הודעה דלהלן אינה מעניין האשכול, אך אגב דאיירינן מעניין ספר מרדכי קטן, ברצוני לצרף כמה סיפורים ותמונות יפות הקשורות לספר הזה, לכבוד חברינו היקר החכם הגדול פותח האשכול אשר מזכנו כל העת באוצרות נפלאים מגנזי מעמקים, ולאחרונה באוסף מדהים נפלא של בני המן תלוים בתמונות צבעוניות, וגם אני אענה את חלקי שטרחתי לאסוף ולקבץ לכבוד ביהמ"ד דכאן.
אחד מן הפרנסים הקדמונים בקהילות אשכנז לפני כחמש מאות שנה, היה ידוע בשם "רבי יוסף איש רוסהיים", הוא היה תלמיד חכם ונגיד לעמו, וחיבר ספר זכרונות היסטוריות הנקרא "ספר המקנה" שיצא לאור ונדפס מכתב יד המחבר (על ידי הוצאת "מקיצי נרדמים" בשנת תש"ל). שם בעמוד 7 מספר את "פרשת שטרסבורג":
"הלא מעשה כתוב על ספר ישן, גם זקינים אשר היו במדינת אילזאס שמעו מאביהם, זכרו זאת אשר הגידו להם, ושקר לא הנחילו לנו אבותינו, במעשים נוראים שאירע והוקר לאנשי שטרוספורק, בסיבת וגילגול שני מוסרים אנשי בלי עול מצות, תקף בהן יצר הרע, רכב על יצר להוליכם לכל אשר יחפוץ, עד שהסתירו להעמיק סוד בעצה היעוצה מן השטן, להתחבר בעמק ההרים אצל שרים אנדלוא, על מנת להטיל מן הזוהמה נגד קהל קודש שטרוספורק, היו להן לשטן להביא הלשנות וקטגורייא באוזני השרים, כדרכם של המוסרים הבוטחים בשריה"ם ומזליה"ן, ומהנים אותם בעקימת שפתותיהן לשון רמיה, ולא לחנם אמרו ז"ל אל תתודע לרשות, והשטן היה מקטרג לפניהן לסייע למסירות, עד שגרמו להביא קהל שטרוספורק לידי סכנה, והזיקום ביד שריהם.
ובעת ההיא היה איש חסיד, ראש גולה, הוא הגאון מהר"ר שמואל שלייטשאט, שחבר נמוקי מורדכי קטן, זצ"ל. התרה במוסרים על ידי כתבים ובשליחות, לסור מן הרעה ולתקן את המעוות עם השרים אנדלא, להסר כעס וחרון אף מעל קהל קודש. ויהי יום יום דתן ואבירם יצאו נצבים ולא אבו שמוע אל קול ההתראה, עד נתעוררו אנשי שטרוספורק לזעוק לפני כסא דין ומשפט של הגאון הנ"ל, לחרוץ דינם של הני מוסרים למיתה, ולאבדם מן העולם, כדין כל רודפים (וכתוב בהערות למהדורת תש"ל (הערה 23): דינו של המוסר נלמד מדין רודף, ראה ברכות נח ע"א, ותשובת מהר"ם מרוטנבורג המובאת במרדכי ב"ק רמז קצה).
עמד הגאון והתיר דמם, אחד משניהם נלכד בשחותו ונצלב ביד כעור בשליחות הקהל, והאחד ברח במבצרי השרים ונשתמד, והוסיף על חטא פשע להסית השרים אנדלוא, עד נתעוררו השרים לשלוח כתב שטנה על עיר שטרוסבורק, שנתנו יד ושם ליהודים עמהם לשפוך דם נקי בלתי דין ומשפט שלהם. ותשובת עירוני שטרוסבורק היכ' (אוצ"ל: היתה) הגאון בשלייטשאט חייבוהו בבית דינו. והגדיל המדורה, עד שהוצרך הגאון לברוח על נפשו ימים רבים, במבצר אחת שקורין לאנטשפערק, עם הישיבה תלמידים הגונים, קרא אל פרנסי שטרוסבורק, להרים המכשלה כמו שהבטיחוהו בשעת מעשה...".
משם ואילך מוסיף לספר את המשך המעשה הנורא אשר היה, עיין שם.
לעניינינו חשוב הפרט האחרון: שהוצרך הגאון לברוח על נפשו ימים רבים, במבצר אחת שקורין לאנטשפערק, עם הישיבה תלמידים הגונים.
לרבי יוסף איש רוסהיים היה בן תלמיד חכם מופלג בשם רבי יעקב, שהיה תלמידו של רבי אליעזר טריוש, וחיבר גם הוא קיצור חדש לכל ספר המרדכי, הנקרא ספר "פסקי מרדכי". והספר נמצא בכתב יד בספריית הבודליאנה באוקספורד. וזה השער.
בהקדמת הספר "פסקי מרדכי" כותב רבי יעקב איש רוסהיים, את אשר הביאו לחבר את ספרו על סדר מסכתות ספר המרדכי, ופותח בהקדמה ארוכה וחשובה המבארת את השתלשלות התורה מבראשית דרך דורות כל הראשונים עד דורו, תחילה מתבסס על הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, ועל זה מוסיף המשך קיום הישיבות וחיבור הספרים על ידי הרי"ף ובעלי התוספות, המרדכי והרא"ש והטור, וכאן הוא כותב:
והנה אחרי הימים ההם, קם גדול אחד במדינה זו, מדינת עלזוש, והיה מופלג בתורה ובחכמה וביראת שמים, ראש גולה, הגאון מהר"ר שמואל שלעטשטט זצ"ל, וקיצר אותו ספר המרדכי במבצר לאנטשפורק. ומרוב פלפולו ובקיאותו, לא האריך במספיק, ובמקום שאמרו להאריך קיצר, ובמקום שאמרו לקצר קיצר יותר מדאי, ולרוב פעמים כתב: עיין שם במרדכי.
נתגלה כאן (וכבר ציינו לזה החוקרים) שספר 'מרדכי קטן' נתחבר על ידי הגאון מהר"ש בזמן שברח עם בני ישיבתו למבצר הנקרא "לאנטשפערק", שגם אז לא פסיק פומיה מכתיבת ספרים, וכאן חיבר את ספרו "מרדכי קטן".
חיפשתי ומצאתי בס"ד, שהמבצר הזה עודנו קיים ועומד על תילו סמוך לעיר שטרסבורג, ותמונה מרהיבה שלו ממעוף הציפור מראה ברקע את העיירות הסמוכות, קולמר ושליטשטט, השוכנות למרגלות נהר הריינוס (כיום צרפת).
וכך נראית הכניסה לטירה בימינו. כאן נתחבר ספר מרדכי קטן בשנת קל"ו.
ספר מרדכי קטן קיים ומצוי בכמה כתבי יד שסריקתן נמצאת ברשת באתר "כתיב". אחד מכתב היד המיוחדים והנדירים ביותר, נכתב בשנת קנ"ג (כמה שנים אחרי חיבור הספר בשנת קל"ו), והיה מצוי בספרייתו של הגאון רבי דוד אופנהיים זצ"ל רב פראג, ועתה בספריית הבודלאינה באוקספורד.
במשך כמה שנים עמלתי להעתיק את הספר מרדכי קטן מכת"י ואת גיליונותיו המכילים אוצרות גנוזים מרבותינו הראשונים, יזכני הקב"ה להשלים ולהוציא לאור הספר במהרה.
הספר הוא כמו מפתח מיוחד לכל ספר המרדכי, כולל הוספות וחידושים נדירים, ומכאן ערכו וחביבותו.