מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם, שמונה עשר; ומספר כל הגלגלים הקטנים שאינן מקיפין, שמונה. וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן בכל יום ובכל שנה ונטייתן לרוח צפון ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן, ייוודע מספר כל אלו הגלגלים, וצורת הליכתן, ודרך הקפתן. וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון.
וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין. והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים. והראיה על כל דבר ודבר. היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים.
, וכן כתב שם ה"ויסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון
. הרמב"ם סבירא ליה שצריך לידע ולא סגי באמונה פשוטה. ומה שכתב הרמב"ם בפ"ח לגבי אותות ומופתים, במחילה מכבוד תורתך [ואם אמת המעשה בח"ח צע"ג] לא עיינת במה שכתב שם, הוא מדבר על נביאות משה רבינו שלא האמינו בו מחמת האותות והמופתים אלא מפני שראו מעמד הר סיני, והוא לא מדבר אלינו אלא אל אנשי דור המדבר.וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך
א מבקש כתב:להלן כמה הערות רק בקצרה, ניתן להאריך בכל נקודה בקונטרסך, שהוא לא סופי בעליל, אבל מה שהלב חושק הזמן עושק.
א. ראשית כל הרמב"ם כן מביא חכמי יון במשנה תורה [ולא כמו שכתבת בהערה ד] להלן ב' מקומות שזכורים לי כעת וייתכנו מקורות נוספים:
עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת.
וענין האמונה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן ושאי אפשר חילוף (בחילוף) זה בשום פנים. ואם נשאל עליו, ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחילוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפעל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו יבין ובעיניו יראה (ישעיהו ו י) במופת נחתך שהאמונה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה - אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר.
עוד יש דרך אחרת והוא דרך החוקרים אשר הביאו מופתים חזקים וראיות ברורות לאמת מציאותו ית' לשבר מלתעות הכופרים כאשר כתבו בספריהם בארוכה ובראשם הרמב"ם ז"ל וזהו הידיעה האמיתית ולכן כתב בראש משנה תורה יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון ולא כתב להאמין כי עיקר המצוה היא הידיעה כי מלבד האמונה צריך מופת וראיה שכלית כי השכל והדת שני מאורות.
שהרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה (פ"ח) שבאמונה שלנו אנחנו מסתמכים על מעמד הר סיני ולא על אותות ומופתים.
צופה_ומביט כתב:ואדרבה, יש ראיה עצומה להיפוך מהנכתב בקובץ. הרמב"ם לא מביא את יציאת מצרים ומעמד הר סיני כהוכחה להאמנת אלוקות והאמנת היחוד, לא בספר המצוות ולא במשנה תורה ולא בעיקרי האמונה [יתכן שגם לא בספר מורה הנבוכים, אבל איני בקי בו עד כדי כך לומר דבר כזה בשליפה. אדרבה, יגידו היודעים]. אלא כשכבר מביא הוכחה [במשנה תורה הוא לא נכנס לראיות אלא הלכות פסוקות שאפשר שידעם הכל בעל לב קצר וכו' כפי שהסביר בהקדמת הספר ובסופ"ד יסוה"ת] הוא מביא מתנועת הגלגל, והשאר הוא הנחות, שאינן רק המקובל באמונה באומה - אלא זיקוק ההגדרה של האמונה הזו ובחירה מדוקדקת של המילים על פי הכרחים הגיוניים-פילוסופיים. הרמב"ם אומר שמצות האמנת אלוקות היא המילים "אנכי ה' אלקיך" - ומשמיט לגמרי את ההמשך "אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף עכ"ל. וראייתו זו היא ממש כדברי רס"ג בראיה זו שהכריח מראיה זו חידוש העולם. שכיון שא"א שיהי' קיומם בלי תכלית מצד הגלגלים שהם בעלי גבול וכ"ש סיבובם שאי אפשר ביותר שיומשך זמן אין קץ מכח בע"ת א"כ בהכרח שהם מחודשים. (הג"ה והרמב"ם שינה מענין הקיום אל ענין הסיבוב וההנעה משום דס"ל שזה הוא מוכרח יותר להכריח מזה המבוקש עכ"ה) אלא שהרמב"ם הכריח מזה רק שיש אלהי עולם אדון כל הארץ. ולא הכריח מזה שהעולם מחודש. משום שנמשך אחר דברי ארסטו בזה דס"ל שהש"י מסבב כן את הגלגל מעולם [א.ה. כוונת הצ"צ בזה שהרמב"ם במו"נ ח"ב פכ"ה סבירא ליה שיכולים להעמיד כל הפסוקים גם לפי שיטת קדמות העולם, אלא הסיבה שחולק על קדמות העולם היא אחרת עיי"ש]. ולכן הגלגל מתקיים וסובב כן מעולם זמן בבע"ג אף שמצד כחו הוא בלתי אפשר זה. אלא בכח הש"י המסבב אותו ונותן לו המציאות וההויה תמיד.
