פיסקאות ונוסחאות בתפילה שנטען עליהן שהן תוספות מש"צ

[חד ברנש]

על כמה וכמה קטעים ומשפטים בתפילות נטען שהם תוספות ממאמיני שבתי צבי.
כל משפט שכלל את תיבת 'צבי' היה בחזקת החשד.
האם קיימת רשימה למשפטים חשודים אלו?
ואם לא רשימה, האם החברים יוכלו לרשום את הידוע להם.
(ואין זה משנה אם בסופו של דבר החשד התברר כמופרך).

[הבטחתי]

על שירו של הרמ"ז 'אור הגנוז' שנד' בחלק מספרי תחינות וכד' כתב ר' יעקב עמדין שהחרוז הלפני אחרון שבו 'צמח במלכות יראו' הוא צבי, ורומז לנ"ל.
לכא' אין לזה מקום, שכן 'התגלותו' של ש"צ היתה בשנת תכ"ה-ו, ו'אור הגנוז' כבר נתפרסם ארבע שנים קודם במהדורה הראשונה של שערי ציון.

[חד ברנש]

היכן היעב"ץ כתב כן?

[הבטחתי]

מטפחת ספרים מהדורת תשנ"ה עמוד קי"ד

[מה שנכון נכון]

ראה דברי קהלת על הנוסח בתפלות שבת 'מקדשי שמך'.
וראה כאן ע"ד החיד"א בענין עלינו בברכת הלבנה.
[וע"ע תשובה מאהבה ח"א סו"ס א).

[יבנה]

יש לציין שמקור הרבה דברים בסידור הם מחמדת ימים שנטען עליו שהיה שבתאי, וכן מה שמזכירים פסוקים לפי שמות האנשים בסוף שמו"ע מקורו בקיצור השל"ה שגם הוא היה שבתאי.

[חד ברנש]

אמירת פסוקים שפותחים ומסיימים כשם האדם אין מקורה משע"צ אלא מספר 'בן ציון', שלא היה שבתאי.

[אברהם בן ארוש]

הובא באשכול אחר:

מי הוא זה "דיקרנוסא"?

מאת אדיר דחוח-הלוי

בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע, אך השנה בבית-הכנסת שבו התארחתי החזן הגדיל לעשות וקרא אותה בקול מבעית מחריש אוזניים, ועמד שניות ארוכות לפני המלה "דיקרנוסא" כדי "להרהר" בה (כמו שכתוב בסידורים). המקור לתפילה זו הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער העמידה, יט) שחיבר חיים ויטאל (1542–1620) תלמיד האר"י.

מי הוא זה "דיקרנוסא" הזה? ובכן, בתפילת הפרנסה נאמר: "עשה למענך ולמען קדושת המזמור [...] ולמען השמות הקדושים הנזכרים בו [...] ולמען שם הגדול והקדוש 'דיקרנוסא' היוצא מפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' [מלאכי ג, י]". יוצא אפוא, שמחבר תפילה זו סובר שהוא שם משמותיו של הקב"ה. ואכן, הממסד הרבני בימינו מאמץ גישה זו, להלן שלוש תשובות בענייננו של רבנים בעלי שם שמופיעות באינטרנט:

א) רב אחד נשאל האם מותר לומר את השם המופיע בספרים (דיקרנוסא) או רק להרהר בו? והשיב: "אסור בהחלט לבטא את השם הקדוש בשפתיים, כמו כל שמות הקודש".

ב) רב אחר קובע: "השם הקדוש 'דיקרנוסא' הוא משמות הקודש של בורא עולם ושם זה מסוגל לפרנסה, ואין מבטאים את השם, אלא במחשבה בלבד".

ג) ורב שלישי נשאל, כיצד יוצא השם הקדוש "דיקרנוסא" מהפסוק "והריקותי לכם" וכו'. והשיב: "ו֒הר֒י֒ק֒ותי לכם ברכה עד בלי ד֒י, נ֒ס֒ה עלינו א֒ור פניך", כלומר לדעתו מדובר בשם קדוש שאותיותיו מובאות בפסוק.

מקור השם "דיקרנוסא"

נראה שמקור השם הוא בלטינית ויש לחלקו לשני חלקים: "די-קרנוסא". המלה "די" בלטינית היא "אלהים" או "אל", ואילו "קרנוסא" היא "קרניס" בלטינית שהיא "בשר", כלומר "די-קרניס" בלטינית היא "אל בשר". אגב, כל מי שיודע מעט אנגלית ייזכר מיד במלה Carnivore שמשמעותה "אוכל בשר", הארי לדוגמה נכלל בקבוצת בעלי החיים הטמאים אוכלי הבשר.

זאת ועוד, ייתכן מאד שהמלה "קרנוסא" היא שילוב של שתי מלים בלטינית: "קרניס" ו"סאנגוּוִיס", "קרניס" הוא כאמור בשר בלטינית, ו"סאנגוּוִיס" הוא דם. כלומר, "די-קרניס-סאנגוויס" הוא "אל בשר ודם". אלא, שכנראה בשל הקיצור הושמטה סוף המלה השלישית ונותרנו עם "די-קרנוסא" – "אל בשר ודם", כאשר היו"ד השנייה התחלפה בוא"ו.

מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. אם כך, יש לפנינו השפעה נוצרית שחדרה לתוך דת משה ולתוך סידור התפילה וחובה לבערהּ מקרבנו. וכי יעלה על הדעת שבליל ראש השנה, באותו רגע מרומם שבו פותחים את ההיכל לתפילת הפרנסה שנאמרת בדבקות עילאית, דווקא בשיא ה"קדושה" הזו נטמֵאת מחשבתנו בזוהמת העבודה הזרה? יהי רצון מלפניך לבער את העבודה הזרה מקרבנו, זו הגלויה המתועבת ואף זו הנסתרת הערמומית העוטה רדיד יהודית.




אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.

עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.

אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.

[חד ברנש]

מדוע אתה מסיט את האשכול? פתח בבקשה אשכול חדש. (שם גם תוסיף את עניינו של 'ישוע שר הפנים' שכתבו בעניינו כמה וכמה, ואחד מהם הוא רש"א).

[מקדש מלך]

שמעתי כמה פעמים שעלתה טענה על הקטע בנשמת "שוועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע" שהוא מרמז לש"צ (ראשי התיבות של שתי הפיסקאות), ואכן יש ישנן קהילות שאינן אומרות אותו.
אבל כמדומה שאינו נכון והוא נוסחא קדומה. האם מישהו יודע מקור לטענה ולהפרכתה?

