במס' יומא (יט, ריש ע"ב. וכן להלן שם נג, ריש ע"א) אמרו לא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקים שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס.
כמובן יש את המובן ברובד ה'פשט'. אך אתעניין לראות מה אמרו בזה העניין - למה הקפידו כ"כ בעניין - עפ"י יתר דרכי הפרד"ס, ולאורך הדורות. (כמובן שזהו דבר ה', וכל פרטי המצוה וכו' יש לבצעם בדיוק כך ולל לשנות. אך רוצה לראות למה ירמזון ענינים אלו, בעבודת השי"ת וכו' וכל כיו"ב).
שלא להשאיר הנייר חלק, כמה דברים שראיתי מקופיא בזה - רצו"ב (לא היו עתותיי בידי לראות כ"כ, וכן אולי לא חיפשתי בדרכים הנכונות, כמו גם בספרים שאינם באוצר, ויש לחו"ר הפורום ידיעות עליהם):
א) לקוטי בתר לקוטי
ב) דברי יציב (ד"ה בדקו ולא מצאו)
ג) המובא ב"כפתור ופרח" דהמתיבתא בדף נג שם.
ואשמח לקבל הפניות ומ"מ בעניין, וכמו"כ אם להעיר באם דובר בזה בפורום מכבר. אם כאן ואם באישי. בתשוח"ח מראש למסייעין.