חרסון כתב:עיין חלק ג פרק ל"ט, עה"פ למען תזכור
אבל מקרא ביכורים יש בו מדת ענוה גם כן שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי הא-לו' וגמולותיו להודיע לבני אדם שמעבודת הא-לו' הוא שיזכור עיתות צרתו ועניני מצוקותיו כשירחיב לו הא-לו'. וזאת הכונה חיזקה אותה התורה במקומות רבים "וזכרת כי עבד היית וגו'" מפני שפחד מן המידות המפורסמות לכל מי שגדל בעושר ונתח רצוני לומר הבעיטה והגאוה ועזיבת הדעות האמיתיות "פן תאכל ושבעת ובתים וגו'" ואמר "וישמן ישורון ויבעט וגו'" ומפני זאת היראה צוה במקרא בכורים בכל שנה לפניו ית' ולפני שכינתו. וכבר ידעת גם כן חיזוק התורה לזכור המכות שחלו על המצריים תמיד "למען תזכור את יום צאתך וגו'" ואמר "ולמען תספר באזני בנך וגו'". ובדין הי' לעשות כן בזה הענין מפני שהם ענינים שמאמתים הנבואה והגמול והעונש. אם כן כל מצוה שמביאה לזכרון דבר מן הנפלאות או להתמיד האמונה ההיא כבר נודע תועלתה.
צופה_ומביט כתב:מה שנכתב בקובץשהרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה (פ"ח) שבאמונה שלנו אנחנו מסתמכים על מעמד הר סיני ולא על אותות ומופתים.
יש ראיה עצומה להיפוך מהנכתב בקובץ. הרמב"ם לא מביא את יציאת מצרים ומעמד הר סיני כהוכחה להאמנת אלוקות והאמנת היחוד, לא בספר המצוות ולא במשנה תורה ולא בעיקרי האמונה [יתכן שגם לא בספר מורה הנבוכים, אבל איני בקי בו עד כדי כך לומר דבר כזה בשליפה. אדרבה, יגידו היודעים]. אלא כשכבר מביא הוכחה [במשנה תורה הוא לא נכנס לראיות אלא הלכות פסוקות שאפשר שידעם הכל בעל לב קצר וכו' כפי שהסביר בהקדמת הספר ובסופ"ד יסוה"ת] הוא מביא מתנועת הגלגל, והשאר הוא הנחות, שאינן רק המקובל באמונה באומה - אלא זיקוק ההגדרה של האמונה הזו ובחירה מדוקדקת של המילים על פי הכרחים הגיוניים-פילוסופיים. הרמב"ם אומר שמצות האמנת אלוקות היא המילים "אנכי ה' אלקיך" - ומשמיט לגמרי את ההמשך "אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
במצות סיפור יציאת מצרים שמי כמוה מעמידה את לקחי היציאה ממצרים במרכז - הרמב"ם [ספר המצוות עשה קנז, הלכות חו"מ ז-ח] לא אומר שמטרת הסיפור הזה היא "וידעתם כי אני הויה" אלא לזכור את חסדי ה' וטובותיו עמנו. וכך במורה הנבוכים בח"ב פרק ל"א הוא אומר ששמירת שבת היא לזכרון חידוש העולם - שהוא דבר שמורה על מציאות הבורא, ולזכרון חסדי ה' וטובותיו שעשה עמנו ביציאת מצרים. הוא לא קושר את שני הדברים זה לזה.
