זכרון בספר כתב:בפירוש רבי אפרים ב"ר יעקב מבונא ז"ל לפיוט 'אות מבראשית הוכתרה' (בכת"י) נראה שהיה לפניו מדרש שהקב"ה נתן בלבות בני ישראל להקדים נעשה לנשמע, וכנגדן הקדים להם במרה מצות שבת שנאמרה בזכור ושמור, וז"ל:
"וזכור להגיד מה גרם לפרסמה - מפני [מה] ניתן להם בפרהסיא זכור ושמור, כדי לפרסם לכל העולם, כי י"י יתן חכמה זו בלבם, שעתידין לומר בסיני נעשה ונשמע, וכנגדן הקדים הקב"ה זכור ושמור במרה".
אשמח לקבל מקור
למלך שקידש מטרונה בשתי מרגליות. אבדה אחת מהן. אמר לה המלך: איבדת אחת שמרי את השנייה. כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה - שעשו את העגל. אמר להן משה: אבדתן נעשה, שמרו נשמע. הוי: שמע ישראל.
למלך ששלח את בנו אצל החנוני ומסר לו איסר ונתן לו צלוחית. שיבר את הצלוחית ואיבד את האיסר. תלש באזנו ותלש בשערו, ונתן לו פעם שנייה ואמר לו: היזהר שלא תאבד את אילו, כשם שאיבדת את הראשונות. כך, על ידי שאבדו ישראל "זכור" במדבר, נתן להם "שמור". לכך נאמר: זכור ושמור.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 322 אורחים