[פולסברג]

בתפילת ג' רגלים ונחה עליו רוח ה' ויתקיים וכו'

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=50&t=33397

http://chabadpedia.co.il/index.php?titl ... iew_mobile

[בברכה המשולשת]

שמעתי כמה פעמים שעלתה טענה על הקטע בנשמת "שוועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע" שהוא מרמז לש"צ (ראשי התיבות של שתי הפיסקאות), ואכן יש ישנן קהילות שאינן אומרות אותו.
אבל כמדומה שאינו נכון והוא נוסחא קדומה. האם מישהו יודע מקור לטענה ולהפרכתה?

נוסח קדום מאוד, וכידוע מש"כ הרמב"ם בהלכות מתנ"ע על נוסח זה ומה שהעירו על כך

[יבנה]

שמעתי כמה פעמים שעלתה טענה על הקטע בנשמת "שוועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע" שהוא מרמז לש"צ (ראשי התיבות של שתי הפיסקאות), ואכן יש ישנן קהילות שאינן אומרות אותו.
אבל כמדומה שאינו נכון והוא נוסחא קדומה. האם מישהו יודע מקור לטענה ולהפרכתה?

https://www.bhol.co.il/FORUMS/topic.asp ... page=3#R_7
המפקפק הוא הקאמרנאר ע"פ רוח קודשו. מאידך באתר מאגרים https://maagarim.hebrew-academy.org.il/ ... %94&page=1 זה מופיע בקטע גניזה שלפי התיארוך שלהם קודם לשנת 600.

ולעיקר האשכול: [לקוח מכאן http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.ph ... A&start=25] ע"ש שאר האשכול
"
תפילות ופיוטים שנחשדו בשבתאות

נאך די עפאכע פון שבתי צבי האט זיך געטאן אן איבערקערעניש איבער די תפילות און פיוטים. שבתי צבי האט געטוישט פיל זאכן אין דאווענען, אריינגעלייגט מזמורים און אוועקגענומען אנדערע און געטאן אינעם דאווענען כאדם העושה בתוך שלו. ווי געשמועסט איז רוב כלל ישראל נאכגעגאנגען שבתי צבי, אזוי אז דער צעמישעניש איז געווען גרויס. שבתי צבי האט ליידער מצליח געווען צו מבלבל זיין כלל ישראל נישט נאר אין זיין צייט, נאר ער האט איבערגעלאזט ספיקות און צומישענישן אויף דורי דורות. פיל מנהגים און תפילות וועלכע זענען נאך היינט איינגעפירט צווישן אונז שטייען אונטער פראגע צייכן צי עס איז נישט יד כת ש"ץ באמצע, וואס זיי האבן אריינגעמישט אינעם דאווענען.

מיר וועלן אפשר שפעטער צוריקקומען (אויב איך וועל נאך האבן צייט, און געוואנדן לויט דעם פארלאנג פונעם עולם) צו אלע תפילות וואס שבתי צבי האט אריינגעלייגט אין סידור, פאר וואכן, שבת און ימים טובים. אצינד וועלן מיר זיך אבער נעמען צו די ספיקות - דאס הייסט די היינטיגע תפילות וואס זענען נחשד געווארן מיט שבתאות, אדער אז עס איז אריינגעפאלן דערין געוויסע שבתאי'שע זאכן.

ובזה החלו בעזר השם:

דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.

יהי רצון לפני התקיעות
איינע פון די זאכן איז דער יהי-רצון צווישן די תקיעות. צווישן די ווערטער וואס מען זאגט דארט איז "כשם שקבלת על-ידי אליהו זכור לטוב וישו"ע שר הפנים". פאראן וואס ווילן זאגן אז די כוונה איז אויפן אותו-איש ימח שמו, וועמענ'ס נאמען איז אריינגעפאלן דארט. פארשטייט זיך אז דער חשד פאלט אויף דעם כת ש"ץ (אין קונטרס "מכלכל חיים בחסד" איז ער דן דארט בהרחבה אויף דער נושא).

אין מנחת אלעזר ברענגט ער, אז אין סידור השל"ה שטייט "ישעיהו", און ווען מען האט באמערקט דעם טעות (אדער דעם מזיד וואס איז אריינגעלייגט געווארן דורך א מסית), האט מען מורא געהאט דאס צו פארריכטן צוליב דעם חשש אז דער צענזור וועט באמערקן דעם טויש. הרמ"מ מליובאוויטש ברענגט אראפ דעם דרכי חיים ושלום און ענטפערט פאר א שואל אז מען דארף דעריבער נישט חושש זיין. ער ענדיגט מיט א "באמערקונג: דער אלטער רבי ווי אויך דער גר"א פסק'ענען אז מען זאל דעם יהי רצון בכלל ניט זאגן, און אזוי איז אונזער מנהג" עכ"ל.

זמירות למוצאי שבת
אויף די פיוטים פון מוצאי שבת, "חדש ששוני" און "קלי חיש גואלי", זענען אויך פאראן מיינונגס פארשידנהייטן. אין דעם שטיקל "שכן תשכן בתוך עם צבי את אליהו הנביא" אין חדש ששוני, זענען פאראן וואס ווילן זאגן אז עס ליגט דערין א רמז אויף ש"צ ימ"ש. דער פאקט אליין אז עס איז נישט באקאנט ווער דער מחבר פונעם זמר איז, און אז עס איז נתחבר געווארן אין די צייטן פון שבתי צבי, ברענגט ארויס פראגע צייכנס. אין ק"ק תולדות-אהרן זאגט מען דעריבער "שכן תשכן בתוכנו את אליהו הנביא", כדי נישט צו דערמאנען דעם רמז.
אויך אינעם זמר "קלי חיש גואלי" געפינען מיר די ווערטער "כי בא עת לחננה ציון נחלת צבי", וואס שמעקט אויך מיט רמזים אויף ש"ץ.
למעשה איז אנגענומען אז די פיוטים קומען נישט פון די שבתאים, והא ראיה אז אידן האבן דאס שוין געזאגט הונדערטער יארן איידער שבתי צבי איז געקומען, פארט זענען פאראן קהילות און ערטער וואו מען האלט זיך צוריק פון זאגן די פיוטים, צוליבן חשש אז פארשידענע ווערטער זענען אריינגערוקט געווארן אין די זמירות דורך מענטשן פון כת ש"ץ. לויט וויפיל עס איז באקאנט האבן פיל גדולי ישראל יא געזאגט די פיוטים מיט אלע ווערטער דערין, נישט חושש זעענדיג איבער די אנגעבליכע ווערטער.

