תוספות התורה בראשית - לאחד מחכמי ארם צובה - להורדה

[ההוא דאמר]

תוספות התורה על חומש בראשית - לאחד מחכמי ארם צובה - בעריכתו של הרב יהודה זייבלד שליט"א
במסגרת ספר הזכרון עדות ליוסף, לזכרו של הקדוש יוסף דב ויסמן ז"ל ולע"נ אמו"ר ז"ל. ראה אור פירוש תוספות תורה (על חומש בראשית, לאחד מחכמי ארם צובה, שאינו מבעלי התוספות) בהם הדפסנו את הקטעים המחודשים המובאים בחיבור זה, שאינם בנמצא כ"כ בספרות מדרשי חז"ל והראשונים.
הספר ניתן להורדה בקישור המצו"ב [אשכול ספר הזכרון]: viewtopic.php?f=7&t=38342#p429819
להלן קטעי מבוא:
תוספות התורה – פירוש על התורה לאחד הראשונים מארם צובה
קהילת ארם צובה היא חאלב שבסוריה, נודעה מימי קדם כקהילה יהודית מושרשת, והיא נזכרת ברשימות מסע של יהודים מתקופת הראשונים, ובקשרי מכתבים ששמרו בניה עם מרכזי התורה. ידועים שמותיהם של חכמים רבים שנמנו עליה באותה תקופה. ביניהם תלמידו של הרמב"ם, רבי יוסף בן יהודה אבן שמעון, שהיה ראש בית המדרש הגדול בה; ר' ברוך בן יצחק, שהיה אף הוא ראש בית מדרש בחאלב והיה מעורב בפרשת עובדיה הגר שלמד בבית מדרשו תקופה קצרה; רבי זכריה בן ברכאל, שבהמשך עבר לבבל ומילא את מקומו של הגאון רב שמואל בן עלי, ועוד חסידים וחכמים.
למרות ידיעותינו על קיומם של חכמים ותופשי תורה בארם צובה בתקופת הראשונים, מעט מאוד חיבורים הגיעו אלינו מפרי ידם.
החיבורים המעטים שהגיעו לידינו הם חיבוריו של ר' שמואל ב"ר נסים מסנות: בראשית זוטא, מעין גנים לספר איוב ומדרש דניאל ומדרש עזרא, ופירוש לרי"ף לר' יהודה הכהן אלמדארי. חיבור נוסף הוא חמאת החמדה על התורה לר' שת בן יפת , והוא חיבורו השני של ר' שת. קדם לו חיבור חמדת התעודה, שבו ליקט בהרחבה מדברי קודמיו והוסיף מדיליה. אלא שכדי להקל על הלומדים קיצר את חיבורו הגדול וקרא לקיצורו בשם חמאת החמדה, וכחלק ממהלך הקיצור, השמיט את שמותיהם של בעלי השמועה, ולא נותרו אלא שמות בודדים. מחיבורו הגדול נותרו שרידים בודדים, המאפשרים רק לקבוע את היחס בין החיבורים.
ישנו חיבור נוסף מבית מדרש זה, המקביל בפירושים רבים למובא בחמאת החמדה, אולם כאן מובאים הדברים בשם אומרם. החיבור נשמר בכ"י לונדון - הספריה הבריטית שמספרו 1/9932 OR, אלא שבידינו רק הפירוש מפרשת בראשית ועד אמצע פרשת ויחי.
בראש כתב היד מופיע הכיתוב "תוספות התורה", אך למרות שהוא מביא גם מבעלי התוספות, ברור מתוך סגנונו שאין מדובר בחיבור מבית מדרשם של בעלי התוספות מארצות אשכנז. הוא גם מעתיק מדברי מפרשים שנכתבו בערבית – בשפת המקור, ומכאן שחי בארץ דוברת ערבית.
הפירוש מלוקט ממדרשים ומפרשים אחדים. רובו מיוסד על העתקת "מדרש לקח טוב" לרבי טוביהו ב"ר אליעזר, וגם כשהדברים מופיעים במדרשים אחרים – לשונו של "תוספות התורה" קרובה ללשון ה"לקח טוב". במקום אחד, כשבמדרש לקח טוב שלפנינו נאמר "ואדונינו הקדוש מרנא ורבנא ר' טוביהו, בן כבוד קדושת גדולת מרנא ורבנא ר' אליעזר הגדול זצ"ל, פירש", מופיע בתוספות התורה "אומר אני טוביה ביר אליעזר" . מקורותיו הנוספים הם מדרש רבה, פרקי דרבי אליעזר, והתלמודים מובאים בשמם. כמו כן הוא מביא מ"רבי סעדיה ז"ל", והכוונה לרס"ג, וכן מרש"י ור"י קרא.
