[ח] מעשה במגנצא בהושענא רבא השכימו הצבור ובראשם מהר"י סג"ל והיו סבורין שעמוד השחר עלה ושגגו שעדיין היתה הלבנה זורחת בתקפה. והיו מעטפין טלית והניחו תפילין וסיימו את פסוקי דזמרה, ואח"כ החשיך והמתינו כמעט שעה עד שעלה עמוד השחר. וערב ר"ח מרחשון אח"כ צוה וגזר מהר"י סג"ל לכל הקהל שיתענו על שאמרו פסוקי דזמרה והניחו טלית ותפילין בלילה, ואמרו ג' סליחות וקרו ויחל כדין כל תענית צבור.
חד ברנש כתב:בלא מעט סידורים כת"י מופיעות ברכות הנחת תפילין אחרי ברכת ישתבח. מזה נראה שמנהגם היה להניח את התפילין שם, כדי לומר בהן את קריאת שמע וברכותיה ותפילת העמידה, שאמירתן בתפילין (ובטלית) הוגדרה חיובית. וכך למשל מפורש גם בכת"י לונדון, מונטיפיורי 204, דף 15ב, בתחילת הלכות תפילין שהועתקו אחרי ברכת ישתבח: "רגילין העולם לברך כאן בתפילין, וצריך לברך מעומד....".
שאלתי, האם מישהו כתב בעניין? מישהו בירר את הדבר באיזה מחקר מסודר?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 196 אורחים