צופה_ומביט כתב:[אגב, הרמב"ם כותב שם שבגלל שלא הוכחה לא דעת קדמות אפלטון ולא דעת קדמות אריסטו לכן לא נפנה לא אל זו ולא אל זו אלא אל פשוטי המקראות וכו' כנ"ל. ותמוה, בשלמא אפלטון כנ"ל, אבל קדמות אריסטו הרי מוכחשת מכל יסודות התורה ומכל הנסים כמו שכתב הרמב"ם בעצמו אך לפני זה. ואם כן היה מוכח אריסטו מה? (ומה בכלל נחשב "מוכח" כלפי/כנגד כל התורה והנסים?). פלא עצום ומבהיל על הרעיון ואכמ"ל. ועכ"פ מי שיאמר שהרמב"ם מתבסס רק על אמונה ולא על הוכחות - שיסביר לי בבקשה את המשפט הזה].
...ועתה הנה סיבוב הכוכבים כולמו בנוי על חק אחד טבעי, הוא כח המשיכה המשותף לכל החומריים, וחק הזה בעצמו אשר בו וע"י תמשוך הארץ אליה את הגופים הקטנים אשר סביבה, ואשר על ידו יפול האבן הנזרק למעלה לארץ, הוא עצמו ימשוך את הגופים הגדולים זה לזה, ועפ"י חקי התנועה והמאכאניק המשותפים לכל הגשמים בארו החוקרים האחרונים כל מלאכת השמים וסיבוב הכוכבים כנודע בספריהם, עד שנאמר כי חכמה אחת והמצאה אחת אשר שם היוצר בטבע החומריים כולנה, הוא סבת מהלך צבא השמים ותנועותיהם....
הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והגוף לא יהיה בשני מקומות ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים.
אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו? [ותירץ: הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן, והכל משל].
צופה_ומביט כתב:עוד בהנ"ל:
בפ"א מהלכות יסוה"ת כותב הרמב"ם ביסוס בקצרה ליסודות הדת/האמונה [האמנת אלוקות = בורא משגיח כוח הכוחות, האמנת היחוד = בורא ומשגיח כוח הכוחות אחד].
...
כל זה כתב בספרו ההלכתי לכל ישראל. פלא והפלא איך אפשר להתעלם/להעלים מכל זה, ולמכור לקהל [אולי שבוי ו/או שאין לו ידע/כלים להתמודד] תותים בשיטת הרמב"ם. אפשר לחלוק על הרמב"ם, אפשר לומר שכהיום גם הרמב"ם היה מודה שהפילוסופיה אינה כלי טוב להוכחה, אפשר לומר שהרמב"ם היה מודה שכהיום בפילוסופיה יש יותר סכנה מתועלת, אפשר לומר שהיום יש לנו דרכים חדשות לביסוס שאינן פילוסופיה ומשיגות את אותה המטרה ויותר [וכבר כתב זאת הרדב"ז במצודת דוד מצוה א ד"ה עוד יש דרך אחרת הב', ואמנם יש להבין שם בתחילת הקטע שזו קומה שלישית ע"ג שתי הראשונות] - יש הרבה מה לדבר בענין, אבל לומר שהרמב"ם עצמו ביסס את האמונה על יציאת מצרים ומתן תורה ולא על הוכחות פילוסופיות - זה כבר פשוט שקר, ובמילתא דגליא ועומדת [דברים כאלה מיניה וביה מורידים את אמינות המסירה והמסורת וכו', וא"כ לשיטתם גופא צ"ע].
הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד וכו' לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו.
צופה_ומביט כתב:זו השלמה נפלאה למה שהביא לעיל הרב א מבקש מהצמח צדק בענין זה:
viewtopic.php?p=740844#p740844
...
אמנם יוצא כאן חידוש ופלא גדול:
שלדעת הרמב"ם, בעיקרי האמונה לא כלול להאמין בחידוש העולם. אפשר גם לסבור קדמות בנוסח אפלטון.
