פרה אדומה בזמן הזה

[אהוביון]

בתמונה נראה שגם אימה אדומה כמו העגלה

[עושה חדשות]

הגרד''ל.pdf

(644.07 KiB) הורד 243 פעמים

[שום בעל בכי]

הגרד''ל.pdf

אטו ס"ל שהתכלת כבר נמצאה?

[החושב]

צריך להזות מדמה נוכח ההיכל שנאמר נוכח פני אוהל מועד

מה באמת לגבי טענה זו? האם זה מעכב? והאם זה לא מתקיים לפי השיטה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא?

[לבי במערב]

מה הכוונה לשומרה לבית המקדש? וכי יש אפשרות לשומרה שנים רבות, הלא היא מוגבלת בגיל?

ברמב"ם הל' פרה אדומה (פ"א ה"א) כ' דבדיעבד אפי' זקנה כשרה.
והפרסום העיתונאי דלעיל - איני סבור שיש לייחס לו ענין רציני כלשהו.

[לבי במערב]

צריך להזות מדמה נוכח ההיכל שנאמר נוכח פני אוהל מועד

מה באמת לגבי טענה זו? האם זה מעכב? והאם זה לא מתקיים לפי השיטה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא?

יעויין בד' הגרד"ל שהביא לעיל הרב 'עושה חדשות' נר"ו.

[החושב]

צריך להזות מדמה נוכח ההיכל שנאמר נוכח פני אוהל מועד

מה באמת לגבי טענה זו? האם זה מעכב? והאם זה לא מתקיים לפי השיטה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא?

יעויין בד' הגרד"ל שהביא לעיל הרב 'עושה חדשות' נר"ו.

ישר כוח.
הוא כותב שאולי יש בזה בעיה.

עיקר השאלה, כמדומה, קשורה יותר ל'אספקלריא'. כי לא נראה שגדולי התורה נזקקים לשאלה זו ברצינות - ולדון שאולי באמת כן אפשר לעשות פרה אדומה. אלא ברור מראש שלא עושים דבר כזה, ויש רק להסביר מדוע.

[דרומי]

אם אין לנו בית מקדש ולא אכילת קדשים - לשם מה זקוקים אנו לפרה אדומה?

[ישנו]

אם אין לנו בית מקדש ולא אכילת קדשים - לשם מה זקוקים אנו לפרה אדומה?

כדי להיות טהורים

[החושב]

אם אין לנו בית מקדש ולא אכילת קדשים - לשם מה זקוקים אנו לפרה אדומה?

נראה לי שזה הולך ביחד.
נראה שדעת גדולי התורה, שאין לשאוף (באופן מעשי) לא לבניין המקדש ולא להקרבת קרבנות. הנידונים בתחום זה לא נועדו לברר האם הדבר אפשרי מבחינת ההלכה, ואיך אפשר לפתור את הבעיות. אלא ברור לרבותינו מראש שהדבר הזה אינו ראוי, וצריך רק להסביר מדוע זה לא אפשרי מבחינת ההלכה.

גילוי נאות: איני הולך עם תכלת, לא עולה להר הבית, ולא פועל לבניין המקדש. אלא מבטל את דעתי לדעת הגדולים ממני. אבל לברר, מה עומד מאחורי הדברים, זה כן מעניין אותי.

[מקדש מלך]

אם אין לנו בית מקדש ולא אכילת קדשים - לשם מה זקוקים אנו לפרה אדומה?

ומה עם מצוות אכילת חלה ותרומה? (אמנם מעשר שני אין אוכלים שלא בפני המקדש).
חוץ מזה, כידוע החיד"א כותב שהאר"י ז"ל זכה למעלתו על ידי שהיזו עליו אפר פרה.

[מקדש מלך]

הגרד''ל.pdf

אטו ס"ל שהתכלת כבר נמצאה?

