כסף משנה שכותב "וכו' ולא מציין מקור מה כוונתו?

[כדכד]

הלכ' מתנו"ע פ"י הט"ז כ' הרמב"ם שהמאכיל יתומים ועניים על שולחנו זוכה שה' ישמע תפילתו ומתענג. הכס"מ מציין רק את המילה "וכו'" על ברי הרמב"ם.
מה בא לומר בזה?

[קמנו ונתעודד]

סימן לעצמו למצוא מקור ולא הספיק.

[כדכד]

אתה כותב מידיעה או מסברא?
זה פסוק מפורש בישעיה נח, ז

[אישצפת]

בפסוק למיטב זכרוני לא מופיע 'יתומים'.
אולם על כל פנים אם קבלה היא (שסימן לעצמו למצא מקור ולא הספיק) נקבל, ואם לאו צריך תשובה

[פרנצויז]

הלכ' מתנו"ע פ"י הט"ז כ' הרמב"ם שהמאכיל יתומים ועניים על שולחנו זוכה שה' ישמע תפילתו ומתענג. הכס"מ מציין רק את המילה "וכו'" על דברי הרמב"ם.
מה בא לומר בזה?

ראה ס' שם הגדולים, סוף ערך כסף משנה, שכתב:

כסף משנה. לפעמים תופס ל' הרמב"ם איזה תיבות וכו', ואינו כותב כלום, וראיתי לפעמים דהאחרונים כותבים שנעלם ממרן ז"ל מקור הדין. והדבר ברור ופשוט שהם השמטות המעתיקים וכיוצא. ומרן כבר היה מורה מקום ויתכן איזה חידוש והושמט.

[כמדומה ששמעתי משם הגרד"צ הילמן זצ"ל שרצה לנטות מדרך זו, ואולי כתוב מזה בהקדמת רמב"ם פרנקל, או בהקדמתו שנשארה בכת"י בגנזי מכון שבתי פרנקל].

[עתניאל בן קנז]

כך מקובל לומר מאז...
ונמצא בדומה עשרות פעמים בבית יוסף (ודומני גם בכס"מ), שיש דיבור המתחיל מטור, ואין אחריו כלום. וכפי המקובל הניחו בכדי לציינו לאחר שיבדוק המקורות, ושכח לחזור ולציין.

[יעקובי]

תופעה זו, של ציונים פתוחים ('דיבור המתחיל' ללא תוספת), מצויה בארבעת ספרי מרן: בית יוסף, כסף משנה, בדק הבית וכללי התלמוד.

בחידושי חתם סופר על שבת (כו ע"א גמ' 'חוץ מפשתן') כתב על כך:

וידוע שזה היה דרכו בקדש בכסף משנה ובבית יוסף, כל היכא דלא ידע מראה מקומו ציין עליו והניח פנוי, אולי עוד ימצא מקומו אי"ה ויוסף עליו, ולבסוף כשלא מצא מקומו נשאר מקומו פנוי.

להסבר זה ניתן להביא ראיות רבות. להלן חלק מהן:

(א) ברמב"ם הל' שמיטו"י (פ"ה הלכה כא): 'הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים אין קדושת שביעית חלה עליהם'. מהר"י קורקוס על אתר כתב על כך: 'לא מצאתי'. גם מדברי הרדב"ז על אתר מתבאר שאין לדין זה מקור ישיר. אכן הכסף משנה על אתר הניח דין זה כציון פתוח.

(ב) גם ברמב"ם הל' נזירות (פ"ו הי"ג) הרדב"ז לא ציין דבר על הלכה זו, והוא פשוט דילג עליה, למרות שהוא מקפיד לציין את כל המקורות של כל ההלכות. כנראה שהוא לא מצא את מקור העניין. ואכן הכסף משנה על אתר הניח דין זה כציון פתוח.

(ג) עוד בהל' נזירות (פ"ז ה"ט), כתב הרמב"ם: 'ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא'. הרדב"ז על אתר התקשה: 'וכתב רבינו שהיא הלכה למשה מסיני ולא נזכר זה בסוגיא'. בהמשך ניסה הרדב"ז למצוא מקור לדברי הרמב"ם, אך לבסוף הניח זאת ב'וצ"ע'. ואכן הכסף משנה על אתר הניח דבר זה כציון פתוח.

