פורום אוצר החכמה

בס"ד

ראיתי לרש"י בכמה וכמה מקומות שנראה כסותר דברי עצמו.
האם יש הסבר לכך?

אציין שתי דוגמאות שבזכרוני:

1. רש"י בתהילים (פרק סח פסוק יד) "וירקרק החרוץ הוא הזהב אשר יובא מארץ החוילה ומארץ כוש זהב טוב מאד מאד לא הוא ירוק ולא הוא אדום ולכך קראו ירקרק כמו (ויקרא י"ג) לבן אדמדם שאינו לא לבן ולא אדום לכך נכפל ירקרק אדמדם".
ומאידך באר הוא עצמו בויקרא (פרק יג פסוק מט) "ירקרק - ירוק שבירוקין. אדמדם - אדום שבאדומים".

2. רש"י בדברים (פרק כח פסוק סה) "וכליון עינים - מצפה לישועה ולא תבא". וכן (שם פסוק לב) כל תוחלת שאינה באה קרויה כליון עינים". וכ"ה בויקרא פכ"ו פסוק ט"ז, ובעוד מקומות.
אבל לא כן באר בתהילים (פרק סט פסוק ד) "כל תוחלת ממושכה קרויה כליון עיני". כי תוחלת ממושכה משמעה שאכן ממתינים הרבה אבל בסוף היא מגיעה.

בעוד שבחומש נאמן לדרכו "אני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא", ולפיכך מפרש כפשוטו, משא"כ בתהילים מפרש ע"ד המדרש והמסורת.

.

לייטנר כתב:

אדג כתב:בעוד שבחומש נאמן לדרכו "אני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא", ולפיכך מפרש כפשוטו, משא"כ בתהילים מפרש ע"ד המדרש והמסורת.

דבריו של אדג (אודות רש"י המפרש פשוטו של מקרא לכל אורך פירושו), נתונים במחלוקת עצומה, ואכמ"ל.

הדברים אינם נתונים במחלוקת אלא פשוט לא נכונים.
רש"י אחז בפירושי פשט ומדרש, גם בתורה וגם בכתובים.
ראה: ש' קמין, פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, ירושלים תשמ"ו.

אדג כתב:בעוד שבחומש נאמן לדרכו "אני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא", ולפיכך מפרש כפשוטו, משא"כ בתהילים מפרש ע"ד המדרש והמסורת.

א. מנין לך ש'מקרא' זה רק חומש ולא נביאים וכתובים?
ב. אינני מוצא את ההבדל המדוייק בנזכר לעיל בין פשט ומדרש. האם לדעתך ירקרק על פי פשט הוא ירוק כהה ואילו על פי הדרוש הוא ירוק בהיר? אתמהה!
ג. אשמח אם תהיה בידך לבהר ולבאר דבריך.

.

אכן כדבריך, שכן רש"י נחשב לפשטן קודם ביאת 'אסכולת הפשט' לעולם.
אך אני לא באתי אלא לענות על דברי הכותבים לעיל הדנים באפשרות לחלק בין פירושי התורה והכתובים.

ראשית:
הדברים כבר נדונו כאן בהרחבה, ואכ"מ.

אכן, אני לשיטתי שרש"י הוא ע"ד הפשט גם במקום שנראה שסטה מן הפשט אל הדרש. כמובן, שבכל כלל יש יוצא מן הכלל, ופעמים רש"י כותב "ובמדרש", "ורבותינו דרשו" וכדו', ואז מפרש כמובן ע"ד הדרש.

את ההבדל בין תורה לנ"ך, יראה כל מעיין, ובנביאים מפרש רש"י יותר קרוב אל הפשט ובכתובים רחוק עוד יותר.

שנית:
כשכתבתי את הדברים, לא מתוך ידיעה כתבתים, כי אם כהערכה והשערה. ייתכן ואין די בכך כדי לבאר שינוי דברי רש"י, ואין בכך תירוץ. אך מכלל השערה לא יצאה.

ושלום על ישראל.

