בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא, מפני שכך כתוב ומונח להם לצדוקים ספר גזירות, אלו שהן נשרפים ואלו שהן נהרגין, אלו שהן נחנקין, ומי שהוא אומר להם מנין שזה חייב סקילה וזה חייב שריפה, אין יודעין להביא ראיה מן התורה, אלא שכתוב ומונח להם ספר גזירות, יום שביטלוהו עשאהו יום טוב.
מתוך מקור זה קשה להכריע אם מדובר בספר שכלל את כל הלכות הצדוקים, כפי שסבור דוד פלוסר, יוספוס פלביוס, ת"א תשמו, עמ' 38; או שמדובר בקובץ קטן בהיקפו, שכלל רק את דיני מיתות בית דין לפי שיטתם, כפי שסבור איל רגב, הצדוקים והלכתם: על דת וחברה בימי בית שני, ירושלים תשסה, עמ' 126 והלאה.
ניתן לטעון שבחוג תלמידי רש"י התקבלה ההבנה שספר זה כלל את כל הלכות הצדוקים. בפירוש למסכת אבות המופיע במחזור ויטרי (מהדורת הורוויץ, תרפ"ג, סי' תכד, עמ' 466), על משנת "אנטיגנוס איש סוכו" רבם של צדוק ובייתוס, יש הרחבה אודות הצדוקים והבייתוסיים:
וכששמעו כך פרשו והלכו להם ונעשו אומה לעצמן, שלא לשמוע עוד דברי חכמים מפני שאמרו שכל דבריהם הבל וריק, וכי למה אדם יגע לריק ועמל לרוח אם אינו נוטל שכר על המצות, כסבורים הם שכן אומר אנטיגנוס שאין תשלום שכר לצדיקים. ועמד ... ירקב שמו וזכרו, אחד מן התלמידים מבני פריצי עמנו, וכתב להם ספר גזרות [ההדגשה שלי, י.ז.] חקקי און עון גיליון, ומכתב עמל חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם. ועל שמם נקראו תלמידיהם צדוקין ובייתוסין.
ההתייחסות לחיבור של הצדוקים והבייתוסים כ"ספר גזרות" נראית מתייחסת למגילת תענית, וכפי שסבור ר"א קורמן, זרמים וכתות ביהדות, ת"א תשכ"ז, עמ' עמ' 210 והערה 21. אם הדברים נכונים, הרי שמהדברים המכלילים שבמחזור ויטרי, המתייחסים לכלל ההלכות, נראה שלפחות מחבר פירוש זה הבין ש"ספר הגזירות" כלל את כל הלכות הצדוקים.
כפי שהתברר מכבר, והובא בכמה מקומות בפורום זה, חלקים אלו שנדפסו במחזור ויטרי במהדורתו של הורוויץ, שמקורם בכתב יד לונדון 27200-1, לא נכללו בספר המקורי שנכתב על ידי רבי שמחה מויטרי, אלא על ידי קדמונים שונים. הפירוש למסכת אבות התברר כפירוש הנמצא במקביל בכתבי יד נוספים, ובחלקם הוא מיוחס לרבי יעקב ב"ר שמשון תלמידו של רש"י. פירוש זה נדפס בספר משנת ראובן, מה"ק, ירושלים תשסה, על פי שני כתבי יד.
אלא שלפני ההכרעה שאכן "ספר גזירות" שעליו כתב רבי יעקב ב"ר שמשון זהה ל"ספר גזירות" שבסכוליון מגילת תענית, עלינו לברר מהי המילה המחוקה, שמהדורת הורוויץ מסומנת בשלוש נקודות, המתייחסת לכותב ספר הגזירות. במהדורת "משנת ראובן" נאמר: ועמד ענן ירקב שמו. זהו אנכרוניזם, והמהדירים העירו שהדברים הם כשיטת הרמב"ם בפירושו לאותה משנה, "שהקראים שווים לצדוקים ולבייתוסים", שכן הרמב"ם כותב שהקראים בני זמנו הם הנקראים בלשון החכמים צדוקים ובייתוסים. וכן נראה גם מדברי הרמב"ם בהלכות ממרים (פ"ג ה"ג), וכן כתב בפירוש בתשובה (בלאו סי' רסג).
אולם בכתב היד הקדום ביותר של הפירוש, שהיה בעבר בבעלות בית הדין בלונדון (6, דף 98ב), הנוסח שונה: "ועמד אחד מן התלמידים ירקב שמו". ושמו הושמט.
- לונדון בית הדין, 6 98v.PNG (149.48 KiB) נצפה 2613 פעמים
בנוסף, בכתב יד לונדון של המחזור ויטרי, בו הופיע השם ונמחק, ניכר מרישומי המחיקה שהמילה שנמחקה לא היתה "ענן" אלא מילה בת שלוש אותיות המתחילה באות י'. הסירו משקפיים, קרבו אף למסך והתבוננו, שורו וראו:
- לונדון MS 27201 95r.png (1.79 MiB) נצפה 2613 פעמים
נראה שהמסקנה ברורה: במקור נכתב "ישו", וכמזוהה גם בכינוי הספר בהמשך "עון גיליון" שהוא הכינוי הרווח לאונגליון. מסיבות של צנזורה עצמית היו סופרים ששינו את המשפט והעלימו את שם הכותב, והיו שהחליפוהו בענן.
הגדיל לעשות מעתיק כת"י פריס הספריה הלאומית 387 (דף 203א), שגם השמיט בהמשך את אזכור המילים "עון גליון".
- פריס 387 203r.PNG (599.68 KiB) נצפה 2613 פעמים
וכן הוא גם בכ"י אוקספורד or. 145:
- אוקספורד Or. 145 2v.png (1.04 MiB) נצפה 2613 פעמים
ישו זה אינו יכול להיות מייסד הנצרות, שלא היה לו שום קשר עם הצדוקים והבייתוסים והוא שנא אותם שנאה עזה, והכהן הגדול שציוה להרוג את אחיו יעקב היה כהן צדוקי.
ניתן אולי לשער שהתגלגלה לידי רבי יעקב ב"ר שמשון מסורת שהכותב של תורת הצדוקים הוא ישו, והיא התייחסה לישו הראשון, תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה, שכחלק מהתעניינותו בדרכים למרי בדברי חז"ל, עסק גם בשלב מוקדם בתורתם של הצדוקים והעלה את עקרונותיה על הכתב, בטרם הגדיל למרוד עד שהעמיד לבֵנה והשתחווה לה. על הנחת קיומם של שני אנשים בשם זה, והיטמעות שרידי הראשון בין תלמידי השני ואיחוד חלק ממסורותיהם אגב כך, ראה ר"י קושלבסקי, "זמנו של אותו האיש לפי העולה מדברי רבותינו", ישורון, לח (תשעח), עמ' תתקיג-תתקמח.
אשמח לחוות דעתכם!