(ד) קיימות גם 'מקבילות' של ציונים פתוחים. להלן דוגמה אחת. ראה ברמב"ם הל' נדרים (פ"ה ה"ג), ובטור (יו"ד סי' רכה עמ' תיח) שהעתיק את דברי הרמב"ם. בשני המקומות, הן בכסף משנה והן בבית יוסף, דין זה נכתב כציון פתוח.

(ה) הטור (יו"ד סי' רכט עמ' תפז) כתב דין מסוים. בבית יוסף על אתר: 'כן כתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות נדרים, ואיתיה בגמרא'. אבל הוא לא השלים את הציון היכן איתיה בגמרא. כנראה בהתחלה הוא חשב על מקור מסוים, אך לבסוף הוא הסיק שאין משם ראייה, והציון נותר כך. והנה בכסף משנה במקביל, על דברי הרמב"ם האלו (הל' נדרים פ"ד ה"י), מרן העתיק את לשון הרמב"ם והניח זאת כציון פתוח.

(ו) הטור (חו"מ סי' קעו עמ' קעט) כתב דין מסוים, והבית יוסף על אתר הניחו כציון פתוח. מאוחר יותר מרן הוסיף בבדק הבית שם: 'באמת זה איני יודע מנין לו, ואפשר שטעמו ממה שאכתוב בסימן שאחר זה או שהתחילו במלאכה'. כלומר הוא חוזר ואומר ש'באמת זה איני יודע מנין לו' (וכמו שכבר הניחו בב"י כציון פתוח), ובכל זאת הוא מוסיף שאפשר שטעמו הוא ממה שהתבאר במקום אחר.

כל המקרים הללו מוכיחים את האמור לעיל, שתופעת הציונים הפתוחים בספריו של מרן נועדה לציין שפרט זה טעון מקור שטרם נמצא. כאמור לעיל אלו רק חלק מן הראיות.

[פנחסויפלל]

ואכן בהוצאת רש"פ השיבו את כל הנ"ל מחמת הטעם דלעיל, אחר שהמדפיסים במהדורות הישנות, שלא ידעו מה זה - השמיטו.

[אישצפת]

תופעה זו, של ציונים פתוחים ('דיבור המתחיל' ללא תוספת), מצויה בארבעת ספרי מרן: בית יוסף, כסף משנה, בדק הבית וכללי התלמוד.

בחידושי חתם סופר על שבת (כו ע"א גמ' 'חוץ מפשתן') כתב על כך:

וידוע שזה היה דרכו בקדש בכסף משנה ובבית יוסף, כל היכא דלא ידע מראה מקומו ציין עליו והניח פנוי, אולי עוד ימצא מקומו אי"ה ויוסף עליו, ולבסוף כשלא מצא מקומו נשאר מקומו פנוי.

להסבר זה ניתן להביא ראיות רבות. להלן חלק מהן:

(א) ברמב"ם הל' שמיטו"י (פ"ה הלכה כא): 'הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים אין קדושת שביעית חלה עליהם'. מהר"י קורקוס על אתר כתב על כך: 'לא מצאתי'. גם מדברי הרדב"ז על אתר מתבאר שאין לדין זה מקור ישיר. אכן הכסף משנה על אתר הניח דין זה כציון פתוח.

(ב) גם ברמב"ם הל' נזירות (פ"ו הי"ג) הרדב"ז לא ציין דבר על הלכה זו, והוא פשוט דילג עליה, למרות שהוא מקפיד לציין את כל המקורות של כל ההלכות. כנראה שהוא לא מצא את מקור העניין. ואכן הכסף משנה על אתר הניח דין זה כציון פתוח.