האמת שלדעת הרב קלישר תכלת לא מעכבא באבנט כהן הדיוט. אבל רבים חולקים. ומכל מקום לא רצה להיכנס לזה כנראה, כי הרוצים לחדש כבר מצאוהו.
ובכל מקרה, ברור שלא יכול היה להעלות נושא שניתן לחבר עליו ספר בפתק אחד.
האמנם נראה לי שה'תולעת שני' הרבה יותר מסובך מהתכלת. כי זה כבר יש לנו את הארגמון, אבל על תולעת שני סביר עוד לא שמעתי לפו"ר.

[בתבונה]

. הנידונים בתחום זה לא נועדו לברר האם הדבר אפשרי מבחינת ההלכה, ואיך אפשר לפתור את הבעיות. אלא ברור לרבותינו מראש שהדבר הזה אינו ראוי, וצריך רק להסביר מדוע זה לא אפשרי מבחינת ההלכה.

Правда
פְּרַאבְדָּה במיטבה

[פלוריש]

צריך להזות מדמה נוכח ההיכל שנאמר נוכח פני אוהל מועד

מה באמת לגבי טענה זו? האם זה מעכב? והאם זה לא מתקיים לפי השיטה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא?

הרשב"א (שבועות טז ע"א) הקשה כיצד מקריבים אע"פ שאין בית, הרי חובה לפתוח את דלתות ההיכל לפני השחיטה, ויישב כאשר יש דלתות חובה לפתוח אותן ולא כאשר אין דלתות.

[בתבונה]

הגרד''ל.pdf

א. לגבי יחוס כהונה [אף לעבודה במקדש]
1 עי' בחזו"א אבן העזר סימן ב' שדי בבדיקת ד אמהות,
2. "עי' במאמר הרב זלמן מנחם קורן "על כשרותם של הכהנים שבזמן הזה לעבודת המקדש"
שמביא שהכרעת החת"ס (שו"ת יו"ד רל"ו) כדברי רבי יחיאל מפריס מבעלי התוס' שכוהני זמנינו כשרים אף לעבודה.
http://asif.co.il/download/kitvey-et/ma ... 08%208.pdf
3. אף אם נניח שיש מי שיסבור העמידו דבריהם כשאי אפשר, הרי זה יהיה פלוגתא בדרבנן שהלך אחר המקל.
4. נהוג שפטר חמור של כהן מותר בהנאה ללא פדיון.
5. יתכן שעדיף כהן שידוע שיש לו את סמן הכהונה.

[מקדש מלך]

אמנם רעק"א נוטה לומר שאין לנו כהנים מיוחסים לעבודה.

[בברכה המשולשת]

האמנם נראה לי שה'תולעת שני' הרבה יותר מסובך מהתכלת. כי זה כבר יש לנו את הארגמון, אבל על תולעת שני סביר עוד לא שמעתי לפו"ר.

דווקא עמלו על זה הרבה, ויש ספר שלם של פרופ'ר' זוהר עמר נ"י על זיהוי תולעת השני.

[מקדש מלך]

השאלה האם הזיהוי שלו מעל לכל ספק סביר.
סתם השערות אינן שוות כלום כמובן. ואפילו לא ספק שקול או סביר.

ומה באמת התיזה שלו?

[בתבונה]

הגרד''ל.pdf

חינוך
1. עבודתו מחנכתו.
דין עבודתו מחנכתו הוא בכהן גדול בלבד, שבעינן לכתחילה משיחה, ומלאוי ידים, וילפינן וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא ידו לכהן תחת אביו (ע"פ חזו"א קכ"ו ג) יומא ה'.
2. חינוך בגדי כהונה.
נעשה בארבעה כלים של לבן שילפינן חוקה חוקה מעבודת כה"ג ביו"כ וכן הכריע גם בחזו"א (פרה ד ה)
ובאבנט בד מלבן ליכא חניכה, שהרי לא עובד בה בפנים ואבנט של כה"ג ביו"כ בעי גניזה ואסור בעבודה אח"כ.
ואי בעינן חניכה לבגדים ע"כ שעבודת הפרה נחשבת עובדה המחנכת.