בענין פשוט של מיקרא עיין חולין ו. פשטיה דקרא במאי כתיב וכן בחולין קל"ג. ולכאו' אין הפשט הבעלי בתי שלנו כפשט הפשוט של הגמרא והראשונים.
[ולולא שיראתי הייתי אומר שיש שהעתיקו בפורום זה דברים אלו מספרים חיצוניים]
רש"י במשלי מביא ורבותינו דרשו על מה שהגמ' בחולין אומרת פשטיה דקרא!

היו שרצו לטעון שפשוטו של מקרא במישלי הכונה הנמשל. אך בכתובות קי"א: מובא פשטיה דקרא ושם אינו כן.
וכן מפורסם הכלל של אין מקרא יוצא מידי פשוטו וא"כ איך דורשים עין תחת עין. וכן בגמ' בקידושין כ"ב: ורצעו אדונו על הדלת או על המזוזה אי אפשר לרצוע על המזוזה אלא הוא היקש לדלת. ומה עם אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
וע"כ כנ"ל, ואולי פשט אינו פירוש המילות אלא מה התורה התכונה.

כל הרגיל בפירושי רש"י על התורה נתקל לא אחת בדברים שהם כעין סתירות במשנתו, כאשר במקום אחד הוא בוחר לפרש כדעה אחת בחז"ל, ובמקו"א דעה אחרת.

אתן לכך שתי דוגמאות מן הפרשה האחרונה.

(א) 'ואת אחד עשר ילדיו' (לב,כג): ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם. מקור הדברים בבראשית רבה עח,ג. מאידך, להלן (לה,א) רש"י מעתיק מדברי התנחומא אות ח: קום עלה – לפי שאחרת [נדרך] בדרך, נענשת ובא לך זאת מבתך.

(ב) 'ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החתי. וברש"י: עדה בת אילון – היא בשמת בת אילון, ונקראת בשמת על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודת אלילים: אהליבמה – היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית, לומר שהיא כופרת בעבודת אלילים כדי להטעות את אביו. מאידך, בפרשת תולדות (כו,לד-לה) כתיב: ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי. וברש"י: ליצחק ולרבקה – שהיו עובדות עבודת אלילים (ב"ר סה,ד). הרי מפורש כאן שאף יהודית היתה עובדת ע"כ והיתה למורת רוח לאביו יצחק.

האם ניתן לומר כי בכל מקום בחר רש"י לפרש לפי פשוטו, וכמו שהעיד על דרכו בפירושו בתחילת התורה בפרשת בראשית (ג,ח), וז"ל: ואני המפרש לא באתי לפרש אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו, ואין צריך להכנס בפירצות דחוקות ליישב הדברים?

לגבי חגיגת י"ד אי דיניה כפסח או לא, פירש"י בפר' בא כחד מ"ד ובפר' ראה כבר פלוגתיה.
וכמדומה שעמד ע"כ הרמב"ן וכ' שבכל מקום פי' כפשוטו.

.

לייטנר כתב:פתחת פה פתח לדיון אינ-סופי.
עכ"פ ישנה מחלוקת גדולה האם רש"י מפרש בכל מקום כפשוטו של מקרא, ואכמ"ל, אכמ"ל, אכמ"ל.

מכובדי, אולי תוכל לציין לפחות כמה מראי מקומות בענין?

אין כאן מקום להאריך, אבל גם לקצר, לא?
מעולם לא החכים אדם מ'אכמ"ל'...

.

לגבי הנקודה הספציפית של דרכו של רש"י בפירושו עה"ת לפרש כפשוטו כתב כן מהרש"א כמה וכמה פעמים במס' סנהדרין (ואולי בעוד מקומות).

ח"ה סנהדרין סה,ב
גמרא בעל אוב אחד המעלה בזכורו כו'. ורש"י בחומש פירש דורש אל המתים זהו מעלה בזכור כו' ע"ש ודבריו ע"פ הברייתא בספרי ושלא כברייתא זו דבשמעתין דכן דרכו של רש"י לפרש הפסוקים על פי היותר פשוטו של מקרא...

