גסקלגס ושמעון הצדיק / פגישת שמעון הצדיק עם אלכסנדר מוקדון

[היא שיחתי]

ישנו מעשה המופיע בכמה דוכתי שבו רצה צורר בשם גסקלגס לשים צלם בהיכל ולבסוף נהרג ושמעון הצדיק התבשר על זה מוקדם יותר
יש שרצו לאחר המעשה לשמעון כהן גדול אחר ולייחסו לקיסר הרומאי גיוס קליגולה
וראשית אביא המקורות למעשה
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כד טור ב /הי"ג
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו
מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון
/עשרים ושנים בשבט/ בעשרין ותרין בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא דילא למספד. מפני ששלח קסגלגס את הצלם להעמידו בהיכל ובאה שמועה לירושלם ערב החג. אמר להם שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה שאין דבר מכל הדברים ששמעתם. מי ששכן שכינתו בבית הזה כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור כך יעשה לנו נסים בזמן הזה. וכיון שראה שהיו משמשין ובאין אמר להם צאו וקדמו לפניהם יצאו מלאכים וקדמו לפניהם מלאך אחד לעכו והשני לצור והשלישי לצידן והרביעי לכזיב. וכשנודע הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם אמרו נמות ולא תהא כזאת היו צועקים ומתחננים לשליח. אמר להם השליח עד שאתם צועקים ומתחננים לי צעקו והתחננו לאלהיכם שבשמים כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם ששהם מקדימים אותו מכל כרך וכרך כיון שראה אותם היה תמה אמר כמה מרובין אלו. אמרו לו אלו הן היהודים שהקדימו לפניך לכל כרך וכרך נכנס לכרכין וראה את בני אדם שהן מטלין בשוקים על השק ועל האפר לא הגיע לאנטיפטרס עד שבאה לו אגרת שנהרג קסגלגס מיד נטל את הצלם ונתנו לישראל וגררו אותו. ושמע שמעון קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא אתקטיל קסגלגס ובטלו גזרותיו וכתבו אותה שעה וכונו ואותו היום עשאוהו יום טוב.
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואמרת בטילת עבידתא די אמר סנאה למיחרבא היכלא ונהרג גיוסלוקין ובטלו גזירותיו, ובלשון ארמי שמען

כאן מניחים כי היו ב' שמעון הצדיק, ואף יש המניח כי שמעון הצדיק השני הוא שמעון המכבי
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=42
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=462
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=144
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=100
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=134


אכן מדברי התוספתא נראה מבואר דלא כדבריהם
שכך כתוב בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג
הלכה ה
יוחנן כהן גדול שמע דבר מבית קדש הקדשים נצחון (מרא) טליא דאזלון לאגחא קרבא באנטכיא וכתבו אותה שעה ואותו היום וכיונו ואותה שעה היתה שנצחו
הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
הלכה ז
כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מיכן ואילך מוצאין אותו פעמים כבה פעמים דולק כל זמן שהיה שמעון קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה כשחרית היתה מתגברת והולכת כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גיזרי עצים עם תמיד של בין הערביים כדי לקיים מצות עצים בלבד שנ' ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה בשחרית לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו כל זמן שהיה שמעון קיים ברכה נכנסת בשתי הלחם ובלחם הפנים שתי הלחם מתחלקות בעצרת לכהנים ולחם הפנים ברגל לכל המשמרות לאנשי משמר יש מהן שאוכלין ושובעין ויש מהן שאוכלין ומותירין ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כזית משמת שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנין חולקין ביניהן ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כפול
הלכה ח
מעשה בכהן אחד מצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו ואע"פ כן לא עלה בידו [אלא כפול] והיו קורין אותו בן החמסן עד היום שנה שמת בה שמעון הצדיק אמ' להם בשנה זו אני מת אמרו לו מניין אתה יודע אמ' להם כל ימות הכפורים היה זקן אחד לובש לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי ויוצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא לאחר הרגל [חלה] שבעת ימים ומת [משמת] שמעון הצדיק נמנעו אחיו מלברך בשם

הרי מהסמיכות של הלכות ז וח להלכה ו מבואר שמדובר בשמעון הצדיק הראשון שהרי ברור שהלכות ז וח מתייחסת לשמעון הצדיק הראשון
כמבואר בברייתא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד א
תנו רבנן: ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואילך - פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. והיה לשון של זהורית מלבין, מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה. והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו. ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול
ושמעון הצדיק הוא הכהן הגדול הראשון בבית שני ששימש 40 שנה כמבואר בתלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד א
זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום - מכאן ואילך צא וחשוב: כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.

