פרשת קרח | טלית שכולה תכלת <לטיבו של 'מדרש פליאה'>

[מור]

ברשות החברים דכאן,וברשות האכסניא הנכבדה, נניח אבן פינה לאשכול שיופיע אי"ה ובל"נ בכל יום חמישי, ובו שאלה מעניני פרשת השבוע בהלכה.


פרשת השבוע קרח, ואיתא במדרש אודות ויכוחו של קורח עם משה:

"ויקח קרח מה כתיב למעלה מן הענין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם צצית . קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר ונתנו על צצית וגו' טלית שכולה תכלת מה היא שיהא פטורה מן צצית? א"ל משה חייבת בצצית. א"ל קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטר אותה?

ובעוד מדרש, בית שכולו ספרים חייב במזוזה וכו'.

וכבר תהו רבים, מה ק"ו הוא זה. הא הלכה מסויימת היא באופן עשיית הציצית דבעיא חוט תכלת שיוטל בבגד, ובלא זה חסרה הטלית חלק מצורתה - חוט התכלת. והשתא מה יתן לך ומה יוסיף שהטלית גופא תכלת, הא חסר בעיקר קיומה, דלית בה חוט כדין.

ע"ד האגדה דרשוה בכו"כ אנפי, ותו"ד דהוכיח קורח למשה שהיות ועם ישראל כולם קדושים לא זקוקים הם למנהיג. אני הייתי מבקש לתור אחר ביאור בק"ו המופרך של קורח בדרך סברא והלכה. (אף שיהיה שיאמרו, מה לך להצדיק את קורח, והא ברור שטענתו אינה נכונה לפו"ר).

בחי' החת"ס עה"ת בס' תורת משה כאן, הראה את כוחו הגדול ותיקן פלפול נאה וסבוך למדי בביאור הק"ו דקורח, כאשר הוא משלב את הרעיון דלעיל דטענת קורח היתה דעם ישראל לא זקוק למנהיג היות וכולם קדושים, וכך אזיל החת"ס ומבאר את הק"ו של קורח, ומבאר מיניה וביה את הפירכא על הק"ו:

חתס.jpg (146.46 KiB) נצפה 10796 פעמים

[תו"ד: הנה כוונת קורח היתה דאם הציצית כולה במעלה של קדושה, א"כ תו אינה צריכה לקדושת הציצית. ומיניה הוכיח דאין כלל ישראל זקוקים למנהיג, דכולם קדושים. מעתה, בונה החת"ס את המהלך, אם נוכיח דלא כקורח בציצית, אזי נפלה גם טענתו על הנהגת משה.
והנה, לכאו' מוכח מהתורה כשיטת משה מהא דדרשי' סמוכים להתיר כלאים בציצית וילפי' מזה דקשר עליון דאורייתא, ואי ליתא קשר - כטענת קורח בטלית שכולה תכלת - א"כ למה לן להתיר כלאים בציצית. וע"כ, קורח לא דרש ליה להך סמוכין, וקשה, דהא סמוכים מוכח ומופנה כו"ע דרשי' להו, ומה יענה קורח.
ואולי ניישב שיטת קורח, עפי"מ דאיתא בעירובין ס"ד דגמ' למיפטר כהנים מציצית היות ואינם בלא תלבש שעטנז בבגדי כהונה, וכל דליתא בשעטנז ליתא בציצית. ומשני הש"ס דז"א, כיון דאשתרי בזמן עבודה, ולא בזמן עבודה אסורין בשעטנז. ולפי"ז הק' תוס' ביבמות דא"כ נחייב נשים בציצית, דאיתנייהו בשעטנז. ותי', דהוי מ"ע שהז"ג דמיפטרן מהקישא דכה"ת לתפילין, והקישא עדיף מסמוכין. וא"כ נימא דקורח דס"ל דלילה זמן ציצית וא"כ לא הוי מעשהז"ג, ולהכי אתו סמוכין לחייב נשים - וכקו' תוס'. אכן זה אינו, דהא א"כ ל"ל קרא לחייב נשים - דמהיכ"ת נפטרם אי לילה זמן ציצית נמי. וא"כ שוב הדרינן להא דבעינן סמוכים להתיר כלאים בציצית, וע"כ דבעינן קשר, וא"כ גם בעינן מנהיג לכלל ישראל.
וע"כ, דס"ל לקורח דטלית שכולה תכלת פטורה, ולהכי לא בעי קרא להתיר כלאים בציצית, וכאמור גם לא אתי קרא לחייב נשים, ולא נותר לך אלא לפרנס לקרא דבא לפטור כהנים מציצית - וכהס"ד דהש"ס, ולא ס"ל לקורח לחילוק הש"ס במסקנא דמפלגינן בין עידנא דעבודה לשאר עידנא.
וכאן - מסיים החת"ס את פלפולו המפליא - 'נפל' קורח מיניה וביה. דהרי אי נימא דאכן כהנים פטורים, נמצא דעלינו לפטור את כל כלל ישראל מציצית, דהא לדעת קורח כל ישראל כהנים (כן פירש הרמב"ן), וא"כ מצות ציצית למאי אתא?! ועל כרחך, דאף דכולם קדושים, מ"מ לא כולם כוהנים, ולהכי בעינן מנהיג!!! ואי נימא דקרא אתא להתיר כלאים בציצית, א"כ שוב מוכח דבעינן קשר בציצית, וה"ה דבעי מנהיג בישראל!!!

