"... אני שבתי בר אברהם המכונה שמי דונולו, הרופא בעזרת אל חי לעד, הנותן חכמה ותבונה ודעת. בקשתי למצוא דברי חפץ ונזהרתי לעשות ספרים הרבה, ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה...
ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות, כי לא היה מלאכת מעשה שראו עיני שלא עשו ידי. והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש, וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך... על כן יגעתי מאד להתלמד ולהבין חכמת הרפואה וחכמת הכוכבים והמזלות, וכתבתי לי ספרים מספרי חכמי ישראל הקדמונים ז"ל, ולא מצאתי חכם ישראל בכל אלו הארצות מבין בהם... והיו אומרים כי ספרי חכמת המזלות והכוכבים בין העמים הם, והם הספרים אינם כתובים כדעת הספרים שביד ישראל.
על זה סבותי אני בלבי לדעת ולתור ולבקש חכמת היוונים וחכמת הישמעאלים וחכמת בני בבל והודו, ולא שלותי עד אשר כתבתי ספרי חכמת יון מוקדון בכתבם ופירושם, וגם מספר חכמי בבל והודו, וחקרתי אותם ומצאתים שוים בכל דבר חכמת הכוכבים והמזלות עם ספרי ישראל, ודעת כולם שוה ונכונה, וגם בינותי בספרים כי כל חכמת הכוכבים והמזלות מיוסדת בבריתא ד'שמואל הדורש', וגם ספרי חכמי העמים מסכימים עמה...
ולאחר שכתבתי את הספרים סבבתי בארצות למצוא הגוים היודעים חכמת המזלות והכוכבכים להתלמד מהם... מצאתי גוי אחד חכם מבבל ושמו בגדש, והיה יודע חכמת הכוכבים והמזלות לרוב מאד, וגם לעשות מעשה חשבון... וכל חכמתו היתה מסתכמת עם ברייתא דשמואל ועם כל ספרי ישראל ועם כל ספרי היוונים ומקדונים, אך חכמת הגוי ההוא הייתה פתוחה ומפורסמת ביותר. ואחרי ראותי נסיונות רבות בחכמת אותו הגוי כי היה אומר מכח חשבון הכוכבים והתלי והמזלות דברים שנעשו כבר והעתידים להעשות, אז רציתיו בהון רב ומתנות רבות ללמדני מסורת הכוכבים וחשבונות של מזלות, והוא למדני להכיר ברקיע...
ואחרי למדי מן הגוי ההוא וניסיתי בחכמה והבנתי בחון את הרושם בכתב אמת, שמתי שכלי לפרש את הספרים כולם שבאו לידי, ואגרתי כל חכמתם עם חכמת הגוי הבבלי ולמודו, וכתבתים בבאור בספר הנקרא חכמוני"
בפקסאות אלו ר' שבתי מתאר כיצד רצה הוא ללמוד את ספר המזלות של שמואל. הוא הלך אצל חכמי האומות ומצא שהתוכן של חכמתם זהה לחכמת ישראל. בסופו של דבר, ר' שבתי מספר שמצא חכם בבלי שתוכן חכמתו זהה לספר המזלות של שמואל, אך כיון שחכמתו של אותו חכם בבלי הייתה מובנת יותר, נשאר ר' שבתי אצל אותו חכם, ולמד אצלו. לבסוף, מתוך הלימוד שלו עם אותו חכם בבלי, הוא חיבר את ספרו, ספר החכמוני.
מבלי להיכנס לשאלה כיצד ייתכן שהגויות מיסטיות תאולוגיות יהיו בעל מתאם זהה, הרי שתופעה זו מצביעה על היכולת המעשית להשוות ולערוך הקבלות בין פרדיגמות שונות לחלוטין, ולמצוא בהן מכנה משותף כלשהו. אמנם, ייתכן שהשפות, ההגדרות או המונחים יהיו שונים בתכלית, אך בהחלט ניתן לראות תובנות דומות, והקבלות המפרות את הדיון, ותורמות זה לזה.
אשמח לדעת האם יש מאמר מחקרי שעמד על התופעה הזו? ובעיקר: האם מצינו כיוצא בזה אצל עוד הוגים, והאם יש שכתבו בפירוש על התרומה של התכת שתי פרדיגמות זו בזו?