פעמים רבות מובאים דברי "ר' יהודה ז"ל", ובהמשך הוא מובא בשם "ר' יהודה לוי ז"ל" שלוש פעמיים, ועוד פעמיים בתוספת הכינוי "השר". זהותו של רבי יהודה זה עלומה. בשני מקומות אנו מוצאים הקבלה בין הפירושים הללו לפירושי רבי יהודה אבן קורייש, בן זמנו של רס"ג, בחיבורו ה"רסאלה". אך קשה לקבוע על פי זה שמדובר בחיבור על התורה של רבי יהודה אבן קורייש שאינו ידוע לנו ממקום אחר. אין מדובר ברבי יהודה בן אלעזר אלמדארי, שהיה כהן ולא לוי. וברשימות הספרים הרבות שבגניזה (וכונסו בספר "הספרייה היהודית בימי הבינים") איננו מוצאים חיבור המתאים לפרטים אלו.
מלבד הפירושים המקבילים בחלקם למובא בחמאת החמדה, גם דרך הפרשנות דומה, ואחת התועליות הרבות נובעת מההשוואה בין החיבורים, המלמדים זה על זה. תועלת רבה יש גם בחיבור זה לשחזור דברי הקדמונים. לדוגמא, בפתיחת פרשת לך לך מעתיק המחבר את דברי רס"ג בפירושו הארוך לתורה. פירושו זה של רס"ג לא נשמר בשלמותו בשום כ"י, אלא במאות קטעי גניזה. את מרבית הקטעים השייכים לחומש בראשית ליקט משה צוקר ופרסם בשם פירושי רב סעדיה גאון לבראשית, ניו יורק תדש"ם. אלא שצוקר שחזר אותו על פי כ"י קיימבריג' אוסף טיילור-שכטר שמספרו Ar.26.111 הלקוי חלקית, ואילו כעת משוחזר הנוסח המקורי במלואו. גם בחלקו העיקרי של החיבור, שהוא העתקות ממדרש לקח טוב, יש תועלת בנוסח ההעתקה לבירור הנוסח בלקח טוב, ובהעתקותיו מהתלמודים השתמרו נוסחאות יחודיות. כמו כן יש לפנינו מובאה ממגילת סתרים לרב נסים גאון שאינה ידועה ממקום אחר.
זהותו של המחבר אינה ידועה. הועלתה סברא שהוא תלמידו של רבי יוסף בן רבי שמעון, תלמידו של הרמב"ם, וראש בית המדרש בחאלב, כאמור. סברא זו נתמכה על מספר מקומות בהם נזכר רבי יוסף בתואר "רבינו": בפרק כה פסוק כג נאמר: "ורבי' יוסף המעתיק המקראות האלו", וכן בפרק יט פסוק ט נזכר: ורבינו יוסף בי"ר שמעון. אלא שבשני המקומות הכוונה לר"י קרא, שכן הדברים מובאים בלשונם בספרי בעלי התוספות בשמו, וכמובא להלן בהערות. ונפלה ראיה זו לבירא.
אחד החכמים המוזכרים רבות הוא ר' יהודה הנ"ל, ושמועות המובאות כאן בשמו מובאות גם לרוב בחמאת החמדה, ובסתם. והנה דוגמא בעלת עניין. בפרק יב פסוק ז מובא פירוש מר' יהודה ז"ל על ד' המזבחות שבנה אברהם וכנגד מי הם. בחמאת החמדה מביא את הפירוש הזה כלשונו, ומוסיף עליו, כשהוא מקפיד לציין את ההוספות ב"ויראה לי" או "ואני המעתיק יראה לי". המהדיר, ר' ברוך פלדשטרן, שיער נכונה ש"המעתיק" הוא ר' שת עצמו. אך לא זיהה את מקור הפירוש. כעת אנו יודעים שמקור הפירוש הוא מחכם בשם ר' יהודה, וסביבת השפעתו בארם צובה.
להלן מתפרסמים כל הקטעים שבכתב היד, שאינם נמצאים בתלמודים ובמדרשים ובפירוש רש"י. רוב הפירוש לפרשיות בראשית ונח פורסם בספר תוספות השלם, כרך ה – פרשת ויחי והשלמות, ירושלים תשמ"ו, וכמו כן חלק מהפירוש לפרשיות הבאות נדפס בכרכים הבאים , והכל מתוך הנחה שגויה שמדובר בחיבור מבית מדרשם של בעלי התוספות . כיון שההעתקה חלקית וגם אינה מדויקת, שבנו והעתקנו את כל הקטעים המחודשים וכנ"ל מתוך כתב היד. הפירוש לפרשת לך לך פורסם על ידינו בכת"ע מוריה תיב-תיד (שבט תשע"ז), עמ' כג-לז, וכאן שבנו ופרסמנו את הקטעים המחודשים וכנ"ל, כדי שיחובר האוהל והיה לאחד.

