מקורותיו של חידושי הרמב"ן מהדורת זכרון

[אברך כולל]

תוסיפו בבקשה דפוס חדש. בחי' הרמב"ן של הרשלר אין את הכל. וגם בחי' הרשב"א של המוסד, נדמה לי שאין להם על הכל.

[איש_ספר]

יכנסו בקרוב מהדורות מפוארות ומושלמות של הוצאת זכרון יעקב בזכות מסירותו של איש האוצר, אוצר כל כלי חמדה הרה"ג שליט"א, אשר לא חוסך מאום להגדיל תורה, לפארה ולרוממה. סלסלה ותרוממך.

[כח עליון]

יכנסו בקרוב מהדורות מפוארות ומושלמות של הוצאת זכרון יעקב בזכות מסירותו של איש האוצר, אוצר כל כלי חמדה הרה"ג שליט"א, אשר לא חוסך מאום להגדיל תורה, לפארה ולרוממה. סלסלה ותרוממך.

מיהו ה'אבא' של מהדורת 'זכרון'
נתקלתי בהוספת שורה שלימה בתוך הרמב"ן (שבת לט:) תוך סתירה לשיטתו תוכ"ד וכל אותו ענין


ברמב"ן מבואר שמה שהתירו ב"ה הבערה לצורך רחיצת ידים ורגלים (וכל הגוף) הוא מטעם 'אוכל נפש' עצמו, ולא מטעם 'מתוך שהותרה' כפירוש שאר ראשונים.

ז"ל: "וב"ה מתירין דעבדו הנאת הגוף דרחיצה כאוכל נפש כדשרו מדורה להתחמם כנגדה במס' י"ט",
ובהמשך "דהנאת כל הגוף דמיא לאכילה ושתייה טפי מהנאה דאבר אחד"
ובהמשך "אין ראוי לגזור י"ט אטו שבת בדבר של אוכל נפש"
ובהמשך "ומה שאמרו שם משום דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וכו', טעמא דגזירה היא לומר דלא משוינן אוכל נפש לשאר דברים" (כוונתו, דלעולם איסורו דרבנן, כמו שהוכיח לעיל מיניה מלשון הגמ', אלא דאסמכוהו אקרא, לעשות הרחיצה ("שאר דברים") כאינה אוכל נפש).

וכן מדבריו שבת קכד: אפשר להוכיח דרחיצה אוכ"נ עצמו הוא, מדלא הביא רחיצה כדוגמא ל'מתוך'.

אמנם בדפוס 'זכרון' הוסיפו (אחר המשפט הראשון המצוטט לעיל) "וב"ה מתירין דעבדו הנאת הגוף דרחיצה כאוכל נפש כדשרו מדורה להתחמם כנגדה במס' י"ט ושרינן חבורה דבעילה במס' כתובות (ז' א') ומשמע דטעמא דכולהו משום (דלית) [דאית] להו לב"ה מתוך שהותרה מלאכה לצורך אוכל נפש הותרה לשאר הנאות דגוף"

אמנם כוונתם היתה אולי ליישב ב' דברים, א. מש"כ אחר הנ"ל "כדאיתא התם בכתובות", וקודם לזה, לא נזכר כתובות כלל. ב. ועוד הוא ליישב שיטת הרמב"ן בתורת האדם (שער הסוף, ענין ההוצאה) דכתב שם דכל הנאה כאוכל נפש, דומיא דבעילה כדאמרי' בכתובות, א"כ ס"ל דהוא 'מתוך' דומיא דבעילה (וגם אפשר קצת להסתייע מהרשב"א, שכתב בלשון קרובה לדבריו, והוא עצמו פירש להדיא בביצה דרחיצה הויא מתוך).

אבל אין כל זה מועיל, מאחר שהרמב"ן דבריו ברור ממללו, וסתר עצמו להדיא בין החידושים לתורת האדם.

מי יודע פשר?