ח"ה סנהדרין סו,א
גמרא מה ת"ל איש איש לרבות בת טומטום כו'. ורש"י בחומש בפרשת משפטים כתב ומקלל אביו ואמו למה נאמר לפי שהוא אומר איש איש אשר יקלל גו' אין לי אלא איש שקלל אשה מניין ת"ל ומקלל אביו גו' סתם בין איש ובין אשה כו' ע"ש והוא ע"פ המכילתא וכמה שכתבו שדרכו לדרוש בפירושו הדרשה יותר פשוטה במקרא...

ח"ה סנהדרין עב,א
גמרא ת"ר אין לו דמים כו' ... וזה הוא דרכו של רש"י בחומש להביא דרשה היותר פשוטה...

ח"א סנהדרין קט,א
מאד שמתכונים וחוטאים. כפירש"י בחומש לה' מאד יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו. ולאו מלה' דרשו כך כמ"ש מהר"ן לפי' רש"י גבי גבור ציד לפני ה' דהכא בהדיא ממלת מאד שהוא מורה על גודל החטא שיודעים כו' אבל מלה' אין נראה להו לדרוש כן. ורש"י בחומש הביא כאן דברי רב יהודה רעים בגופן וחטאים בממונן, וכתב הרא"ם למה הניח דברי המתרגם בישין בממונהון וחטאים בגויתהון כו' וכל שכן שהברייתא לעזרו עכ"ל. ונראה ליישב לפי שדרכו לרדוף הפשוטו ופי' סוף הפסוק מאד אליבא דרב יהודה על רבוי החטא שמתכוונים למרוד בו שהוא יותר פשוטו משנפרש מאד זו ש"ד כברייתא נקט רש"י סירכי' ופי' כל הפסוק אליבא דרב יהודה ומה"ט השמיט רש"י ז"ל בפי' החומש דרשה דלה' זו ברכת השם לפי שאינה קרובה לפשוטו וזהו דרכו של רש"י בכמה מקומות בחומש:

כאמור, הנושא ארוך וייתכן שאין כאן מקומו. בכללות ראה "כללי רש"י" לר"ט בלוי שי', בהקדמתו. ובס' ביאורים לפרש"י עה"ת לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, בעריכת רא"א הכהן פרידמאן.

הטענה כנגד מרת שרה קמין, היא הבעייתיות של תיבת 'פשוטו'. אין ספק שפשוטו של רש"י ופשוטו של רשב"ם (לצורך העניין), אינם שוים. בוודאי שפשוטו של רבותינו ז"ל, אינו פשוטם של חוקרים למיניהם. כך, שדיון בדבריה של הגב' הנכבדה ומחקריה, משל היו עובדה מוגמרת ודעה מבוררת יש בהם הטעיה מסויימת. וכבר כתב הר"ם במז"ל: "כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי [אין] אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו [אלא] על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע".

---------------------------
ההוספות בחצאי-לבנה הם ע"פ כתבי יד ודפוסים מדוייקים. הרי טעות בדפוס המשנה משמעות דברי הרמב"ם מן הקצה אל הקצה!

פרי_העץ כתב:לגבי הנקודה הספציפית של דרכו של רש"י בפירושו עה"ת לפרש כפשוטו כתב כן מהרש"א כמה וכמה פעמים במס' סנהדרין (ואולי בעוד מקומות).

ח"ה סנהדרין סה,ב
גמרא בעל אוב אחד המעלה בזכורו כו'. ורש"י בחומש פירש דורש אל המתים זהו מעלה בזכור כו' ע"ש ודבריו ע"פ הברייתא בספרי ושלא כברייתא זו דבשמעתין דכן דרכו של רש"י לפרש הפסוקים על פי היותר פשוטו של מקרא...

ח"ה סנהדרין סו,א
גמרא מה ת"ל איש איש לרבות בת טומטום כו'. ורש"י בחומש בפרשת משפטים כתב ומקלל אביו ואמו למה נאמר לפי שהוא אומר איש איש אשר יקלל גו' אין לי אלא איש שקלל אשה מניין ת"ל ומקלל אביו גו' סתם בין איש ובין אשה כו' ע"ש והוא ע"פ המכילתא וכמה שכתבו שדרכו לדרוש בפירושו הדרשה יותר פשוטה במקרא...

ח"ה סנהדרין עב,א
גמרא ת"ר אין לו דמים כו' ... וזה הוא דרכו של רש"י בחומש להביא דרשה היותר פשוטה...