יום-טוב'דיגע פיוטים
עס זענען פארהאן עטליכע פיוטים וואס מיר זאגן יום-טוב, אויף וועלכע עס זענען דא וואס זענען מערער אז עס ענטהאלט שבתאי'שע רמזים. איינער פון די פיוטים איז אויף יום ב' דשבועות (לויט די מחזורים דפוסי קרימונה איז עס יום א' דשבועות), וואו מען זאגט בגש'ם נדב'ות אות'נו יחי'ה, וצ'דיק ב'אמונתו י'חיה. לויט די מעררין שטעלן צוזאמען די דריטע אותיות פון יעדן ווארט דעם נאמען שבתי, און וצ'דיק ב'אמונתו י'חיה איז ראשי-תיבות צב"י. למעשה איז דער פיוט שוין געדרוקט געווארן אין די מחזורים דפוס וויניציא, אין יאר שכ"ח, בערך הונדערט יאר איידער שבתי צבי איז נתגלה געווארן, און לויט דעם איז קלאר אז עס איז אן אויסגעהאלטענער פיוט (וע"ע בחמישה מאמרות להגרח"א שפירא, מונקאטש, מאמר משיב מפני הכבוד).

אזמר בשבחין
אין ספר נירות שבת (כרך ד') רעדט ער ארום איבער דעם זמר "אזמר בשבחין" פונעם אר"י הק'. ביים לעצטן בית פון "שביתין ושביקין", איז לויט זיינע ווערטער פאראן אין דעם ווארט "שביתין" א רמז אויף שבתי צבי, וואס די שבתאים האבן צוגעלייגט. זיין דעה בויט ער אויף דעם וואס דער זמר גייט מיט א סדר אויף די אותיות "אני יצחק בן שלמה", אבער עס שטעלט זיך אפ ביים ש' פון שלמה, פון שכינתא תתעטר, און אנשטאט צו גיין ווייטער מיטן ל' (אנדערע לייגן צו צום ל' "למבצע על ריבטה" וואס איז געדרוקט אין פארשידענע זמירות) זאגט מען נאך א ש' פון "שביתין". וואו קומט אריין דער צווייטער שי"ן? אלא מאי, די שבתאים האבן דארט אריינגערוקט א שטיקל. למעשה איז אבער אנגענומען אז דאס שטיקל פון "שביתין" האט דער אריה"ק קודם מחבר געווען, און שפעטער האט ער אויפגעטוישט דעם שטיקל אויף "שכינתא" (אדער "שכינתיה" לויט אנדערע גירסאות).

בלילה ההוא[/b
]דער מהרי"ל שרייבט אז דאס וואס דער וועלט פירט זיך צו העכערן דער קול, אנהויבנדיג דער קאפיטל פון "בלילה ההוא" אין די מגילה, שטאמט די מנהג פון שבתי צבי וועלכער פלעגט זיך אזוי פירן, צוליב דעם וואס עס ווייזט אויף די גאולה.
אין חמדת הימים (אויף וואס עס איז פאראן א חשד אז דער מחבר איז נתן העזתי) שרייבט ער אז דער פסוק פון בלילה ההוא זאגט דער גאנצער עולם צוזאמען, און דערנאך ליינט עס דער בעל-קורא איבער.

[b]"בית" סופריהם
אין די ברכה פון על הצדיקים, זענען פאראן פארשידענע גרסאות, טייל זאגן "על פליטת סופריהם, און טייל לייגן צו דער ווארט "בית" סופריהם. עס זענען פאראן מיינונגען אז דער ווארט "בית" איז אריינגעריקט געווארן דורך די שבתאים, ווייל עס איז פאראן דערין א רמז צו שבתי צבי. למעשה ווערט די ווארט אראפגעברענגט אינעם סידור פונעם בעל-התניא ווי אויך אין אנדערע סידורים, אזוי אז עס איז כמעט נישט קיין ספק אז די ווארט איז אויסגעהאלטן און עס ליגט נישט דערין קיין שבתאי'שער רמז.

נשמת
די ערשטע מאל איך הער אז עס איז פאראן א פראבלעם מיט די ווערטער פון שוועת עניים וכו'. אדרבה! מיר בעטן פון הער אויפריכטיג זאל אונז אנצייכענען א מקור, כדאי מיר זאלן קענען מברר זיין דעם ענין על בריו.

אבער אויף נשמת איז פאראן אנדערע השערות פון וואו דאס שטאמט. פאראן וואס זאגן אז דאס קומט פון שמעון בר יונה - באקאנט אין די נוצרי'שע וועלט אלס "פיטער" און גרינדער פון וואטיקאן אין רוים. פאראן וואס ווייזן אפילו אן וואו זיין נאמען איז מרומז אין נשמת. אנדערע שרייען אז מען טאר נישט אזוי זאגן און אז עס איז נישט אמת. דאס וואלט זיך פארלאנגט אן ארטיקל פאר זיך.

בכלל דער גאנצער אנוועזנהייט פון דער פיטער איז א חידה סתימה, מען קען פיל מאריך זיין אין אים, און וואס זיינע כוונות זענען באמת געווען. ווי אויך קען מען פיל דן זיין וואו ער ליגט... עס איז פאראן צענדליגע פלעצער וואו דער פיטער קען ליגן באגראבן, אנגעהויבן פונעם וואטיקאן אין רוים, און געענדיגט מיטן הר הזתים.

אבער וואו זענען מיר פארקראכן... מיר רעדן דאך יעצט פון כת ש"ץ...

נייע תחינות
מיר געפינען אויך אין ספר תשובה מאהבה (סוף סימן א'):
"ולא עוד אלא שבתפילות ותחנונים אשר התחדשו חדשים מקרוב כמה דורות משנת תכ"ו התערבו בכמה מקומות שמות התרפים והבעלים מכלב רע שבתי צבי המשומד התוגר שחיקא טמיא עפ"י קבלתו המטונפה המלאה קיא צואה וצואה רותחת יוצקת לתוך פיו של אותו רשע ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, אתה אלוקים תורידם לבאר שחת ולא יחצו ימיהם ותערובותיהם אסורות במשהו ותערובת תערובותיהן, דרך כלל יאות לבטל כל התחינות ובקשות אלו וכיוצא בהן שנתחדשו מליקוטי האחרונים."