3. חינוך כלי שרת
א. ע"ש בתוס' רא"ש ביומא שמוסיף ביאור בדברי התוס' ישנים שמזרק היינו כלי המיוחד לכלי שרת ולא כלי שרת ממש (ואכא למ"ד שכלי שרת נפסל ביוצא)
ב. כתב החזו"א (פרה סי' ח אות ו') שמקבל הדם ביד וזורק ביד ובגמרא איירי במזרק לקינוח ידו בין הזריקות כדי לשמור הדם לשריפה אח"כ עם הפרה, ולזה פשוט שלא בעינן כלי שרת שהרי יכול לקנח בגופה של פרה.
3*לגבי קידוש יו"ר קיי"ל כרבי יוחנן שלפרה לא בעינן קידוש בכלי שרת ומקדש יו"ר אפילו במקידה של חרס ואפילו בחוץ, (ועי' 2 לעיל)

4. עץ ארז ואזוב ושני תולעת
בעיר הקדש והמקדש חלק ה' הביא את מכתב הרב הרצוג שאין אלו בעייה,
כתב על זה ד"ר זוהר עמר .
והרע"א שתמה על הציבור שלא נהגו דיני מצורע, לא עלה על דעתו ליישב שעץ ארז ואזוב ושני תולעת נגנזו.
5. א. מצינו בסנהדרין גדולה ב' דינים א. המשפט כבית דין הגדול, ב. נציגות הציבור, כשצריך להימלך בציבור .
ובתוספתא הנ"ל שכתב דין זה כייל לה בהדי מינוי כה"ג שצריך סנהדרין של ע"א ואעפ"כ מצינו שמינוי כה"ג חל גם במלך בלבד אף שהוא מלך שלא נתמנה כהלכה (יבמות סא. בגמ' וברש"י שם לגבי מינוי יהושע בן גמלא , וראה עוד ראה תוס יומא יב מינוי לכתחילה ללא סנהדרין) דין הסנהדרין שם הוא כהמלכות בצבור שהרי אינה שאלה של בירור הלכהו או משפט, אלא הסכמת הציבור, וראה בחי' הגרי"ז (סנהדרין פ"ה א) שכתב כן, ואין זה אלא דרך להימלך בציבור.
ב. הרמב"ם לא הביא דין דסנהדרין וצ"ע.
6. לגבי פני אוהל מועד כשחרב, ראה גרי"ז זבחים מ'. שדין נפחתה התקרה של חטאות הפנימיות, מעכב במשכן לכל הקרבנות דליכא פתח אוהל מועד, (ואפי' נפחתו המחיצות), אבל במקדש גם כשחרב חשיב שיש היכל, ורק לגבי חטאות הפנימיות יש גילוי מיוחד שבעינן גג שלם, [וכעי"ז בירושלמי (סנה' א ג) שרואין את המחיצות כאילו עולות המחיצות כאילו הם קיימים] וזכורני שהיה עוד בזה. והדבר צריך הכרע.

[דרומי]

המשל הבא לא ראיתי בשום מקום והוא עלה ברעיוני ברגע זה ממש. צריך עיבוד ושכלול.

זוג הורים שגידלו את ילדיהם לתפארת ורוו רוב נחת, התקרבו לאיזה יום הולדת 'עגול'. בינתיים ישבו האחים וחשבו ביניהם כיצד לשמח את ההורים היקרים לקראת היום הגדול. והנה נזכרו שפעם רמזה האמא לאחד הילדים שראתה כתבה על איזה טיול מרתק ומהנה למקום רחוק, משהו שעושים פעם בחיים ועולה כמובן הרבה כסף. דברי האמא היו לפני כעשרים שנה, ונשמעו כסתם חלום רחוק ובכלל לא משהו ששייך למציאות. אבל עכשיו, לקראת היום הגדול, החליטו האחים לעשות הפתעה ולארגן כסף ולגייס את כל מה שצריך לטיול הנכסף.

