תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל - דיון

[סליחות]

תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל אינן מפירות תגלית הגניזה בשנים האחרונות, אלא הן מצויות במשך מאות בשנים ונדונו בספרות הראשונים. יתירה מכך, הראב"ם, בנו של הרמב"ם כבר הכיר אותן ולכאורה לא פקפק בהן. למרות כל זאת, הר"י קאפח כמדומני היה הראשון שלא קיבל אותן כתשובות מהימנות וטען שהן מזויפות. אמנם כבר השיבו עליו (כמדומני הרב שילת ועוד) וכבר נכב"ב, ויחד עם זאת עדיין יש מקום לחדד כמה דברים בנושא זה.

רציתי להפנות את תשומת הלב לדבר אחד שלא שמתי לב שדנו בו (ואם אני טועה אשמח אם תתקנו אותי):

1. באשכול זה, נכתב שבמקומות רבים הרמב"ם פסק כסתם ספרי.
2. יחד עם זאת, באופן מקרי דוקא בשתי תשובות שונות לחכמי לוניל (בסימנים רפ"ו ושכ"ו) הרמב"ם חוזר ומדגיש שהוא לא פוסק סתם כספרי.

"וזה שלמד שזורין מן משכן רבי שמעון הוא שסתם ספרי רבי שמעון ולפי שלא מצאתי שום אדם שיאמר דבר זה לא כתבתי כמותו".

אבל קשה לי דבר זה ימים רבים ואמרתי שודאי דברים אלו הן לר' שמעון לבדו שסתם ספרי רבי שמעון ואלו היו דברים אלו הלכה ודאי לא הוה שתיק גמרא מינייהו שלא תמצא לעולם אותו הקש באחד משני התלמודים ולא בתוספתא ולא נאמר בגמרא

שני ציטוטים אלה מעלים שאלה פשוטה, וכי הרמב"ם לא היה מודע להלכות רבות שכתב ביד החזקה שמקורם בסתם ספרי?

[יוצא פוניבז']

כבר הכס"מ שואל איך פסק דלא כהספרי.
אך מה זה קשור לנידון על מהימנות התשובות, שהראיות לאמיתותם חזקות יותר?

[בברכה המשולשת]

היישוב הפשוט הוא שהרמב"ם פסק כהספרי במקום בו אין לזה סתירה מהתלמודים או מהסברא הכללית
(והרי בדיני הפרת נדרים שם כבר הקשו על הרמב"ם שמצאנו בתלמודים כדברי הספרי, לכאורה, ותירצו. וגם את בספרי גופו העלה מרנא הנצי"ב תירוץ כדעת הרמב"ם, למרות התשובה, ולמרות שלא פקפק בייחוסה. יעויין שם. וגם העלו תירוצים נוספים.
וכמדומני שזה גם עלה במידה מסויימת (לא לגבי הספרי) במאמרו של ר"ד הכהן הנשקה, הרמב"ם כמפרש דברי עצמו, בקובץ ספונות, המצוי, למיטב ידיעתי באוצר)