ח"א סנהדרין קט,א
מאד שמתכונים וחוטאים. כפירש"י בחומש לה' מאד יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו. ולאו מלה' דרשו כך כמ"ש מהר"ן לפי' רש"י גבי גבור ציד לפני ה' דהכא בהדיא ממלת מאד שהוא מורה על גודל החטא שיודעים כו' אבל מלה' אין נראה להו לדרוש כן. ורש"י בחומש הביא כאן דברי רב יהודה רעים בגופן וחטאים בממונן, וכתב הרא"ם למה הניח דברי המתרגם בישין בממונהון וחטאים בגויתהון כו' וכל שכן שהברייתא לעזרו עכ"ל. ונראה ליישב לפי שדרכו לרדוף הפשוטו ופי' סוף הפסוק מאד אליבא דרב יהודה על רבוי החטא שמתכוונים למרוד בו שהוא יותר פשוטו משנפרש מאד זו ש"ד כברייתא נקט רש"י סירכי' ופי' כל הפסוק אליבא דרב יהודה ומה"ט השמיט רש"י ז"ל בפי' החומש דרשה דלה' זו ברכת השם לפי שאינה קרובה לפשוטו וזהו דרכו של רש"י בכמה מקומות בחומש:

מהמהרש"א לא מוכח שרש"י הוא פירוש לפי פשוטו של מקרא. המהרש"א כותב שרש"י בחר לפרש כל פסוק עפ"י דרשת חז"ל היותר קרובה לפשט. זה שונה לגמרי.
אבל, כאשר הביא אדג, המחלוקת כאן הוא במובן המונח 'פשט'.
וכבר שמעתי הרבה שהביאו לראיה שרש"י כתב פירושו כדי לפרש אך ורק פשוטו של מקרא, מדבריו בכמה מקומות "ואני לא באתי לפרש אלא פשטן של דברים". מעולם לא הבינותי מי הגיד להם שזהו התנצלות המחבר על כוונתו ומגמת ספרו? רש"י במוקמות ההם לא אבה לפרש או להביא דרשות אחרות שנוטים בריחוק מהפשט, והוא מתנצל באמרו שאיננו מפרש מקרא זה אלא כפשוטו.

(א) 'ואת אחד עשר ילדיו' (לב,כג): ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם. מקור הדברים בבראשית רבה עח,ג. מאידך, להלן (לה,א) רש"י מעתיק מדברי התנחומא אות ח: קום עלה – לפי שאחרת [נדרך] בדרך, נענשת ובא לך זאת מבתך.

מובן שניתן לפרש כך אבל צריך לזכור שקושיה זו כבר הקשוה ותירצו שזה וזה גורם.

נוטר הכרמים כתב:(ב) 'ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החתי. וברש"י: עדה בת אילון – היא בשמת בת אילון, ונקראת בשמת על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודת אלילים: אהליבמה – היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית, לומר שהיא כופרת בעבודת אלילים כדי להטעות את אביו. מאידך, בפרשת תולדות (כו,לד-לה) כתיב: ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי. וברש"י: ליצחק ולרבקה – שהיו עובדות עבודת אלילים (ב"ר סה,ד). הרי מפורש כאן שאף יהודית היתה עובדת ע"כ והיתה למורת רוח לאביו יצחק.

לא כתוב כאן שהיא הפסיקה לעבוד ע"ז כדי להטעות את אביו, יתכן בהחלט שהוא כינה את שמה וכו', אבל בהמשך היא עבדה עבודה זרה.

לייטנר כתב:היו כאן כמה אשכולות בנושא.
למי שירצה לעיין בצורה רצינית, אני ממליץ על ספרה של שרה קמין 'פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא'.
הבעיה שיש שתי בעיות בהמלצה זו:
1. היא חוקרת.
2. היא אשה.

כדאי להזכיר ספר חשוב שהופיע לאחר ספרה "פשט ודרש בפרשנותו של רש"י" בנימין גלס (ספריית אלינר,תשנ"ב) בעמ' 120-121 מבאר באריכות במה הוא חולק על מסקנותיה.