ובזה ממתיק החת"ס לישנא דקרא: בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו, והיינו כשם שא"א להפוך יום ללילה ולומר שלילה חייב בציצית (ולהכי בעי קרא למיפטר כהנים מציצית), כך לא ניתן להפוך את כהונתו של אהרן!!!]




הגר"ח קנייבסקי שליט"א (בביאורו למסכת ציצית, ה"ז), מבאר את כל הק"ו של קורח באופן שונה לגמרי:

טלית תכלת.jpg (100.09 KiB) נצפה 10794 פעמים

[תו"ד: ראשית יל"ע מה הקשה קורח על ד' חוטין, והא בטלית שכולה תכלת עינן ב' חוטין לבן וב' תכלת. והשתא על מי מהם קק"ל: אי על חוטי תכלת, הא בכל הבגדים הלכה היא דבעינן חוט ממין הכנף. ואי קושייתו על ב' לבן, בזה ל"ק כלום, דל"ש למימר הק"ו, דהא היא כולה תכלת והחוטין לבן.
אלא, מבאר, הקושיא היא לעולם על ב' חוטין לבן, והכי קק"ל. הנה טעמא דבעינן ב' לבן ולא סגי בד' תכלת הוא משום דבעינן שיהא החוט ניכר דזה לשם לבן וזה לתכלת. ולהכי עושה ב' משום מין הכנף, וב' שיהא ניכר דזה לשם לבן וזה לשם תכלת. והשתא, נעביד רק ב' תכלת - לצאת יד"ח מין הכנף (דלתכלת לא בעי, דהא היא גופא תכלת), וכ"ת דאינו ניכר, הא זה גופא דאיכא רק ב' חוטין ולא ד' יהוה היכר. (ויעו"ש דהוסיף דהקו' קיימא אף לדידן דס"ל דהיכא דליכא תכלת שדינן ב' לבן תחתיה, ואפ"ה בכולה תכלת תסגי בב' תכלת, עי"ש)]


ובזכרוני, דהגרמ"ש שפירא זצ"ל בספרו עה"ת זהב משבא (ח"א) ענה בזה דברים ג"כ, ואינו תח"י.


***

ואבקש את דעת החברים כאן אודות עיקר הרעיון שבפתיחת האשכול, לטוב או למוטב.

[מבי מדרשא]

עיקר מטרת פתיחת אשכול לפרשת שבוע נידונה כאן בשבוע שעבר כבר. ישר כח על הפתיחה.
אמנם מעיון הדברים בחת"ס עולה שלא בא לישב את קושייתך אלא רק לפלפל בק"ו. דלכאורה לא באר מה חשב קרח די צרכו. אמנם בדברי הגרח"ק ענין זה מבואר כו"פ.

[תולדות אדם]

דרך אגב, האם לא כדאי שפרשת השבוע יהיה כנושא בפ"ע בעמוד הראשי?!

[מור]

בליל ש"ק בשעה מאוחרת שוחחתי עם ידיד נאמן, אברך כפשו' וכמד', והעליתי בפניו את הענין, ושח לי ביאור מענין ומקורי לפרשה סתומה זו. (עיקר הדבר כבר נאמר, ובמושכל ראשון הוא פשוט, אך הלה נתן בה טעם גדול ונפלא לשבח).

הנה גם איתא במדרש פליאה: קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? פרשת פרה אדומה ראה. וצ"ב.

עוד הקשו, מה ראה קורח להקשות דוקא על ציצית, והא מצוות רבות טעונות הסבר וטעם.

