ספר קול דודי למהר"ר?

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ב' אוגוסט 08, 2011 2:55 pm

וכדי שלא ישבו שאני איזה 'חסיד גדול' של עגנון, ברצוני להבהיר: אני עצמי כמעט ולא קראתי את ספריו (פרט לכמה מעשיות בודדות שנזקקתי להם לצורך עבודתי), ואפילו לא את ספרו 'הכשר' ימים נוראים.

נטורי קרתא

איש_ספר כתב:אם הדברים נכונים הרי שאין לך מופת גדול מזה ע"כ שהוא לא קרא בכל ספריו. (למי שהיה לו עוד ספיקות...)

אתה קובע זאת על סמך קריאה בכל ספריו?

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ב' אוגוסט 08, 2011 3:15 pm

נטורי,
בקושי מניין הודעות יש לך וכבר אתה צריך לקנטר? חכה מעט!

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' אוגוסט 08, 2011 3:34 pm

אע"פ שגדרתי עצמי מלהשיב למי שקנטרנותם אומנתם (היחידה), מ"מ אשיב ע"מ להסיר חשד מעלי.
איני קורא רומנים גם לא של עגנון, אלא שסגנונו הספרותי של עגנון על כל גווניו, גלויים וידועים.

נטורי קרתא

איש_ספר כתב:אע"פ שגדרתי עצמי מלהשיב למי שקנטרנותם אומנתם (היחידה), מ"מ אשיב ע"מ להסיר חשד מעלי.
איני קורא רומנים גם לא של עגנון, אלא שסגנונו הספרותי של עגנון על כל גווניו, גלויים וידועים.

וחזר הדין. אם גלויים וידועים הם, בוודאי היו גלויים וידועים גם לפני הגרמ"ה, ואעפ"כ "לא חשש מלגלות את הדברים, משמע, שלא ראה בספריו כל פסול" על אף הגלוי והידוע.

אדמו''ר · הודעהעל ידי **אדמו''ר** » ב' אוגוסט 08, 2011 7:00 pm

חכם באשי כתב:אותו אדם ששח לי את הדברים לא היה ממש מבני ביתו של רמ"ה, ואם לו לא חשש רמ"ה לגלות את הדברים, משמע, שלא ראה בספריו כל פסול.

חידושיך מרפסין איגרא. אפשר אולי תעשה הגהות על ספר חפץ חיים.
וכי אם לא היה לו חשש לגלות את הדבר למישהו, הרי זה מתיר לספר את הדבר לכולי עלמא???
http://www.otzar.org/crops/14255918231624711736.html
למנהלי האתר הייתי מציע למחוק מיד את כל הרכילות המאוסה הזו. אין כאן מקומה ואין כבוד המקום ראוי להכילה.

בן המחבר · הודעהעל ידי **בן המחבר** » ה' אוגוסט 11, 2011 8:54 am

יהושע מונדשיין כתב:בין הרכבי לעגנון שררה טינה מגולה שבמרכזה ניצב הפולמוס שיצר הרכבי בטענותיו על הסיפור 'מעגלי צדק' שהוא ראה בו נטייה לנצרות.
כמובן שעגנון נפגע עד עמקי נשמתו. ראיתי בכתביו שמכנה את הרכבי "נבל ומנובל". עד כדי כך לא הסתיר את יחסו אליו.
כל מי שהכיר את הרכבי באופן אישי או דרך מאמריו-כתבותיו-מכתביו, היה שולח אותו לפסיכיאטר, וגם זה בספק גדול אם היה מועיל לו (כנראה שזהו המקום שאליו שלחו איש-ספר, ובזה סרה קושיית קודמי).

בחוברת "לשאלת החרם על ספרד" שקיבלו אמש המשתתפים בשמחת בר המצווה לבנו של ר' יחיאל גולדהבר, ישנה הערת שוליים המתייחסת להרכבי: "ד"ר צבי הרכבי נולד ביקטרינוסלב בשנת תרס"ח, שם מסר נפשו ללימוד תורה ושמירת הדת. בשנת תרפ"ו עלה ארצה.ץ היה חתנו של רבי ראובן כ"ץ רבה הראשי של פתחתקוה. עסק רבות בחינוך, היה מומחה לתולדות עם ישראל וספרי קודש. נפטר בירושלים בשנת תשל"ט".

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אוגוסט 11, 2011 1:18 pm

לאחרונה עלו לאוצר כמה מחיבוריו-קונטרסיו
http://www.otzar.org/WOTZAR/Book.aspx?160273&
http://www.otzar.org/WOTZAR/Book.aspx?160272&
http://www.otzar.org/WOTZAR/Book.aspx?144550&

חד וחלק · הודעהעל ידי **חד וחלק** » ה' אוגוסט 11, 2011 3:50 pm

זכור אזכור ואגחך, כיצד בשבת שבע ברכות בה אחד הדודים נמנה על ציבור חובשי הכיפות הסרוגות, קם הלה ונאם בפאתוס על סיפורו של עגנון "והיה העקוב למישור", בו יבואר כיצד מנשה מבוטאטש (או משהו כזה) נחבא בבית הקברות מרוב צדקותו, כיון שאשתו נתייאשה מבואו ונישאה לאדם אחר, והוא לא רצה לצערם (או משהו כזה). ובתוך הדברים עוד מצא לנכון ליידע את הציבור שבעל המחבר היה תלמיד חכם גדול...
האיש העלה על נס את צדקותו של רבי מנשה הקדוש הנ"ל, קישר ביד אמן את מנשה לרחל אמנו שאחזה בפלך השתיקה, ואיחל לזוג הצעיר שיזכו אף הם למעלה גדולה זו. כמובן שהנוכחים - ביניהם תלמידי חכמים מופלגים ואף אחד מזקני ראשי הישיבות - לא ידעו איפה לקבור את עצמם.

