הגיע הזמן לומר את האמת בין אם זה נוח או לא.
אני בין כה ובין כה שרוף פה אז אין שום נפק"מ.
למדתי השבת בספה"ק נעם אלימלך דברים נוראים מאוד על הפסוק וכי יפתה איש בתולה וגו' על הקשר שבין הקב"ה וכלל ישראל, סודות עליונים ונוראים. ואח"כ הסתכלתי ברש"י הק' וראיתי איך הוא מגשם את הפסוק להחריד. ונשתוממתי על כך שבאותו פסוק ממש מרומזים עניינים נוראים וגם דברים פשוטים בעינינים שפלים של העולם התחתון. ואיך יתכן?
התורה הקדושה ניתנה בע' פנים ובד' אופנים, פשט רמז דרש וסוד. והנה עומק הפשט הוא הדרש ועומק הרמז הוא הסוד. ובכל אחד יש ל"ה דרכים ללמוד מפשטות הפשט עד עומק הדרש ומפשטות הרמז עד עומק הסוד. (והם כנגד כב אותיות, מנצפ"ך, ובג"ד כפר"ת חוץ ופנים והארכתי בזה בספרי ודו"ק)
ובריאת העולם גם כן על דרך זו דאסתכל באוריתא וברא עלמא, רובד על גבי רובד מעולמינו השפל עד רום האצילות. כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. (וד' עולמות כנגד פרד"ס ודו"ק)
ואם ישאל אדם למה נכתב "ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף" ולא נכתב "ויבוא עשיו מביאת נערה המאורסה והוא רוצח" אף אתה אמור לו בכלל מאתיים מנה, ואם היה נכתב הפירוש היתר 'נשגב' (למרות שאיני יודע למה זה יותר נשגב שעשיו יהיה יותר רשע) לא היו למדים הפירוש היותר 'פשוט' ולכן נכתב לשון הכולל הכל למן פשטות הפשט והעולם השפל, עד עומק הסוד והעולם העליון.
והנה שניתנה התורה היה ליבם של ישראל רחב כאולם והיו מבינים את כל התורה כולה על כל פירושיה וסודותיה, לפיכך ניתן הכל ברמזים ובאותיות לפופות ומשונות, ובתגין ומניינם, אך משארכו הימים וקצרו הלבבות התחילו לכתוב פירוש התורה. ומתחילה נכתבו דרשות התורה על ידי רבותינו התנאים והאמוראים, וברבות הימים התחילו לפרש גם פשטות התורה.
וראשון המפרשים לפי פשוט של מקרא הוא רש"י הק' אך גם הוא פירש בעיקר לפי עומק הפשט הקרוב ביותר לחלק הדרש, ואחריו באו רבותינו הראשונים והאחרונים וכתבו פירושים על פי הפשט הרמז הדרש והסוד ובלולים מכולם יחד, על פי חלקם בתורתינו הקדושה אשר הכל נכלל בה.
והנה המפרש את המקרא ניתן לו הרשות לפרש ולדרוש התורה עד היכן שידו מגעת וכמו שכתב הריא"ז שסמכו עצמם על הכתוב אחת דיבר אלהים שניים זו שמעתי ואלו ואלו דברי אלהים חיים.
אך צריך ליזהר שלא יגלה פנים בתורה שלא כהלכה, וביאור הדבר כי כל דבר בתורה ניתן במ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. וקודם שנפסק ההלכה הרשות נתונה ביד כל חכם וחכם לדרוש כפי אשר תשיג ידו, אבל כשנפסק כצד אחד המגלה פירוש התורה כצד השני הרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה, (ואע"פ שוודאי גם הפירוש ההוא אמת אך הוא עושה את התורה כחוכא ואיטלולא ודו"ק)
וגם צריך ליזהר שלא יגלה יותר ממה שניתנה רשות לגלות, וכבוד אלוהים הסתר דבר.
והנה הבא לכתוב ספר בשם פשוטו של מקרא עליו למצוא את הפירוש הכי כולל דהיינו הכי תחתון כי זה כולל כל מה שעליו, משא"כ העליון אינו כולל התחתון, אך יזהר שלא יביא פירוש המנוגד לתורה ולהלכה, אך כל עוד נמצא הפירוש באחד מרבותינו הראשונים והאחרונים ולפי דעת הכותב הוא הפירוש הכי פשוט הרי שזה פשט פשוטו של מקרא, ואם כי יש הרבה פשטים ופירש"י הוא ג"כ פשוטו של מקרא כבר כתבו רבותינו כי הוא עומק הפשט וכאן הם כותבים הפשט הכי פשוט וכמו שביארנו נצרך להיות גם מה שקורא 'דרומי' בשם הכי 'גשמי' למרות שלדעתי זה זלזול עצום בתוה"ק (ובזה טעה מורינו המרא דאתרא כאן טעות מרה כשזלזל בפירושו של אחד מגדולי רבותינו האחרונים. ורק כשהראו לו שנכתב אצל הרבה מהראשונים חזר בו במקצת, אך לא מחק את זלזולו הקודם, וכל המלעיג וכו')
ואם יחשוב אדם על אחד מפירושי הראשונים שזה לא יתכן להיות פירוש נכון כי זה מאוד מגושם, עליו לדעת כי לא דבר רק הוא, ואם רק הוא מכם הוא. ובכל פשט טמון עומק עד אין סוף. והכל תלוי עליו וכמו שנתבאר.
ולפי"ז כל הלעז והלעג על החומש באמת אינו במקומו, כי הם לא באו לכתוב אלא מה שהם הרגישו הוא הפירוש הכי פשוט של התורה, וכמו שביארנו שרצה ה' לכתבו בצורה הזאת. (וכבר דנו הראשונים למה לא הזכירה התורה בפירוש עניני גן עדן וגיהינם, ועוה"ב, ותחית המתים וכיו"ב. ואם הדרש הוא הפשט הרי הזכירה בפירוש במאות מקומות. אלא כמו שאמרנו ודו"ק)
בל"נ בפוסט הבא אכתוב את הסכנה האמיתית בביאור פשוטו של מקרא........ ואיך לתקנו ולא לסכנו.