סיעתא דשמיא מיוחדת בפסיקת הלכה (מקור: רעק"א/חת"ס)

[מור]

בזכרוני מעשה שבאו ו'התקילו' את החתם סופר בשאלה והורה שלא כדין, ואח"כ התברר שעשו זאת רק ע"מ לבחון אותו ולא היתה השאלה נוגעת למעשה, ותלה את זה בכך, באמרו שאילו היה נוגע הדבר למעשה הרי ודאי שמשמים לא היו מניחים בעדו לטעות, שכן סיעתא דשמיא מיוחדת ישנה לבא לפסוק הלכה למעשה.

ייתכן, ומעשה זה היה גם ברעק"א, חותנו. (או שמא רעק"א הוא מרא דשמעתתא של הפרשנות בסיפא דהמעשה הנ"ל).

אשמח לעזרתם של חכמי הפורום באימות המעשה ונשואיו.

לבינתים, הנה פנינה שמצאתי בנצי"ב (משיב דבר ח"א סי' כ"ד) הנוגע גם כן בענין, (הוא דן שם אם עדיף להדפיס ספרי שו"ת או חידושים, ומכאן דנו ג"כ לשאלה במקום שנמצאת סתירה בדברי השו"ע ושאר הפוסקים בין פסקיהם לחידושיהם):

2010-06-05_223338.jpg (140.51 KiB) נצפה 9396 פעמים

[איש_ספר]

ידוע ע"ש הנוב"י. חפשתי באוצר: שאלה למעשה דשמיא, ומצאתי כו"כ תוצאות ובינהם את דברי ר"מ קליין במשנה הלכות שלדבריו הנוב"י כתב זאת לר"י פיק בתשובתו על הורג טריפה. אבל לא מצאתי בגוף הנוב"י (לא חפשתי מספיק טוב).

[איש_ספר]

ומעניין הס"ד החופפת על מורה הוראה, יש להביא מה שמסופר על הישמח משה מאוהל:
"כפי המנהג היה מביאים השאלות לאחד מן הדיינים שבעיר, פעם אחת שלא היו דיינים בעיר בא לפניו ילד עם שאלה. הי"מ התבונן בדבר ותומ"י רצה לפסוק שהוא טריפה. אבל כשרצה לומר כן לא היה יכול לפעול בעצמו להוציא טריפה מפיו וכו' וכו' , סוף דבר שאל לאותו תינוק מי שלחו עם השאלה וכשהשיבו מה שהשיבו נתפלא מאד שכן ארי נעשה שואל, ולגבי דידיה של השואל מילתא זוטרתא היא שדבר זה טריפה. שלחו לשואל שיבוא אצלו, כשבא אצלו שאל ממנו הי"מ מה דעתו, השיב תומ"י טריפה, אמר לו הי"מ לענ"ד נעשה כן אחר השחיטה שכן אין ביכולתי לומר על דבר זה טריפה, כששמע האיש כן מיד נעשה חלושות והודה בפיו שהוא עצמו עשה זאת אחר השחיטה, ושכן מנהגו פעם בפעם ומשום שכאשר יש לו פתק שנפסק הדבר לטריפה אינו משלם מס הבשר, וכך הוא עצמו ובני ביתו אוכלים הבשר ומן המס הוא נפטר. נענה הי"מ ואמר לו שכל הכלים שלו צריכים הכשרה וכולם טריפה, משום שבעת ששואלים שאלה למורה הוראה עומדים אצלו שני מלאכים אחד מסטרא דקדושה ואחד מסטרא דטומאה, מן השמים משפיעים על הדין האיך שיפסוק, אם הוא פוסק כשר אז שורה על עוף סטרא דקדושה ואף המלאך דסטרא דטומאה מוכרח להסכים, ואם הדיין פוסק טריפה אז הוא להיפך וזה הטעם שאם פסק אחד לאיסור אין לשאול לחבירו וכו'".

