איש_ספר כתב:ז"ל מהריק"ש באהלי יעקב סי' לא
ואף אם בנידון דידן היתה השבועה על דעת רבים אין לומר שמסר דעתו להם, שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דהא דמתירים חרמי צבור הם עצמם ובלי פתח, ואפילו החרימו על דעת רבים לא מדין התר נדרים הוא, אלא משום דאנן סהדי דאדעתא דהכי החרימו, והוי כהנך דתנן ברישא דמתני' כבשר מליח כיין נסך וכו' דמהני אפילו בעם הארץ, כיון שכן דרכן של בני אדם לקרות תרומת הגורן ובשר מליח ויין נסך עכ"ל. למדנו מדבריו שאין אומרים על דעת רבים מעלה ומוריד כשידוע לנו לאיזה ענין נתכוונו הנודרים.
לא מצאתי תשובה זו בקבצי השו"ת הנדפסים, וגם לא זכרה אצל חכמים אחרים.
מי שיש מה בידו, בל ימנע טוב.
כאן מצא הר"ש עמנואל שליט"א דבר נפלא !
בכ"י קמברידג' 500 שהיה על שולחנו של מרן ר' יוסף קארו (על כך יש להמתין למאמרו שעתיד לראות אור במכילתא הקרוב) טעה הסופר בהעתקתו, כנראה בעקבות טופס פגום שהיה לפניו. הוא העתיק את המחצית הראשונה של ח"ג סי' שכה [שציין הרב רציני, שם דן הרשב"א על אופן היתר חרמי ציבור שהוא ע"י אנ"ס] ודילג לאמצע ח"א סי' תרצט [שציין הרב משנ"נ, שם דן הרשב"א במשנה של בשר מליח תרומת הגורן ויין נסך, דין של סתם נדרים ופירושם ואם יש חילוק בין ע"ה לת"ח]. ובכך יצר נוסח משובש. [גם מצד התוכן יש בו שיבוש, וכפי שהרגיש הרב משנ"נ, שכן אין ראיה מדין פירוש נדרים, לדין אנ"ס בחרמי ציבור שנעשה ע"ד רבים וכו'].
ובכן לפני מהריק"ש עמד נוסח זה, זה הכורך את דין אנ"ס בחרמי ציבור עם דין סתם פירושי נדרים, והוא קיצרו (או שמא עמד לפניו קיצור שעשה פלוני ע"פ נוסח משובש זה).
הנה התשובה שבכ"י קמבריג' (שם הוא סימן תתקסג) בה נכרכו שתי התשובות. כאמור תחילת התשובה, עד הסימון, היא מח"ג סי' שכה, ומשם ואילך ח"א סי' תרצט
- תמונה א.png (2.62 MiB) נצפה 1135 פעמים
- תמונה שניה.jpg (233.02 KiB) נצפה 1135 פעמים
הנה שתי התשובות המלאות. הדגשתי את החלקים שהעתיק הסופר לתוך אותה תשובת כלאיים.
שו"ת הרשב"א חלק ג סימן שכה
שאלת: בני העיר שהסכימו שלא לשתות מיין שנעשה במקום פלוני, וכדי שלא לפרסם אותו מקום החרימו סתם על דעת רבים, שלא לשתות מיין שנעשה חוץ לעירם עד זמן פלוני, ועכשיו אין לבני העיר יין משל עירם, ורצו להתיר החרם כדי לשתות מיין שאר מקומו*ת, ולא מיין אותו מקום שהיתה עיקר הסכמתם עליו. ושאלת: היוכלו להתיר, כמו שאמרתי אני משמו של רת"ם ז"ל: דעל דעת רבים, היינו: כשמפרש על דעת פלוני ופלוני, אבל על דעת רבים סתם, לאו כלום הוא. ואם יש היתר לאותו חרם, היוכלו לשתות מיין אותה העיר שהיתה עיקר הסכמתם עליו, הואיל והותר מקצתו?
