פורום אוצר החכמה

מתי הוחל לקרוא בכינוי זה?
מהם פשר הר"ת ס"ט מלבד ספרדי טהור?
החכם צבי חתם ס"ט?

[כמה אפשר לטחון ענין זה במחילה?]

איש_ספר כתב:[כמה אפשר לטחון ענין זה במחילה?]

ואנוכי לא ידעתי שנטחן ומעודי לא טחנתי לזה
על כל פנים זה מה שמצאתי
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2771
בניגוד לתפיסה העממית, אין ראשי התיבות מייצגים "ספרדי טהור", כינוי ליהודי מצאצאי גולי ספרד. שלשה פירושים נתנו לראשי התיבות האלה:
א. סין [ו]טין, כלומר עפר ואפר, כפי שאומר אברהם לקב"ה 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר' (בראשית יח, כז), ביטוי של ענווה והתבטלות בפני ה'.
ב. סופו טוב, כלומר איחולי כל טוב.
ג. סימנא טבא. כך מובא במאמר בכתב עת "ישע ימינו" שם דוחה את כל שאר הפירושים.
לא היה מקובל שיהודי יהיה גאה במוצאו הגיאוגרפי– תרבותי ויכריז בפרהסיה: אנוכי ספרדי טהור.

מאמר מקיף בענין הופיע באחת מחוברות 'צפונות'. מצוי באוצר.
הפתרון המקובל הוא: סינא טינא.

לפלא בעיני על כל אלו שמביאים את מה שהביא החכם היא שיחתי, שתרגום המילים "עפר ואפר" הוא סין וטין, שאינם בודקים בפנים החומשים לראות שתרגום עפר ואפר הוא "עפר וקטם".
הרבה שנים תמהתי על זה, עד שהקרה ה' לפני ביום כיפורים זה, את תרגום הפסוק בישעיה נז כ "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט", ותירגם יונתן רפש וטיט "סין טין".

היא שיחתי כתב:שלשה פירושים נתנו לראשי התיבות האלה:
א. סין [ו]טין, כלומר עפר ואפר, כפי שאומר אברהם לקב"ה 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר' (בראשית יח, כז), ביטוי של ענווה והתבטלות בפני ה'.
ב. סופו טוב, כלומר איחולי כל טוב.
ג. סימנא טבא. כך מובא במאמר בכתב עת "ישע ימינו" שם דוחה את כל שאר הפירושים.

לפי א וג ניתן להבין מדוע היו שחתמו סי"ט, אולי גם לפי ב נוכל לומר שזה בארמית סיפיה טב.
אבל לפי אף אחד לא נוכל להסביר מדוע היו שחתמו סיל"ט, אולי לפי ג נאמר שזה סימנא לטבא, ולהנ"ל ל-ב נוכל לומר שזה סיפיה לטב,, אבל לפי א אין כל אפשרות.

היא שיחתי כתב:בניגוד לתפיסה העממית, אין ראשי התיבות מייצגים "ספרדי טהור", כינוי ליהודי מצאצאי גולי ספרד.
.
.
לא היה מקובל שיהודי יהיה גאה במוצאו הגיאוגרפי– תרבותי ויכריז בפרהסיה: אנוכי ספרדי טהור.

בלי קשר לפירוש ס"ט שודאי אינו קשור למוצא.
ראית פעם את מכתב הרמב"ם לבנו להתחבר רק עם בני מולדתו, אנשי מחוז אנדלוסיה שבספרד, שרק הם זכי השכל וכו'?

חוקר כתב:בלי קשר לפירוש ס"ט שודאי אינו קשור למוצא.
ראית פעם את מכתב הרמב"ם לבנו להתחבר רק עם בני מולדתו, אנשי מחוז אנדלוסיה שבספרד, שרק הם זכי השכל וכו'?

הוא מכתב 'המוסר' המיוחס לרמב"ם שכתב לבנו. נדפס לראשונה באגרות הרמב"ם, ליפסיאה. אך רבו הפקפוקים עליו. עי' באגרות מהדורת שילת, שדחה את האוטנטיות של האגרת.

ראיתי בכ"י מחכמי מרוקו שנכתב : יסט"א.
המישהו מכיר מה תרגומו?

זו מילה בשפה זרה (ערבית?) או נוטריקון?

לכאורה הוא י'הא ס'ופו ט'ב א'מן.

לאחרונה ראיתי מאמר מהרב מאזוז שציטט אחד מחכמי הדורות [אינני זוכר כרגע שמו] שהיה חותם לס"ט, והוכיח מזה שהפיענוח הוא 'להוי סיפיה טב' ולא כשאר האפשרויות הנזכרות כאן.

מרחביה כתב:לכאורה הוא י'הא ס'ופו ט'ב א'מן.