מרחביה · הודעהעל ידי **מרחביה** » ב' ספטמבר 19, 2011 12:12 am

מעט על ספרו 'ימים נוראים' כתב עתה אבישי אלבוים בגליון 'איגוד ספרני היהדות':

למכתבו של החוקר יהודה פריס-חורב אל הסופר ש"י עגנון בדבר טעויות בספר ימים נוראים

בס"ד

אבישי אלבוים

א. 'ימים נוראים'

במחסני ספריית הרמב"ם, הספרייה התורנית של העיר תל אביב, נמצא ארכיונו האישי של החוקר יהודה פריס-חורב, שעלה ארצה בשנת תרפ"ה וחי בתל אביב עד פטירתו בשנת תשי"ז. פריס-חורב היה שייך לעולם שכמעט נעלם מהנוף התל אביבי, זן מיוחד של אנשי רוח ומעשה, שהעמידו את "תל אביב של מעלה". הוא התפרנס למחייתו מחנות הספרים "חורב" ברחוב נחלת בנימין בתל אביב והיה שקוע רובו ככולו בחקר נוסחאות מדרשים וספרי קדמונים. ספריו שנתרמו לספריית הרמב"ם מעוטרים בהערות ותיקוני נוסח בשולי הספרים. אף זכה לההדיר ולהביא לבית הדפוס את ספר מנורת המאורלרבי יצחק אבוהב ואת פיוטי ר' ישראל נאג'ארה.

באחד מפנקסיו של פריס-חורב מצאתי העתק של מכתב ששלח לש"י עגנון בערב ראש השנה תרצ"ח, סמוך להופעת ספרו של עגנון ימים נוראים.[1]

במכתב ציין פריס-חורב טעויות בציטוט שמצא בספרו של עגנון וכן הצעות לשיפור.

נוסח המכתב:

חי אלול תרצ"ז –

לכבוד

יד"נ רש"י עגנון שליט"א, שלום רב!

בעונג קראתי קטעים קטעים מספרו "ימים נוראים", שעפ"י השל"ה[2]הנני ממליץ עליו כהאי לישנא: "בדורנו דור עני – דור הכינוס – אין לנו דבר גדול יותר מספר ימים נוראים שכלול מן הכל".

בתור בעל אגדה קראתי ביחוד הקטעים שכ' לקט ממדרשי חז"ל, ועל קטעים אלה הנני מרשה לי להעיר כדלקמן:

1. עמוד 21 שורה11: עד ששרף את העגל וכתתו (בעפר) [כעפר] הארץ. פדר"א פרק מו

2. עמוד 98 שורה 12: גידיו של איל הוא עשרה, כנגד עשרה (נבליא) [נימין] של כנור שהיה דוד מנגן בהם. רד"ל בביאוריו לפדר"א פרק לא הערה ע"ג. ועיין תרגום ורש"י תהלים לג ב' ד"ה ד[?]

3. ע' 99 שורה 6: כל טובות וברכות שהקב"ה עתיד ליתן (אינו) [אינן] אלא מציון

4. ע' 355 שורה 2: (תשובתו) [תשובתן] של אנשי נינוה

5. ע' 261 שורה 19: עזרתני בראש השנה, ונחמתני ביום הכיפורים וכו'. (ילקוט שמעוני תהלים פרק פו) [מדרש תהלים פו ח' בסופו]

6. עמוד 92 שורה 18: דבר אחר בחדש השביעי, בחודש שהוא משובע במצוות, שופר בתוכו וכו' לולב וערבה בתוכו. פסדר"כ. כ' כותב בהקדמתו: "וכדי לעשות ספר זה שוה לכל נפש למען ירוץ כל קורא בו" וכו' לפי דעתי הקורא הרגיל אינו מבין את הביטוי "משובע במצוות", ולמען ירוץ כל קורא בו, יש צורך לפרש כגירסת הויקרא רבה- משובע במצוות לשון שובע, או שיש בו שבע מצוות, ולולב וערבה: הכוונה ד' מינים שבלולב. גם הביטוי עמוד 97 שורה 17: "וחגו בן יומו" מתחנן ואומר פרשני! וכאלה רבים. ולאו כל מוחא סביל דא.