[תוך כדי דיבור]

דברי הנצי"ב מפורסמים מאד, והאמת שכבר מצאנו כמסקנה זו (אם כי לא מנימוק זה אלא כנראה מההנחה שהפוסק למעשה מתאמץ יותר לברר הדין) עוד במהרי"ל, בשו"ת סי' ע"ב, "ומה שכתבת שאין לסמוך על התשובות - אדרבא, הלכה למעשה הוו וילפינן מינייהו טפי מדברי הפוסקים שלא היו בשעת הוראה" - והביאו וקיים דבריו בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' מ"ה.
ואגב יש רבים, בעיקר בפוסקי ספרד, שכתבו ההפך מכך (עיין לדוגמא בשו"ת נחפה בכסף אה"ע סי' כ"ז), והדברים עתיקים.

[מבי מדרשא]

זכורני אמרה בסגנון זה משם הגר"א. דישנה סייעתא דשמיא מיוחדת לגדולי ישראל, שגם כאשר אין הם יודעים את כל הפרטים הם צתליחים לפסוק דין אמת.
על החתם סופר מובא בחוט המשולש, שאמר שמעולם לא טעה במה שכתב, חוץ מפעמיים או משהו בסגנון. ומה שכתב בקולמוסו לא היה צריך לשנות. האם לכך נתכוונת?

[מבי מדרשא]

ב"ה מצאתי את האמור בשם הגר"א והרי הוא לפניכם

[גלילי]

יש גם ווארט שאין הקב"ה מכשיל הצדיק בנתינת עיצה שאינה הוגנת, כיון שאם כן נכשל בלפני עור, ואפילו בהמתן של צדיקים הקב"ה שומר, עאכ"ו.
ומ"מ ידוע שהיו צדיקים שאמרו שהטעו אותם.
וכמובן שכל האמור בשם הגר"א זה על "גדולי ישראל", וד"ל.

[יהושע מונדשיין]

גם על אדמו"ר בעל התניא מסופר (בס' לקוטי ספורים - פרלוב) שהביאו לפניו עוף שכבר נשאלו עליו אצל חכם ואסר, ואמר אדמו"ר שהעוף כשר, אלא ששורה עליו טריפה.

[בנשק]

מענין המעשה מהישמח משה, מה יהני שיכשיר הכלים, ומלאך סטרא דטומאה להיכן הלך?

[יתר על כן, משמים לא הניחוהו לומר טריפה, וכ"כ למה? דלפסיקתו באים המלאכים וכנ"ל וא"כ לשאר פוסקים מסתמא אין באים המלאכים ולמה להכשיר].

[תוך כדי דיבור]

יש גם ווארט שאין הקב"ה מכשיל הצדיק בנתינת עיצה שאינה הוגנת, כיון שאם כן נכשל בלפני עור, ואפילו בהמתן של צדיקים הקב"ה שומר, עאכ"ו.

אפשר שבעלי הווארט הנ"ל לא הכירו התוס' בחולין ה' ע"ב? (ד"ה צדיקים, עיי"ש)
ואפשר שזהו גופא (שלא הכירו) ראיה להכחשת תוכן הווארט...

[גלילי]

יש גם ווארט שאין הקב"ה מכשיל הצדיק בנתינת עיצה שאינה הוגנת, כיון שאם כן נכשל בלפני עור, ואפילו בהמתן של צדיקים הקב"ה שומר, עאכ"ו.

אפשר שבעלי הווארט הנ"ל לא הכירו התוס' בחולין ה' ע"ב? (ד"ה צדיקים, עיי"ש)
ואפשר שזהו גופא (שלא הכירו) ראיה להכחשת תוכן הווארט...

עיינתי שוב במקור הדברים, ואכן נכשלתי בכל המוסיף גורע [לא נזכר שם את העניין שבהמתן של צדיקים].
מ"מ הווארט בנוי על דברי חז"ל כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל, שאין הקב"ה חפץ שיכשלו צדיקים בלפני עור לא תתן מכשול.
והצדיק בוודאי מתכווין לטובה, אלא שלא תמיד זוכים לראות איך מתקיימת העיצה בטובה.
ומה שהקשית מהתוס' צריך ליישב, ומ"מ זה ברור שאין הקב"ה חפץ שייכשלו הצדיקים.