אלא, שבאותה תקופה ממש אחד האחים הצעירים - שמפאת מרחק הגיל לא היה קשר כל כך בינו לבין האחים הגדולים והחשובים - הסתבך באיזה פרשייה עצובה, הוא נזרק ממוסד למוסד וההורים כל הזמן היו עסוקים בהתייעצויות ומחשבות מה לעשות אתו. זה לקח להם את כל השלווה והמנוחה, מה גם שהבנים הגדולים לא כל כך הרגישו מעורבים בכל הסיפור והשאירו את ההורים להתמודד לבד.

ובכן, כשהגיע נציג האחים הגדולים וסיפר לאמא בהתרגשות שהחלום הישן שלה הולך להתגשם, יש כסף, יש ויזה, יש את כל מה שצריך כדי לקיים את הטיול שהאמא חלמה עליו לפני עשרים שנה - הסתכלה עליו האמא בתמהון ובפליאה: השתגעת? זה מה שחסר לי עכשיו? תמה הבן ושאל: הרי היה ברור מהסגנון שדיברת אז שאת ממש מעוניינת בכזה טיול! השיבה האמא ואמרה: אכן, הטיול הזה תמיד היה בחלומי, ובשעתו הייתי באמת שמחה אם היו עוזרים לו להגשים אותו. אולם במצב הנוכחי הראש שלי לא שמה. אני צריכה עזרה בדברים דחופים ונחוצים הרבה יותר.

המסר בקצרה: כשבאים לשמח את הקב"ה ולגרום לו נחת רוח, צריך לחשוב היטב 'מה ה' אלוקיך דורש מעמך' ברגע זה.

[מקדש מלך]

יפה מאוד

[בתבונה]

המשל הבא לא ראיתי בשום מקום והוא עלה ברעיוני ברגע זה ממש. צריך עיבוד ושכלול.

זוג הורים שגידלו את ילדיהם לתפארת ורוו רוב נחת, התקרבו לאיזה יום הולדת 'עגול'. בינתיים ישבו האחים וחשבו ביניהם כיצד לשמח את ההורים היקרים לקראת היום הגדול. והנה נזכרו שפעם רמזה האמא לאחד הילדים שראתה כתבה על איזה טיול מרתק ומהנה למקום רחוק, משהו שעושים פעם בחיים ועולה כמובן הרבה כסף. דברי האמא היו לפני כעשרים שנה, ונשמעו כסתם חלום רחוק ובכלל לא משהו ששייך למציאות. אבל עכשיו, לקראת היום הגדול, החליטו האחים לעשות הפתעה ולארגן כסף ולגייס את כל מה שצריך לטיול הנכסף.

אלא, שבאותה תקופה ממש אחד האחים הצעירים - שמפאת מרחק הגיל לא היה קשר כל כך בינו לבין האחים הגדולים והחשובים - הסתבך באיזה פרשייה עצובה, הוא נזרק ממוסד למוסד וההורים כל הזמן היו עסוקים בהתייעצויות ומחשבות מה לעשות אתו. זה לקח להם את כל השלווה והמנוחה, מה גם שהבנים הגדולים לא כל כך הרגישו מעורבים בכל הסיפור והשאירו את ההורים להתמודד לבד.

ובכן, כשהגיע נציג האחים הגדולים וסיפר לאמא בהתרגשות שהחלום הישן שלה הולך להתגשם, יש כסף, יש ויזה, יש את כל מה שצריך כדי לקיים את הטיול שהאמא חלמה עליו לפני עשרים שנה - הסתכלה עליו האמא בתמהון ובפליאה: השתגעת? זה מה שחסר לי עכשיו? תמה הבן ושאל: הרי היה ברור מהסגנון שדיברת אז שאת ממש מעוניינת בכזה טיול! השיבה האמא ואמרה: אכן, הטיול הזה תמיד היה בחלומי, ובשעתו הייתי באמת שמחה אם היו עוזרים לו להגשים אותו. אולם במצב הנוכחי הראש שלי לא שמה. אני צריכה עזרה בדברים דחופים ונחוצים הרבה יותר.

