כמדומני שהשתרבבו כאן המלצות שונות על שני סוגי ספרים, שניהם טובים ומועילים.
המין האחד, ספרי תולדות ועובדות שבלול בהם דברי תורה ממש, וורטים, הליכות, חריפויות, ביאורים, הנהגות מחודשות.
המין השני, ספרי תולדות מוצלחים בסגנון תורני תוך נתינת השראה מתאימה לאוירה המרוממת בה ה'גדול' חי ופעל.
בודאי שהרשימה ארוכה ועדיין חסרה מאלו ומאלו.
ולהמחשת דבריי, אביע בזה רעיון נפלא בעקבות 'מסורת הש"ס'.
איתא בסוכה ריש פרק הישן (כא, ב):
תניא, אמר רבי שמעון: משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים; למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. ולימא מדבריו של רבן גמליאל, מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד שנאמר ועלהו לא יבול.
ופירש"י,
משיחתו - לשון שיחת חולין ושמחה. מלתא - חדתא אגב אורחיה, דאזיל לאשמועינן שני דברים שלמדנו, הולך בלשונו בדבר שתוכל להבין בו דבר חידוש, דאי אמרת מדבריו לא שמעינן מינה שתהא שיחת חולין צריכה ליתן לב ללומדה, אבל השתא אשמעינן דצריך להטות אוזן אף לשיחתן, שאף היא סופה להבין בה דבר תורה מדבריו משמע דברי תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים. צריכה לימוד - צריך לשומעם שיתנו להן לב.
כיוצא בזה איתא בע"ז (יט, ב):
ועלהו לא יבול אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב שאפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד.
ופירש"י:
שיחת חולין - של חכמים צריכה תלמוד כדי להתלמד לדבר בלשונם שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא. ועלהו - הוי דבר קל שבאילן וכתיב לא יבול כלומר לא ילך לאיבוד.
בדקדוק לשונות הגמ' ופירושי רש"י נבחין כי תרי מילי שנו כאן.
בגמ' סוכה קאמר 'שיחת תלמידי חכמים' ולא קאמר 'שיחת חולין של ת"ח', ואף דמיירי בשיחת חולין שהרי שיחה משמע לשון שיחת חולין ושמחה, מ"מ מתערבב בתוך השיחה דברי תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים, ושיחה זו צריכה 'לימוד' כפשוטו לשמוע וליתן לב ללמוד את הדברים.
[ועי' עירובין נד, ב: שיחו אלו בעלי תלמוד, שכל שיחתן דברי תורה].
ואילו בגמ' ע"ז מיירי על שיחת חולין כפשוטו בלי ערבוב של ד"ת, ומ"מ "צריכה תלמוד כדי להתלמד לדבר בלשונם שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא". לא לימוד אלא תלמוד – להתלמד ולהתרגל לדבר בלשונם שאין בו דברי תורה ממש, אבל יש כאן "לשון נקיה ועושר ומרפא". (עי' רש"ש המציין לדברי הגמ' בכתובות קג, א).
[וז"ל ספר מעלות התורה (ד"ה וכל זה): לכן אצל ת"ח תקרא השיחת חולין שלו הדיבור בעניני העולם הזה "עלין". וכיון שהתלמיד חכם כל דיבוריו ועניניו והנהגותיו הכל הוא על פי התורה, אפילו בעניני העולם הזה, ולכן אמרו אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, שבוודאי אין משיחין אפילו צרכי גופן אלא על פי התורה, וזה שאמרו: "ועלהו לתרופה" - להתיר פה איך לדבר].
והנה כתב הרמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת "אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה",
ונראה ש'דברי תורה' מכוון לדברי הגמ' בסוכה, ואילו התוספת 'וחכמה' מכוון לדברי הגמ' בע"ז.