וונדרבר כתב:בסוף מאמרו על כתיבת וחיבור ספר ״משנה ברורה״, בגליון שבת קדש של יתד נאמן פ׳ תרומה תשפ״ב (עמ׳ 15), כותב הרב דב אליאך שבסוף החלק האחרון של משנה ברורה מסיים מרן החפץ חיים במילים: ״סיימתי בחסד הש״י ביום י״ט לחודש מרחשוון תרס״ז לפ״ק״, ותמה הכותב לשם מה ולמה פירט את התאריך.
ומוסיף שישמח לקבל מקהל הקוראים כל ידיעה או סברא שתבהיר את הענין.
יש להעיר שגם אם עדיין לא התברר טעמו של החפץ חיים בזה, כמדומה שכתיבת קולופון עם תאריך הוא מנהג נפוץ מאוד, לא רק בכתבי יד, אלא גם בספרי הדפוס.
די לציין את מרן הבית יוסף שכתב בסוף ס׳ בית יוסף (סוף חשן משפט) שהתחיל את הספר באנדרינופולי שנת רפ״ב והשלימו בעיר צפת ביום ד׳ י״א לאלול שנת בק״ר, ועיי״ש שסיים מהדורא תניינא בשנת די״ש.
מעניין לבדוק עד כמה נפוץ המנהג הזה.
שאלתו של הכותב אכן מוזרה ואינה במקומה. אני מצרף דברים שכתבתי לו בראשית השבוע:
לא הצלחתי להבין את השאלה בסוף הכתבה מדוע צריך לפרט את התאריך. הרי כבר מזמן הגאונים ובטח אצל הראשונים נהגו הסופרים לציין בקולופון כתב-היד את תאריך הכתיבה. כמעט מראשית הדפוס ציינו את התאריך על שער הספר (הראשון הוא רש"י עה"ת מאיטליה רל"ה), ועדיין המשיכו לכתוב את התאריך גם בקולופון.
בעידן כתבי-היד הציון של התאריך היה מקובל אצל המעתיקים בעיקר כדי להראות שעמדו בהסכם בינם לבין מזמין הכת"י לגבי זמן השלמת ההעתקה. אבל תאריך הופיע גם אצל המחברים עצמם, וכמובן התופעה המשיכה לתוך עידן הדפוס כשסיבה זו כבר לא שייכת. אך הסיבות לכך הן די פשוטות.
יש חשיבות גדולה לדעת מתי חובר הספר. ראשית, לעצם מעמדו ומיקומו בהיררכיית המסורת. שנית, לדעת איזה ספר של הכותב חובר קודם ואיזה מאוחר יותר, לעניין אם חזר בו או סתירות בדברים. לעתים גם יש כמה מהדורות. שלישית, לעתים הכותב מציין את היום כי זה יום גדול בעיניו וראוי לציון כיום שבו זכה להשלים חיבור גדול. מיותר לשאול למה הח"ח אחרי מאות רבות של שנים שנוהגים בכך, נהג אף הוא במנהג זה, בפרט שהוא כותב זאת בסיום יצירה כה מופלאה שעליה עמל והקיז דם במשך שנים רבות.
המחקר העצום שיודע היום לזהות חיבורים לפי קולופונים או לזהות תאריך כתיבה לפי סגנון הכתיבה בהתאם לכ"י אחרים, יוכיח כמה חכם ונחוץ הוא מנהג זה.
אני באמת מתפלא משום כך, מה עניינה של השאלה שבסוף הכתבה.