המסר בקצרה: כשבאים לשמח את הקב"ה ולגרום לו נחת רוח, צריך לחשוב היטב 'מה ה' אלוקיך דורש מעמך' ברגע זה.

גור אריה שמות פרק יט

אבל העיקר הפירוש אשר נראה פשוט, כי כפה עליהם ההר כגיגית לומר 'אם לא תקבלו התורה, שם תהא קבורתכם' (שבת פח.) לומר כי התורה היא הכרחית לקבלה, ואם לא יקבלו התורה - שמה תהא קבורתם. וידוע, כי דברים המוכרחים להיות הם חשובים במעלה יותר, שאי אפשר מבלעדם, ואין קיום לנמצא בזולתם. לכך כפה עליהם ההר כגיגית להודיע מעלת התורה, שאי אפשר מבלעדה כלל. ואם לא היה עושה זה, היו אומרים כי התורה אין הכרחית לעולם, רק ברצון קבלו עליהם, ואם לא קבלו - לא היו צריכין.

[בתבונה]

אמנם רעק"א נוטה לומר שאין לנו כהנים מיוחסים לעבודה.

הוא שלח את השאלה לחת"ס שיכריע (שו"ת חת"ס יו"ד רל"ו), ואף בקש שיבדוק אם שייך מעשית לבקש רשות להקריב.
והחת"ס הכריע.
בנוסף

1 עי' בחזו"א אבן העזר סימן ב' שדי בבדיקת ד אמהות.
2. "עי' במאמר הרב זלמן מנחם קורן "על כשרותם של הכהנים שבזמן הזה לעבודת המקדש"
מביא שהכרעת החת"ס (שו"ת יו"ד רל"ו) כדברי רבי יחיאל מפריס מבעלי התוס' שכוהני זמנינו כשרים אף לעבודה.
http://asif.co.il/download/kitvey-et/ma ... 08%208.pdf
3. אף אם נניח שיש כאן פלוגתא לא מוכרעת, בפלוגתא דרבנן שהלך אחר המקל, ראה מאמר הרב קורן

[החושב]

המשל נשמע רפורמי משהו...
בפשטות, מוטל עלינו לקיים את כל המצוות שנצטווינו בתורה, ואילו מדבריך משתמע שיש קודם לבחון היטב, איזה מצוות ישמחו את הקב"ה נכון לרגע זה, ואיזה מצוות לא נחוצות לו כעת ואין שום עניין להשתדל לעשות אותן...

כשבאים לשמח את הקב"ה ולגרום לו נחת רוח, צריך לחשוב היטב 'מה ה' אלוקיך דורש מעמך' ברגע זה.

[מקדש מלך]

זו טעות. הרב הדרומי לא מדבר על חובות.
הוא מדבר על חיפוש בדבר שאינו חובה.
לדוגמא, צריך לחפש פרה אומה בכל העולם. אין חובה כזו.
צריך לחפש את השני תולעת. אין חובה כזו.
וכו' וכו'
ואם תנסו להתווכח אם יש חובה לחפש או לא, הרי שאתם חולקים על כל גדולי ישראל בכל הדורות שלא חיפשו כלום. פשוט ישבו בחיבוק ידיים.

[ישנו]

ואם תנסו להתווכח אם יש חובה לחפש או לא, הרי שאתם חולקים על כל גדולי ישראל בכל הדורות שלא חיפשו כלום. פשוט ישבו בחיבוק ידיים.

מה הם היו אמורים לעשות, לקחת מקל נדודים וללכת לחפש אולי על פני הגלובוס יש פרה אדומה?