ספר עממי כימים נוראים, היה נחוץ לנקות בשבע נפות משגיאות הדפוס:

7. ע' 258 שורה 7: קדש יהיה (לכל) [לכם]

8. ע' 91 שורה 28: וכך (שם: ישעיה מב) [ס"ג א'] אני מדבר בצדקה

9. ע' 92 שורה 3: ובשביל שנקראת אלהי משפט [ישעיה ל י"ח] ואלהים אמת [ירמיה י' י'] וכו'

10. שם שורה 12: אתמול אמרת לי (שם: בראשית כ"ב) [כ"א י"ב] כי ביצחק יקרא לך זרע.

כעת עוד הערות כלליות אחדות, ואני תקוה שכב' ישים את לבו עליהן, בשעת סידורו את הספר שלש רגליםשהוא עסוק בחיבורו.

מאמרי ומדרשי חז"ל יש לדקדק ולהביא תמיד עפ"י 1) המקורות הראשונים דוקא ולא עפ"י הילקוטים המאוחרים, השוה לדוגמא הערה 5 2) ועפ"י מהדורות דווקניות מדעיות השוה הערה 1 2; 3) רצוי שכל בטוי בלתי רגיל במדרשי חז"ל המובא בספרו, יפורש פירוש קצר ומספיק – האותיות של הפירוש רצוי שתהיינה קצת יותר קטנות מהאותיות של הטכסט – תכף על המקום ולא בסוף הספר.

סהדי במרומים, שהערותי הנ"ל – אפס קצהו תראה וכולו לא תראה- כתבתי לך מתוך אהבה לספרו הנעלה והנשגב מצד תכנו ומצד מטרתו, ולא חלילה ע"מ לקנטר.

ואם כ' יכבדני בתשובה, ארשה לי ואשלח לכ' עוד הערות כהנה וכהנה, שהנני רושם על הגליון בשעת למדי ב"ימים נוראים".

בברכת שנה טובה ומאושרת

הנני חותם בידידות

יהודה פריס-חורב

בדיקה פרטנית של הערות פריס-חורב מעלה כי אכן צדק בכל תיקוניו. למרבה הפלא, אף שהספר ימים נוראיםחזר ונדפס עוד מספר פעמים, נשארו כל אותם שיבושים במקומם. כך גם בהדפסה האחרונה של סדרת כל סיפורי ש"י עגנון, הוצאת שוקן תשנ"ח (1998).

התפוצה הרחבה של הספר היא שעוררה את יהודה פריס-חורב להריץ את מכתבו לש"י עגנון הייתה התפוצה הרחבה של הספר. הוא המליץ לנפותו בשבע נפות משגיאות הדפוס ואף לתת פירוש קצר "תכף על המקום" לכל ביטוי "בלתי רגיל" המופיע במקורות.

נתונים על התפוצה הרחבה של הספר מצאתי בספרו של דן לאור חיי עגנון. מהדורתו הראשונה נדפסה בבית הדפוס של הוצאת שוקן בגרמניה ברבבת עותקים. חמשת אלפים נועדו לחלוקה בין באי הקונגרס הציוני העשרים שעמד להתכנס אותה העת בציריך וחמשת אלפים נשלחו לארץ ישראל לחלוקה למנויי עיתון הארץ (עיתונו של שוקן) כתשורה לשנה החדשה. במודעה שפירסם העיתון על הוצאת הספר נאמר כי "הוא ספר השוה לכל נפש… [וגם] אלה אשר מפאת חינוכם ותנאי חייהם רחוקים מן המקורות יכירו על פי הספר ימים נוראים את מנהגי העם". כעבור זמן קצר הודפסה בגרמניה מהדורה נוספת. מעניין הוא שש"י עגנון חיבר שתי הקדמות לימים נוראים. הראשונה, קצרה ועניינית, הודפסה במהדורה הראשונה (תרצ"ז). ואילו במהדורת תש"ז הוסיף עגנון הקדמה נוספת, סיפורית ומרגשת. הקדמה זו מתארת את קדושת בית הכנסת ביום הכיפורים בעיניו של ילד קטן (הוא עגנון). לפי דבריו, המניע לכתיבת הספר היה הרצון להמשיך קדושה זו גם אל "בין הפרקים" של התפילות. לאחר קריאתה של ההקדמה השנייה נדמה לך כי את ההקדמה המקורית כתב עגנון כמי שכפאו שד. ניתן אולי לייחס את השוני בין הקדמותיו למתח הקיים תמיד בין הסופר והמו"ל על קהל היעד של הספר. המו"ל מחפש שווקים למכירה ולכן קהל היעד שלו יהיה רחב ועממי. לעומתו הסופר, שהשקיע בספר מיטב כוחות היצירה שלו, מבקש הערכה ליצירתו דווקא ממביני עניין. זכה עגנון שספרו מוערך ע"י באי שערי בית הכנסת וממלא את ייעודו המקורי של המחבר.

ב. אם כך – יתקע איוואן בשופר

כיצד ניתן להסביר את הטעויות הרבות שנפלו בהגהת הספר? כיצד חזרו ונשנו אותן הטעויות גם במהדורות הבאות?