נם לי ידידי: הנה פרה אדומה כידוע הינה סמל למושג 'חק', לאמור: חסר טעם ופשר. ואיתא בחז"ל ש"חוסר ההגיון" (אם ניתן לכנות כך את חוקי תוה"ק) טמון בכך שפרה אדומה היא מטמאת טהורים ומטהרת טמאים. ומבואר, ששורת הדין וההגיון נותנת שאם מטהרת היא - לא תטמא, ואם מטמאת - לא תטהר. אף שלכאו' ניתן היה לחלק באופן פשוט, ולומר (ונשתמש בעגה למדנית - ישיבתית - בריסקאית משהו), ד'מעשה ההזאה' הינו מעשה המטמא את הגברא המזה, ואילו החפצא דהמים מטהרים את המוזה, ולא קרב זא"ז.
וע"כ, דבעומק הענין מונח, ככל הנראה, שדבר טהור בעצמותו, הרי גם תוצאותיו ופעולותיו הנמשכות הימנו, עליהם להיות טהורים, שכן מטהור יצאו. וכן הוא איפכא לצד הטומאה.

והנה, לעומת מצות פרה שמהוה את חוד החנית של אי ההבנה בטעמי התורה ומצוותיה, ניצבת מצות ציצית, שהיא מהיחידות (לא בדקתי, כך לדבריו) שטעמן מבואר בקרא גופא: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, הרי לך מצוה שטעמה מבואר באר היטב בקרא גופא! ומעתה, אם פרה, שכל אי הבנתה מבוסס על כך שהיא מטהרת טמאים וכו', א"כ הדין היה נותן שהמצוה המוגדרת כ'שפיץ' ההבנה - וכאמור, מצוה שטעמה מבואר בכתוב - לא 'תסבול' מה'מחסור ההגיוני' שבמצות פרה. (שוב, לפני שיסקלוני, כל הביטויים כאן מושאלים, ולסבר את אזני דור האינטרנט והמיקרוגל).

והנה, הדרך להיזכר בכל מצוות ה' היא ע"י ההתבוננות בתכלת, שתכלת דומה לים, וים לרקיע וכו'. נמצא, דאם נקבל את ההגיון (שנשלל בפרה) דכל דבר שבעצמותו טהור אזי טהרתו מקרינה חוצה לו, א"כ היה הדין נותן שטלית שכולה תכלת תיפטר מחוט תכלת, דהא כיון שהיא עצמה תכלת ומזכירה את מצוות ה', ודבר שטהור בעצמו מקרין את טהרתו, א"כ מה טעם להוסיף ולהוציא ממנה עוד חוט תכלת שיזכיר את מצוות ה', והא ההזכרה כבר 'מוקרנת' מכוחה של טלית עצמה. [ובזה יישב כמין חומר מה שהעירו על הל' טלית שכולה תכלת 'תיפטר', והול"ל דיצא יד"ח בטלית, ולא לשון פטור. ולהאמור מיושב, שכן פטור הוא מכל ענין ההתבוננות בחוט והזכירה שמכוחה, דהכל כבר מונח בטלית].

וסיים, דהכל כפתור ופרח: הקשו חז"ל, קורח שפקח היה, מה ראה לשטות זו - היינו לשטות שבק"ו, וכהקו' דהק' לעיל. ותירצו, דפרה אדומה ראה, וע"פ ההגיון שחסר שם, ומן הדין היה שיושלם בציצית, הקשה מה שהקשה.

[מבי מדרשא]

מה בדיוק מובן לך בציצית.. מנין החוטים?‏ הקשרים‏?‏ הד'‏ כנפות?‏ חוץ מכך שתכלת‏ דומה לים, עד כסא הכבוד אין דבר שמובן בפסוק בלא דרשות והסברים. כך שחוד החנית אין זה משמש. מילא כיבוד אב ואם או מצוה שכלית אחרת, אבל ציצית..

[אדג]

מדרש פליאה זה, היכן נדפס - הובא?

[איש_ספר]

דהכל כפתור ופרח: הקשו חז"ל, קורח שפקח היה, מה ראה לשטות זו - היינו לשטות שבק"ו, וכהקו' דהק' לעיל. ותירצו, דפרה אדומה ראה, וע"פ ההגיון שחסר שם, ומן הדין היה שיושלם בציצית, הקשה מה שהקשה.

