נוסח זה ("ולא ימהר אדם להרגן") עמד כידוע לפני הרא"מ, הרדב"ז הריק"ש ועוד. ואין כל חדש.אבל בני התועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותן עליו הרי הוא כתינוק שנשבה לבין הגוים וגדלוהו על דתם שהוא אנוס וא'ע'פ' ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם כך אלו האוחזים בדרכי אבותם שטעו לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה ולא ימהר אדם להרגן.
וכמה משונה מה שמצאתי בתשו' הר"ש גאביזון שנדפסה בשו"ת אהלי יעקב סי' לג ובשו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו, ושם כתוב כך
ריק"ש מתקיף את הרש"ג שהכשיר את עדות הקראים בשצף קצף (בין היתר מציג את לשון הרמב"ם ולא ימהר להרגן), ומתמודד עם הלשון 'לפי שהם אנוסים' העומדת לשטן כנגדו, אבל רק דבר אחד לא מעיר:אבל אלו הקראין שהן בני הטועים אינן נקראין רשעים, לפי שהם אנוסים שמעשה אבותיהם בידם. וכ"כ הר"ם ז"ל פ"ג מהל' ממרים וז"ל אלו האוחזין בדרכי אבותם שטעו ראוי להחזירן למוטב ולמושכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה לפי שהן כאנוסים. הרי שקראם אנוסים מאחר שאינו יודע שהוא חוטא.... עוד שהוא ז"ל כתב בתשובה כתיבת יד בלשון ערבי וז"ל, והאוול אל קראין ליסהום אלדי יסמוהום אל חכמים המינין בליסמוהום צדוקים ובייתוסים דון אל סמרא, הרי בפירוש שאין הקראין נקראין מינין, א"כ נראה שלא פסל הר"ם ז"ל הצדוקים לעדות. ואיפשר שהטעם הוא לפי שהם אנוסים כמ"ש הוא ז"ל .
אין כזו לשון ברמב"ם! לא מצאתי שום עד נוסח (שנו"ס פרנקל/ה"ג פרידברג/המדויק שילת) שכתוב בו בדברי הרמב"ם לפי שהם כאנוסים !
פלא!
(יש לי תחושה שהגי' הזו עמדה גם לפני ריק"ש כי בהמשך הדברים הוא כותב: ואפילו בבני הטועים ובני בניהם כתב שם [הרמב"ם] וז"ל ולא ימהר אדם להורגן וכו', ומשמע קצת שהיה לפניו המשך הדברים 'לפי שהם כאנוסים').