(ג) עוד בהל' נזירות (פ"ז ה"ט), כתב הרמב"ם: 'ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא'. הרדב"ז על אתר התקשה: 'וכתב רבינו שהיא הלכה למשה מסיני ולא נזכר זה בסוגיא'. בהמשך ניסה הרדב"ז למצוא מקור לדברי הרמב"ם, אך לבסוף הניח זאת ב'וצ"ע'. ואכן הכסף משנה על אתר הניח דבר זה כציון פתוח.

(ד) קיימות גם 'מקבילות' של ציונים פתוחים. להלן דוגמה אחת. ראה ברמב"ם הל' נדרים (פ"ה ה"ג), ובטור (יו"ד סי' רכה עמ' תיח) שהעתיק את דברי הרמב"ם. בשני המקומות, הן בכסף משנה והן בבית יוסף, דין זה נכתב כציון פתוח.

(ה) הטור (יו"ד סי' רכט עמ' תפז) כתב דין מסוים. בבית יוסף על אתר: 'כן כתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות נדרים, ואיתיה בגמרא'. אבל הוא לא השלים את הציון היכן איתיה בגמרא. כנראה בהתחלה הוא חשב על מקור מסוים, אך לבסוף הוא הסיק שאין משם ראייה, והציון נותר כך. והנה בכסף משנה במקביל, על דברי הרמב"ם האלו (הל' נדרים פ"ד ה"י), מרן העתיק את לשון הרמב"ם והניח זאת כציון פתוח.

(ו) הטור (חו"מ סי' קעו עמ' קעט) כתב דין מסוים, והבית יוסף על אתר הניחו כציון פתוח. מאוחר יותר מרן הוסיף בבדק הבית שם: 'באמת זה איני יודע מנין לו, ואפשר שטעמו ממה שאכתוב בסימן שאחר זה או שהתחילו במלאכה'. כלומר הוא חוזר ואומר ש'באמת זה איני יודע מנין לו' (וכמו שכבר הניחו בב"י כציון פתוח), ובכל זאת הוא מוסיף שאפשר שטעמו הוא ממה שהתבאר במקום אחר.

כל המקרים הללו מוכיחים את האמור לעיל, שתופעת הציונים הפתוחים בספריו של מרן נועדה לציין שפרט זה טעון מקור שטרם נמצא. כאמור לעיל אלו רק חלק מן הראיות.

השאלה אם זה נכון כלפי כל המקומות..
אם אכן בבדיקה בכל המקומות שמרן כתב וכו' המקור עלום או על כל פנים אינו פשוט מפסוקים או תלמוד מפורש אנה"נ. אולם אם המצא תמצא שבחלק מהמקומות מדובר במקור פשוט אזי אי אפשר ללמד על הכלל.

[פרנצויז]

ראה ס' שם הגדולים, סוף ערך כסף משנה, שכתב:
כסף משנה. לפעמים תופס ל' הרמב"ם איזה תיבות וכו', ואינו כותב כלום, וראיתי לפעמים דהאחרונים כותבים שנעלם ממרן ז"ל מקור הדין. והדבר ברור ופשוט שהם השמטות המעתיקים וכיוצא. ומרן כבר היה מורה מקום ויתכן איזה חידוש והושמט.

ראה בס' ברכי יוסף חו"מ סי' ז' אות ט"ז, (ד"ה ומ"ש הרב בכוונת מרן בבית יוסף), שכתב כעין זה על הבית יוסף והכסף משנה.
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr

[כמדומה ששמעתי משם הגרד"צ הילמן זצ"ל שרצה לנטות מדרך זו, ואולי כתוב מזה בהקדמת רמב"ם פרנקל, או בהקדמתו שנשארה בכת"י בגנזי מכון שבתי פרנקל].

ראה בקיצור במבוא לרמב"ם פרנקל ספר נשים.

[הוגה ומעיין]

להעיר שמרן הכס"מ הלך בכך בדרך מפרשי הרמב"ם שקדמוהו ועמדו לפניו.

כך נהג גם ר"י אלאמאשטי לכתוב "כדאיתא" ולהשאיר מקום חלק בכתב ידו במקום שלפי שעה לא ידע את המקור, וגם מעתיקי כה"י השאירו המקום חלק.