===
כעת צורף מאמר 'בעקבות חיבור תוספות התורה - בראשית' שפורסם בירחון האוצר נ"ח.

ויגדיל תורה ויאדירה, אשמח לתגובות ענייניות.

[ההוא דאמר]

הערות בספר:
ויראו בני האלהים [ו, ב]. כתב בפירוש תוספות על התורה [לאחד מחכמי ארם צובא, ספר הזכרון עדות ליוסף] "ולמה נקראו בני האלהים, שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין ".
מבואר כאן דבר נפלא, דבפשוטן של דברים, כאשר האדם שלו ורגוע, מחשיב את ימים אלו כימים של שאיפת חייו.
אמנם כאן חזינן, דימים של שלווה והשקט בלא מפריע משום צד, הגם שיש בזה אושר ושלווה, אולם אין זה חיי 'אדם', אלא חיי 'מלאך', דהאדם נשלח לעולם התמורה לסגל לעצמו תורה ומצוות, גם מתוך קשיים, כאשר נמצא הוא במלחמה החזקה מלפנים ומלאחור, כדברי המס"י. ואדרבא בתוך מיצר והדחק, בזה חי הוא את החיים השלמים – חיי אדם, הבוחר בטוב ומגלה את מלכותו יתברך על גבי מעשיו הטובים.
וכתב לי הרב יהודה זייבלד שליט"א, הרעיון יפה מאוד, אם כי יתכן שהכוונה כאן ב'בני אלהים' אינה למלאכים אלא לאנשים מכובדים (זהו אחד מפירושי הקדמונים כאן, ביניהם התרגום), והסיבה שנחשבו למכובדים הוא מפני ריבוי הטובה שהיה להם. אמנם לא נראה כך, שכן ממנ"פ, אם היו מכובדים – הרי זו סיבה מספיקה לקרא להם 'בני אלהים' ולא צריך להוסיף את ריבוי הימים בלי צער ויסורין, ואם לא היו מכובדים, אין בריבוי הטובה סיבה מספקת להחשיבם מכובדים.

[דרופתקי דאורייתא]

אני אמרתי אלהים אתם, אכן כאדם תמותון, וכדרשת חז"ל עה"פ הזה. ודוק.