אין אידישע איבערזעצונג:
נישט נאר דאס, נאר אין די תפילות און תחינות וואס זענען לעצטנס נתחדש געווארן פון יאר תכ"ו, זענען אריינגעמישט געווארן אין עטליכע ערטער שמות הטמאה פון דעם שלעכטן הונט, דער אראבישער משומד שחיקא טמיא, לויט זיין שמוציגער קבלה, זאל אריינגעגאסן ווערן צואה רותחת אין זיין מויל, און אין די מיילער פון זיינע תלמידים און תלמידי תלמידים, זאל זיי דער באשעפער אראפנידערן אין באר שחת, און זיי זאלן נישט אנקומען צו האלב פון זייערע יארן. זייערע תערובות זענען אסור במשהו, און אויך די תערובות פון די תערובות. דרך כלל איז כדאי צו מבטל זיין די תחינות און בקשות וועלכע זענען לעצטנס ארויסגעקומען.

מנהגים שונים
עס זענען אויך פאראן פארשידענע מנהגים וואס מיר טוען היינט, וואס עס איז פאראן דערין חששות אז עס שטאמט פון די שבתאים, א דוגמא דערויף איז דער עסק פון חמשה עשר בשבט, וואס מאנכע זאגן אז דער פירות עסעריי שטאמט דירעקט פון שבתי צבי. אין פאקט זענען פאראן גאנצע פיוטים אויף לאדינא לכבוד חמשה עשר בשבט, וואס פארמאגט אפענע רמזים איבער דאס אנקום פון שבתי צבי (אויב דער עולם איז אינטערעסירט וועל איך ארויפלייגן דעם שיר)."

[פרנצויז]

יש לציין שמקור הרבה דברים בסידור הם מחמדת ימים שנטען עליו שהיה שבתאי,

כידוע שכל (רוב?) דברי בעל חמדת ימים [שלא היה שבתאי] הם דברים מלוקטים ממחברים שקדמו לו.
וברוב המקומות, מדובר במחברים שקדמו לש"צ.

[פרנצויז]

[לקוח מכאן http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.ph ... A&start=25] ע"ש שאר האשכול
"
תפילות ופיוטים שנחשדו בשבתאות
...
זמירות למוצאי שבת
...
למעשה איז אנגענומען אז די פיוטים קומען נישט פון די שבתאים, והא ראיה אז אידן האבן דאס שוין געזאגט הונדערטער יארן איידער שבתי צבי איז געקומען,
...
יום-טוב'דיגע פיוטים
...
למעשה איז דער פיוט שוין געדרוקט געווארן אין די מחזורים דפוס וויניציא, אין יאר שכ"ח, בערך הונדערט יאר איידער שבתי צבי איז נתגלה געווארן, און לויט דעם איז קלאר אז עס איז אן אויסגעהאלטענער פיוט.

אזמר בשבחין
...
למעשה איז אבער אנגענומען אז דאס שטיקל פון "שביתין" האט דער אריה"ק קודם מחבר געווען, און שפעטער האט ער אויפגעטוישט דעם שטיקל אויף "שכינתא" (אדער "שכינתיה" לויט אנדערע גירסאות).

בלילה ההוא[/b
דער מהרי"ל ? שרייבט אז דאס וואס דער וועלט פירט זיך צו העכערן דער קול, אנהויבנדיג דער קאפיטל פון "בלילה ההוא" אין די מגילה, שטאמט די מנהג פון שבתי צבי וועלכער פלעגט זיך אזוי פירן, צוליב דעם וואס עס ווייזט אויף די גאולה. ...

[b]"בית" סופריהם
...
למעשה ווערט די ווארט אראפגעברענגט אינעם סידור פונעם בעל-התניא ווי אויך אין אנדערע סידורים, אזוי אז עס איז כמעט נישט קיין ספק אז די ווארט איז אויסגעהאלטן און עס ליגט נישט דערין קיין שבתאי'שער רמז.

מה נשאר בסוף מכל החשדות הנזכרים במאמר? כלום?

[אברהם בן ארוש]

מדוע אתה מסיט את האשכול? פתח בבקשה אשכול חדש. (שם גם תוסיף את עניינו של 'ישוע שר הפנים' שכתבו בעניינו כמה וכמה, ואחד מהם הוא רש"א).

כמובן שאין כוונתי להסיט את האשכול, ואין צורך לפתוח אחד חדש, שכן יש אשכול הנסוב על טור זה.
כוונתי הייתה לציין כפי בקשתך לחלק שנכנס בנוסח התפילה, החשוד כתוספת ממאמיני ש"צ.
אם אתה לא רואה זאת כחשוד, אדרבא, הסבר, ואולי תפטור גם את מצוקתי.

[פרנצויז]

שמעתי כמה פעמים שעלתה טענה על הקטע בנשמת "שוועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע" שהוא מרמז לש"צ (ראשי התיבות של שתי הפיסקאות), ואכן יש ישנן קהילות שאינן אומרות אותו.
אבל כמדומה שאינו נכון והוא נוסחא קדומה. האם מישהו יודע מקור לטענה ולהפרכתה?

נוסח קדום מאוד,

הנוסח הזה נדפס בסידור ספרדים ויניציאה רפ"ד
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenu ... ook=196130

וכידוע מש"כ הרמב"ם בהלכות מתנ"ע על נוסח זה ומה שהעירו על כך

רמב"ם הל' מתנות עניים פרק י' הלכה ג': שנאמר שועת עניים אתה תשמע

[פרנצויז]

תפילות ופיוטים שנחשדו בשבתאות
[b]"בית" סופריהם
אין די ברכה פון על הצדיקים, זענען פאראן פארשידענע גרסאות, טייל זאגן "על פליטת סופריהם, און טייל לייגן צו דער ווארט "בית" סופריהם. עס זענען פאראן מיינונגען אז דער ווארט "בית" איז אריינגעריקט געווארן דורך די שבתאים, ווייל עס איז פאראן דערין א רמז צו שבתי צבי. למעשה ווערט די ווארט אראפגעברענגט אינעם סידור פונעם בעל-התניא ווי אויך אין אנדערע סידורים, אזוי אז עס איז כמעט נישט קיין ספק אז די ווארט איז אויסגעהאלטן און עס ליגט נישט דערין קיין שבתאי'שער רמז.

הנוסח "ועל פליטת בית סופריהם" נדפס בסידור ספרדים ויניציאה רפ"ד
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=54&book=196130

[פרנצויז]

תפילות ופיוטים שנחשדו בשבתאות
בלילה ההוא[/b]
דער מהרי"ל שרייבט אז דאס וואס דער וועלט פירט זיך צו העכערן דער קול, אנהויבנדיג דער קאפיטל פון "בלילה ההוא" אין די מגילה, שטאמט די מנהג פון שבתי צבי וועלכער פלעגט זיך אזוי פירן, צוליב דעם וואס עס ווייזט אויף די גאולה.
אין חמדת הימים (אויף וואס עס איז פאראן א חשד אז דער מחבר איז נתן העזתי) שרייבט ער אז דער פסוק פון בלילה ההוא זאגט דער גאנצער עולם צוזאמען, און דערנאך ליינט עס דער בעל-קורא איבער.