הרי אנחנו קוראים כאן את משנה תורה, שהוא פסק הלכה.
צופה_ומביט כתב:אני עדיין שואל: איך יתכן שביסודי התורה במשנה תורה הספר ההלכתי לא עשה מזה עיקר.
צופה_ומביט כתב:אני עדיין שואל: איך יתכן שביסודי התורה במשנה תורה הספר ההלכתי לא עשה מזה עיקר.
יהושפט כתב:צופה_ומביט כתב:זו השלמה נפלאה למה שהביא לעיל הרב א מבקש מהצמח צדק בענין זה:
viewtopic.php?p=740844#p740844
...
אמנם יוצא כאן חידוש ופלא גדול:
שלדעת הרמב"ם, בעיקרי האמונה לא כלול להאמין בחידוש העולם. אפשר גם לסבור קדמות בנוסח אפלטון.
הרי אנחנו קוראים כאן את משנה תורה, שהוא פסק הלכה.
כפי שהעתקתי בדבריו בפיה"מ שכתב אחרי המו"נ [זוהי הוספה מאוחרת שהוסיף] הוא כותב "כי היסוד הגדול של תורת משה הוא היות העולם מחודש", וכמו שהאריך במו"נ, כך שאם עיקרי האמונה כוללים את האמונה בתורת משה זה כולל חידוש העולם.
אני מסכים שרואים שהרמב"ם ייחס חשיבות בלתי רגילה שההוכחה במציאות הבורא תהיה בלתי תלויה בתורה, וראה חשיבות שגם מי שיאמין בקדמות שיאמין במציאות הבורא אל נכון, וזה לכשעצמו חידוש.
צופה_ומביט כתב:אני עדיין שואל: איך יתכן שביסודי התורה במשנה תורה הספר ההלכתי לא עשה מזה עיקר.
א מבקש כתב:צופה_ומביט כתב:אני עדיין שואל: איך יתכן שביסודי התורה במשנה תורה הספר ההלכתי לא עשה מזה עיקר.
היות שהנידון הוא ארוך ומורכב, אני מצרף כמה מאמרים שברשותי. הראשון מאמר של יעקב י. דינסטאג שמרכז ביבליוגרפיה של הדנים בשאלה זו].
השני הוא נידון בדעת הרב קוק לפי הרמב"ם
השלישי מארמר של אברהם נוריאל שמרכז כמה וכמה מ"מ בנידון
מקדש מלך כתב:בפרקים הבאים כתוב בפשטיות שכל העולם הוא בריאתו של הקב"ה.
מקדש מלך כתב:יהושפט כתב:צופה_ומביט כתב:זו השלמה נפלאה למה שהביא לעיל הרב א מבקש מהצמח צדק בענין זה:
viewtopic.php?p=740844#p740844
...
אמנם יוצא כאן חידוש ופלא גדול:
שלדעת הרמב"ם, בעיקרי האמונה לא כלול להאמין בחידוש העולם. אפשר גם לסבור קדמות בנוסח אפלטון.
הרי אנחנו קוראים כאן את משנה תורה, שהוא פסק הלכה.
כפי שהעתקתי בדבריו בפיה"מ שכתב אחרי המו"נ [זוהי הוספה מאוחרת שהוסיף] הוא כותב "כי היסוד הגדול של תורת משה הוא היות העולם מחודש", וכמו שהאריך במו"נ, כך שאם עיקרי האמונה כוללים את האמונה בתורת משה זה כולל חידוש העולם.
אני מסכים שרואים שהרמב"ם ייחס חשיבות בלתי רגילה שההוכחה במציאות הבורא תהיה בלתי תלויה בתורה, וראה חשיבות שגם מי שיאמין בקדמות שיאמין במציאות הבורא אל נכון, וזה לכשעצמו חידוש.
אני חושב שאם נבין את השקפת העולם הכללית של הרמב"ם הדברים יובנו.
לפי מיעוט הבנתי, בעיני הרמב"ם כל עבודת האדם מתחילתו ועד סופו בנויה על סולם, שתחתיתו היא גופניות גמורה וחוסר הכרה ברוחניות, וראשו בשכל גמור שהוא דעת אלוקים.