יפה מאד אף שכמובן ליתא בחז"ל

[מור]

מה בדיוק מובן לך בציצית.. מנין החוטים?‏ הקשרים‏?‏ הד'‏ כנפות?‏ חוץ מכך שתכלת‏ דומה לים, עד כסא הכבוד אין דבר שמובן בפסוק בלא דרשות והסברים. כך שחוד החנית אין זה משמש. מילא כיבוד אב ואם או מצוה שכלית אחרת, אבל ציצית..

יקירנו הגרב"מ, אינני מדבר על הבנתנו אנו - הקטנים, אני מדבר על מצוות שמצד התורה הינם מושכלות באשר טעם קיומן כתוב להדיא. (כמובן שמנין הקשרים והכנפות אינו ענין להכא, שהרי אנן בכלל עסקינן, ולא בפרט). מבחינה זו, ציצית הינה יותר 'מובנת' (היינו נושאת טעם מפורש) יותר מכיבוד אב ואפי' יותר מאיסור רציחה וגניבה, שכן כאמור, גם אם אותם אנחנו מבינים בשכלנו, מ"מ אנן עסקי' בסוג מצוות אשר בעין 'תורתית' הינם חסרות טעם או נושאות טעם. ובהקשר זה הובאה (חוסר) המשוואה בין פרה לציצית.

[מור]

דהכל כפתור ופרח: הקשו חז"ל, קורח שפקח היה, מה ראה לשטות זו - היינו לשטות שבק"ו, וכהקו' דהק' לעיל. ותירצו, דפרה אדומה ראה, וע"פ ההגיון שחסר שם, ומן הדין היה שיושלם בציצית, הקשה מה שהקשה.

יפה מאד אף שכמובן ליתא בחז"ל

מה ליתא בחז"ל? הקושיא (מה ראה) והתירוץ (פרשת פרה ראה), או ההסבר?

נו, אם כונתך להסבר, ודאי וודאי שכל כולו ע"ד צחות ופלפול, ואי"צ לפנים.

גופו של מדרש איתא כאן, לתשומת לבך, אדג (?):

מדרש פליאה קרח.PDF

(215.44 KiB) הורד 527 פעמים

[חכם באשי]

מור,
כוונת איש ספר, ש"מדרש פליאה" הוא לא בדיוק חז"ל. והמבין יבין.

[מור]

אינני מבין, וכנראה שלא אבין.

רק בשביל הידע, בחלק מהספרים מובא מדרש זה בשם מדרש תנחומא (בסדר?), וכמו"כ החת"ס מביאו ב' פעמים, כאשר בב' המקומות הוא מציין מקור כזה או אחר:

2010-06-13_133149.jpg (20.63 KiB) נצפה 10587 פעמים

2010-06-13_133454.jpg (26.61 KiB) נצפה 10586 פעמים

[ישראל הר כסף]

באשי היקר,
אני לא כזה 'חכם המבין מדעתו' , תן קצת הרחבה.
כי גם בעניי זה מעניין וצריך לדעת כאלו דברים.

[איש_ספר]

אם אכן כל מקור המאמר מ'מדרש פליאה' אז אין לזה שום שייכות לחז"ל, לא בערך ולא בדיוק. והדברים עתיקים.
וידוע מש"כ הרחיד"א על מדרשי פליאה אלו המצויים בין האשכנזיים. ואמרים שהראשון שנהג בהם הוא הקדוש ר"ש אוסטורפולער
למרות זאת נהגו גדול"י להשתעשע באמרות חריפות אלו.
לפי שעה לא מצאתי את המצוטט מעלה, לא בתנחומא ולא במדרש חזל"י אחר.