מה שכתבו שמהרי"ל טען נגד המנהג להרים את הקול כשאומר "בלילה ההוא", וכאילו המהרי"ל טען שמקור המנהג מש"צ, אינו נכון כלל, מכמה סיבות מובנות.
א] לא יתכן שהמהרי"ל יזכיר את ש"צ, משום שהוא קדם לו בהרבה דורות!
ב] מקור המנהג הוא במהרי"ל בעצמו, ראה באר היטב או"ח סי' תר"צ ס"ק י"ג (ד"ה וכורכה), וז"ל: כתב מהרי"ל כשאומר בלילה ההוא נדדה, יגביה קולו כי שם עיקר הנס.
וכן הוא במהרי"ל הלכות פורים
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenu ... ook=101151
והובא בדרכי משה, וכן במגן אברהם שם ס"ק י"ז (בשמם).
וכן הובא במשנה ברורה שם ס"ק נ"ב.

[פרנצויז]

מנהגים שונים
עס זענען אויך פאראן פארשידענע מנהגים וואס מיר טוען היינט, וואס עס איז פאראן דערין חששות אז עס שטאמט פון די שבתאים, א דוגמא דערויף איז דער עסק פון חמשה עשר בשבט, וואס מאנכע זאגן אז דער פירות עסעריי שטאמט דירעקט פון שבתי צבי. אין פאקט זענען פאראן גאנצע פיוטים אויף לאדינא לכבוד חמשה עשר בשבט, וואס פארמאגט אפענע רמזים איבער דאס אנקום פון שבתי צבי (אויב דער עולם איז אינטערעסירט וועל איך ארויפלייגן דעם שיר)."

המנהג להרבות בפירות בט"ו בשבט, הוא מנהג קדום, ראה מגן אברהם או"ח סי' קל"א ס"ק ט"ז, שכותב: ונוהגין האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות.
[בשם ס' תיקון יששכר (ויניציאה של"ט) דף כ"ב ע"ב]
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=83&book=8254

[פרנצויז]

מאת אדיר דחוח-הלוי
בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע,

מי הוא הכותב בצורה ... ?
האם הוא דרדעי?

[יוצא פוניבז']

יש שנמנעו מאמירת לדוד ה' אורי וישעי בחודש אלול בטענה כי הוא מהחמ"י (מה שהתברר כלא נכון)

[פרנצויז]

אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.
עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.
אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.

האם אתה חושש "למיחש מיהא בעי" לכל מילה של לץ, על ענינים קדושים?
הרי הכותב לא הביא אפילו ראיה אחת או מקור אחד לדבריו. הוא רק ניסה למצוא רמזים למילים בלטינית (שהוא בעצמו לא מבין) בשם הקדוש הנזכר.
אפשר באותה מידה, עם דמיון מפותח למצוא ש"דחוח" או "אברהם בן ארוש" זה שם של עבודה זרה, האם באותו יום תרוץ להחליף שם משפחה?
ומה שכתבת שהמקור זה הרמ"ז, קודם כל הרמ"ז הוא לא קטלא קניא, והוא ידע מה שהוא אומר. זאת ועוד, הרמ"ז היה בקי מאוד בשפה הלטינית (יותר מהזד יהיר הלז). ושלישית, הכותב הלז כתב במפורש שהמקור הוא בס' פרי עץ חיים שחיבר "חיים ויטאל תלמיד האר"י" [כך, בלי התואר ר', כנראה שהוא חבר שלו מבית הכנסת של הדרדעים].
האם מהיום אם יש מחלוקת בין הפרי עץ חיים ללץ יהיר הלז, אתה פוסק כמוהו?

[אברהם בן ארוש]

האם הוא דרדעי?

שמעתי שכן, אך איני יודע בוודאות.

אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.
עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.
אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.

האם אתה חושש "למיחש מיהא בעי" לכל מילה של לץ, על ענינים קדושים?
הרי הכותב לא הביא אפילו ראיה אחת או מקור אחד לדבריו. הוא רק ניסה למצוא רמזים למילים בלטינית (שהוא בעצמו לא מבין) בשם הקדוש הנזכר.
אפשר באותה מידה, עם דמיון מפותח למצוא ש"דחוח" או "אברהם בן ארוש" זה שם של עבודה זרה, האם באותו יום תרוץ להחליף שם משפחה?
ומה שכתבת שהמקור זה הרמ"ז, קודם כל הרמ"ז הוא לא קטלא קניא, והוא ידע מה שהוא אומר. זאת ועוד, הרמ"ז היה בקי מאוד בשפה הלטינית (יותר מהזד יהיר הלז). ושלישית, הכותב הלז כתב במפורש שהמקור הוא בס' פרי עץ חיים שחיבר "חיים ויטאל תלמיד האר"י" [כך, בלי התואר ר', כנראה שהוא חבר שלו מבית הכנסת של הדרדעים].
האם מהיום אם יש מחלוקת בין הפרי עץ חיים ללץ יהיר הלז, אתה פוסק כמוהו?

אני לא מסכים שזו כזו התאמה רחוקה כפי שאתה מנסה לתאר.
הטענה על בקיאות הרמ"ז בלטינית הינה טענה חזקה.
בנוגע לפרי עץ חיים, בכוונה לא הזכרתיו כמקור ראשון כיוון שידוע שיד זרים שלטה בו, ולכן בדרך כלל אין סומכים על האמור בו למעשה.
דרך אגב, טענתו שרבי חיים ויטאל חיבר את פרי עץ חיים שגויה, העורך הינו רבי מאיר פאפירש תלמיד רבי יעקב צמח, שהיה גם הוא פחות או יותר בן-דורו של ש"צ.
יתכן שעיון בספר בית מועד שהוא כ"י פרי עץ חיים יכול להוכיח האם כוונה זו קדמה לתקופת ש"ץ או לא.

[לבי במערב]

אד"ה הלז הינו דרדעי מוצהר, ושומר נפשו ירחק ממנו.

[מה שנכון נכון]

לא מדוייק. הנ"ל גרע בהרבה ממה שנקרא 'דרדעי'.

[פרנצויז]

בנוגע לפרי עץ חיים, בכוונה לא הזכרתיו כמקור ראשון כיוון שידוע שיד זרים שלטה בו, ולכן בדרך כלל אין סומכים על האמור בו למעשה.
דרך אגב, טענתו שרבי חיים ויטאל חיבר את פרי עץ חיים שגויה, העורך הינו רבי מאיר פאפירש תלמיד רבי יעקב צמח, שהיה גם הוא פחות או יותר בן-דורו של ש"צ.