ראה גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו - שבת ועירובין, בכמה מקומות, כגון פ"א ה"ז.

[יעקובי]

להעיר שמרן הכס"מ הלך בכך בדרך מפרשי הרמב"ם שקדמוהו ועמדו לפניו.

כך נהג גם ר"י אלאמאשטי לכתוב "כדאיתא" ולהשאיר מקום חלק בכתב ידו במקום שלפי שעה לא ידע את המקור, וגם מעתיקי כה"י השאירו המקום חלק.

ראה גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו - שבת ועירובין, בכמה מקומות, כגון פ"א ה"ז.

יפה!

כך נהג גם המגיד משנה, וניכר מאותם מקומות עצמם במגיד משנה שמרן למד הנהגה זאת משם.

כתב הרמב"ם (הל' שבת פ"ט ה"א), לגבי שיעור איסור בישול בשבת: 'שיעור המחמם את המים, כדי לרחוץ בהן אבר קטן'. במגיד משנה על אתר צוטט דין זה כדיבור המתחיל ללא ציון מקור – כלומר ציון פתוח! בכסף משנה על אתר כתב על דין זה: 'כתב הרמ"ך לא ידעתי מאין הוציא זה וצ"ע עכ"ל'. לפנינו אפוא דין ברמב"ם שמקורו לא היה ידוע, לא למגיד משנה לא לרמ"ך ולא לכסף משנה. כאמור המגיד משנה הניחו כציון פתוח.

וכך במקומות נוספים מופיעים במגיד משנה ציונים פתוחים, ראה: הלכות שבת פ"ט הי"ט; שם פ"י ה"ח. ובמקום נוסף הכסף משנה במקביל חזר גם כן והניח את אותו דין כציון פתוח: שם פ"י הי"א.

[כדכד]

בפסוק למיטב זכרוני לא מופיע 'יתומים'.
אולם על כל פנים אם קבלה היא (שסימן לעצמו למצא מקור ולא הספיק) נקבל, ואם לאו צריך תשובה

זה עדיין לא אומר שאין הכתוב עצמו מקורו של הרמב"ם
יתומים בדרך כלל הם עניים ("לעני לגר ליתום ולאלמנה" והרבה כיוצ"ב)

[רציני]

הלכ' מתנו"ע פ"י הט"ז כ' הרמב"ם שהמאכיל יתומים ועניים על שולחנו זוכה שה' ישמע תפילתו ומתענג. הכס"מ מציין רק את המילה "וכו'" על ברי הרמב"ם.
מה בא לומר בזה?

מראה מקומות על הנושא [באמצע התהליך, ואולי יעזור].