את פגמי המהדורה הראשונה משנת תרצ"ז ניתן לייחס להפרשי זמן ומקום בין ירושלים וברלין. הימים שבהם שקד עגנון על יצירתו זו בשכונת תלפיות בירושלים היו ימים הרי גורל בתולדות הישוב; ימי המאורעות, כאשר מבחוץ הילכה חרב ובחדרים אימה. כשסיים עגנון לכתוב את הספר בשנת תרצ"ו לאחר שנתיים ומחצה של עבודה מאומצת, שלח אותו להוצאה לאור בברלין. הנאצים ימ"ש כבר עלו לשלטון וחוקקו את חוקי נירנברג הידועים לשמצה וערפל כבד העיב על עתיד היהודים בגרמניה. ההוצאה בברלין הזדרזה להביא את הספר לדפוס טרם הימים הנוראים, בבחינת "דבר בעתו מה טוב". כל זה הכתיב לוח זמנים צפוף, שלא איפשר חילופי מכתבים מעבר לים. הספר עבר הגהה אחת בבית הדפוס בברלין ותו לא. עגנון עצמו התלונן על כך במכתב לדב סדן: "אילו ניתנה לי עוד הגהה אחת להגיה – הייתי עושאו כלי שלם" (חיי עגנוןעמ' 283).

משנה תוקף מקבלת כעת השאלה כיצד עגנון, שקפדן היה, לא תיקן את הטעון תיקון במהדורות הבאות? זאת ועוד, יש לשער שעגנון הועמד על הטעויות שנפלו בספר על ידי ציבור הלומדים והמעיינים בו, כדוגמת המכתב של יהודה פריס-חורב, ומדוע לא טיפל בכל כל אותן שגיאות?

ייתכן שהתשובה לכך נרמזת בדברים שבעל פה שאמר עגנון אחרי שנים הרבה. בשנת תש"ך (1960) נשא עגנון דברים באזכרה לזכרו של הרב פרופ' שמואל ביאלובלוצקי, שותפו לעריכת "ימים נוראים". שם סיפר כי תוכניתו הייתה להוציא – כהמשך לימים נוראים – אסופה דומה לשלש רגלים ואף התחיל לאסוף חומר לכרך הראשון בסדרה: חג הפסח. ברם, לאחר הפצת ימים נוראיםברבים, משך את ידו מעיסוק זה. עגנון התבטא בחריפות על הסיבות שהביאו אותו לגנוז את המשך עבודתו, וכך סיכם את אכזבתו ממה שקרה:

"מוסכם היה בינינו [בין ש"י עגנון ובין שמואל ביאלובלוצקי – א"א] שנעשה ספר שלש רגלים ועוד ספר אחד שכל ישראל צריכים לו. וכבר כינסתי דברים רבים ונכבדים… ולמה לא עשינו את הספרים? מפני מגבבי ספרים. אחר שיצא ספרי "ימים נוראים" קפצו מגלחי תורה שלא קראו ולא שננו ולא טרחו ולא יגעו ולקחו ממה שיגעתי אני ועשו להם ספרים. אותם מחברים של שווא יש שקנו בשינוי מעשה ויש שקנו במשיכה ויש שהעתיקו מתוך ספרי ולא הבינו מה העתיקו. כיון שראיתי כל זה אמרתי, אם כך יתקע איוואן בשופר…,(מעצמי אל עצמי עמ' 222)

אם כך – יתקע איוואן בשופר, ואנחנו נשארנו עם מלאכה שלא הושלמה ועם ספר שלא הוגה כל צורכו.

[1]ימים נוראים: ספר מנהגות ומדרשות ואגדות לימי הרחמים והסליחות, לראש השנה וליום הכיפורים ולימים שבינתיים. הסדיר: שמואל יוסף עגנון. תרצ"ח (1937).

[2] שני לוחות הברית. מסכת יומא., פרק נר מצוה אות כח. מליצה על ספר תהילים

ס''ק · הודעהעל ידי **ס''ק** » ב' פברואר 20, 2012 9:20 pm

מתעניין כתב:
תולעת ספרים07 כתב:וכבדרך אגב אשאל מחכמי הפורום מהו המקור לומר לנקבה ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה...
והרי לא נזכר דבר זה בתורה.
מה גם שעניין הישימך כאפרים וכו' הוא כדי שירבו ויפרו כדגים ואין עין הרע שולטת בהם וכו' - ומהו המקור לומר לנקבה ישימך כשרה רבקה רחל וכו' אם כי שעל פי קבלה יש בזה עניין היות ויש בזה י"ג אותיות נגד י"ג מדות ונגד תיבת אחד ותיבת אהבה ועוד הרבה כידוע במספר 13 שהוא גדול וקדוש במנהג ישראל אך כל זה דוחק לכאו...
אם מישהו יודע מקור לדבר אשמח מאוד.