.....
ובקיצור. נקודת העניין היא לא החשיבות למי שיאמין בקב"ה בלי החידוש (לכאורה הוא יהיה אפיקורס, ככופר באות אחת מן התורה), אלא שההבנה השכלית היא לכשעצמה עיקר העיקרים, לפני התורה ואחריה, כי היא השכל = דעת אלוקים = רוחניות נבדלת =עולם הבא וחיי נצח.
יהושפט כתב:דברים נאים! אך בעניי קשה לי להלום את הדברים שכתבת בתוך דברי הרמב"ם שציטטתי לעיל ממו"נ. ויש להתיישב בדבר.
מקדש מלך כתב:אמונת החידוש, שכל עוד לא מבינים אותה בשכל,
שייך להבין אותה בשכל? להבין חידוש בריאה יש מאין - אי אפשר. [בכלל נברא לא יכול להבין את הרצף כיצד הוא נוצר מלא מציאות - אל מציאות, או ממצוי שלא במציאות (כשלנו) - אל מציאות. זה להשיג יותר מההתחלה שלך. מה לפנים. בחלק ההוא מוכרחה קפיצה של אמונה]. ולהוכיח במופת - הרי הרמב"ם בשום מקום לא מוכיח אותה שכלית, אלא רק אומר ש"קבלה היא ונקבל".
הרי היא חידוש שהתורה לימדה אותנו, כמו סיפורי האבות ומצוות שלא היינו יודעים בלעדיה.
היכן היא לימדה אותנו? הרי הרמב"ם אומר שאפשר בנקל לפרש את כל פסוקי המקרא עם הקדמות, אלא שזה פשטי המקראות. זה נקרא חידוש שהתורה לימדה אותנו?
מי שיאמין בקב"ה בלי החידוש לכאורה הוא יהיה אפיקורס, ככופר באות אחת מן התורה.
לאור הנ"ל - איך זה יתכן? הרי לפי הרמב"ם התורה לא כתבה זאת באופן מוכח, והוא בעצמו כותב שסברתו בחידוש היא כי זה פשוטי המקראות ואין הוכחה אחרת - ושאם היתה הוכחה אחרת היה מקבל את הקדמות [של אפלטון]. זה כתוב בח"ב פכ"ה שחור ע"ג לבן. אפשר לומר - וזה צריך בדיקה רבתי - שזו קבלת חז"ל, והכופר בחידוש כופר בתורה שבעל פה / קבלת חז"ל - אבל א"כ איך הרמב"ם היא מוכן לקבל דבר כזה באופן עקרוני? שמא תאמר שבאמת לא היה מוכן וכתב מה שכתב רק כחלק מאפולוגטיקה בספר מו"נ? אולי, אבל א"א להתעלם מזה שהוא לא עוסק/מזכיר את החידוש בשום מקום של יסודות האמונה, ובעיקר כנ"ל לא מזכיר אותה בחלק של ההלכה למעשה של יסודות האמונה במשנה תורה.
ובקיצור. נקודת העניין היא לא החשיבות למי שיאמין בקב"ה בלי החידוש (לכאורה הוא יהיה אפיקורס, ככופר באות אחת מן התורה), אלא שההבנה השכלית היא לכשעצמה עיקר העיקרים, לפני התורה ואחריה, כי היא השכל = דעת אלוקים = רוחניות נבדלת =עולם הבא וחיי נצח.
לא הבנתי, ואני מאד מאד רוצה להבין, אם תוכל בבקשה להבהיר יותר.
מקדש מלך כתב:יתכן שנאמר (על דרך שביארתי לעיל), שעניין חידוש העולם שבתורת משה הוא מעין "פישוט" של רעיון האחדות הפילוסופית של מחויב המציאות שממציא את כל הנמצאים אפשריי המציאות (כפי שמבואר בפרק מיסודי התורה), בצורה שתהיה מובנת לכל, אף לחסרי הדעת.
כפי שלכאורה איסור עבודה זרה והלכותיה הם "פישוט" של עקרון היחוד ודעת האלוקים, על מנת שיהיו זמינים ואפשריים גם להמון העם שלא הגיעו למעלת השכל (כך עולה לכאורה מעיון מעמיק בהלכות עבודה זרה פרק א. והארכתי בזה במקו"א בפורום).