נכון שבימינו שיש בידינו שמונה שערים בעריכת רבי שמואל ויטאל, סומכים עליהם יותר מעל ס' פרי עץ חיים, בגלל שזה יותר מדוייק. ובמיוחד כשרוצים להסתמך רק על מהרח"ו, ולא על שאר תלמידי האריז"ל.
[אבל לא מפני שיש ח"ו חשש שבתאות בפרי עץ חיים].

[נוריאל עזרא]

הובא באשכול אחר:

מי הוא זה "דיקרנוסא"?

מאת אדיר דחוח-הלוי

בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע, אך השנה בבית-הכנסת שבו התארחתי החזן הגדיל לעשות וקרא אותה בקול מבעית מחריש אוזניים, ועמד שניות ארוכות לפני המלה "דיקרנוסא" כדי "להרהר" בה (כמו שכתוב בסידורים). המקור לתפילה זו הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער העמידה, יט) שחיבר חיים ויטאל (1542–1620) תלמיד האר"י.

מי הוא זה "דיקרנוסא" הזה? ובכן, בתפילת הפרנסה נאמר: "עשה למענך ולמען קדושת המזמור [...] ולמען השמות הקדושים הנזכרים בו [...] ולמען שם הגדול והקדוש 'דיקרנוסא' היוצא מפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' [מלאכי ג, י]". יוצא אפוא, שמחבר תפילה זו סובר שהוא שם משמותיו של הקב"ה. ואכן, הממסד הרבני בימינו מאמץ גישה זו, להלן שלוש תשובות בענייננו של רבנים בעלי שם שמופיעות באינטרנט:

א) רב אחד נשאל האם מותר לומר את השם המופיע בספרים (דיקרנוסא) או רק להרהר בו? והשיב: "אסור בהחלט לבטא את השם הקדוש בשפתיים, כמו כל שמות הקודש".

ב) רב אחר קובע: "השם הקדוש 'דיקרנוסא' הוא משמות הקודש של בורא עולם ושם זה מסוגל לפרנסה, ואין מבטאים את השם, אלא במחשבה בלבד".

ג) ורב שלישי נשאל, כיצד יוצא השם הקדוש "דיקרנוסא" מהפסוק "והריקותי לכם" וכו'. והשיב: "ו֒הר֒י֒ק֒ותי לכם ברכה עד בלי ד֒י, נ֒ס֒ה עלינו א֒ור פניך", כלומר לדעתו מדובר בשם קדוש שאותיותיו מובאות בפסוק.

מקור השם "דיקרנוסא"

נראה שמקור השם הוא בלטינית ויש לחלקו לשני חלקים: "די-קרנוסא". המלה "די" בלטינית היא "אלהים" או "אל", ואילו "קרנוסא" היא "קרניס" בלטינית שהיא "בשר", כלומר "די-קרניס" בלטינית היא "אל בשר". אגב, כל מי שיודע מעט אנגלית ייזכר מיד במלה Carnivore שמשמעותה "אוכל בשר", הארי לדוגמה נכלל בקבוצת בעלי החיים הטמאים אוכלי הבשר.

זאת ועוד, ייתכן מאד שהמלה "קרנוסא" היא שילוב של שתי מלים בלטינית: "קרניס" ו"סאנגוּוִיס", "קרניס" הוא כאמור בשר בלטינית, ו"סאנגוּוִיס" הוא דם. כלומר, "די-קרניס-סאנגוויס" הוא "אל בשר ודם". אלא, שכנראה בשל הקיצור הושמטה סוף המלה השלישית ונותרנו עם "די-קרנוסא" – "אל בשר ודם", כאשר היו"ד השנייה התחלפה בוא"ו.

מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. אם כך, יש לפנינו השפעה נוצרית שחדרה לתוך דת משה ולתוך סידור התפילה וחובה לבערהּ מקרבנו. וכי יעלה על הדעת שבליל ראש השנה, באותו רגע מרומם שבו פותחים את ההיכל לתפילת הפרנסה שנאמרת בדבקות עילאית, דווקא בשיא ה"קדושה" הזו נטמֵאת מחשבתנו בזוהמת העבודה הזרה? יהי רצון מלפניך לבער את העבודה הזרה מקרבנו, זו הגלויה המתועבת ואף זו הנסתרת הערמומית העוטה רדיד יהודית.

אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.

עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.

אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.

כאן:
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... id=3142420
כתב על זה המכונה: "chouteng" כך:

אני כבר שנים לא משתתף באתר הזה ב"ה, אבל לנוכח ההבלים שפורסמו כאן אין מנוס מלהגיב. יש כל כך הרבה בעיות עם התזה של רפאל שועבי* הרזה והשרירי,** שקשה לדעת אפילו איפה להתחיל. אז נצביע על הבעיות והכשלים באופן אקראי וכפי שיזדמן.

א. להשתמש בתרגום של גוגל בכדי לברר אטימולוגיה אפשרית, זה צעד חובבני וחסר אחריות. וכבר הצביעו אחרים על הטעויות שנגרמו לו בגין כך.***

ב. אם המונח חדר ליהדות מהספרדית או מהלטינית, הרי שהיינו מצפים למצוא 'שם' זה במקורות נוצריים, ולא מצאנו מושג זה בכלל אצל הנוצרים.

ג. הראשון שהעלה הצעה הזו הוא יוסף פעור הארגנטינאי, אם כי בניסוח אחר סביר יותר. ומכיון ששועבי מטיף בצורה אובססיבית למוסר וליושר עד שדבריו יגעים וחוזרים על עצמם, היינו מצפים ממנו להתנהג במינימום המוסריות, ולהצביע על מקורו. ודברי חז"ל על הצבועים ידועים.

ד. שם זה נמצא כבר בהבדלה דר' עקיבא ובהיכלות זוטרתי, וא"כ מקורו אינו אלא בבלי. בבבל כידוע לא דיברו לא ספרדית ולא לטינית מה שמפריך את התזה של פעור לחלוטין.

ה. אכן הרמב"ם התנגד לשמות הקדושים, אבל רוב ככל הגאונים והראשונים חלקו עליו, אם זה גאוני בבל וארץ ישראל, ואם זה ראשוני צרפת, אשכנז וספרד. זכותם של יוסף ורפאל ללכת שבי אחרי הרמב"ם, אבל לומר על כל אלו שתופסים כשיטת שאר הראשונים שהם משבשים את היהדות, זו היא חוצפה ממדרגה ראשונה.