אמנם אין בזה מקור, אך מצאנו כעין זה במגלת רות - יתן ה' וכו' כרחל וכלאה, [i][i]וכבר שאלו שם מדוע לא הוזכרו שרה ורבקה.[/i][/i]
עוד אפשר להוסיף באופן כללי, בלי התייחסות פרטית לאמהות, את דברי רש"י בפרשת נשא, במדבר פרק ה' פסוק כ"א "לאלה ולשבועה", שהיו הכל מקללים בך וכו' שהצדיקים נשבעים בפורענותם של רשעים. ובתוך הדברים כתב וכן לעניין הברכה, והביא מהפסוק ונברכו בך, ובך יברך ישראל, משמע שאין זה דין לברך דווקא כאפרים וכמנשה, אלא בשם כל צדיק.

המשך הפסוק: אשר בנו שתיהן את בית ישראל, וקאי אביתו של יעקב אבינו, וביתם של אברהם ויצחק עוד לא הי' שלם, מפני ישמעאל ועשו, לפיכך לא הוצרך להזכירם לשרה ורבקה.

שברי לוחות

איש_ספר כתב:מעשה ועשיתי את השבת על שולחנו של חבר, אשר מידה טובה וסגולה יקרה יש בו: לעולם אינו מניח דבר קטון וגדול, דרך מיושרת והנהגה מתוקנת, שרואה בספרים קדושים ובספרי יראים ואינו מצרפו מיד לכלל מעשיו הנאים. וכך כשבא עם בניו שלו יחיה, מבית הכנסת בליל שבת, מיד עמד עליהם לברכם בנוסח שיסדו קדמונינו, המובא בליקוטי צבי ובעוד ספרים כיוצא בהם. עוד אני ממתין עליו לזמן עמו המלאכים בזמר שלום עליכם, ואני רואה שבשעה שהוא מברך, הרי הוא עוצם את עיניו בהקפדה כאדם הקורא את שמע, כך נשנה הדבר אצל כל שמונת בניו ובנותיו יחיו. נומיתי לו, ולמה לא תשים עינך בילדים אשר חננך השם, וכאשר נעשה בכל ברכות שאנו מברכים לו יתברך, ויאמר לי ראה זה נמצא כתוב, שמעשה אבות סימן לבנים לברך בעצימת עיניים דייקא. וכך הראני בספר, הוא מקריא ואני שומע, הוא מדבר ואני תמה:

הקובץ המצורף קול דודי.jpg לא זמין יותר.

עכשיו ברצינות. המעשה שהיה לא היה, אלא שאם ייצא (ואולי כבר יצא?) ספר 'ברכת הבנים כהלכתם', בלא ספק תופיע הנהגה זו שם.
השמטתי את שם הספר שתצלומו ניתן בזה, בכדי לא להתכבד בקלונו. מדובר בספר הנדפס לפני כחמישים שנה ויש עליו הסכמות מגדולי הזמן (אינו באוצר לעת עתה). והופיע מאז בכמה מהדורות.

ובכן יש היודע מיהו הרה"צ בעל קול דודי? (אגב הסיום של הקטע שהולכים לקרוביהם וכו' נמצא גם במט"א, החידוש של הרה"ק בעל קול דודי זה לעצום העינים כתרנגול).

תשובה מפתיעה (למי שלא יודע)....

ברכת הבנים בעצימת עיניים.PDF: (99.61 KiB) הורד 417 פעמים

שברי לוחות

: ברכת הבנים מתוך ספר מועדי ישראל בהלכה ובאגדה לאחד ממחברי זמנינו.JPG (64.42 KiB) נצפה 10700 פעמים

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ג' ינואר 05, 2016 2:19 pm

בנוגע ל'קול דודי', כעת מצאתי בעבודתו של ח' שטרן, "דרכו של עגנון כעורך לשוני של מקורותיו ב'ימים נוראים'", ר"ג תשמט:

: קול דודי.jpg (58.22 KiB) נצפה 10585 פעמים

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ג' אוגוסט 29, 2017 9:31 am

התפרסם בעיתון קול ישראל של האגודה! לפני 80 שנה.

: IMG_20170829_091535453~2.jpg (1.29 MiB) נצפה 10015 פעמים

פשיסחא · הודעהעל ידי **פשיסחא** » ג' אוגוסט 29, 2017 10:23 am

בקול ישראל או בהארץ?

בערל · הודעהעל ידי **בערל** » ג' אוגוסט 29, 2017 4:07 pm

איש_ספר כתב:מעשה ועשיתי את השבת על שולחנו של חבר, אשר מידה טובה וסגולה יקרה יש בו: לעולם אינו מניח דבר קטון וגדול, דרך מיושרת והנהגה מתוקנת, שרואה בספרים קדושים ובספרי יראים ואינו מצרפו מיד לכלל מעשיו הנאים. וכך כשבא עם בניו שלו יחיה, מבית הכנסת בליל שבת, מיד עמד עליהם לברכם בנוסח שיסדו קדמונינו, המובא בליקוטי צבי ובעוד ספרים כיוצא בהם. עוד אני ממתין עליו לזמן עמו המלאכים בזמר שלום עליכם, ואני רואה שבשעה שהוא מברך, הרי הוא עוצם את עיניו בהקפדה כאדם הקורא את שמע, כך נשנה הדבר אצל כל שמונת בניו ובנותיו יחיו. נומיתי לו, ולמה לא תשים עינך בילדים אשר חננך השם, וכאשר נעשה בכל ברכות שאנו מברכים לו יתברך, ויאמר לי ראה זה נמצא כתוב, שמעשה אבות סימן לבנים לברך בעצימת עיניים דייקא. וכך הראני בספר, הוא מקריא ואני שומע, הוא מדבר ואני תמה:

עכשיו ברצינות. המעשה שהיה לא היה, אלא שאם ייצא (ואולי כבר יצא?) ספר 'ברכת הבנים כהלכתם', בלא ספק תופיע הנהגה זו שם.