[בר ששת]

יש גם ווארט שאין הקב"ה מכשיל הצדיק בנתינת עיצה שאינה הוגנת, כיון שאם כן נכשל בלפני עור, ואפילו בהמתן של צדיקים הקב"ה שומר, עאכ"ו.

אפשר שבעלי הווארט הנ"ל לא הכירו התוס' בחולין ה' ע"ב? (ד"ה צדיקים, עיי"ש)
ואפשר שזהו גופא (שלא הכירו) ראיה להכחשת תוכן הווארט...

עיינתי שוב במקור הדברים, ואכן נכשלתי בכל המוסיף גורע [לא נזכר שם את העניין שבהמתן של צדיקים].
מ"מ הווארט בנוי על דברי חז"ל כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל, שאין הקב"ה חפץ שיכשלו צדיקים בלפני עור לא תתן מכשול.
והצדיק בוודאי מתכווין לטובה, אלא שלא תמיד זוכים לראות איך מתקיימת העיצה בטובה.
ומה שהקשית מהתוס' צריך ליישב, ומ"מ זה ברור שאין הקב"ה חפץ שייכשלו הצדיקים.

ממש לא מובן למה נותר הדבר ב'צריך ליישב' אחרי שנעקר הווארט והסתבר כי לא היה, אזלא הקושיא בדרך ממילא. דהרי בתוס' לא נאמר דהקב"ה מביא תקלה, אלא שאינו שומרם רק במידי דאכילה. וק"ל.

[לא יוצלח]

וודאי שיכול לקרות שצדיקים ואף גדולי הדור בכלל, יתקלו בדבר הלכה דאל"כ כל המחלוקות שבין גדולי הדור וודאי שאחד טועה.

גמרא בגיטין דף מ"ג ע"א,
"אוקים רבה בר רב הונא אמורא עלויה ודרש 'והמכשלה הזאת תהיה תחת ידיך' אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם".

וזה וודאי מדבר גם על צדיקים, ע"ש.

[יצג]

אולי הכוונה למעשה הידוע בשו"ת רעק"א ח"א סי' קכח (אמנם שם הוא רעיון אחר, אבל אולי משם זכר השואל מה שזכר), ואני מעתיק מתוך פרוייקט השו"ת את המשפט הרלבנטי:

והנה כאשר נשאל חתני חביבי הגאון המפורסם רבי משה ני' אב"ד דק"ק פרעשבורג על זה. נתן דעתו לדון באם העדים הם קרובים ודן להתיר. ואם כי ראייתו אין מחוור כ"כ. ראיתי כמה גדול כחן של צדיקים. כי חידוש היה שדן ללא נשאל. ואולם אחר שעמד הרב פילא על החקירה. נודע שבאמת העדים הם קרובים זה לזה. ורוח ה' דיבר בו.

[מור]

אולי הכוונה למעשה הידוע בשו"ת רעק"א ח"א סי' קכח (אמנם שם הוא רעיון אחר, אבל אולי משם זכר השואל מה שזכר), ואני מעתיק מתוך פרוייקט השו"ת את המשפט הרלבנטי:

והנה כאשר נשאל חתני חביבי הגאון המפורסם רבי משה ני' אב"ד דק"ק פרעשבורג על זה. נתן דעתו לדון באם העדים הם קרובים ודן להתיר. ואם כי ראייתו אין מחוור כ"כ. ראיתי כמה גדול כחן של צדיקים. כי חידוש היה שדן ללא נשאל. ואולם אחר שעמד הרב פילא על החקירה. נודע שבאמת העדים הם קרובים זה לזה. ורוח ה' דיבר בו.

אכן, יישר כח!! לזה כוונתי!!!!

[גלילי]

אולי הכוונה למעשה הידוע בשו"ת רעק"א ח"א סי' קכח (אמנם שם הוא רעיון אחר, אבל אולי משם זכר השואל מה שזכר), ואני מעתיק מתוך פרוייקט השו"ת את המשפט הרלבנטי:

והנה כאשר נשאל חתני חביבי הגאון המפורסם רבי משה ני' אב"ד דק"ק פרעשבורג על זה. נתן דעתו לדון באם העדים הם קרובים ודן להתיר. ואם כי ראייתו אין מחוור כ"כ. ראיתי כמה גדול כחן של צדיקים. כי חידוש היה שדן ללא נשאל. ואולם אחר שעמד הרב פילא על החקירה. נודע שבאמת העדים הם קרובים זה לזה. ורוח ה' דיבר בו.