סימן תצד סעיף א הגהות והערות שבטור אות א.
הקשו למה חזר הבית יוסף על אותם תיבות שבטור.
א) תירצו להודיע שזה תחילת סימן. ושכן כתב בחידושי הגהות (סימן קנ, אות א), ושם כתב שכן תמצא בריש סימן ש"א, ובעוד הרבה פעמים. ע"כ.
והחידושי הגהות בסימן תקפד כתב וז"ל, כבר כתבנו למעלה שדרך הרב"י למינקט בריש הסימן דברי הטור ואף אם לא יאמר עליהם דבר למען ידעו שהוא התחלת הסימן וכ"ה לקמן בסי' תקצ"א ובסי' תקצ"ח. עכ"ל.
ובהגהות והערות על סימן תקפד כתבו וז"ל, עיין שם הגדולים ערך כסף משנה (א"ה: מערכת ספרים אות כ, ס"ק נ, ד"ה כסף משנה לפעמים ) ועיין חידושי חתם סופר שבת כו ע"א. עכ"ל.
ועיין בסימן תנד שגם שמה כתב הבית יוסף את לשון הטור וציינו לסימן קנ בהגהות והערות.
ומעניין שבהגהות והערות בסימן תקצא וסימן תקצח ציינו לסימן תקפד [ומסתמא כי זה באותם הלכות. אולם גם בסימן תרב ציינו לסימן תקפד] אבל בסימן שא וסימן תצד ציינו לסימן קנ.
וצריך ביאור למה לא כתב ככה בכל סימן. ואולי כי בכל סימן כן מתחיל כי מסביר גם את ההתחלה ורק איפה שלא שמה לא ובסביבות עשר סימנים שבדקתי ראיתי שזה ככה שמתחיל הבית יוסף להסביר את אותם דברים שבטור. ועיין באבני יסוד (עמוד קנז) שהקשה כן ואולי הוא ראה שיש מקומות שלא מתחיל וזה ככה.
ומעניין שבסימן שא גם הב"ח כתב הלשון בלי להסביר.
וקשה מלקראת סוף סימן מו שזה לא בהתחלה וכך כתוב בבית יוסף. ובסימן ע"ד גם יש באמצע סימן ובחידושי הגהות שם כתב שאולי המדפיסים השמיטו וזה כמו השם הגדולים ואם כן הוא מסכים קצת עם הרב חיד"א. וכן הקשה על החידושי הגהות באבני יסוד (עמוד קנז).
ובסימן קי"ד סעיף ז' גם הבית יוסף רק העתיק לשון הטור ועיין בחידושי הגהות מה שפלפל בזה ואולי זה משום שכשזה בריש סימן זה הפשט וכשלא זה פשט אחר. [ובאבני יסוד כתב שפשוט שזה השמטה ודלא כחידושי הגהות].
ומצאנו גם בתוספות שלפעמים מעתיקים רק את המילים הראשונים של הפרק. וכן ברש"י.
והקשה באבני יסוד (עמוד קנז) דאם כן למה בכסף משנה יש ככה הרבה מקומות. ואפשר לתרץ שזה כשבתחילת סימן זה ככה אבל לא באמצע.
ועיין בהגהות והערות סימן קלד ס"ק ג וכתבו שרצה לכתוב את המקור ולא מצא והם מצאו, וזה פלא.
סימן קפג זה בריש סימן, אולם עיין שם שיש גירסא אחרת בטור במהרש"ל ואולי בא לאפוקי אותה גירסא.
ועיין בסוף סימן רה שהחידושי הגהות כתב על הבית יוסף כשרק העתיק לשון הטור שעיין בב"ח שפירש, ומעניין למה שמה ציין.
ועיין ביורה דעה סימן כח, אבל שם יש גירסא אחרת.
ועיין בב"ח ריש סימן תצו.
ועיין בחידושי הגהות ליורה דעה סימן רסו אות א שהגיה בבית יוסף ועיין במה שכתבתי שם.
ב) כתב השם הגדולים (מערכת ספרים אות כ, ס"ק נ, מערכת כסף משנה, ד"ה כסף משנה לפעמים) וזו לשונו: כסף משנה לפעמים תופס ל' הרמב"ם איזה תיבות וכו' ואינו כותב כלום, וראיתי לפעמים דהאחרונים כותבים שנעלם ממרן ז"ל מקור הדין, והדבר ברור ופשוט שהם השמטות המעתיקים וכיוצא, ומרן כבר היה מורה מקום ויתכן אתה חידוש והושמט. עכ"ל.
במאסף תורת העמק (ו, עמוד עא) העתיקו את דברי החיד"א בסתם תחת הכותרת ידיעות נכבדות.
וכן כתב החיד"א בברכי יוסף (חושן משפט, סימן ז, אות טז, ד"ה ומ"ש הרב).
ואולי הוא לא חולק על התירוץ א', אלא שבמקום שנראה שיכל הבית יוסף להביא מקור ולא הביא שמה זה ככה ובמקום שזה רק פיסקא שאפשר לומר שזה כדי להתחיל הסימן זה ככה וצריך עיון, ועוד צריך עיון אם רק בתחילת הסימן יש ככה לכאורה יותר משמע כמו תירוץ א'.
ועוד יש לעיין האם יהיה אותו כלל בבית יוסף או רק הכוונה לכסף משנה ולפי הברכ"י זה גם בבית יוסף.
ג) בשם הגדולים הנ"ל הביא בשם האחרונים שנעלם ממרן ז"ל מקור הדין. והוא חלק על זה.
ועיין באור תורה (תשע"א, עמוד תתקעח), שהסכים עם סברא זו נגד מרן החיד"א וכתב שכך כתב החתם סופר והרב מזוז ואביו של הרב מזוז, אלא שלפעמים צריך להגיד כמו החיד"א. ועיין בהגהות והערות סימן קל"ד ס"ק ג'.
ד) בברכי יוסף (חושן משפט סימן ז, אות טז, ד"ה ומ"ש הרב) הביא את מהר"א מונסון שכוונתו להורות דאין לך בו אלא חידושו. ע"כ. והוא שם חלק עליו.
ה) ואולי אפשר לומר שכתב את זה כאן כי זה התחלת נושא.
ויש לעיין אם זה ככה שתמיד שמתחיל נושא מעתיק הלשון.
וסימן ש"א שציין בחידושי הגהות זה מתחיל נושא בתוך הלכות שבת.
וסימן תנד אולי אפשר לומר בדוחק שזה התחלת נושא. וכן בסימן תקפד.
סימן תקצא הוא לא התחלת נושא וצריך עיון.
ו) ואולי לא בכל התחלת נושא אלא איפה שאפשר לטעות כמו כאן שזה בתוך הלכות פסח והיה ספירת העומר קודם ורק סימן אחד שבועות והוא סימן קטן.
וכן סימן שא תראה שזה נושא בתוך הלכות שבת.
וסימן תנד אולי אפשר לומר בדוחק שזה התחלת נושא שאפשר לטעות. וכן בסימן תקפד.
סימן תקצא הוא לא התחלת נושא.
[ובספר אבני יסוד (חלק ד, כרך א, כלל ל) האריך בזה והעתקתי חלק מהמקורות שלו. (ואעיר שכתב שבסימן קיג הושמט ולפנינו בשירת דבורה לא חסר כלום. וכן מה שכתב על סימן קלד לא מצאתי ויש משהו אחר. ומה שכתב על סימן ער"ב אצלינו אין סוגריים. חסר לו את שלנו סימן תצד ולא העתקתי כל דבריו אפילו שיש חלק שכן מעיר הערות כי אין לי כח].