פשוט שהמעשה לא היה כי לא שייך להיות אדם ש לעולם אינו מניח דבר קטון וגדול, דרך מיושרת והנהגה מתוקנת, שרואה בספרים קדושים ובספרי יראים ואינו מצרפו מיד לכלל מעשיו הנאים.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' נובמבר 02, 2017 10:35 am

במכתב אל דב סדן מתשרי תרצ"ח כותב עגנון

הקראת בספרי ימים נוראים? רואה אני שלא הועלתי בו הרבה. עדיין הארץ מדפיסה את שטויותיו של ליפסון והדבר מדפיס דברי בורות של חגא לוינסקי והבוקר את הנרישקייטן של הרב זווין. ואני חושש אז סוועט זיך אזוי פסקווין עד ביאת המשיח

האם תוכן המועדים בהלכה של הרב זווין, אותו מכנה עגנון שטויות מול יצירתו המפוארת, התפרסם מתחילה בהבוקר?

מה שנכון נכון

בהקדמה של המועדים בהלכה כתוב שהתפרסמו בהצפה. אולי הכוונה לספורי חסידים שלו.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ה' נובמבר 02, 2017 5:22 pm

איש_ספר כתב:במכתב אל דב סדן מתשרי תרצ"ח כותב עגנון
הקראת בספרי ימים נוראים? רואה אני שלא הועלתי בו הרבה. עדיין הארץ מדפיסה את שטויותיו של ליפסון והדבר מדפיס דברי בורות של חגא לוינסקי והבוקר את הנרישקייטן של הרב זווין. ואני חושש אז סוועט זיך אזוי פסקווין עד ביאת המשיח

האם תוכן המועדים בהלכה של הרב זווין, אותו מכנה עגנון שטויות מול יצירתו המפוארת, התפרסם מתחילה בהבוקר?

אכן, מעט מסיפורי חסידים פורסמו בתחילה ב'הבקר'.
http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/ ... h&search=4

אגב, על טענתו של הרכבי שעגנון המציא פסבדונים לצורך חמישה קטעים בלבד, ניתן לענות שכיון שעגנון תכנן להרחיב את מיזם ה'ימים נוראים' שלו, גם שימושו בכת"י בימי המחבר היה מורחב יותר.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ה' נובמבר 02, 2017 5:43 pm

: הברמן, תלמוד מאיר, עמ' 50.JPG (15.87 KiB) נצפה 9721 פעמים

כרמל בצקלונו

הדברים הבאים לקוחים בקיצור נמרץ מבלוג הספרים:
בספר בעל הטורים על התורה (חלק הפרפראות, מהדורה ראשונה ב"ב תשל"א), המהדיר ר' יעקב ק. רייניץ כותב במבוא (עמ' 10): לא בכדי רווח הסיפור, כי רבינו חיבר פרפראותיו בלילה אחד... במהדורה השניה (ב"ב תשל"ב, עמ' תצ"ד בהשלמות) כותב: מש"כ במבוא (מהדורה א') עמ' 10 כי רבינו חיבר פרפראותיו בלילה אחד, בספר "ספר סופר סיפור" (ש"י עגנון, עמ' ס"ח) מובא סיפור זה בשם ספר קול דודי וז"ל: פעם אחת הוכיח הרא"ש ז"ל את בנו ר' יעקב בעל הטורים, על שכל עיסוקיו אינם אלא בתורה שבעל פה בלבד, ואינו עוסק בתורה שבכתב. נתן הדברים אל לבו, ובליל חמישי בשבת ישב כל הלילה וחיבר את ספרו על התורה. ע"כ. במהדורה השלישית (ב"ב תשל"ד, מבוא עמ' 10) מביא את הסיפור, אך משמיט את שם הספר קול דודי ואת ושם המחבר ש"י עגנון. מהמהדורה הרביעית ואילך משמיט אף את הסיפור.
את הסיבה לכך ניתן למצוא בספר עמודים בתולדות הספר העברי, - הגהות ומגיהים (ר' יעקב ש' שפיגל, ר"ג תשס"ה, עמ' 92 הערה 8) המציין בהערה שבתו של ש"י עגנון סיפרה (לר' שפיגל במכתב ששלחה לו) שהספר קול דודי שאביה מביא לפעמים בספריו לא היה ולא נברא, והוא כינוי לחידושיו והגיגיו של אביה.
הנה קישורים לבלוג הספרים בו מובאים הדברים באנגלית
http://seforim.blogspot.com/2007/10/whe ... agnon.html
http://seforim.blogspot.com/search?q=%D ... 7%93%D7%99