ו. מקור השם ככל הנראה הוא כפי שהציע ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זוהר, אסיר נקוד, בחילוף סדר האותיות, שהיא טכניקה מקובלת ליצירת שמות קדושים. נקוד הוא המלאך הממונה על הפרנסה, כמו שאמרו בפסחים, ואסיר פירושו שר בארמית.

* ראו: www.facebook.com/groups/48012808906/per ... 988338907/

** ראו: www.facebook.com/permalink.php?story_fb ... 9299445526

*** ראו: www.facebook.com/permalink.php?story_fb ... 4449942415

ובכן, הבל הבלים.

ראשית, המילה Carnosa כלל אינה קיימת בספרדית...

שנית, המילה שכן קיימת, Carnoso, נושאת במשמעות שונה והיא: "בשרני", דהיינו "בעל תכונה של בשרנות" (או: שמן, רך ועסיסי. כמו בשר) ולא "העשוי בשר". או: יש הרבה דברים בשרניים שלא עשויים מבשר בכלל.

שלישית, להצמיד את שם התואר "בשרני" (Carnoso) למילת היחס "של" (De)? זה כמו להגיד על משהו שהוא "של בשרני". אין לזה את המשמעות שיוצר הסרטון רוצה למצוא במילה דיקרנוסא.

[בברכה המשולשת]

לעניין דברי ההבל של אד"ה
viewtopic.php?f=17&t=21336&p=586828&hilit=%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%A8#p209916

[יבנה]

הובא באשכול אחר:

מי הוא זה "דיקרנוסא"?

מאת אדיר דחוח-הלוי

בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע, אך השנה בבית-הכנסת שבו התארחתי החזן הגדיל לעשות וקרא אותה בקול מבעית מחריש אוזניים, ועמד שניות ארוכות לפני המלה "דיקרנוסא" כדי "להרהר" בה (כמו שכתוב בסידורים). המקור לתפילה זו הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער העמידה, יט) שחיבר חיים ויטאל (1542–1620) תלמיד האר"י.

מי הוא זה "דיקרנוסא" הזה? ובכן, בתפילת הפרנסה נאמר: "עשה למענך ולמען קדושת המזמור [...] ולמען השמות הקדושים הנזכרים בו [...] ולמען שם הגדול והקדוש 'דיקרנוסא' היוצא מפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' [מלאכי ג, י]". יוצא אפוא, שמחבר תפילה זו סובר שהוא שם משמותיו של הקב"ה. ואכן, הממסד הרבני בימינו מאמץ גישה זו, להלן שלוש תשובות בענייננו של רבנים בעלי שם שמופיעות באינטרנט:

א) רב אחד נשאל האם מותר לומר את השם המופיע בספרים (דיקרנוסא) או רק להרהר בו? והשיב: "אסור בהחלט לבטא את השם הקדוש בשפתיים, כמו כל שמות הקודש".

ב) רב אחר קובע: "השם הקדוש 'דיקרנוסא' הוא משמות הקודש של בורא עולם ושם זה מסוגל לפרנסה, ואין מבטאים את השם, אלא במחשבה בלבד".

ג) ורב שלישי נשאל, כיצד יוצא השם הקדוש "דיקרנוסא" מהפסוק "והריקותי לכם" וכו'. והשיב: "ו֒הר֒י֒ק֒ותי לכם ברכה עד בלי ד֒י, נ֒ס֒ה עלינו א֒ור פניך", כלומר לדעתו מדובר בשם קדוש שאותיותיו מובאות בפסוק.

מקור השם "דיקרנוסא"

נראה שמקור השם הוא בלטינית ויש לחלקו לשני חלקים: "די-קרנוסא". המלה "די" בלטינית היא "אלהים" או "אל", ואילו "קרנוסא" היא "קרניס" בלטינית שהיא "בשר", כלומר "די-קרניס" בלטינית היא "אל בשר". אגב, כל מי שיודע מעט אנגלית ייזכר מיד במלה Carnivore שמשמעותה "אוכל בשר", הארי לדוגמה נכלל בקבוצת בעלי החיים הטמאים אוכלי הבשר.

זאת ועוד, ייתכן מאד שהמלה "קרנוסא" היא שילוב של שתי מלים בלטינית: "קרניס" ו"סאנגוּוִיס", "קרניס" הוא כאמור בשר בלטינית, ו"סאנגוּוִיס" הוא דם. כלומר, "די-קרניס-סאנגוויס" הוא "אל בשר ודם". אלא, שכנראה בשל הקיצור הושמטה סוף המלה השלישית ונותרנו עם "די-קרנוסא" – "אל בשר ודם", כאשר היו"ד השנייה התחלפה בוא"ו.

מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. אם כך, יש לפנינו השפעה נוצרית שחדרה לתוך דת משה ולתוך סידור התפילה וחובה לבערהּ מקרבנו. וכי יעלה על הדעת שבליל ראש השנה, באותו רגע מרומם שבו פותחים את ההיכל לתפילת הפרנסה שנאמרת בדבקות עילאית, דווקא בשיא ה"קדושה" הזו נטמֵאת מחשבתנו בזוהמת העבודה הזרה? יהי רצון מלפניך לבער את העבודה הזרה מקרבנו, זו הגלויה המתועבת ואף זו הנסתרת הערמומית העוטה רדיד יהודית.

אציין שסגנון הטור הנ"ל צורם מאוד, הוא פותח בצורה מזלזלת ברבנים המשיבים, ממשיך בהשערה על מקור השם, ומסיים בקביעה ודאית לאור השערתו, שמדובר בעבודה זרה.

עם כל זאת, בראש השנה האחרון דילגתי על כוונה זו "למיחש מיהא בעי", מסברא שיתכן והכותב צודק, ושם זה חדר לקודש פנימה בתקופת השבתאות, שכן ממה שמצאתי הראשון להזכיר את השם הקדוש הוא הרמ"ז בפירושו לזוהר, שהיה בן דורו של ש"צ.

אם מי מחו"ר הפורום יכול לשפוך אור על הנ"ל אודה לו מקרב לב.

כאן:
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... id=3142420
כתב על זה המכונה: "chouteng" כך:

אני כבר שנים לא משתתף באתר הזה ב"ה, אבל לנוכח ההבלים שפורסמו כאן אין מנוס מלהגיב. יש כל כך הרבה בעיות עם התזה של רפאל שועבי* הרזה והשרירי,** שקשה לדעת אפילו איפה להתחיל. אז נצביע על הבעיות והכשלים באופן אקראי וכפי שיזדמן.