נמצא שהחידוש הוא אכן עיקרה של תורת משה. אבל לוז הגרעין שבו הוא הבנת היחוד האמיתי, ולא עצם הסיפור של חידוש העולם ובריאתו בששה ימים.
צופה_ומביט כתב:מקדש מלך כתב:אמונת החידוש, שכל עוד לא מבינים אותה בשכל,
שייך להבין אותה בשכל? להבין חידוש בריאה יש מאין - אי אפשר. [בכלל נברא לא יכול להבין את הרצף כיצד הוא נוצר מלא מציאות - אל מציאות, או ממצוי שלא במציאות (כשלנו) - אל מציאות. זה להשיג יותר מההתחלה שלך. מה לפנים. בחלק ההוא מוכרחה קפיצה של אמונה]. ולהוכיח במופת - הרי הרמב"ם בשום מקום לא מוכיח אותה שכלית, אלא רק אומר ש"קבלה היא ונקבל".
הרי היא חידוש שהתורה לימדה אותנו, כמו סיפורי האבות ומצוות שלא היינו יודעים בלעדיה.
היכן היא לימדה אותנו? הרי הרמב"ם אומר שאפשר בנקל לפרש את כל פסוקי המקרא עם הקדמות, אלא שזה פשטי המקראות. זה נקרא חידוש שהתורה לימדה אותנו?
מי שיאמין בקב"ה בלי החידוש לכאורה הוא יהיה אפיקורס, ככופר באות אחת מן התורה.
לאור הנ"ל - איך זה יתכן? הרי לפי הרמב"ם התורה לא כתבה זאת באופן מוכח, והוא בעצמו כותב שסברתו בחידוש היא כי זה פשוטי המקראות ואין הוכחה אחרת - ושאם היתה הוכחה אחרת היה מקבל את הקדמות [של אפלטון]. זה כתוב בח"ב פכ"ה שחור ע"ג לבן. אפשר לומר - וזה צריך בדיקה רבתי - שזו קבלת חז"ל, והכופר בחידוש כופר בתורה שבעל פה / קבלת חז"ל - אבל א"כ איך הרמב"ם היא מוכן לקבל דבר כזה באופן עקרוני? שמא תאמר שבאמת לא היה מוכן וכתב מה שכתב רק כחלק מאפולוגטיקה בספר מו"נ? אולי, אבל א"א להתעלם מזה שהוא לא עוסק/מזכיר את החידוש בשום מקום של יסודות האמונה, ובעיקר כנ"ל לא מזכיר אותה בחלק של ההלכה למעשה של יסודות האמונה במשנה תורה.
ובקיצור. נקודת העניין היא לא החשיבות למי שיאמין בקב"ה בלי החידוש (לכאורה הוא יהיה אפיקורס, ככופר באות אחת מן התורה), אלא שההבנה השכלית היא לכשעצמה עיקר העיקרים, לפני התורה ואחריה, כי היא השכל = דעת אלוקים = רוחניות נבדלת =עולם הבא וחיי נצח.
לא הבנתי, ואני מאד מאד רוצה להבין, אם תוכל בבקשה להבהיר יותר.
א מבקש כתב: והוא המכונה בפינו 'המפץ הגדול' [שהוא היה כינוי גנאי של מאמיני קדמות העולם, באנגלית The Big Bang הוא כינוי גנאי].
א מבקש כתב:לאור הויכוח על חידוש או קדמות העולם לפי הרמב"ם, המתנתי שמאן דהו יבוא ויעלה את הנושא לפי המדע בן זמננו, וכו'
יוסף פ כתב: אבל להגיד שהמשנה תורה זה רק לטפשים זה נראה לי כבר מוגזם. במיוחד אחרי מה שהאריך בהלכות תשובה.
ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה[/b[b]]. לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר.
ואין צריך לומר הגמרא עצמה הבבלית והירושלמית וספרא וספרי והתוספתא שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא. ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה.
כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 308 אורחים