------------------------------------------

והנה דבריו הידועים של הרחיד"א ז"ל בשה"ג ערך דרשות הר"ן


איכו השתא רגע אדבר בענין הדרשות בקציר אמיץ. הנה בחלק הפלפול והמשא ומתן להוראה כמעט רבני ישראל האמתיים בלכתם ילכו דרך הש"ס וכל הגאונים והפוסקים. אלא שלבן של ראשונים כפתח אולם וקרובים להוראה ואח"כ צריך יותר טורח ע"ד מה שפירשתי בעניותי במאמר במחשכים הושיבני וכו' ואכמ"ל. אך בחלק הדרשות נשתנו אופניהם וסדריהם למיניהם, והיודעים בהם יתנו עדיהם למראה עיניהם:
הלא מראש בהיות ישראל בספרד היו הדרשות בחקירות וסברות ישרות היו לברו"ת פשטי המקראות כדרשות הר"ן הידועות הנז' והם לתלמיד הרמב"ן. וספר הנחמד עקידת יצחק. וספר הבהיר תולדות יצחק ודומיהם. ואחר זה נטו מאד אחרי הפילוסופיא וחכמת הטבע והיו מפרשים פסוקים ומאמרים בזה. וזה המין נתבטל לגמרי וראיתי בגניזות דפוס מכמה ספרים נדפסים בדרך זה, וכמה מאות ספרים ראיתי בביבליאוטיקא של פאריץ (פאריז) כ"י ממין זה וקרוב שבאו משם מספרי גרוש ספרד. וכל ספרים אלו אבד סבר"ם ונשכח זכרם. ובתר כל אלין קמו רבים בתורה לפרש עפ"י הקדמת רז"ל ורמזי חכמה ומוסר ומהם המפרש הגדול באחרונים רבינו מהר"ם אלשיך ואחריו כל ישרי לב:
ואחר כל השבח הזה התחילו לפרש ע"פ הדין כמו מהראנ"ח ומהרימ"ט והחזיקו בדרך זה הולך וחזק מאד עד היום הזה. אמנם היו איזה דרשנים אשר חשבו לבנות מצודים בהקדמות תלויות ודחיות ומהם עשו חי"ל לפרש מאמרים ולעשות חילוקים. וכבר צווחו עליהם זרע ברך והרב של"ה. ולא עוד אלא יש בודה מאמר מלבו ואומר שהוא פליאה ועולים ויורדים בו בכמה תלוליות וקשרים שאינם של קיימא ובית עכביש מבטחם. וכבר שאל חכם אחד ממורנו הרב מהר"א יצחקי שיפרש לו מאמר תמוה והרגיש הרב אשר בדאו מלבו ואמר לו תימה עליך שעם סוף המאמר מתפרש יפה הכל. ויש מי שתולה מאמרי הילקוט זה בזה וקושר קשריו מעדו אשריו כאשר ראיתי בעיני. וזה שקר כי ארבע מאמרי הילקוט שדרש כל א' ממדרש אחר וקבצם בילקוט ונפל היסוד, ואם הכונה על מחבר הילקוט הס כי לא להזכיר. ויש דורש שגונב פשטים ואומרים על שמו ואחר ימלא פיהו חצץ. ויש משתבח להזכיר מס' מ"ה ושמעתי דורש אחד שלא הזכיר כ"א ספרי חדושים ונשא שמותם. וכשסיים אמרתי בקול זכות מי שזכר יגן עליו. וזאת לדעת שהדורש לא יחליט הדברים רק בדרך אפשר ויהיו ההקדמות אמתיות שאז אפילו שהפסוק או המאמר לא כיונו לזה, כל שהענינים אמתיים יהיו דרך אסמכתא. ויש כמה חלקים בענינים אלו וזה א' ממאה להזכיר למי שיש בו יראת ה' ומודה על האמת. והכל בקצור נמרץ:
ובאוזנינו שמענו כי זאת לפני בפולין היו הדרשנים נוהגים לדרוש מאמרים תמוהים בהקדמות תוספות ופוסקים וחריפות. ועתה חזרו מקצתם לדרוש פשטים פשוטים. וכמה מהם שקורין בכל שבוע ספר אור החיים להרב המופלא ח"ק מהר"ח ן' עטר ז"ל ומחבבין את דבריו כי הם על פי הפשט:

[מור]

נו, אם מהחיד"א חילך, ודברים כה חריפים יצאו מקולמוסו, הרי בודאי לא היה החיד"א מעלה על דעתו לדון ולפלפל במדרש זה, לפני שהיה בודק שאי"ז מדרש פליאה ללא בית אב ומקור. וממקום שבאת, ראיה אלימתא שמדרש זה מבטן חז"ל יצא:

2010-06-13_143149.jpg (17.84 KiB) נצפה 10554 פעמים

חומת אנך להחיד"א, ח"א, פרשת קורח

[גלילי]

כל הכבוד מור!
מו"ר = ראה מקור וציטט
חילך לאורייתא

[מנחם]

מו"ר = מקורות וראיות

[איש_ספר]

ראיה אלימתא שזה חז"ל, אע"פ שבדברי חז"ל שלפנינו ליתא?!
מילא...
חבל שצריך לטרוח על דברים פשוטים שכאלה:
אם החיד"א היה כותב כן בשם רז"ל, הייתי דוחק עצמי שבין כל יקר שראו עיניו, היו גם מדרשים שנאבדו מאיתנו (שגם זה כמובן פנטזיה בעלמא), עכשיו שהחיד"א כותב שהמפרשים הביאו בשם חז"ל, יש לומר שאותו רגע לא זכר שר אם כ"ה בחז"ל או לא, וסמך על דבריהם.
ובכלל, גדולים מהחיד"א (ושמרנים יותר!) פלפלו ב'מדרש פליאה'.