[ההוא דאמר]

פרשת תולדות

ואברככה לפני ה'. בנחלה לירש את ארץ השכינה, וכשאוכל וייטב לבי אבקשה לך מן השמים סיוע ועזרה בכל לבבי ובכל נפשי אם יסייעו מן השמים, ואברכך ואמליכך כי אתה בכורי היושב על כסאי, וגם זה צריך לסעודה ומשתה

מבואר בס"ד דבר נפלא ביותר, כי היו ב' מטרות באכילת המטעמים [כמדויק בלשון המחבר]: א' בשביל הברכות הטמירות, וכאשר ייטב ליבו של יצחק יוכל לברך בכל לבבו ובכל נפשו. ב' להמליך את עשיו תחתיו של יצחק, וגם לזה צריך סעודה.
אם כן אין הברכות - בתור ברכות גשמיות ואפילו רוחניות. אלא היתה מטרה נוספת ומיוחדת בהן להמליך את עשיו כיורשו וממשיכו של יצחק.
והדברים יבוארו באר היטב לפי מה שכתב בחידושי מרן רי"ז הלוי על התורה [תולדות, וכעי"ז בחידושי הגרי"ז עה"ת סי' נא] בשם אביו מרן הגר"ח זצ"ל, דבגמ' בנדרים [לא, א] איתא, כי ביצחק יקרא לך זרע - ולא כל יצחק, ומשום כך עשיו אינו נחשב כזרע אברהם. ואולם הרמב"ם [פ"י ממלכים ה"ז] כתב מקור אחר לכך שיעקב הוא זרעו של יצחק: "ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם. המחזיק בדתו ובדרכו הישרה וכו'", עכ"ל.
וביאר הגר"ח שאין סתירה בדברים, שמהפסוק כי ביצחק ילפינן שרק חלק מזרעו של יצחק ימשיך את אברהם, ויהווה את המשך הדורות, ואולם הדבר היה עדיין שקול ועומד, האם יעקב יהיה הממשיך, או לחילופין עשיו [שראשו נקבר במערת המכפלה, לגודל השגתו], ומהפסוק של ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך, בזה נבחר יעקב ונתברר כהמשכו של אברהם, עכ"ד.
מעתה מובן היטב, מהן ב' המטרות באכילת המטעמים, א' לברך מצד ברכת כל טוב וירושת ארץ השכינה. ב' להמליך את עשיו כיורשו של יצחק, ולקבוע שהוא יהווה המשכו של יצחק.
[ואף שכתב הגרי"ז כי דבר זה שיעקב הוא המשכו של יצחק, לא הוכרע עד סוף פרשתן, אמנם שונה הדבר אילו היה מתברך עשיו לבדו, ואכמ"ל].
עוד ראיתי בשם הגר"ד כהן [הובא בסברי רבנן תולדות] שנקט בדעת הגר"ח באופן אחר, דהיו ב' חלקים בברכות עצמן, א' גוף הברכות. ב' המשך כלל ישראל. ואם נימא הכי [ודלא כהגרי"ז שברכת ההמשך היתה רק בסוף הפרשה] אם כן מדויקים הדברים היטב בלשון בעל התוספות.

[ההוא דאמר]

פרשת תולדות
שמעתי להעיר, היות ויצחק קצץ עם עשיו, שאם ילך לשדה ויתאמץ לצוד ולהביא לו מטעמים, יברכו. אם כן כאשר עשיו מילא את התנאים, היה לכאורה מחויב יצחק מן הדין לברכו, שכן מילא את התנאים בשלימות [? יל"ע בחז"ל ואכמ"ל], ואם כן לא היה צריך עשיו להתחנן: "הברכה אחת היא לך אבי", שכן יצחק היה מחויב לברכו. [ויל"ד ביישוב הקושיא מכמה אנפי]
אמנם לדברי המחבר תוספות התורה ניחא היטב:

ואברככה לפני ה'. בנחלה לירש את ארץ השכינה, וכשאוכל וייטב לבי אבקשה לך מן השמים סיוע ועזרה בכל לבבי ובכל נפשי אם יסייעו מן השמים.