יש"כ
אך ראיתי זאת בחתימת החכם, דהיינו שהוא כותב את זה על עצמו.

מורה צדק כתב:

מרחביה כתב:לכאורה הוא י'הא ס'ופו ט'ב א'מן.

יש"כ
אך ראיתי זאת בחתימת החכם, דהיינו שהוא כותב את זה על עצמו.

ואז מה, הרי זו משאלה.

ואדאתחלנא
מאימתי החלו לקרוא האדם בתוספת ברכת "שליט"א" ?

עי' ב"י חו"מ סי' מ"ט שהביא מתשו' הרשב"א סי' שנ"ב בענין יוסף בן שמעון נ"ר [-נטריה רחמנא] וברמ"א שם שינה והעתיק אם ב' יוסף בן שמעון בעיר אחת והאחד מת אביו וכתב בשטר יוסף בן שמעון שלי"ט או נר"ו וכמו שכותבין על מי שאביו חי אם כתבו העדים אמר לנו יוסף בן שמעון שליטא וכו' עיי"ש, ומר כי זימניה ומר כי זימניה הרי שבזמן הרמ"א הי' כבר נפוץ שם התואר שליט"א
---
ולי המעיין תמוה מה שנשתרש כהיום בהרבה מקומות שתואר שליט"א היא יותר נכבד מתואר נרו יאיר שלכאורה קאי אהרבצת תורה שנר תורתו יזהיר שזה יותר מתאים לאיש המעלה משליט"א שהיא ברכה לאריכת ימים [אף שיתכן שגם נרו יאיר קאי אנר ד' נשמת אדם והכוונה שיאריך ימים, או על עצם מזלו והכוונה שיתרומם קרנו]

א. חכמי מרוקו לא כתבו יסט"א, אלא סילט"א.
ראשי תבות אלו מצויים מאוד, ופירושם: סיפיה לטב אמן.
וכל הפירושים האחרים שגויים.

ב. חכמי אשכנז כתבו שלי"ט. כבר בשנות הש'.
בכתבי יד מצויים ראשי תבות אלו.
ואדם כותב על עצמו שלי"ט, ומברך עצמו שיחיה לאורך ימים טובים.
לימים נעשה שליט"א, ותליט"א, (ומדוע לא שליט"א = שתחיה לאורך ימים טובים אמן?????????????)
ונעשה כינוי של כבוד חשיבות,
וכל הבורח מן הכבוד יחיה לאורך ימים טובים, אמן.

בריושמא כתב:א. חכמי מרוקו לא כתבו יסט"א, אלא סילט"א.
ראשי תבות אלו מצויים מאוד, ופירושם: סיפיה לטב אמן.
וכל הפירושים האחרים שגויים.

לא ראיתי אינו ראיה.

נכון שנושא ס"ט כבר נטחן עד אשר דק. אך ארשה לעצמי להעיר עוד בזה, משהו שלא ראיתי עדיין בשום מקום.
ההנחה שס"ט פיענוחו ס'פרדי ט'הור, שלדברי רבים "נדחה", לא ראיתי כל הכרח לדחות אותה על הסף. לא לשכוח שהרמב"ם חתם שמו בהקדמת משנה תורה בתוספת "הספרדי", כך שיש מקום לזה שהר"ת בסוף חתימות השם התכוונו גם כן לזה. (ובענין החכם צבי כבר ידועים דברי ה'יש מנחילין', ומזה שכבר בימיו לפני כשלש מאות שנה היה מפורסם פיענוח זה).
לעומת זאת הפיענוח ס'ין ט'ין משום עניוות, מופרך! ראה בהקדשת הרמב"ם בכתי"ק לספר המוגה, בו מכנה את המעתיק בתואר "שמו מ' אלעזר ז"ל ולת' בר פרחיה ס"ט". האם היה הרמב"ם מזכה לאחרים בעניוות וקורא להם תואר מופלג כסין טין?
אך הפיענוח ס'יפיה ט'ב נראה הגיוני מאוד על פי אותו הכיתוב (אף כי אינו מוכרח), ובהנחה שהאב פרחיה עדיין היה בחיים, ועל זה מחלק הרמב"ם וכותב על הבן תואר "ז"ל", ועל האב תואר ס"ט במקום נר"ו שהיה מקובל באשכנז בתקופת הקדמונים.

מתעמק כתב:[- - - ] אך הפיענוח ס'יפיה ט'ב נראה הגיוני מאוד על פי אותו הכיתוב (אף כי אינו מוכרח), ובהנחה שהאב פרחיה עדיין היה בחיים, ועל זה מחלק הרמב"ם וכותב על הבן תואר "ז"ל", ועל האב תואר ס"ט במקום נר"ו שהיה מקובל באשכנז בתקופת הקדמונים.