[חכם באשי]

ישנם שני דרכים להווצרותם של מדרשי הפליאה.
הראשונה, כפי שכתב החיד"א. ו'מדרש' זה אינו מדרש כלל וכלל.
השניה, ה'מדרש פליאה' אכן מצוי במקורות, אלא שמביאיו פשוט הוציאו אותו מהקשרו, וממילא הוא הפך ל'פליאה'.
לגבי נושא דידן, יש משהו בענין במדרש לקח טוב (שאף הוא אינו 'מדרש', אלא רק פירוש דרשני מר' טוביהו בר' אליעזר, בן דורו של רש"י; ודרך אגב שמו 'פסיקתא זוטרתי', ניתן לו בטעות ע"י המדפיסים בויניציאה ש"ו), אך לא ממש כדברים שהובאו בשם 'מדרש פליאה'. וזו לשונו, בפרשת חוקת, דף קיט ע"ב - קכ ע"א:
"ביום השני נשרפה פרה אדומה ובו נטהרו הלוים שנאמר (במדבר ח) והקרבת את הלוים לפני (ה') וכתיב הזה עליהם מי חטאת וכו'. ולמה נאמר אחר מחלוקת של קרח לפי שהקהתים הטהרו לשאת את ארון ברית ה' שנא' (במדבר ז) בכתף ישאו. אמר קרח לא דיי שהוציאני מכלל הכהונה והמתנות אלא שגילחו את ראשו ועשאו סבל. מיד נתקנא למשה לחרחר ריב והוא לא ידע שחוק פרה אדומה כפרה גדולה היתה על ישראל הם חטאו בעגל תבוא פרה אדומה תהיה להם למי נדה חטאת היא. תבוא פרה אדומה ותכפר על הזב שהוא אדום. תמימה. תבוא תמימה ותכפר על אומה שהיא תמימה. אשר אין בה מום. תבוא אשר אין בה מום ותכפר על אומה אשר אין בה מום. אשר לא עלה עליה עול. ותכפר על שפרקו עול"

ואין כל הוכחה מהחיד"א שהביא "מדרש" זה, שכן הוא דקדק לכתוב "והמפרשים הביאו מאמר רז"ל", והוא מתייחס לכך כמאמר שהובא ב"מפרשים".
היינו, משום שהוא הובא במפרשים - ניתנה לו ה'רשות' לבארו. אך אינך שומע מכאן שהוא מסכים שמדרש זה הינו מחז"ל.
זאת ועוד, לא יתכן שמשפט סתמי כמו "והמפרשים הביאו מאמר רז"ל", יוציא מדברים מפורשים שכתב נגד מדרשי הפליאה (כפי שהביא איש ספר), ואף הוסיף לרמוז לענין מדרשי הפליאה שהמציאו דרשנים אשכנזים ביומני מסעותיו.

[איש_ספר]

כיון שעוד לא הגעתי לדרגת ר' חיים קנייבסקי, בדקתי קודם במחשב בדברי רז"ל ולא מצאתי את המאמר הנזכר, אבל תוכ"ד חיפוש ראיתי את המאמר בפס"ז (שמצויין ע"י המו"ל של חת"ס!] ולא חשבתי שיש קשר.

[חכם באשי]

היו גם מדרשים שנאבדו מאיתנו (שגם זה כמובן פנטזיה בעלמא)

איש ספר יקר,
כאן אתה טועה.
הרבה מדרשים אבדו מעמנו ומעמינו, לדוגמא: מדרש ויכולו, מדרש אבכיר, מדרש קודש הקדשים, מדרש אספה, מדרש מה רבו (בחלקו), מדרש ילמדנו (בחלקו נקלט במדרש תנחומא על שתי מהדורותיו; הרגילה ובובר), ועוד הרבה. [ועל מדרש אבכיר כתב ד"ר ע' גאולה את עבודת המאסטר שלו; ועל שאר המדרשים הוא דן בעבודת הד"ר שלו]
ההבדל בין מדרשים אלו ל'מדרשי פליאה' הוא: מדרשים אלו הובאו בידי הראשונים, ואינם לפנינו. ולפיכך מסתבר, שאבדו מאיתנו ברבות הימים, כפי שאבדו אלפי ספרים אחרים (בנוגע לספרי הלכה של בעלי התוספות בלבד, עי' בספרו של ש' עמנואל, שברי לוחות).
מה שאין כן, כל מדרשי הפליאה מהסוג הראשון, אינם מצויים בספרי הראשונים כלל וכלל לא. והא כיצד שהאחרונים ידעו מה שלא היה לפני הראשונים?
בעל כרחך יש לומר (בנוסף להוכחות אחרות), שאין מדרשי פליאה אלו אלא המצאת הדרשנים, כדברי החיד"א (שחכמי תורה אחרים הסכימו להם. ואכמ"ל).