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ו' נובמבר 03, 2017 6:56 am

כרמל בצקלונו כתב:הדברים הבאים לקוחים בקיצור נמרץ מבלוג הספרים:
בספר בעל הטורים על התורה (חלק הפרפראות, מהדורה ראשונה ב"ב תשל"א), המהדיר ר' יעקב ק. רייניץ כותב במבוא (עמ' 10): לא בכדי רווח הסיפור, כי רבינו חיבר פרפראותיו בלילה אחד... במהדורה השניה (ב"ב תשל"ב, עמ' תצ"ד בהשלמות) כותב: מש"כ במבוא (מהדורה א') עמ' 10 כי רבינו חיבר פרפראותיו בלילה אחד, בספר "ספר סופר סיפור" (ש"י עגנון, עמ' ס"ח) מובא סיפור זה בשם ספר קול דודי וז"ל: פעם אחת הוכיח הרא"ש ז"ל את בנו ר' יעקב בעל הטורים, על שכל עיסוקיו אינם אלא בתורה שבעל פה בלבד, ואינו עוסק בתורה שבכתב. נתן הדברים אל לבו, ובליל חמישי בשבת ישב כל הלילה וחיבר את ספרו על התורה. ע"כ. במהדורה השלישית (ב"ב תשל"ד, מבוא עמ' 10) מביא את הסיפור, אך משמיט את שם הספר קול דודי ואת ושם המחבר ש"י עגנון. מהמהדורה הרביעית ואילך משמיט אף את הסיפור.
את הסיבה לכך ניתן למצוא בספר עמודים בתולדות הספר העברי, - הגהות ומגיהים (ר' יעקב ש' שפיגל, ר"ג תשס"ה, עמ' 92 הערה 8) המציין בהערה שבתו של ש"י עגנון סיפרה (לר' שפיגל במכתב ששלחה לו) שהספר קול דודי שאביה מביא לפעמים בספריו לא היה ולא נברא, והוא כינוי לחידושיו והגיגיו של אביה.
הנה קישורים לבלוג הספרים בו מובאים הדברים באנגלית
http://seforim.blogspot.com/2007/10/whe ... agnon.html
http://seforim.blogspot.com/search?q=%D ... 7%93%D7%99

אז כל האגדה הזו אינה אלא המצאה של שי"ע?

שייף נפיק · הודעהעל ידי **שייף נפיק** » ו' נובמבר 03, 2017 3:08 pm

ועל זה חיבר הרב נבנצל את שירו על בעל הטורים??
השיר נמצא בהקדמה למהדורה הנ"ל.

שייף נפיק · הודעהעל ידי **שייף נפיק** » ו' נובמבר 03, 2017 3:19 pm

nt]מי באמת היה שי עגנון?
היה מן המשכילים המתלוצצים מכל דבר שבקדושה או סתם סופר?
פוק חזי מה שכתב עליו ר' דוד זריצקי

הקובץ המצורף 20171103_151436.jpg לא זמין יותר.

שלנו משמע ירא וחרד כראוי להקרא כך בפי ר' דוד?
יש לי בעיה שזה הפוך.

כרמל בצקלונו

וכעת ראיתי שבספר הספרים של רבינו הגר"ח קנייבסקי בעמ' נ"א מובא שסיפר רבינו את המעשה שבעל הטורים כתב את פירושו על החומש בליל פורים, כדי לתתו לאביו הרא"ש למשלוח מנות, וצ"ע מאין שאב הגרח"ק הידיעה שכתב את פירושו בערב פורים.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' נובמבר 03, 2017 4:05 pm

שייף נפיק כתב:nt]מי באמת היה שי עגנון?
היה מן המשכילים המתלוצצים מכל דבר שבקדושה או סתם סופר?
פוק חזי מה שכתב עליו ר' דוד זריצקי
20171103_151436.jpg

שלנו משמע ירא וחרד כראוי להקרא כך בפי ר' דוד?
יש לי בעיה שזה הפוך.

הרושם שלי (אולי מקריאת ספרו של לאור) היה שמדובר בליצן שלבו ועטו אינם שווים.
לאחרונה בא לידי ספרה של בתו, אמונה, יש שם מקבץ סיפורים, על תפילתו לימודו והקפדתו, שמערערים קצת את הבטחון. וצע"ג...

כרמל בצקלונו

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ש' נובמבר 04, 2017 6:38 pm

איש_ספר כתב:הרושם שלי (אולי מקריאת ספרו של לאור) היה שמדובר בליצן שלבו ועטו אינם שווים.
לאחרונה בא לידי ספרה של בתו, אמונה, יש שם מקבץ סיפורים, על תפילתו לימודו והקפדתו, שמערערים קצת את הבטחון. וצע"ג...

האמת שמוזר לי שאדם ירא שמים מעדיף לסמוך על עדותו של אדם שאינו שותו"מ, כדי להוציא יהודי מחזקת כשרותו.

מה שנכון נכון

שייף נפיק כתב:ועל זה חיבר הרב נבנצל את שירו על בעל הטורים??
השיר נמצא בהקדמה למהדורה הנ"ל.