[איש_ספר]

[ובספר אבני יסוד (חלק ד, כרך א, כלל ל) האריך בזה והעתקתי חלק מהמקורות שלו. (ואעיר שכתב שבסימן קיג הושמט ולפנינו בשירת דבורה לא חסר כלום. וכן מה שכתב על סימן קלד לא מצאתי ויש משהו אחר. ומה שכתב על סימן ער"ב אצלינו אין סוגריים. חסר לו את שלנו סימן תצד ולא העתקתי כל דבריו אפילו שיש חלק שכן מעיר הערות כי אין לי כח].

מה הם ספרי אבני יסוד ד' חלקים (לפחות) ומי מחברם?! אין באוצר וגם בספה"ל אינו.

[רציני]

[ובספר אבני יסוד (חלק ד, כרך א, כלל ל) האריך בזה והעתקתי חלק מהמקורות שלו. (ואעיר שכתב שבסימן קיג הושמט ולפנינו בשירת דבורה לא חסר כלום. וכן מה שכתב על סימן קלד לא מצאתי ויש משהו אחר. ומה שכתב על סימן ער"ב אצלינו אין סוגריים. חסר לו את שלנו סימן תצד ולא העתקתי כל דבריו אפילו שיש חלק שכן מעיר הערות כי אין לי כח].

מה הם ספרי אבני יסוד ד' חלקים (לפחות) ומי מחברם?! אין באוצר וגם בספה"ל אינו.

לרב אליהו מלכא ראש כולל עמלה של תורה בבני ברק. ספר כללים.

[כדכד]

תודה רבה
חשבתי גם אני בכוון זה, שהכס,מ (או בב"י במקרים אחרים) העתיק חלק מהלשון בלי תוספת כדי /יובן שמה שכותב בהמשך מתייחס למה שאחרי זה ולא למה שלפני זה