וידעתי גם ידעתי שיש להקשות מהלכה ה ששם מופיע יוחנן כהן גדול שהיה לאחר שמעון הצדיק וגם מופיעה העיר אנטיוכיה שהוקמה בימי סולוקוס הראשון שהיה לאחר שמעון הצדיק
אך מכל מקום אין סדר המעשים שם ככרונולגיה שהרי מובא קודם לכן מעשה בהלל הזקן יעויי"ש, ועכ"פ מסמיכות הסיפורים על שמעון הצדיק מוכח שאותו שמעון הצדיק הוא הכהן הגדול הראשון

ולסיפור עם גסקלגס
קשה להבין מתי היה
שהרי בית המקדש השני הוקם בג' אלפים תח (ב354לפנה"ס הנוצרית), ואילו מניין השטרות לייוונים התחיל בג' א' תמח (ב314 לפנה"ס הנוצרית) ובשנים הראשונות שכיהן הלא שלטו הפרסים ואחר כך אלכסנדר שהיה עמו בחביבות כמבואר בגמ' יומא סט., ומקובלנו שמנין ספירת השטרות התחיל מאז שבא אלכסנדר ונפגש עם שמעון הצדיק ועד סוף כהונתו של שמעון אין לנו עוד זמן שהרי יש ארבעים שנה בין תחילת כהונתו בבית המקדש בבנייתו לבין תחילת מניין השטרות
ואולי שמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר בכא כסליו כמבואר במגילת תענית (ודלא ככתוב יומא סט. ושם יש לכאו' לתקן כפי שהעירו) ועד יום הכיפורים הספיק אלכסנדר למות ואז הגיע אותו גסקלגס ושמע שמעון הצדיק את דבר מותו
ואין כל כך קושי אם לא מזהים את אותו מצביא גסקלגס, כיון שאחרי מות אלכסנדר הייתה אנדרלמוסיה גדולה

תיקון
כעת ראיתי שכתבו שמנין השטרות התחיל בג"א תנ ב312 לפנה"ס הנוצרית ולפי"ז היה המעשה באותם ב' שנים שלאחר מות אלכסנדר

[היא שיחתי]

איזכור נוסף למצביא יווני בשם כזה מופיע באוצר המדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 193
א"ר יצחק ששים רבוא אלף גייסות הוו וכל אחד מהם היה לו אלף איש תחתיו שבאו עם גליסקס הרשע להלחם עם בית חשמונאי.

וכן הוא בפירושי סידור התפילה לרוקח [קמא] לחנוכה עמוד תשטז
א"ר יצחק בר נחמני29 אלו פ' אלף גייסות שבאו עם גסקלגס30 הרשע, פתח גסקלגס ואמר שוטים יש בכם י"ב איש שיעשו מלחמה עם חיל שאין לו שיעור

ובהערה 30 כתב המהדיר
הערות על פירושי סידור התפילה לרוקח [קמא] לחנוכה עמוד תשיז
30 בכי"פ: קסלגס, ובסידור ר"ה: גבולקס, ובמדרשי חנוכה שם: גליסקס, ובמדרש אחר לחנוכה (ביהמ"ד עמ' 137): בגרוס.

ומעניין שהתחלף באותו שם בדיוק

[יגל]

גירסת הירושלמי (סוטה פ"ט הי"ג) "גייס גוליקס", ויש גירסת כ"י "גיוס קוליקוס", והוא השם "גיוס קליגולה".

כל הסיפור המופיע ב"גמרא" למגילת תענית (שאף עליה ועל מקורותיה יש מקום לבעל דין לטעון), לפרטי פרטיו אודות הצלמים והשליח והיהודים שיצאו לפניו ובשורת מותו של הצורר, מופיע אצל יוסף בן מתתיהו, פילון, וטקיטוס, במעשה קליגולה שביקש להציב את צלמי הקיסר בהיכל.
יתרה מזאת, אף ששמו של הכהן הגדול לא מסופר שם, הרי שמייד לאחר מעשה רצח קליגולה מספר יב"מ על הדחת הכהן הגדול שמעון קנתירא (בן ביתוס) בידי אגריפס והשבת הכהונה הגדולה למשפחת חנן. הרי שאם תרצה להקדים את המעשה שבמג"ת ובגמ' לימי שמעון הצדיק המפורסם, נצטרך להניח שהיו שני שמעון הצדיק, שני גיוס קליגולה, ולשני השמעונ'ים היו שני מעשים זהים לגמרי עם אותם שני גיוס קליגולה. מה מאיתנו יהלוך לומר שהכהן הגדול שמעון קנתירא שבימי קליגולה הנודע נקרא אף הוא בפי חז"ל "הצדיק"?