א. ההתייחסות לסיפור הנ"ל בשיר היא בבית הפותח "האם נכון הוא הסיפור" וכו'.
ב. את השיר לא חיבר הרב נבנצל, אלא המהדיר.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' נובמבר 05, 2017 1:05 am

לייטנר כתב:
איש_ספר כתב:הרושם שלי (אולי מקריאת ספרו של לאור) היה שמדובר בליצן שלבו ועטו אינם שווים.
לאחרונה בא לידי ספרה של בתו, אמונה, יש שם מקבץ סיפורים, על תפילתו לימודו והקפדתו, שמערערים קצת את הבטחון. וצע"ג...

האמת שמוזר לי שאדם ירא שמים מעדיף לסמוך על עדותו של אדם שאינו שותו"מ, כדי להוציא יהודי מחזקת כשרותו.

מימות רלוי"צ מב"ד לא שמעתי כזה נופת צופים. לא מדובר בעדותו של אדם שאינו שות"מ מול יהודי תם וישר. ראשית בתו מציינת בספרה, שרבים לא האמינו לחזותו הדתית, כלומר החשד בטיבו של הסופר היה נחלת רבים טרם נכתב ספרו של לאור. לא זו בלבד אלא שאף הלשה"ר שמביא לאור, ידוע ומפורסם עד כדי כך, שבתו טרחה להתייחס לכך בהקדמת ספרה, בציינה כי אינה מתייחסת לרכילויות... וכידוע אף לך יש עוד מקום להאריך, ולפיכך תמימות זו מה היא עושה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' נובמבר 05, 2017 10:03 am

הח"ח היה גאה ביכולת הפלפול בהלכות לשון הרע שנעשתה כאן.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' נובמבר 05, 2017 10:05 am

טרם אקרא עליך את המקרא מצדיק וכו' גם שניהם וכו' ומה שפירשו בה רבותינו ז"ל, אשמח לקבל לינק לאשכול נוסף בו ניכר מאמץ כיו"ב.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » א' נובמבר 05, 2017 10:27 am

לא צריך להקצין לשני הכיוונים. עגנון עבר תהפוכות במשך חייו. היחס לב"ב היה אמנם נוקשה וממש לא יפה, לפי עדות ילדיו [המפורסמת בריש גלי, לייטנר], אך אין זה מגרע מעמדתו הדתית שהייתה מצויה מאוד בזמנו.
והנה עדות מעניינת של הברמן, בתוך תלמוד מאיר: קובץ מאמרים, ירושלים תשע"א, עמ' 52-51:

: Untitled Extract Pages_עמוד_1.jpg (75.75 KiB) נצפה 9449 פעמים

: Untitled Extract Pages_עמוד_2.jpg (190.12 KiB) נצפה 9449 פעמים

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » א' נובמבר 05, 2017 10:55 am

וראה גם: י' כ"ץ, 'עגנון מול המבוכה הדתית', בתוך: לאומיות יהודית: מסות ומחקרים, ירושלים תשמ"ג, עמ' 180-167.

- - -
ובגרסתו של הרב נאמ"ן:

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » א' נובמבר 05, 2017 10:56 am

ועוד פנינה נאה מהרהמ"ח קול דודי:

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' נובמבר 05, 2017 11:17 am

לא שאינני חושב שאין מה להעיר על דרכו של עגנון (ובהחלט יש שמצאו מקום לגבות חובם ממנו), הערתי כי הסתמכות בנושא זה על אדם שאינו שותו"מ כבר סמכא שעליו ניתן לסמוך לחלוטין, יש בה טעם לפגם בלשון המעטה.

בברכה המשולשת

דברי הגה"צ רי"מ האיתן זצ"ל בעניין שי"ע
יש גם באוצר

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' נובמבר 11, 2017 8:37 pm

מזכרונות הרא"ח צ'צ'יק

: הראי%27%27ה אצל עגנון.jpg (84.41 KiB) נצפה 9257 פעמים

: הראיה אצל עגנון 2.jpg (93.07 KiB) נצפה 9257 פעמים

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ש' נובמבר 11, 2017 8:57 pm

כהשלמה למעשה שהעלה איש ספר, מכאן (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=A4AA8C00):

: עגנון והרב קוק.jpeg (83.8 KiB) נצפה 9247 פעמים

לגבי והיה העקוב למישור, הרי עדותו של עגנון ביחס לתגובתו של הראי"ה (בתוך ספרו של לאור, ש"י עגנון, ירושלים תשס"ח, עמ' 33). מדובר על יפו שנת תרע"ב:

: הרב קוק על והיה העקוב למישור.png (120.16 KiB) נצפה 9247 פעמים

כדאי לציין שלדעת סדן דברי השבח האלה מפי הראי"ה הם פרי דמיונו של עגנון (ד' תמר, "מתירי עגונות", על המקורות ל'והיה העקוב למישור', לבוש ותוך ביצירתו של ש"י עגנון, ירושלים תש"ס, עמ' 24).

פורום אוצר החכמה

מי מחובר