[איש_ספר]

חכם באשי חבל על זמנך היקר:
בודאי שיש מדרשים רבים שאינם לפנינו (ואיך שכחת את הספרי זוטא...)
התכוונתי לגבי החיד"א שלמיעוט ידיעתי אין מדרשים שראו הוא ולא ראינו אנו. ופשוט.

[חכם באשי]

נכון נכון.
חבל רק שלא פירשת את שיחתך, והיית חושך לי ולמקלדתי כמה וכמה שורות...

[גלילי]

ראיה אלימתא שזה חז"ל, אע"פ שבדברי חז"ל שלפנינו ליתא?!
מילא...
חבל שצריך לטרוח על דברים פשוטים שכאלה:
אם החיד"א היה כותב כן בשם רז"ל, הייתי דוחק עצמי שבין כל יקר שראו עיניו, היו גם מדרשים שנאבדו מאיתנו (שגם זה כמובן פנטזיה בעלמא), עכשיו שהחיד"א כותב שהמפרשים הביאו בשם חז"ל, יש לומר שאותו רגע לא זכר שר אם כ"ה בחז"ל או לא, וסמך על דבריהם.
דחוק!
ובכלל, גדולים מהחיד"א (ושמרנים יותר!) פלפלו ב'מדרש פליאה'.

בוודאי שהחיד"א כותב נגד המדרשי פליאה.
אבל מי אמר שהכל נכלל בתוך המדרשי פליאה,
וייתכן שמא מאמר זה היה מקובל בשם חז"ל, וקיבלו החיד"א ע"מ לפלפל ולדרוש בו, [ולא תלה בו את מה שכתב בעצמו נגד המדרשי פליאה]?!

[מבי מדרשא]

מור, עיינתי בדברך שוב ושוב ולא מצאתי ידי ורגלי. במצות פרה ראינו שמה שטהור בעצמותו, על אף שבשכלנו אין יכול הוא לגרום טומאה, אפשר שיצור טומאה. ולא עוד אלא שאת האחד יטהר ואת השני יטמא. מה ענין זה לתכלת או מזוזה. הלא אדרבה, אם קבל קרח את הגיונה של תורה הרי לו תשובה ברורה לשאלתו, כי הגם שתכלת במהותו פוטר, אפשר שיהיה מחייב. ואם כן מה טמון בפרה אדומה לדבריו. לא הבנתי.. ואם כבר הייתי דורש באופן אחר, אך זמני קצר.

[מור]

במצות פרה ראינו שמה שטהור בעצמותו, על אף שבשכלנו אין יכול הוא לגרום טומאה, אפשר שיצור טומאה. ולא עוד אלא שאת האחד יטהר ואת השני יטמא.

אמת שכך ראינו, אך גם ראינו שלהכי גופא מוגדרת מצוה זו כחוק וכ'חסרת טעם'. וא"כ, הדין נותן, שבמצות ציצית, שמצד אופיה מוגדרת כמצוה בעלת טעם (וכאמור, שכ"א מינייהו מהוה את 'חוד החנית' בתחומה), לא נפגוש ב'חוסר ההגיון' הנ"ל.

[מבי מדרשא]