א. להשתמש בתרגום של גוגל בכדי לברר אטימולוגיה אפשרית, זה צעד חובבני וחסר אחריות. וכבר הצביעו אחרים על הטעויות שנגרמו לו בגין כך.***

ב. אם המונח חדר ליהדות מהספרדית או מהלטינית, הרי שהיינו מצפים למצוא 'שם' זה במקורות נוצריים, ולא מצאנו מושג זה בכלל אצל הנוצרים.

ג. הראשון שהעלה הצעה הזו הוא יוסף פעור הארגנטינאי, אם כי בניסוח אחר סביר יותר. ומכיון ששועבי מטיף בצורה אובססיבית למוסר וליושר עד שדבריו יגעים וחוזרים על עצמם, היינו מצפים ממנו להתנהג במינימום המוסריות, ולהצביע על מקורו. ודברי חז"ל על הצבועים ידועים.

ד. שם זה נמצא כבר בהבדלה דר' עקיבא ובהיכלות זוטרתי, וא"כ מקורו אינו אלא בבלי. בבבל כידוע לא דיברו לא ספרדית ולא לטינית מה שמפריך את התזה של פעור לחלוטין.

ה. אכן הרמב"ם התנגד לשמות הקדושים, אבל רוב ככל הגאונים והראשונים חלקו עליו, אם זה גאוני בבל וארץ ישראל, ואם זה ראשוני צרפת, אשכנז וספרד. זכותם של יוסף ורפאל ללכת שבי אחרי הרמב"ם, אבל לומר על כל אלו שתופסים כשיטת שאר הראשונים שהם משבשים את היהדות, זו היא חוצפה ממדרגה ראשונה.

ו. מקור השם ככל הנראה הוא כפי שהציע ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זוהר, אסיר נקוד, בחילוף סדר האותיות, שהיא טכניקה מקובלת ליצירת שמות קדושים. נקוד הוא המלאך הממונה על הפרנסה, כמו שאמרו בפסחים, ואסיר פירושו שר בארמית.

* ראו: http://www.facebook.com/groups/48012808 ... 988338907/

** ראו: http://www.facebook.com/permalink.php?s ... 9299445526

*** ראו: http://www.facebook.com/permalink.php?s ... 4449942415

ובכן, הבל הבלים.

ראשית, המילה Carnosa כלל אינה קיימת בספרדית...

שנית, המילה שכן קיימת, Carnoso, נושאת במשמעות שונה והיא: "בשרני", דהיינו "בעל תכונה של בשרנות" (או: שמן, רך ועסיסי. כמו בשר) ולא "העשוי בשר". או: יש הרבה דברים בשרניים שלא עשויים מבשר בכלל.

שלישית, להצמיד את שם התואר "בשרני" (Carnoso) למילת היחס "של" (De)? זה כמו להגיד על משהו שהוא "של בשרני". אין לזה את המשמעות שיוצר הסרטון רוצה למצוא במילה דיקרנוסא.

למקור המילה ולענין דברי פאור, עי' כאן [באנגלית] https://lists.h-net.org/cgi-bin/logbrow ... &user=&pw=

[אברהם בן ארוש]

כאן:
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... id=3142420
כתב על זה המכונה: "chouteng" כך:

תודה רבה!

[נוריאל עזרא]

למקור המילה ולענין דברי פאור, עי' כאן [באנגלית] https://lists.h-net.org/cgi-bin/logbrow ... &user=&pw=

פירוש נפלא ביותר, ייש"כ.

[אברהם בן ארוש]

בפורום שכן העלו את הקובץ הבא בנוגע לאחד הבתים בפיוט "אליהו הנביא" למוצאי שבת

אליה וקוץ בה.pdf

(35.02 KiB) הורד 118 פעמים

[לכשיבקע]

viewtopic.php?f=7&t=37543&p=726837&#p726633

כעת אני רואה שאכן התוספת שהבאתי בצילום חשודה מזה שנים..

[פולסברג]

דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.

האמת נכון הדבר, שנשיאת כפים שעושים הספרדים כל יום בחו''ל הוא מכוח של אותו רשע?

[שמש]

דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.

האמת נכון הדבר, שנשיאת כפים שעושים הספרדים כל יום בחו''ל הוא מכוח של אותו רשע?

נו באמת, והרמב''ם והש''ע נגררו אחרי ש''צ? ממש פורים תורה..
וכל הפוסקים שטרחו למצוא טעמים למנהג אשכנז שלא לשאת בכל יום לא חשבו על התירוץ הפשוט הזה (אולי משום שחלקם לפחות קדמו לש''צ..).
אם כבר טעם מעניין הוא זה: הבית אפרים (או"ח סי' ו) כתב שהטעם הוא לפי שבאשכנז בגזירות מסעי הצלב בשנת תתרנ"ו רח"ל, חששו הכהנים שחלקם נפסלו מכהונה, ולכן החליטו להמנע מלשאת כפים בכל יום. אולם בארץ ישראל ובמצרים שלא היה חשש זה המשיכו לשאת כפים בכל יום.

[בברכה המשולשת]

דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.

האמת נכון הדבר, שנשיאת כפים שעושים הספרדים כל יום בחו''ל הוא מכוח של אותו רשע?

למיטב זכרוני בשו"ת של הגר"י ששפורטש יש על קהילה ספרדית מסויימת שנהגה לשאת כפים בכל יום בגלל הנ"ל, ועליה רק עליה נסובה תשובתו.

[יבנה]

דיכענען
עס זענען געווען פיל שאלות אויף געוויסע שינוים אויב מען זאל עס אנהאלטן אדער נישט: איין דוגמא וועלן מיר ברענגען פון ברכת כהנים אין חוץ לארץ, וואס שבתי צבי האט אייגעפירט, און נאך זיין שמד איז די שאלה געבליבן אויב מען זאל עס אויסרייסן אדער נישט - למעשה איז געבליבן אז ביי די אשכנזים דיכענט מען נישט, אבער ביי די ספרדים איז דער מנהג געבליבן.

האמת נכון הדבר, שנשיאת כפים שעושים הספרדים כל יום בחו''ל הוא מכוח של אותו רשע?

למיטב זכרוני בשו"ת של הגר"י ששפורטש יש על קהילה ספרדית מסויימת שנהגה לשאת כפים בכל יום בגלל הנ"ל, ועליה רק עליה נסובה תשובתו.

הענין באריכות בשו"ת אהל יעקב סי' ס"ח-ע"א. מדובר בקהילת אמסטרדם, הם התחילו לשאת כפיים בכל שבת בעקבות שבתי צבי שהנהיג לשאת כפיים בכל יום, ולאחר שנתברר שהוא משיח שקר דנו אם לחזור למנהגם הקודם.