התואר נר"ו היה מקובל באשכנז בתקופת הקדמונים?! לאיזו תקופה 'קדמונית' כוונתך? מעולם לא ידעתי זאת. אשמח אם תפנה אותי לדוגמא אחת או שתיים.

מעיין כתב:ולי המעיין תמוה מה שנשתרש כהיום בהרבה מקומות שתואר שליט"א היא יותר נכבד מתואר נרו יאיר שלכאורה קאי אהרבצת תורה שנר תורתו יזהיר שזה יותר מתאים לאיש המעלה משליט"א שהיא ברכה לאריכת ימים [אף שיתכן שגם נרו יאיר קאי אנר ד' נשמת אדם והכוונה שיאריך ימים, או על עצם מזלו והכוונה שיתרומם קרנו]

כנראה שאף אחד לא מתכוין בכתבו זה כנגד המברכים...
ובאמת היה מתאים שהאדם יכתוב זאת גם על עצמו, כמו שמצינו בס"ט.

את הספרד"ט אמנם דחו וטחנו בשני ידים, אבל סין טין לא נדחתה.
דהיינו, דשניהם בכלל. והרי מצינו גם במפורש סין טין, ואף אם גם ביחד עם הר"ת ס"ט, ולפיכך יש לומר דשניהם נכונים, אלא שהברכה יותר מצויה מן השפלות [גם מפני שהאדם מברך את עצמו ואת אחרים, משא"כ לגבי ענווה], ולפיכך יתכן באדם א' שיכתוב פעם לזה ופעם לזה.
{ויתכן שאף ס' זו כבר נאמרה והודפסה, וידוע מאמר הח' דער זיכאר'ן איז א-גאנעב}

מתעמק כתב: ראה בהקדשת הרמב"ם בכתי"ק לספר המוגה, בו מכנה את המעתיק בתואר "שמו מ' אלעזר ז"ל ולת' בר פרחיה ס"ט".

אינה הקדשה כלל, כמובן, רק דברי זיכרון ומספד.

כעת ראיתי את מאמרו של הרב טוביה פרשל בעניין זה, וכדרכו בק' בריבוי מקורות בטטו"ד.

המאמר התפרסם בעיתון המודיע משבט תשל"ד, ושוב באסופת מאמריו ב-'מאמרי טוביה' (ח"א עמ' ס-סג) - מצוי באוצר.

אכן כבר טחנו עד דק בכמה מקומות שהפתרון הנכון 'סיפיה טב'.
ויעויין מכאן ואילך: viewtopic.php?f=7&t=26966&p=275488&hilit=p275488#p275473

ראה כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 81#p245576
מכת"י ר"ד בר"א בהרמב"ם
שכותב על אביו ר"א בהרמב"ם "ס"ט", וא"א לפרש לכאו' עפר ואפר, שהיאך יכתוב כך על אביו?

גם בתשובות הרא"ש ועוד קדמונים כותב ס"ט על אנשים אחרים, וזו הוכחה שלא התכוין ל"סין וטין" (רפש וטיט).
ראה מאמר ארוך ומפורט בענין זה בקובץ "אור המערב" גליון ה' (תש"ן) עמ' 39-56.
(מסקנתו היא שביאור הר"ת ס"ט הוא "סיפיה טב").

תם מה הוא אומר כתב:ראה כאן viewtopic.php?f=7&t=24481#p245576
מכת"י ר"ד בר"א בהרמב"ם
שכותב על אביו ר"א בהרמב"ם "ס"ט", וא"א לפרש לכאו' עפר ואפר, שהיאך יכתוב כך על אביו?

ידוע לכת"ר האם אביו היה בחיים באותה עת?

מאי נפ"מ?

נראה היה בחיים, כי על אביו כותב ס"ט, ועל זקינו "זצ"ל", כיעוי"ש בקישור הנ"ל

כבר הביאו ראיה זו.

אספקלריא כתב:גם בתשובות הרא"ש ועוד קדמונים כותב ס"ט על אנשים אחרים, וזו הוכחה שלא התכוין ל"סין וטין" (רפש וטיט).
ראה מאמר ארוך ומפורט בענין זה בקובץ "אור המערב" גליון ה' (תש"ן) עמ' 39-56.
(מסקנתו היא שביאור הר"ת ס"ט הוא "סיפיה טב").

בענין ראשי תיבות ס''ט - אור המערב גליון ה.PDF

(2.52 MiB) הורד 176 פעמים

וראה עוד בס' לוח ארז (להג"ר חיים פאלאג'י, על תנא דבי אליהו), סוף תדא"ר, דף מ' ע"א, (ד"ה לכך), שכתב "ולכך נוהגין לכתוב ס"ט דהוא ר"ת ס'ופי ט'וב".