הסיבות לפטירת תלמידי רבי עקיבא
בזכור למרים [פי"א] כתב הח"ח ז"ל: סוף דבר, צריכין אנו להשתדל שנהיה אהובים זה לזה באמת ונהיה מכבדין זה לזה, ויהיה נחת רוח להקב"ה ממנו וכנ"ל, ועל זה נאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, שזה מורה שסתם בני אדם אינם יודעים במה למצא נחת רוח אצל הקב"ה, ומי שמתנהג בהנהגתו להפך מכל זה, שכל אחד מתגבר על חבירו, ואינו מתנהג בכבוד לגבי חבירו, וכן בכל הענינים הוא נגד חבירו, עונשו גדול מאד. ומצינו בתלמידי ר' עקיבא אף שהיו גדולים בתורה מאד, אכן מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, נתחלל בזה כבוד שמים, ופגעה בהם מדת הדין ומתו כולם במגפה בין פסח לעצרת, [יבמות סב:] ועל זה מתאבלין כל ישראל בכל שנה בימי הספירה, מכל זה אנו רואין בחוש, אימתי מוצאת הבריאה חן בעיני הקב"ה, בזמן שכלל ישראל אגודים יחד ואין ביניהם שום קנאה ושנאה ותחרות, וכל אחד חושב בתקנת וטובת חבירו, ואז הקב"ה שמח בבריאתו, ועל זה נאמר ישמח ה' במעשיו.
הרי דסיבת פטירת תלמידי ר"ע היתה משום חילול כבוד שמים, ואחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם [קדושין דף מ].
והגריח"ס שליט"א הראה לי דברי מרן החיד"א בס' לב דוד פרק שלושים: בימי העומר צריך ליזהר ביותר בעבודת ה' בתורה ובמצות מפני שהם ימי דין, וכשיצאנו ממצרים היינו מתטהרים בימים הללו לקבל התורה הקדושה, וכשם שבימים ההם על ידי התעוררות ישראל ליטהר ממרום, שלח שפע קדוש להיות עזרם ומגינם, כן עתה אם ישים אליו לבו ויקיץ מתרדמת יצרו, יהיה לו עזר, כי הבא ליטהר מסייעין אותו, ומה גם כי הימים האלה מסוגלים לזה, עת שהגיעו אבותינו ליטהר. ואנחנו נחלץ חושי'ם לעשות כמעשיהם, וליזהר בכל סדרי טהרה.
ובפרט בענין שנאת חנם צריך לדקדק מאד כי ידענו מה היה לתלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת, כמ"ש פרק הבא על יבמתו.
וראיתי להרב הגדול עיר וקדיש מהר"ר שלמה אלקבץ הלוי (רבו של הרמ"ק זצ"ל) בספר ברית הלוי כ"י פרק חמישי, דהטעם לפי שהם ימי הליבון, בסוד וספרה לה, וספרתם לכם, ועל ידי שנאת חנם גורם הפירוד ח"ו, ולפיכך פגעה בהם בזמן ההוא, כי לצדיקים גמורים כמותם נחשב לעון פלילי. ולכן טוב וישר לכל ירא שמים בימים ההם, לדאוג על פטירת צדיקים הללו, כי זה באין ספק הוא כופר נפש, מעין דוגמא שאמרו בספר הזהר על זכירת שני בני אהרן ביום הכפורים, וכן ראוי לעשות בזה. ומזה ידענו כי התלמידים הלומדים מרב אחד, ראוי שיהיו כאחים ממש, ולעתיד לבא וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, ותנו לב לדבר, עכ"ל בקיצור. הרי שהוא כותב שסיבת פטירתם של תלמידי ר"ע היה מחמת עון שנאת חינם
וזה לשון המהרש"א ביבמות: מפני שלא נהגו כבוד זה לזה כו'. ולא חש כל אחד מהם על כבוד תורה של חבירו, דאין כבוד אלא תורה ולכך מתו במדה זו, כי היא חייך גו' ואמרו שמתו במיתת אסכרה דאפשר דכל אחד דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן בשבת דף ל"ג עכ"ל, הרי שכתב שהסיבה לפטירתם היתה שלא חשו לכבוד תורה של חבירו, וגם אפשר שדיברו לשון הרע, והסיבות שכתב אחד הם עם מ"ש החיד"א
ושמעתי מהגריח"ס שלהאמור שתלמידי ר"ע לא חלקו כבוד זה לזה, יובן היטב מה שאמרו בנדרים דף מ' מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבד ורבץ לפניו חיה. אמר לו רבי החייתני. יצא רבי עקיבא ודרש כל מי שאינו מבקר חולים, כאלו שופך דמים שמשום שלא נהגו כבוד זה עם זה לא נכנסו לבקרו ודו"ק. וראה לו בספר ויחי יעקב סי' לד ובספר יחי יוסף דף קסד טור ב
והיודע עוד טעמים וסיבות יוסיף