תשובה: אף על פי שכתבנו בשם רת"ם ז"ל: שאין דעת רבים אלא בפורטן, אין אנו עושים מעשה בזה כדבריו, וכבר נהגו בכל המקומות לומר: על דעת רבים סתם, ורוב העולם הסכימו על זה שאין צריך לפרוט. אבל רוב המקומות שראיתי ושמעתי מתירין חרמי צבור הם בעצמם כל זמן שירצו, וזה שלא מדין התר בנדרים, מכמה צדדין. האחד, שאין אדם מתיר נדרי עצמו, דכתי*ב: לא יחל דברו, ודרשי*נן: הוא אינו מחל, אבל אחרים מוחלין לו. ועוד: שאין הנדרין נתרין אלא בפתחים, וכשהצבור מתירין אינם מתירין על פי פתחים. ועוד: שאי אפשר, דפתחו של זה אינו כפתחו של זה, והציבור מתירין בלא פתחים. ואין לי טעם על מה שיסמוכו, אלא שכבר אמרו קצת מרבותי נ"נ: דכיון שנהגו הציבור כן, הרי הן כאלו אמרו בשעת החרם: שעל דעת כן הם מחרימין, שאם ירצו להתירו מעצמן שלא בפתחי*ם, שיהא רשות בידן; וכל חרמי הצבור עשוים כנדרי האשה והפרת הבעל, דמפר*ש ר' פנחס טעמא: משום: דכל הנודרת, על דעת בעלה היא נודרת. וכיון שכן, אם דרך עירכם להתיר חרמי צבור, ואפילו בזמן שהסכימו על דעת רבים, כבר שמעת*ם הטענה שסומכין עליה כל צבור וצבור. ואם אין מנהג העיר להתיר אלא חרמות שלא הסכימו על דעת רבים, אבל כל שעשו לו חזוק לשעה והחרימו על דעת רבים אין דרכן להתירו, גם זה אי אפשר לצבור להתירו בשום פנים, לפי שאין חכם מתיר לעצמו אלא על פי חכם, ולא על פי פתחים, ואפילו לדברי סברא של רת"ם ז"ל, שאין זה מצד דעת רבים לבד, אלא מצד מה שגלו הצבור דעתם עכשו, שאין זה כשאר חרמי*ם שתולין התירן בדעתן. ואם תמצאו מקום להתיר על פי מה שאמרתי, התירו הכל, ואל תכניסו עצמכם בענין: נדר שהותר מקצתו הותר כלו, כי הענין ההוא יש בו להקל ולהחמיר; ועוד: שאין דעת כל החכמים מסכמת לפסק אחד ולא לפירוש אחד; על כן צריך אדם להתרחק ממנו, ואם תוכל להתירו, התירו את הכל.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תרצט
שאלת עוד מי שנשבע או נדר על דרך חוץ ממועדים וימים טובים. אם חנוכה ופורים בכלל ימים טובים או לא? דהא משמע דאינן בכלל ימים טובים מדאמרינן במגלה (דף ה' ב') שמחה קבלו עליהם יום טוב לא קבלו עלייהו. או דילמא הא י"ט =יום טוב= מקרי כדמעיקרא דכתיב שמחה ומשתה ויום טוב. שכל יום שיש בו תוספת שמחה ומשתה יקרא יום טוב כדאמרי' עבידנא יומא טבא לרבנן. ובמקרא (שמואל א' כ"ה) על יום טוב באנו. ואם אמר שבדעתו היה כשנדר להוציא חנוכה ופורים מכלל הנדר אם שומעין לו כיון שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם? וכמו דאמרינן הנודר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרומו /בחרמו/ של ים.
תשובה בנדרים ובשבועות הלך אחר לשון בני אדם. ויש דברים שבררו אי זה דבר יכנס בכלל הלשון. כל זמן שהוא לא ברר תנתן בלשון הנודר. מן הים מן הערלים מן הנמולים וכיוצא באלו ואמר בכלן הולכין אחר פירושן להקל. כמו ששנינו (/נדרים/ דף י"ח ב') סתם נדרים להקל ולהחמיר ופירושן להקל. כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך וכו'. אם של עבודה זרה מותר ואם סתם אסור. כלומר אם סתם ולא ידע על מה נתכוין אסור. אבל אם פי' שהיה בדעתו בשעת נדרו על של ע"ז =עבודה זרה= מותר. ולפיכך אם זה הנדון שלפנינו אינו יודע במה נתכוין מחמירין עליו. שאין ימים אלו מבוררין בלשון בני אדם לקרותם ימים טובים ולא מועדים. אבל אם פי' שאומר שאף עליהם היה בדעתו נאמן. שאף אלו יש בהם שמחה ועונג שאפי' שבכללן אינן בכלל מועדות ובכלל ימים טובים. ואינו דומה למה שאמרת שנ' אותו כמו שאמר בנודר בחרם ולא נתכוין אלא לחרמו של ים. דבהנהו רבי מאיר מחמיר שאין מתירין להם. אלו לכתחלה אין נשאלין להם ואם נשאלו מחמירין ועונשין אותם. ובדברי חכמים צריכין לפתוח להם פתח ממקום אחר. מה שאין כן באותה ששנינו ברישא בפירושן להקל באומר הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך. דבהנהו כשפירש מאמינים ולא עונשין ואין מחמירין ואין צריך לפתוח להם פתח ממקום אחר. והטעם לחלק בין אלו לאלו אומר אני שבכל אותן דתניא ברישא דמתניתין כיון שאין כאן חשש הערמה כלל. שכן דרכם של בני אדם לקרות תרומות גורן ובשר מליח ויין נסך. ולפיכך אפילו בעם הארץ אין מחמירין. אבל בהנך דבסיפא כבר גלה שנתכון /שנתכוון/ להערים ולהוציא דבריו במקום בלשון שיטעו בו בני אדם השומעין. וכיון שכן הוא הכניסנו בחשש זה צריך שאלה לחכם. ומחרימין עליו כדי שלא יקלו ראשן בנדרים. ובה /ובזה/ מיתרצה לי קושיא אחריתי. מאי שנא כי אמרי' לה אלו לקרבנות מלכים שהלשון מהא כולל נבלה? אפילו אמר בהנך ממה שנתכוון להוציא נאמן. וכדאמר נתכוון להוציא פת חטים והוציא פת שעורים להוציא פת שעורים והוציא פת חטים מותר בזה ובזה משום דבעינן פיו ולבו שוים. נתכוון לומר שלמים ואמר עולה לא אמר כלום. כדאית' בפרק שלישי של מסכת תרומות (משנה ט'). ולא חלקו שם בין עם הארץ לת"ח =תלמיד חכם=. אלא דהכא שמודה שפיו ולבו שוין באותו לשון אלא שבלבו לפרשו בענין שאין דרכן של בני אדם להוציא בכענין זה. זהו דעתי בפי' אותן משניות. ואף על פי שראיתי מקצת מגדולי הראשונים שלא בענין דרך זה הבנתי לעצמי.
============
עוד על תשובות הרשב"א שעמדו לפני מהריק"ש ציין הר"ש עמנואל למאמרו הרצ"ב סעיף טו, עמ' 38 ואילך.