הרי שחלק מתנאי הברכה, היה אם יסייעו מן השמים, ומשכך כאשר לא סייעו מן השמים, אלא אדרבא סיבבו משמיא שיעקב התברך, שוב אין מחויב יצחק לברך את עשיו כלל.

[הוגה ומעיין]

יישר כח גדול על ההערות המאירות עיניים ומשמחות לב!

[ההוא דאמר]

פרשת וישב

ויבא יוסף, נאמר להלן ויבא, ונאמר במרגלים 'ויוציאו דבת הארץ' (במדבר יג, לב), המרגלים לפי שהוציאו מליבן כתיב ויוציאו, יוסף לא היה מדבר לאביו מעשיהן שהיו עושין כתיב ויבא יוסף, מה שמוציא מביא, ולפיכך לא נענש לפי שהיה מספר לאביו מעשיהם כדי ליסרם ולמנעם.

מבואר בדברי התוספות תורה, כי יוסף לא נענש על הדיבה שהביא ליעקב.
אמנם רש"י [בראשית לז, ב] מבואר להדיא כי יוסף נענש על כל ג' הדברים שאמר על אחיו:

"את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה, יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו'".

ואמנם רש"י לשיטתו, שפירש שויבא יוסף את דיבתם רעה - זהו שהביא את כל רעה שהיה אומר לאביו.
אמנם באפיקי ים [פניני ים] כתב שיוסף נהג על פי כל גדרי הלכות לשון הרע, וזה אתי שפיר לשיטת תוספות התורה.

[ההוא דאמר]

פרשת וישב

וישב יעקב, הפרשה הזו כולה תחלת פסוקיה ווי"ן חוץ משמונה פיסוקים... חוץ משמנה פסוקים כנגד המילה שנתנה לשמונה ימים שנאמרו בזכות אסנת בת פוטיפרע שהיתה כוונתה להזדווג במולים

יבואו בעלי המחשבה, ויפרשו לנו שייכות העניינים למילה בכלל ולאסנת בפרט.

[ההוא דאמר]

פרשת ויחי

חסד ואמת. דבר אחר, מדברי תורה אתה חייב לי, 'כבד את אביך' (שמות כ, יב) , מדבריו של הב"ה אתה חייב לי, שהוא אמת ודבריו, שנאמר (ירמיה י, י) 'וה' אלהים אמת', והוא אמר לי (לעיל מו, ד) 'ויוסף ישית ידו על עיניך'.

מבואר כאן, שכיבוד אב ואם היא מצוה של בן אדם לחברו, ויש לאב תביעה על כך, וידוע שחקר בזה המנחת חינוך האם מצוה של כיבוד אב ואם היא מצוה של בנ"א לחבירו או בנ"א למקום, ונפק"מ לתשובה ועוד. וכאן לכאורה מבואר שיש לאב תביעה על כך, וכפי שכותב תוספות התורה: "מדברי תורה אתה חייב לי", ויל"ע.

***
הנה המהרי"ל דיסקין בפרשת ויחי כתב לפרש, מדוע לא ביקש יעקב מיוסף מחמת כיבוד אב ואם, וביקשו רק משום חסד ואמת, והיינו טעמא לפי שרצה להשביעו על כך, ואם היה מחייבו משום כיבוד אב ואם, אם כן היה זה בכלל שבועה לקיים את המצוה שכבר מושבע ועומד על כך מהר סיני [נדרים ח, א].
אמנם בדברי תוספות התורה נראה שכן ביקש יעקב מיוסף משום מצות כיבוד אב.
***
ועיקר דברי הגריל"ד צ"ע, דהרי מה שלא חלה שבועה על מצוה זהו משום שמושבע ועומד מהר סיני, ואילו כאן מדובר קודם מתן תורה וקודם השבועה על קיום מצוות התורה במרגלות הר סיני, ואם כן אין בזה כל חיסרון של מושבע ועומד, וצ"ע.