אגב, ממקור מוסמך: שנים מתלמידיו של הגרא"מ שך זצ"ל פנו לרבם לשמוע דעתו בנדון פירוש עדכני לתורה שעלה בלבם לחבר במשותף. רה"י המליץ להם לפנות ולדון על ההצעה עם מומחית גדולה, הגב' נחמה ליבוביץ' ז"ל ... (לאחר שהסבירה להם באריכות ובאדיבות כדרכה לאיזה שדה מוקשים הם נכנסים, פרשו מן העניין)

תיזכר לטוב גם על זה שנלחמה מלחמת חרמה ברעיון העועים של תנ"ך בגובה העינים.

אני לא יודע אם יש משהו בתחושתי אבל יש לי הרגשה מוזרה מעט שכשעולה כאן מדי פעם נושא הקשור לפירש"י על התורה,לדוגמא, ספר שעליו התחברו פירושים מכל גדולי עולם שמפיהם אנו חיים, מציינים כאן בד"כ למחקר של ד"ר או פרופסור מסויים, בלי להפחית מחשיבות דבריהם שאיני מכירם.

זה עתה עסקתי במסכת שבת וגם שם יטען הטוען שאין אחידות ברש"י

ראה מש"כ במשנה או שנטל מתוכה והוציא החפץ והניח 'בר"ה'
ובמשך שם מבואר ברש"י ובגמ' שאין צריך שיניחו בר"ה והנחה בידו נחשבת להנחה.

שמא עלינו להסיק ונאמר שאין אחידות ברש"י גם בפי' בגמ'.

אוצר החכמה כתב:אני לא יודע אם יש משהו בתחושתי אבל יש לי הרגשה מוזרה מעט שכשעולה כאן מדי פעם נושא הקשור לפירש"י על התורה,לדוגמא, ספר שעליו התחברו פירושים מכל גדולי עולם שמפיהם אנו חיים, מציינים כאן בד"כ למחקר של ד"ר או פרופסור מסויים, בלי להפחית מחשיבות דבריהם שאיני מכירם.

האם זכינו למי מרבותינו גדולי עולם אלה לחיבור מסודר ומקיף על המתודולוגיה של רש"י ?

שילה כתב:שמא עלינו להסיק ונאמר שאין אחידות ברש"י גם בפי' בגמ'.

אכן כן, עיין מהרש"א קידושין מד, ב וז"ל: דרכו של רש"י ז"ל לפרש במקום זה כך ובמקום אחר שינה פירושו".
עיין בהרחבה בספר מנוחת שלום מאת הרה"ג חו"ב רבי יעקב חיים סופר שליט"א ח"ד סי' יא, עמ' סח.
כנראה מצוי באוצר, תודה מראש למי שיוכל להעתיק לכאן.

אם כנים דבריך חלק הארי מספרי אוצה"ח היישר לגניזה, מה גם שמצאתי ברע"א שהקשה את מה שהבאתי והניח בצ"ע.
חלילה לומר שרש"י אין לו דרך ואינו לשיטתו.

יבטלו אלף .... ולא יבטל תיבה אחת מרש"י

שילה כתב:אם כנים דבריך חלק הארי מספרי אוצה"ח היישר לגניזה, מה גם שמצאתי ברע"א שהקשה את מה שהבאתי והניח בצ"ע.
חלילה לומר שרש"י אין לו דרך ואינו לשיטתו.

יבטלו אלף .... ולא יבטל תיבה אחת מרש"י

העתקתי לעיל מהמהרש"א!!
קצת ענווה לא תזיק, במחילה.

ז"ל הרש"ש בהגהותיו לשבת פג, א "הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס העלה פירוש רש"י בצריך עיון גדול ואנכי לא ידעתי מה העיון הגדול דשם פירש כשיטת רבינו תם, ואם משום שסותר את עצמו, זאת תמצא בפירוש רש"י ז"ל הרבה"

לא זו הדרך ולא כך קיבלנו ממעתיקי השמועה, אילו היית רואה את רבי נחום ז"ל יגע על כל רש"י ורש"י לא היית מעיז לצטט דברים אלו וכל המצטט דברי רש"ש אלו אנשכנו כחמור.
ככלות הכול כאשר הנך יורד לכוונתו של רש"י מתברר כשלמה כמה דקדק וכמה חישב ללא קץ ותכלה וראה מה שכתב עליו הרמב"ן בהקדמה לתורה.

