אני חש שהוחמצה כאן נקודה חשובה, אין כאן רק גילוי (שאינו 'גילוי' כמובן) מי הוא בעל קול דודי, אלא, המכיר את שיגו ושיחו של צ'צ'קעס יודע שלפני הכל האיש היה: ליצן. אין זה משנה אם כתיבתו תעסוק בשואה או תתאר פורענות אחרת, לעולם בת השחוק חופפת על המילים.
ועתה כש'בעל השמועה' עומד לנגדינו, לא קשה להבחין בליצנות שבכל הדברים.
ימים נוראים של עגנון נדפס במהדורות רבות, עממיות ומפוארות. בראשונות נשמטה רשימת המקורות של הספר, ומסתבר שמשום כך כך לא יכל הרב המלקט לראות את מה שציין עגנון שם: קול דודי - כת"י המחבר. ודיין גרמא שנכשל בהכללת הדברים בילקוטו. אבל אין בזה, כמובן, משום גניבה ספרותית.
כמו שציין מונדשיין, 'ימים נוראים' היה חיבור מקובל ומרוצה גם בין החרדים, וחזון נפרץ היה למצוא את הספר שוכן כבוד בתוך תיק הטלית. עגנון סיפר בלעג למקורביו, שאחר צאת ספרו ימים נוראים, היו מריצים אליו מכתבים מארבע קצוות הארץ עם שאלות ודקדוקים על ספרו, ובכלל, משל שהיה אחד מבעלי הלכה שבדור.
לגבי קול דודי, החיבור הבדוי הלזה נזכר בספרו ד' פעמים בדברים קלים ופחותים (שחלקם נכנסו בשתיקה בספר המלקט הנזכר), וכבר לגלגל עליו הרכבי (בהמשך אסרוק את דבריו) שלצורך דברים פעוטים אלו הוצרך לבדות שם חדש.
עוד בימיו התמרמר עגנון שנוטלים מספרו בלא להזכיר את שמו והזכיר את 'קול דודי' שהכשיל את הגנבים כמו שנזכר אצל הרכבי.
ואגב כבר ציינתי במקום אחר, שעגנון הואשם אף הוא בגניבה ספרותית של חיבורו ע"י מ' סמבטיון ברשימה שפרסם בעיתון הבוקר ואח"כ נכללה באחד מספריו הזעירים. לדבריו עגנון נטל מלא חופנים מכאן
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?21028&BOOKSטענתו היתה שהשמטת שם חיבור זה מתוך רשימת אלף הספרים שמנה עגנון כמקורות ספרו, מחשידה, שהרי לא יתכן שלא נעזר בו ולו פעם אחת, באופן שאין סיבה שלא להזכירו, אא"כ היה לו מה להסתיר.
- Scan_Pic0012.jpg (116.9 KiB) נצפה 15784 פעמים
דרך אגב שמעתי לאחרונה מהרה"ג רי"ד הכהן:
מעשה שביקש עגנון להפגש עם הגאון מטשעבין, משום ששמע שסדורים בזכרונו המון מעשיות, טובות זכרונות, מצדיקי קמאי ובתראי, ועגנון שסיפורי חסידים היו לחם חוקו וחלק גורלו, (או במילים יותר פשוטות, הפרנסה שלו) ביקש להעשיר את אוצרו. כמובן שהטשיבנער התחמק מלהסב בצוותא עם מבלה עולם זה, לבסוף כשגברו הפצרותיו, וכידוע מזגו הרך של הגאון הנזכר, הסכים לבואו. כשנכנס הסופר אצלו, שאלו הגאון כמנהג דרך ארץ שמו ושם מקומו, נענה עגנון ואמר: מילידי ביטשאטש אני, ושמי ושם אבותי כך וכך, וכך היה הולך סודר ומשלשל את יחוסו. נענה הגאון ואמר, אם כך הרי שלדודך יש תשובה בשואל ומשיב מהדורה זו וזו, ואילו לשאר בשרך זה, מופנית התשובה שבבית יצחק חלק זה תשובה זו, וכן עזה"ד, ואתה היכן תשובות המופנות אליך? עגנון, שהשכיל להבין את הרמז העב שבדברי הגאון מטשעבין, השפיל עיניו ובזה נסתיימה מסיבתם.