[מקדש מלך]

מעניין הרדזינער רץ לחפש את התכלת ממקום למקום. (משום מה הוא נסע בגפו. כל שאר גדולי ישראל התעלמו).
ואפילו הוא לא חלם לחפש פרה אדומה. למה לא? כמו שהוא חיפש תכלת (לבדו כמובן) כך יכול היה לקום מישהו לחפש את הפרה האדומה (וכמובן גם אז עדיין היה מוכח משאר גדולי ישראל האם יש טעם להתעסק בעניין).
כמובן שגדולי הדור של ה50 שנה האחרונות אינם נחשבים... (כי הם מורים להצביע, לא מורים להצביע, כן לובשים תכלת או לא לובשים תכלת וכו') אבל ב50 שנה האחרונות היו כמה וכמה פרות אדומות. אף אחד לא חשב שמחובתו לבדוק את הנושא בכלל.

[החושב]

ואם תנסו להתווכח אם יש חובה לחפש או לא, הרי שאתם חולקים על כל גדולי ישראל בכל הדורות שלא חיפשו כלום. פשוט ישבו בחיבוק ידיים.

אתה צודק. זו טענה מאוד חזקה (ואני לא מדבר בציניות)
והיא, בעצם, בצורה אוטומטית נועלת דלת בפני כל דבר שלא היה בדור הקודם. כי לא רק אנחנו לא יכולים להגיד כלום, אלא שגם גדולי התורה שבדור לא יכולים להגיד כלום, כי הרי בזה הם נמצאים חולקים על כל גדולי ישראל שבכל הדורות שלפניהם [ולא משנה כלל שבדורות הקודמים המציאות הייתה אחרת, ויתכן שהיא זו שמנע את הדבר].

[מקדש מלך]

לא נכון. אם המציאות משתנה זה משהו אחר. אבל כאן לא השתנתה שום מציאות.

אלא אם כן כבר 'פתרנו את הבעיות', ואז אכן המציאות שונה. אבל אם לא פתרנו והשאלה האם לנסות לפתור (לחפש את הפרה, את האזוב, להביא ילדים לסלעים וכו'), תמיד היה אפשר לנסות לפתור ולא ניסו.

הרב הדרומי מגיע מהכיון המקובל שעוד לא פתרנו את הבעיות, ולנסות לפתור - מבחינת זה לא השתנה כלום!

[החושב]

לא השתנתה המציאות... נו נו...
מישהו חשב בתקופת הראשונים (או בזמן החתם סופר) שההחלטה האם למסור את הר הבית לוואקף (כמחווה) היא תהיה החלטה של היהודים?

[ישנו]

ואם תנסו להתווכח אם יש חובה לחפש או לא, הרי שאתם חולקים על כל גדולי ישראל בכל הדורות שלא חיפשו כלום. פשוט ישבו בחיבוק ידיים.

מה הם היו אמורים לעשות, לקחת מקל נדודים וללכת לחפש אולי על פני הגלובוס יש פרה אדומה?

מעניין הרדזינער רץ לחפש את התכלת ממקום למקום. (משום מה הוא נסע בגפו. כל שאר גדולי ישראל התעלמו).
ואפילו הוא לא חלם לחפש פרה אדומה. למה לא? כמו שהוא חיפש תכלת (לבדו כמובן) כך יכול היה לקום מישהו לחפש את הפרה האדומה (וכמובן גם אז עדיין היה מוכח משאר גדולי ישראל האם יש טעם להתעסק בעניין).

אז מצאת אחד שהיה משוגע לדבר (לא במובן שלילי כמובן). ברור אבל שדבר כזה הוא שיגעון, וא"א לתהות למה באופן נורמלי לא חיפשו את זה.
הסיבה שהוא חיפש תכלת ולא פרה אדומה כנראה כי תכלת היה בעיניו יותר ריאלי, הן משום שרק צריך לזהות את המין ולא למצוא פרה מסוימת שאין שום דרך למצוא, והן משום שבשביל פרה אדומה יש הרבה בעיות שקשה מאוד לפתור.