שילה, מה? אנשכנו כחמור? למה תודיע לרבים שעין ה"א אתה?..

קצת דרך ארץ מינמלי לגבי גדו"ע.

שילה כתב:לא זו הדרך ולא כך קיבלנו ממעתיקי השמועה, אילו היית רואה את רבי נחום ז"ל יגע על כל רש"י ורש"י לא היית מעיז לצטט דברים אלו וכל המצטט דברי רש"ש אלו אנשכנו כחמור.
ככלות הכול כאשר הנך יורד לכוונתו של רש"י מתברר כשלמה כמה דקדק וכמה חישב ללא קץ ותכלה וראה מה שכתב עליו הרמב"ן בהקדמה לתורה.

תודה לבראנסוויל על תגובתו המוחצת.

איני יודע מי הם "מעתיקי השמועה". אם המהרש"א והרש"ש אינם בכלל (???), אנסה מקור אחר. להלן מדברי רבי דוד טעביל זצ"ל ממינסק בשם רבו הגדול רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל. הדברים נמצאים בשו"ת בית דוד סימן א (הגעתי לשם דרך ספר מנוחת שלום הנזכר בהודעתי הראשונה).

והנה זה מצאתי בפני יהושע כתובות לד, א שם הוא דן על סתירה ברש"י ומסיק שדרכו של רש"י לִשנות את פירושו כדי לשנות את דבריו בקצרה כפי פשטות ריהטא דלישנא:

יש מחלוקת בין גדולי רבותינו לפני ארבע מאות שנה האם יש אחידות בפירוש רש"י על התורה. רבי אליהו מזרחי כותב שדרכו של רש"י להביא גם אגדות חלוקות ואילו רבי אליעזר אשכנזי כותב בספרו "מעשי ה'" מעשי בראשית, פ"א, עמ' ז: "ובאמת לא יקבל דעת המשכיל שרש"י ז"ל שכל מגמתו הוא לפרש את התורה ולהראות את יפיה היות כל דבריה נכונים למבין וישרים למוצאי דעת שיפרש את התורה במקום אחד כפי אגדה אחת ובמקום אחר יפרש כפי אגדה הסותרת את הראשונה, שבאופן זה יהיו גם הכתובים חלוקים, ובמקום שרש"י ז"ל אומר להועילנו בישוב הכתובים אדרבה יחליט היותם חלוקים זה על זה ...", ע"ש.

וז"ל הרמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה
ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה. פירושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה, מוכתר בנמוסו במקרא במשנה ובגמרא, לו משפט הבכורה, בדבריו אהגה, באהבתם אשגה. ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה, בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה, אשר בפירושיו זכורה. ועם רבי אברהם בן עזרא תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה.

וידועים דברי הראב"ע פירוש נורא שם לאורה על כן נקרא פרשן דתא.

ואסיים בדברי החפץ חיים בספרו זכור למרים.
והעצה היעוצה שתתחזק האמונה בלב האדם היא שילמד פרשת השבוע בכל שבוע עם פירש"י וידקדק בהם היטב.
וכבר נמנו וגמרו שפירוש רש"י ניתנה מסיני וראה בראשית א פסוק כ"ו מה שכתב שם רש"י ולא נמצא דבר זה במקורות כי אם בדברי רש"י קדוש ייאמר לו.

אקיים בעצמי מה שכתב הח"ס בצוואתו כי הוא ראש אמנה ואתה חיים לך בדרכך ותצליח.
על אף שלדעתי אין כל קשר בין הציטטות השונות שהבאת וגם אם הפני יהושע כתב מה שכתב ראה מה שכתב עליו החיד"א ערך רש"י.
ובזה סיימתי בעניין.

