המנהג הקדום להרחיק האשה בימי דותה
פורסם: ה' דצמבר 08, 2011 11:18 pm
בפי' הרמב"ן עה"ת פר' ויצא (לא,לה): אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך – לא הבינותי מה התנצלות זה, וכי הנשים אשר להם האורח לא יקומו ולא יעמודו, אולי אמרה כי ראשה ואיבריה כבדים עליה והיא חולה בבוא האורח כי כן דרכן, וכ"ש במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאוד.
והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאוד כי כן שמן מעולם נדות לריחוקן כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים, עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה, והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה, תלמיד אסור לשאול בשלומה של נדה, ר"נ אומר אפילו הדיבור שהוא יוצא מפיה הוא טמא, אמר ריו"ח אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת, כך עפרה של נדה טמא ואסור ליהנות במעשה ידיה, ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה כף רגלי, והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרים עמהם כלל מפני שדיבורה טמא.
[עי' בשו"ת חת"ס או"ח סי' כג מש"כ לבאר לפי"ז דברי רבינו חננאל בספר המקצועות דכהן הנכנס בבית שאשה נדה שם לא יברך את ישראל וברכתו קללה תחשב לו ולזרעו, והוסיף שם: הנה כי כן בזמנינו אלה דאין שום אדם נזהר בזה או דנשתנו הטבעים והזמנים והמקומות, או כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה', בין כך ובין כך אין כאן בית מיחוש בענין זה, והמחמיר אינו אלא מן המתמיהים].
ובספר אמת ליעקב ביאר הגר"י קמינצקי זצ"ל את דברי רש"י בכתובות סא,א שפירש את דברי הגמ' שם: שמואל מחלפא להו דביתהו בידא דשמאלא- בימי ליבונה. ועי' בתוס' שם שתמה דמשמע שיש להקל בימי ליבונה יותר מימי נידותה, וכן משמע בפ"ק דשבת (יג,ב) בעובדא דתלמיד אחד וכו'. אמנם לפי האמור י"ל דדיבר בהווה,שהרי בימי נדותה היתה בלא"ה מרוחקת הרבה, וכן בעובדא דתלמיד אחד, יעו"ש.
האם ידוע על מקורות נוספים למנהג קדום זה?
[אגב, אציין דבר מעניין, בספר מראה כהן על הלכות נדה בפתיחת פ"ה על הרחקות הביאו דברי הגמ' בשבת הנ"ל: תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד וכו', ובתוך הדברים העתיקו: ואמרתי לה בתי בימי נידותיך מהו אצליך וכו' אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר. לפני כמה שנים שאלתי את הג"ר שלום יוסף גלבר שליט"א [שכידוע ידיו רב לו בחיבור זה של הרה"ג י"מ רובין שליט"א, כמו ב'אורחות שבת', אלא שמשום מה בחיבור זה ביכר שלא לקרוא שמו עליו] על פשר נוסח זה, שהרי כמה דיותות נשתברו בתוס' ובראשונים שם לחלק בין ימי נידות שלא נגע בה לימי ליבון.
ע"כ ענה לאלתר: 'אדרבה, דווקא משום כך, כדי שלא יבואו לטעות ולהקל בימים אלו כאילו יש שינוי בדבר מבחינת ההלכה'. פרט זה ללמד יצא על מידת הדיוק והאחריות שנתברך בה].
והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאוד כי כן שמן מעולם נדות לריחוקן כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים, עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה, והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה, תלמיד אסור לשאול בשלומה של נדה, ר"נ אומר אפילו הדיבור שהוא יוצא מפיה הוא טמא, אמר ריו"ח אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת, כך עפרה של נדה טמא ואסור ליהנות במעשה ידיה, ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה כף רגלי, והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרים עמהם כלל מפני שדיבורה טמא.
[עי' בשו"ת חת"ס או"ח סי' כג מש"כ לבאר לפי"ז דברי רבינו חננאל בספר המקצועות דכהן הנכנס בבית שאשה נדה שם לא יברך את ישראל וברכתו קללה תחשב לו ולזרעו, והוסיף שם: הנה כי כן בזמנינו אלה דאין שום אדם נזהר בזה או דנשתנו הטבעים והזמנים והמקומות, או כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה', בין כך ובין כך אין כאן בית מיחוש בענין זה, והמחמיר אינו אלא מן המתמיהים].
ובספר אמת ליעקב ביאר הגר"י קמינצקי זצ"ל את דברי רש"י בכתובות סא,א שפירש את דברי הגמ' שם: שמואל מחלפא להו דביתהו בידא דשמאלא- בימי ליבונה. ועי' בתוס' שם שתמה דמשמע שיש להקל בימי ליבונה יותר מימי נידותה, וכן משמע בפ"ק דשבת (יג,ב) בעובדא דתלמיד אחד וכו'. אמנם לפי האמור י"ל דדיבר בהווה,שהרי בימי נדותה היתה בלא"ה מרוחקת הרבה, וכן בעובדא דתלמיד אחד, יעו"ש.
האם ידוע על מקורות נוספים למנהג קדום זה?
[אגב, אציין דבר מעניין, בספר מראה כהן על הלכות נדה בפתיחת פ"ה על הרחקות הביאו דברי הגמ' בשבת הנ"ל: תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד וכו', ובתוך הדברים העתיקו: ואמרתי לה בתי בימי נידותיך מהו אצליך וכו' אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר. לפני כמה שנים שאלתי את הג"ר שלום יוסף גלבר שליט"א [שכידוע ידיו רב לו בחיבור זה של הרה"ג י"מ רובין שליט"א, כמו ב'אורחות שבת', אלא שמשום מה בחיבור זה ביכר שלא לקרוא שמו עליו] על פשר נוסח זה, שהרי כמה דיותות נשתברו בתוס' ובראשונים שם לחלק בין ימי נידות שלא נגע בה לימי ליבון.
ע"כ ענה לאלתר: 'אדרבה, דווקא משום כך, כדי שלא יבואו לטעות ולהקל בימים אלו כאילו יש שינוי בדבר מבחינת ההלכה'. פרט זה ללמד יצא על מידת הדיוק והאחריות שנתברך בה].