[ההוא דאמר]

פרשת ויחי

ר' יהודה לוי ז"ל, כי באפם הרגו איש את שכם, ובשוב אפם כשכבר הרגו עושה הנבלה, ברצונם עקרו שור, שהפכו את העיר מעיקרה ושיחתו שורותיה.

אמנם רש"י מפרש וברצונם עיקרו שור, שאין מדובר על החומה(שׁוּר), אלא על יוסף הנקרא 'בכור שור'.
אמנם מצינו באונקולוס כדעת תוספות התורה: "ברזהון לא הות נפשי באתכנושיהון למהך לא נחתית מן יקרי ארי ברוגזהון קטלו קטול וברעותהון תרעו שור סנאה". וכעי"ז בתיב"ע: "וּבִרְעוּתְהוֹן פָּכְרוּ שׁוּר בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן".
והרד"ק הביא ב' פירושים בזה, ומביא בנוסף פירוש מחודש, שעקרו שור המכוון על חמור נשיא שכם:

כי אפשר שלקחו קצת הבהמות עמהם ועקרו קצתם. ויש מפרשים עקרו כמו הרגו. בשרשים כתב ר' יעקב בן אלעזר שהוא כנוי למושל, ושור הוא נשיא הארץ חמור, ולגדולה קראו שור, כמו בכור שור. או יהיה שור חומה כתרגומו. ופירש וברצונם - למלא רצונם ותאותם

הרמב"ן הביא אף את פירוש הרד"ק והוסיף שהכוונה בנוסף לחמור אף לשכם :

"ואחרים פירשו (רד"ק בשם ריב"א) כי שור גדול בבהמות רמז לחמור ושכם בנו נשיא הארץ, כמו בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), פרות הבשן אשר בהר שומרון (עמוס ד א). וכן יכנו הכתובים השרים הגדולים באילים ועתודים".

והחזקוני והרמב"ן הביאו את ב' הפירושים.

***
יש להבין, מה התביעה על מה שהרגו את שכם וחמור, והלא עשו זאת להצלת דינה ולהינקם על כבודו של יעקב שנפגם.
והדברים מתבארים במלבי"ם [כאן]:

כי באפם הרגו איש, מה שהרגו אנשי שכם היה מתוך אף וכעס לא לשם ה' או להציל כבודי.

והדברים מתבארים על פי מה ששמעתי ממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א בשם הנצי"ב, דבעונשים של בנ"א לחבירו, אף שעושה זאת לשם שמים, צריך הדבר להיות נקי וחף מכל מניעים אישיים, ושרידי אמוציות של נקמה ושנאה, ורק אז העונש נעשה לשם שמים ומתקיים "ונתן לך רחמים ורחמך", עכ"ד. מעתה אפשר לומר, דנתבעו שמעון ולוי, דאף שהמעשה היה נצרך, מכל מקום היות והיו בזה נקודות קלות של מניעים אחרים [ובשבטי קה עסקינן, לרום דרגתם], על כך נתבעו ע"י יעקב.

[ההוא דאמר]

מצו"ב מאמר 'בעקבות חיבור תוספות התורה - בראשית' שפורסם בירחון האוצר [נ"ח]
במאמר נוסף תוספת מרובה על העיקר ממשנ"ת באשכול זה, קחנו משם.