[מקדש מלך]

הסיבה שהוא חיפש דווקא את התכלת היא אכן כמו שכתבת שיש בעיות קשות בהרבה בפרה.

אבל יש גם סיבה הרבה יותר פשוטה, שתכלת היא חובת היחיד, ואילו פרה היא חובת הציבור. כשאין לנו סנהדרין, מי בדיוק אמור לתפוס את מקום הציבור?

אבל אני מבין מדבריך שגם לך ברור שאין חובה, ואם כן אין זה אלא רמות רוחא מסוימת. והרי החזון איש לא הסכים אפילו לקבוע תעניות חדשות או תפילות חדשות.

אם היתה כאן חובה ברורה, כמו בתכלת (כעת, אחרי שכבר מצאו אותה, לדעת הסוברים כן) שזה שאלה של ביטול עשה, מתחילים מבוכות, אבל לחפש הרפתקאות חדשות? ברור שאין טעם. ועל זה בדיוק נסוב משלו של הרב 'דרומי'.

[מקדש מלך]

לא השתנתה המציאות... נו נו...
מישהו חשב בתקופת הראשונים (או בזמן החתם סופר) שההחלטה האם למסור את הר הבית לוואקף (כמחווה) היא תהיה החלטה של היהודים?

לא בדיוק הבנתי. לפני חמישים שנה לא היה גם פורום אוצר החכמה.
אבל איך זה והעובדה שציינת קשורים לשאלה האם לחפש פרה אדומה ולשחוט אותה על הר הזיתים בעזרת ילדים שגדלו בדד על שן הסלע?

[החושב]

כוונתי הייתה, שפעם האפשרות הטכנית לבנות בית המקדש לא הייתה נראית באופק, אבל בתקופה זו, מבחינה טכנית, זה לא מופקע כלל וכלל. מאחר שפעם נידון זה היה בקושי רלוונטי, צריך עיון אם ניתן ללמוד משהו מכך שכל גדולי הדורות ישבו בחיבוק ידיים, כלשונך.

[מקדש מלך]

פעם היה הרבה יותר קשה. נכון. גם לכבס היה פעם יותר קשה.
אבל מי אמר שהיה מופקע?
האם היה גדול בישראל שנקף 'אצבע' לחפש עדרי פרה אדומה? אולי היה מוצא?
הם נסעו לחפש את עשרת השבטים בקצווי ארץ וחיפשו שמועות על כך (מתוכם הרבה פנטזיות), ורק שמועות על פרות אדומות היו חסרות ביקוש. למה?
לגדל ילדים בבידוד, אפשרי היום כמו אז (כלומר כמעט לא אפשרי).
להגיע להר הזיתים, אפשרי היום כמו אז (היום צריך ליווי משטרתי, אז לא).
ליסוע לארץ, פעם היה מאוד קשה, אבל נסעו על אף הקושי.
בקיצור שום הבדל מהותי. ודאי לא מה שמצדיק התעלמות מוחלטת.

[החושב]

אני מסכים אתך, שאם מדברים על פרה אדומה בלי שום הקשר לאפשרות של בניין בית המקדש - אז אין הבדל. אבל ההבדל הוא בכך, שהיום האפשרות של בניית בית המקדש היא יותר מעשית (שוב, מבחינה טכנית) מאשר פעם.

[מקדש מלך]

ומה מוסיף לנו האפשרות לבנות את בית המקדש ? שכעת זה שתי מצוות, ומשתי מצוות כבר אי אפשר להתעלם?
הרי פרה גם היא מצווה שעומדת בפני עצמה, ואפשר על ידה לזכות לאכילת תרומות וחלה, וגם היא עצמה מצווה המוטלת על הציבור כמו בית המקדש.
פרט לעובדה שלכאורה אפשר לבנות בית המקדש בלי פרה, כי טומאה הותרה בציבור, כך שהם שתי נושאים נפרדים.