אכן, יישר כח!! לזה כוונתי!!!!

על זה צריך לומר יצג "ברוך שכוונת", מכיון שלא זו הייתה שאלתך...

[מבי מדרשא]

אגב, בספרו של המבורגר על משיחי השקר אסף כעמיר גורנה לקט של שגיאותיהם של גדולי ישראל במשך הדורות, והביא זאת גבי ר"ע שטעה בבר כוכבא. יעו"ש.

[אור החכמה]

מצו"ב סימן מספר ברית יעקב לאאמו"ר שליט"א [הנדפס בשנת תשמ"ה]

11.PNG (269.1 KiB) נצפה 6564 פעמים

22.PNG (324.98 KiB) נצפה 6564 פעמים

[לעמל יולד]

מקור ברמב"ן לעניין זה שמות כ"א ו
ז"ל: והגישו אדניו אל האלהים - לב"ד צריך שימלך במוכריו שמכרוהו לו (מכילתא) ואמר ר"א כי נקראו השופטים אלהים בעבור שהם מקיימי משפטי האלהים בארץ.
ולדעתי יאמר הכתוב והגישו אדניו אל האלהים עד האלהים יבא דבר שניהם (להלן כב ח) לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט הוא יצדיק והוא ירשיע וזהו שאמר (שם) אשר ירשיעון אלהים.
וכך אמר משה כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז) וכך אמר יהושפט כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט (דהי"ב יט ו) וכן אמר הכתוב אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פב א), כלומר, בקרב עדת אלהים ישפוט כי האלהים הוא השופט.
וכן אמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דברים יט יז) וזה טעם כי לא אצדיק רשע (להלן כג ז) על הפירוש הנכון, ובאלה שמות רבה (ל כד) ראיתי אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו שנאמר (שופטים ב יח) כי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט.


וכ"ווארט" בדרך חריפות אבל רחוק מדרך הפשט:
איתא במת' ריש פרק ג דסנהדרין, זה בורר לו דיין א' וכו' כדי שיצא הדין לאמיתו, ועי' רש"י יצא דין אמת לאמיתו - דצייתי בעלי דינין, ולכאורה יש להעיר למה נתלה הא דיצא הדין לאמיתו להא דצייתי בעלי דינין?
וי"ל דאי לאו דצייתי לדינא נמצא שכל הדין תורה היה סתם דיבור בלימוד בין בעלי הדין והדיינים, ובכהאי גוונא ליכא סעייתא דשמיא המיוחדת שיש לדיינים בדין תורה ויתכן שיטעו הדיינים בדינא, אבל אם הדין יצא לפועל ע"י שיצייתו לדינא, נמצא שלא רק דברו בלימוד, אלא היה כאן משפט ודין תורה הלכה למעשה, ולזה יש סעייתא דשמיא מיוחד שיצא לאמיתו ולא יתכן טעות בפסק דין.

[לפי פשוטו]

עיין בראשונים (רמב"ן ר"ן ועוד)בחולין ז גבי בהמתן של צדיקין אין הקב"ה מביא תקלה ע"י שהאריכו בענין מתי אמרי' שלא תצא תקלה ע"י צדיק
ונראה מדבריהם של"ש שיצא דבר שאינו מתוקן מיד הצדיק
וז"ל הרמב"ן מסכת מכות דף ה עמוד ב
אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי. איכא דקשיא ליה והלא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן, והתירוץ הנכון בזה לקושיא זו דההוא גברא רשע הוה ומחויב מיתה הוה, כדאמרי' לענין עובדא דראב"ש (ב"מ פ"ג ב') דאמר לו הוא ובנו באו על נערה המאורסה ביום הכפורים ואמר שישו בני מעי שישו, הכא נמי הכי הוה, וכבר הארכתי בענין זה במס' חולין פ"ק בס"ד