[צופה_ומביט]

הערות בספר:
ויראו בני האלהים [ו, ב]. כתב בפירוש תוספות על התורה [לאחד מחכמי ארם צובא, ספר הזכרון עדות ליוסף] "ולמה נקראו בני האלהים, שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין ".
מבואר כאן דבר נפלא, דבפשוטן של דברים, כאשר האדם שלו ורגוע, מחשיב את ימים אלו כימים של שאיפת חייו.
אמנם כאן חזינן, דימים של שלווה והשקט בלא מפריע משום צד, הגם שיש בזה אושר ושלווה, אולם אין זה חיי 'אדם', אלא חיי 'מלאך', דהאדם נשלח לעולם התמורה לסגל לעצמו תורה ומצוות, גם מתוך קשיים, כאשר נמצא הוא במלחמה החזקה מלפנים ומלאחור, כדברי המס"י. ואדרבא בתוך מיצר והדחק, בזה חי הוא את החיים השלמים – חיי אדם, הבוחר בטוב ומגלה את מלכותו יתברך על גבי מעשיו הטובים.

לדידי מתפרשים דבריו אחרת, ואף להיפוך. הטוב והשלימות הוא אלקים לבדו, וכל טוב ושלימות שבעולמנו מיוחסים לו ובאים מכחו, וככל ששורה יותר אלוקות בעולם [בגילוי] כך יש יותר שלימות וטובה. האדם נברא בצלם אלקים ובדמות אלקים [על כל המשתמע ואכמ"ל], וממילא הושם בגן עדן, לחיות חיי נצח כאשר מלאכי השרת צולים לו בשר ומסננים לו יין [אפילו בחיי עוה"ז, וכל שכן רוחניותו שאין לנו השגה, וביקשו לומר לפניו קדוש]. זהו "אדם" שהוא "בן האלקים". ואדם שהתרחק מצלם אלוקים אזי רבים מכאוביו וכעס עניינו, כי התרחק ממקור הטוב והשלימות בעולמנו שהוא הוא הטוב והשלימות בעצמו, ואזי זהו "אדם" שאינו "בן האלקים".

כאשר היו חיי האדם אכן טובים ובלא יסורין הרי זה מכח אלקים כנ"ל, והם כבניו של אלקים, כבני המלך שחיים בארמון המלך על חשבון המלך בלא טורח וצער ויסורים. לאמר, לא כתוב כאן ש"אדם" הוא יצור שנועד לחיי סבל וצער בעולם [אפילו אם לניסיון] ואדם שאינו כזה הוא "מלאך" ולא "אדם". אלא כתוב כאן מהו תוארו האמיתי של האדם. הוא בן האלקים. בצלם ובדמות. וכחוסה תחת אביו שבשמים החופף עליו בשלומו-שלימותו וטובו - הוא חי חיי עונג ונחת ושלוה גם בעולם הזה.

וזו היתה סברת יעקב שביקש לישב בשלוה. ודברי הקב"ה לא דיין לצדיקים וכו' הכל אחרי קלקול האדם פעמיים, אדה"ר ושוב דור המבול, שמאז חל שינוי בדרך התיקון המובילה לתועלת ולשכר הנצחי, ואזי בעולם חדש זה [שבעצם כל קיומו רק מחסד ה' לא להינחם לגמרי על עולמו אלא לתת לו דרך תיקון למרות שהשחית לגמרי] נתחדשה דרך הייסורין כדרך התיקון, נאה עניותא וכו', כמש"כ כל זה הרמח"ל.

[בן מיכאל]

היכן נמצא הספר עצמו? - על אף הכותרת 'להורדה' אינני רואה את הספר. וגם באוצה"ח לא ראיתיו, תודה רבה.

[אישצפת]

היכן נמצא הספר עצמו? - על אף הכותרת 'להורדה' אינני רואה את הספר. וגם באוצה"ח לא ראיתיו, תודה רבה.

הספר נמצא בתוך ספר הזיכרון בלינק viewtopic.php?f=7&t=38342#p429819
שהובא לעיל

[בן מיכאל]

היכן נמצא הספר עצמו? - על אף הכותרת 'להורדה' אינני רואה את הספר. וגם באוצה"ח לא ראיתיו, תודה רבה.

הספר נמצא בתוך ספר הזיכרון בלינק https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 42#p429819
שהובא לעיל

תודה.