' שהיא מורכבת מו' שיש י' על גבה וי' תחתיה,
וכמובן אין זאת אלא בכתב סת"ם, ולא בכתב המרובע [שכל הדיון כאן מתנהל באמצעותו], האם יש בזה שינוי מן המסורת?

[לארץ ולדרים]

יש משמעות לעניין הזה?

התכוונתי ביחס לטענה למה לא הכו על קודקדו של המשנה.

[תלמיד-חכמים]

סוף סוף, מתי נתווסף הקו האנכי? ועל ידי מי? ושומרי המסורת למה לא היכו על קדקדו?

כל הדיון קצת צ"ע כי תוכל גם לשאול על האות א' שהיא מורכבת מו' שיש י' על גבה וי' תחתיה,
וכמובן אין זאת אלא בכתב סת"ם, ולא בכתב המרובע [שכל הדיון כאן מתנהל באמצעותו], האם יש בזה שינוי מן המסורת?

גם בכתב המרובע א' מורכבת מי' ו' י'. אין הבדל בין כתב סת"ם לכתב מרובע שלנו, שניהם נקראים אשורי.

ולעניין ההכאה על קדקודם של המשנים: וכי לא מצאנו רבבות שיבושים בדפוסים? זה רק חלק מהם... (הרב קאפח כותב שבתימן היו אומרים לאנשים שאינם חכמים: "דפוס שכמוך"...)

[תבא]

סוף סוף, מתי נתווסף הקו האנכי? ועל ידי מי? ושומרי המסורת למה לא היכו על קדקדו?

כל הדיון קצת צ"ע כי תוכל גם לשאול על האות א' שהיא מורכבת מו' שיש י' על גבה וי' תחתיה,
וכמובן אין זאת אלא בכתב סת"ם, ולא בכתב המרובע [שכל הדיון כאן מתנהל באמצעותו], האם יש בזה שינוי מן המסורת?

גם בכתב המרובע א' מורכבת מי' ו' י'. אין הבדל בין כתב סת"ם לכתב מרובע שלנו, שניהם נקראים אשורי.

ומי שכותב ר"ל בכתב רש"י או כתב יד יש להכותו על קדקדו?

[תלמיד-חכמים]

סוף סוף, מתי נתווסף הקו האנכי? ועל ידי מי? ושומרי המסורת למה לא היכו על קדקדו?

כל הדיון קצת צ"ע כי תוכל גם לשאול על האות א' שהיא מורכבת מו' שיש י' על גבה וי' תחתיה,
וכמובן אין זאת אלא בכתב סת"ם, ולא בכתב המרובע [שכל הדיון כאן מתנהל באמצעותו], האם יש בזה שינוי מן המסורת?

גם בכתב המרובע א' מורכבת מי' ו' י'. אין הבדל בין כתב סת"ם לכתב מרובע שלנו, שניהם נקראים אשורי.

ומי שכותב ר"ל בכתב רש"י או כתב יד יש להכותו על קדקדו?

לא לזה התכוונתי... רק להבהיר נקודה מסוימת.

[יאיר אתמר]

ר"י לויפר כתב על זה (וכמדו' גם נידון במכתבי הגרדצ"ה ובעל מעייני אג"ם, וכבר צויין אצל דוד ילין, הכתב והנקוד)

דברי ראב"ע באו גם בספרו מאזניים מהדו' מוה"ק עמ' יב ('הששי קמץ גדול, והוא קו ונקודה תחת האות') ועמ' מ ('והקמץ הוא קמוץ בפה, או נקרא כן בעבור שנקמץ מן החולם ומן הפתח, ועל כן סימנו קו ונקודה').

[אבא יודן]

ר"י לויפר כתב על זה (וכמדו' גם נידון במכתבי הגרדצ"ה ובעל מעייני אג"ם, וכבר צויין אצל דוד ילין, הכתב והנקוד)
.

סוף סוף משהו לענין, ישר כח.
תוכל לתרום משהו מהם, ותודה.

[יאיר אתמר]

ילין עמ' 74 הע' 1 (אין לי סרוק): בכתבי היד הקדמונים בא הקמץ בצורת פתח ונקֻדה תחתיו באמצעו, אך בהמשך הזמן נדבקה הנקודה אל הקו.

רי לויפר קמץ.pdf

(86.81 KiB) הורד 81 פעמים

רד''צ הילמן ורא''מ גלאנצר.pdf

(878.92 KiB) הורד 97 פעמים

הצורה הזו מופיע עדיין בדפוסים הקדומים, כמו החומשים בולוניה רמב, אישאר רנ.

ראה גם מה שהביא פרופ' שפיגל בספרו עמודים - בשערי הדפוס, עמ' 413, מן 'יואל פרידברג, נקודת הכסף בצלמנו כדמותנו, ירושלים תשנט'. (אם יש למישהו ספר זה, אשמח לקבלו.)

[מה שנכון נכון]

וכ"ה במחברת התיגאן התימנית (וכן מנהגם עד לאחרונה).

[נוריאל עזרא]

ילין עמ' 74 הע' 1 (אין לי סרוק): בכתבי היד הקדמונים בא הקמץ בצורת פתח ונקֻדה תחתיו באמצעו, אך בהמשך הזמן נדבקה הנקודה אל הקו.

רי לויפר קמץ.pdf

רד''צ הילמן ורא''מ גלאנצר.pdf

הצורה הזו מופיע עדיין בדפוסים הקדומים, כמו החומשים בולוניה רמב, אישאר רנ.

ראה גם מה שהביא פרופ' שפיגל בספרו עמודים - בשערי הדפוס, עמ' 413, מן 'יואל פרידברג, נקודת הכסף בצלמנו כדמותנו, ירושלים תשנט'. (אם יש למישהו ספר זה, אשמח לקבלו.)

ייש"כ, תודה.

[אבא יודן]

ילין עמ' 74 הע' 1 (אין לי סרוק): בכתבי היד הקדמונים בא הקמץ בצורת פתח ונקֻדה תחתיו באמצעו, אך בהמשך הזמן נדבקה הנקודה אל הקו.

רי לויפר קמץ.pdf

רד''צ הילמן ורא''מ גלאנצר.pdf

הצורה הזו מופיע עדיין בדפוסים הקדומים, כמו החומשים בולוניה רמב, אישאר רנ.

ראה גם מה שהביא פרופ' שפיגל בספרו עמודים - בשערי הדפוס, עמ' 413, מן 'יואל פרידברג, נקודת הכסף בצלמנו כדמותנו, ירושלים תשנט'. (אם יש למישהו ספר זה, אשמח לקבלו.)

יישר כוחך.
טוב לב הוא יבורך.
יאיר שמך, ותגובותיך מאירות.