פעמים מוצאים לרש"י שהוא מפרש מילה באופן מסויים ומביא סימוכין מפסוק אחר. כמשמעיינים בפירושו לפסוק ההוא, מוצאים שפירשה באופן אחר לגמרי.
לדוגמא:
א] נבוכים הם בארץ פירש"י כלואים ומשוקעים כמו "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו". ובפסוק הנ"ל בתהילים פירש"י עמק הבכא - גיהנם מקום בכי ויללה.

דברי רש"י שם צריכים ביאור שהרי לא יתכן לפרש הבכא מלשון כלא ועיין שם רד"ק שפירש עמק הבכא עומק המים וכפי הנראה רש"י בחומש כתב להביא ראיה מפי' הרד"ק ובתהלים פירש כדברי המדרש.

ישבב הסופר כתב:פעמים מוצאים לרש"י שהוא מפרש מילה באופן מסויים ומביא סימוכין מפסוק אחר. כמשמעיינים בפירושו לפסוק ההוא, מוצאים שפירשה באופן אחר לגמרי.
לדוגמא:
א] נבוכים הם בארץ פירש"י כלואים ומשוקעים כמו "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו". ובפסוק הנ"ל בתהילים פירש"י עמק הבכא - גיהנם מקום בכי ויללה.

האם אפשר להקשות ברש"י מחומש על נ"ך? בלינק המצורף טוען שאי אפשר, ומכל מקום לא ראיתי להנחה זו מקור.
viewtopic.php?f=7&t=6668#p58793

שילה כתב:דברי רש"י שם צריכים ביאור שהרי לא יתכן לפרש הבכא מלשון כלא ועיין שם רד"ק שפירש עמק הבכא עומק המים וכפי הנראה רש"י בחומש כתב להביא ראיה מפי' הרד"ק ובתהלים פירש כדברי המדרש.

שילה באר נא דבריך הצ"ב. רש"י פירש נבוכים מלשון 'נבכי ים' שהוא עומק הים, והנבוך הוא המשוקע בעומק. היינו שישראל היו משוקעים וכלואים בלב המדבר ותעו בישימון. ולראיה הביא מקרא ד'עמק הבכא'. וכמו שפירש הרד"ק בתהילים.
דא עקא שרש"י בתילים פירש את הפסוק כדברי המדרש [בכא - בכי ויללה, גהינם] ודלא כפשוטו [בכא: כלוא ומשוקע בעומק]. נכון?
אז מה באת להועיל? שבמקום לומר שיש סתירה ברש"י, נימא שרש"י לפעמים מפרש פסוקים שלא כפשוטם. ואכן זה באתי לחדש.
וזה שהביאו בשם ידידינו החכם אד"ג, אינו אלא דברים השנויים במחלוקת.

כמובן שדבריי שם (ופה) נאמרו לשיטתי, שפירש"י עה"ת הוא ע"פ פשש"מ, ודרך אחת לו ולא דרכים הרבה. וא"כ, כאמור, אין להקשות מתורה לנ"ך, וכן מש"ס לתנ"ך. אגב, המובא לעיל בסתירת הסוגיות, הנה ידוע שבעוד שרש"י מפרש כפי המתאים ביותר ע"פ הסוגיא, הרי תוס' מפרשים כפי המתאים יותר מצד הש"ס כולו. ואריכות דברים יש בזה. [אבל ודאי אף רש"י צריך לבאר מפני מה לא סבירא ליה להאי סוגיא כהאי, אך אין הפירוש שרש"י סותר עצמו מיניה וביה, כ"א שמתאים עצמו לסוגיא].

שילה כתב:אקיים בעצמי מה שכתב הח"ס בצוואתו כי הוא ראש אמנה ואתה חיים לך בדרכך ותצליח.
על אף שלדעתי אין כל קשר בין הציטטות השונות שהבאת וגם אם הפני יהושע כתב מה שכתב ראה מה שכתב עליו החיד"א ערך רש"י.
ובזה סיימתי בעניין.

מה פירוש אין כל קשר?
אדרבה! הציטטות שלך אודות שגב רום פירושו של רש"י, אין להם שום קשר לענייננו!
הבאתי דברים מפורשים מהמהרש"א, הפני יהושע, הרש"ש ורבי דוד טעביל בשם רבי חיים מוולאז'ין,
יש לך תשובה עניינית?