מצאתי בחזו"א לענין דין מורידין ואין מעלין שכ' וז"ל : "ונראה דגמר דין שמורידין צריך ב"ד של שלושה וכו' שו"ר בר"מ פ"ג מה' ממרים ה"ב כתב שא"צ ב"ד אבל התנה מאחר שנתפרסם וכו'" עכ"ד. (יו"ד סי' ב סקט"ז). שאלה ליודעי תורתו וכתביו, איך לקרוא דברים אלו? וכי נשאר לחזו"א הו"א לחלוק על פסק הרמב"ם שכ' שא"צ ב"ד?! או שזוהי דרכו להביא גם הו"א של דבריו אחר שהוכח ל"כ מפסקו של הרמב"ם? ואם אכן חוזר בו מדוע לא כ' בלשון "היה נראה לומר" וכדו' ? ומשמע שכן נשאר בדעתו. ואולי מפני שאין זה נוגע למעשה השאיר הלשון כך?
ייתכן שתופעה זו אינה חריגה בדבריו וכתביו. אמנם איני בקי ולפיכך אשמח שיאירו עיני במאור תורתו .
ייש"כ!