(שוב הבנתי שכנראה אתה סבור שאי אפשר לשרוף פרה בלי בית המקדש. אבל בזה כבר דנו בארוכה, ונראה לי שהעיקר לא כך).

[אוצר החכמה]

פעם היה הרבה יותר קשה. נכון. גם לכבס היה פעם יותר קשה.
אבל מי אמר שהיה מופקע?
האם היה גדול בישראל שנקף 'אצבע' לחפש עדרי פרה אדומה? אולי היה מוצא?
הם נסעו לחפש את עשרת השבטים בקצווי ארץ וחיפשו שמועות על כך (מתוכם הרבה פנטזיות), ורק שמועות על פרות אדומות היו חסרות ביקוש. למה?
לגדל ילדים בבידוד, אפשרי היום כמו אז (כלומר כמעט לא אפשרי).
להגיע להר הזיתים, אפשרי היום כמו אז (היום צריך ליווי משטרתי, אז לא).
ליסוע לארץ, פעם היה מאוד קשה, אבל נסעו על אף הקושי.
בקיצור שום הבדל מהותי. ודאי לא מה שמצדיק התעלמות מוחלטת.

מזה קצת קשה להוכיח. החיפושים הניחו שעל ידי זה תבוא ישועה לישראל מצרותיהם ולכן התאמצו במיוחד.

[החושב]

ומה מוסיף לנו האפשרות לבנות את בית המקדש ? שכעת זה שתי מצוות, ומשתי מצוות כבר אי אפשר להתעלם?
הרי פרה גם היא מצווה שעומדת בפני עצמה, ואפשר על ידה לזכות לאכילת תרומות וחלה, וגם היא עצמה מצווה המוטלת על הציבור כמו בית המקדש.
פרט לעובדה שלכאורה אפשר לבנות בית המקדש בלי פרה, כי טומאה הותרה בציבור, כך שהם שתי נושאים נפרדים.

(שוב הבנתי שכנראה אתה סבור שאי אפשר לשרוף פרה בלי בית המקדש. אבל בזה כבר דנו בארוכה, ונראה לי שהעיקר לא כך).

אני מתקשה להבין מדוע אתה מתקשה להבין את דבריי.
נכון שיש נפקא מינה באפר פרה גם בלי בית המקדש, אבל עיקר העניין של טומאה וטהרה הוא בשביל המקדש.
כאשר יש אפשרות (מבחינה טכנית) לקדם את הנושא של בניין המקדש, הייתי מצפה לדיונים הלכתיים רציניים מצד גדולי התורה בנושא זה. ואכן, הן לגבי המקדש והן לגבי הפרה והן לגבי נושאים חופפים נוספים.
ורואים שלא כן הוא הדבר. אין דיון רציני. לא מורגש גם איזה רצון לקדם את העניין (מבחינה מדינית, רעיונית, דעת הקהל, שאיפה וכו'). בוודאי שאין רצון לפתור בעיות הלכתיות. אלא, אולי, להיפך.
זאת הייתה הערתי.
ושוב, לא באתי לערער או לפקפק, חלילה. אין זו היא דעתם של גדולי התורה, אז אין לנו אלא לבטל את דעתנו.

[בברכה המשולשת]

דווקא בעניין קרבנות היה על זה דיון גדול (וידוע הקונטרס של מרן הגרצ"פ פרנק ודזוד מינה נמי)

לגבי גוף עניין פרה אדומה, נראה פשוט שלא חיפשו כי ידעו שתהיה (והרי אנחנו יודעים מה זו פרה ומה זה הצבע האדום), ואכן כל כמה שנים שומעים על פרה אדומה. משא"כ תכלת, שהיה צריך לעמול הרבה בשביל לזהות את החלזון.