הרב פלתי, לפי דבריך נראה שאתה יוצא מנקודת הנחה שכאילו היה בעל הבא"ח זייפן כמו בעל הירושלמי המזויף על קדשים, או למצער כמו ר' שאול ברלין, ועל כן בהכרח אתה מגיע להנחה שניה מוטעית אף היא שחייבים לומר שהבן איש חי כתב את הספר.
ולא היא, הבא"ח מסיבותיו שלו החליט לתלות את הספר באחרים, מסיבותיו שלו, שלא נוכל לעלות על שיקוליו בזה, וכמובן שלא היה בזה סרך של זיוף שאם כן היה תולהו בשמו של אחד מגדולי ישראל המוכרים, (ואם תימצי לומר שהיו יכולים לעלות על זיופו, היה יכול לתלותם בגדולי האומה שאין לנו הרבה ד"ת מהם, ולדוגמא מגדולי אשכנז: הרבי ר' העשיל מקראקא), אחת הסיבות שנאמרו כאן שלא רצה להתכבד בחיבורו ועל כן תלהו בשם אחרים וקראהו בשם "תורה לשמה" לרמז כוונתו.
וראה עוד מה שכתב מרא דאתרא הדין
איש_ספר כתב:אגב, מן הטענות נגד הפתאים המאמינים לסיפור חכם יחזקאל כחלי, הלא היא הטענה שלא נשמע ולא נראה משפחה שכזו לא בבבל ולא מחוצה לה...
viewtopic.php?p=15883#p15883מרבותינו שהעלימו את שמם מחיבוריהם והציגוהו כנכתב על ידי אחרים ניתן למנות את הרשב"א במשמרת הבית.
---
לגופו של אשכול.
האשכול המצומק שהיה כאן עד לסוף השבוע שעבר עסק בחיבורים תמוהים ומשונים בני בלי שם שהשתרבבו ביודעין או שלא ביודעין לספר הליקוטים שבמהדורת הרמב"ם שבהוצאת ר' שבתי פרנקל ז"ל, החשיפה למרות שהתפרסמה ע"י רבינו איש ספר בכמה מקומות לא תפסה תהודה רבה ולא היוותה יותר מאשר ענין פיקנטי לענות בו, באשר ספר הליקוטים ברמב"ם הוצאת ר"ש פרנקל מלכתחילה לא היה עיקר הודו ותפארתו של הרמב"ם, רוב הלומדים והמעיינים מדלגים ישר לספר המפתח שהכל גומרים עליו את ההלל.
אך כשהגיע הדבר אל העיתון, מיד נופח הענין מעל ומעבר לממדיו בתור חשיפה וגילוי מרעיש והוכתר תיכף כשערוריה רבתי, כך דרכם של עיתונאים מכל סוג שהם לנפח דברים מעל למהותם וגדרם המקורי, שהרי העיתונים צריכים להימכר והעיתונאים זקוקים לפרנסה, וללא פרסום שערוריות וגילויים מרעישים כיצד יתקיימו?
ללמדך "ברווז עיתונאי" מהו.