אסביר דברי, במדרש פליאה שהבאת נקטו "מה ראה, פרה אדומה ראה", בפשטות הישרות אומרת, שהכוונה שראה משהו מיוחד בפרה אדומה וזה הביאו להקיש לציצית. לדבריך יוצא שראה פרה אדומה, הבין משום מה שבציצית זה הפוך ולכך אמר מה שאמר.
אך יש כמה חסרונות בדברים. ראשית, היות פרה אדומה חוק אינו רק בנקודה זו, אלא שזוהי הנקודה הבולטת שאומות העולם לועגים ממנה, ואומרים מה טעם יש בה. אכן בעיקריה היא תמוהה וכפי שאמר על כך שלמה המלך, 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'.
ואף אם נימא שזו היא התמיהה, הרי שזה גופא מה שנתגלה המצוה זו, ששכל התורה אינו כשכל האדם, וכדרכם של בית בריסק לומר שצריך לקרב את שכל אדם לתורה ולא את התורה לשכל האדם ואכמ"ל. ממילא אם התבונן קרח בפרה אדומה היה לו ללמוד בנין אב מכאן לכל התורה, שלא כל מה שנראה לו סותר באמת סותר, ולהבין שכך גם בתכלת. וא"כ לא רק שאין ראיה לדבריו אלא נסתרים הם מכאן.
והחשבון המסורבל שערכת, שבו הסתכל על פרה אדומה ואמר ממילא כל זה כאן אבל בשאר מצוות כתכלת לא. זה אינו כי כאמור גם בתכלת הגיון המצוה אינו ידוע לנו אלא רק הטוב שנזכה לו על ידי קיומה. אקוה שהבהרתי שאלתי.

[מור]

ואף אם נימא שזו היא התמיהה, הרי שזה גופא מה שנתגלה המצוה זו, ששכל התורה אינו כשכל האדם, וכדרכם של בית בריסק לומר שצריך לקרב את שכל אדם לתורה ולא את התורה לשכל האדם ואכמ"ל. ממילא אם התבונן קרח בפרה אדומה היה לו ללמוד בנין אב מכאן לכל התורה, שלא כל מה שנראה לו סותר באמת סותר, ולהבין שכך גם בתכלת. וא"כ לא רק שאין ראיה לדבריו אלא נסתרים הם מכאן.

ובכן, לענ"ד, לא ולא. להכי בדיוק נחלקה התורה למצוות מול חוקים, לאמור: אלו שיש בהם טעם (וכציצית בנד"ד), ואלו שאין בהם טעם (פרה בנד"ד). וא"כ לא היה לו לקורח לקרב את שכלו לחוקים כאלו ואחרים!! אדרבה, אלו ישארו סתומים, מעצם טבעם ושמם שנקראו חוקים! קורח רק עשה חשבון: הוא ניתח היכן חוסר ההגיון בחוק, הבין מה היתה אמורה להיות שורת הדין וההגיון (שנעדרה ממצות פרה! כן, נעדרה!), והסיק, שמצוות שכן מוגדרות כבעלות טעם והגיון, לא צריכות לסבול מחוסר ההגיון, שכן הן אינן חוקים!!!

כמדומה, שיותר מכך, אין בכוחי לבאר.

[מבי מדרשא]

יקירי. כמדומה שגם אתה לשיטתך למדת מפרה אדומה חוסר הגיון, לשיטתך.
לדעתך והבנת חברך שאמר את הפשט הזה, קרח היה צריך להתבונן בפרה אדומה להבין ישרות מה היא? מילא להבנתי שהוא התבונן ולמד איזה ענין שקיים דווקא בפרה אדומה וממנו הקיש ממש לכאן א"ש. אבל לשיטתך קשה מאד להלום את המדרש.
ואיך אומר איש ספר, פעמים הרבה, עייפתי..

[איש_ספר]

רצ"ב מאמרו של רי"ש שפיגל שליט"א על 'מדרש פליאה'

א.jpg (242.66 KiB) נצפה 10270 פעמים

ב.jpg (280.76 KiB) נצפה 10270 פעמים

ג.jpg (289.13 KiB) נצפה 10269 פעמים

ד.jpg (288.37 KiB) נצפה 10270 פעמים

[מעיין]

יש לציין לשונו של הגאון ר' יוסף חיים (בן איש חי) בהקדמת ספרו אמרי בינה [ספר נפלא שאלות וחידות בסתרי ונגלות התורה וגם במילי דעלמא]
"וכבר גדולי עולם הקדמונים עשו כמה מדרשים בדרך חידה וקראום מדרש פליאה, ורוב מדרשים אלו באו בספרי הדרשנים וכל א' עושה בהם ביאור לדעתו"

[חנבין]

מעניין שלפעמים מוציאים לגמרי את הדברים מהקשרם,
יש מדרש שהביאו הפרשת דרכים דרוש יג, ורבים מן המפרשים דנים בו "את גדלך (דברים ג כד) - זה הַמָן".
וכמה מהם הבינו שמנקדים זה הָמָן... ופלפלו לפרש מה הכונה...
(אינני זוכר כרגע מי הם זכור לי שיש כמה, חיפוש באוצה"ח גירסה 6 הניב ספר אחד כזה.)

[נוטר הכרמים]

דבר בעתו.

[עשוי לנחת]

דבר בעתו.