[היא שיחתי]

גירסת הירושלמי (סוטה פ"ט הי"ג) "גייס גוליקס", ויש גירסת כ"י "גיוס קוליקוס", והוא השם "גיוס קליגולה".

כל הסיפור המופיע ב"גמרא" למגילת תענית (שאף עליה ועל מקורותיה יש מקום לבעל דין לטעון), לפרטי פרטיו אודות הצלמים והשליח והיהודים שיצאו לפניו ובשורת מותו של הצורר, מופיע אצל יוסף בן מתתיהו, פילון, וטקיטוס, במעשה קליגולה שביקש להציב את צלמי הקיסר בהיכל.
יתרה מזאת, אף ששמו של הכהן הגדול לא מסופר שם, הרי שמייד לאחר מעשה רצח קליגולה מספר יב"מ על הדחת הכהן הגדול שמעון קנתירא (בן ביתוס) בידי אגריפס והשבת הכהונה הגדולה למשפחת חנן. הרי שאם תרצה להקדים את המעשה שבמג"ת ובגמ' לימי שמעון הצדיק המפורסם, נצטרך להניח שהיו שני שמעון הצדיק, שני גיוס קליגולה, ולשני השמעונ'ים היו שני מעשים זהים לגמרי עם אותם שני גיוס קליגולה. מה מאיתנו יהלוך לומר שהכהן הגדול שמעון קנתירא שבימי קליגולה הנודע נקרא אף הוא בפי חז"ל "הצדיק"?

מה שאתה טוען זו דעת החוקרים וציינתי לעיל הרבה קישורים עם דעה קדומה זו

אני הגעתי שלב לאחר מכן
והוכחתי מדברי התוספתא שערכו אותה ר' חייא ור' אושעיא
שהכל זה אותו שמעון הצדיק
לגבי המעשה שהיה בימי הרומאים ומופיע ביוסיפון אין זה מופקע כלל שבתוך 300 כהנים גדולים בימי בית שני היו כמה ששמם שמעון
לגבי צלם: באותו הזמן כל קיסר כובש רצה לשים את הפסל שלו בהיכל והיו לאורך הדורות המון מלכים כאלו אז היה גם אחד יווני וגם אחד רומאי ואין לזה קשר
כל ההנחה שלקיסר היווני קראו גיוס קליגולה היא טעות שהרי השם הוא אחר כמובא לעיל ורק חשבו שיש דימיון בשמות וזה הכל
הדימיון היחיד בסיפורים הוא ששם הכהן הוא שמעון ושניסו לשים צלם
וכיון שהרבה מלכים ניסו לשים צלם שוב אין להתרגש מהדימיון

[היא שיחתי]

שמא יש שייכות בין המילה היוונית "קלגס" לאותו מצביא
ראה משנה מסכת סוטה פרק ח בדברי משוח מלחמה
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין

רש"י מסכת סוטה דף מב עמוד א
קלגסין - חיילות.

ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ח משנה א
הקלגסין - מקלות שראשיהן עקומים ומכין בהם על גבי אבנים והם מנתזים על האויבים:

וכתב בתורה תמימה הערות דברים פרק כ הערה ח
הגפת תריסין הוא הכאת המגינים זה בזה להשמיע קול ולאיים, ושפעת קלגסין הוא רננת חיל המלחמה. ובלשון יוני קלגס הוא קול תרועה:

[היא שיחתי]

איזכור נוסף למצביא יווני בשם כזה מופיע באוצר המדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 193
א"ר יצחק ששים רבוא אלף גייסות הוו וכל אחד מהם היה לו אלף איש תחתיו שבאו עם גליסקס הרשע להלחם עם בית חשמונאי.

וכן הוא בפירושי סידור התפילה לרוקח [קמא] לחנוכה עמוד תשטז
א"ר יצחק בר נחמני29 אלו פ' אלף גייסות שבאו עם גסקלגס30 הרשע, פתח גסקלגס ואמר שוטים יש בכם י"ב איש שיעשו מלחמה עם חיל שאין לו שיעור

ובהערה 30 כתב המהדיר
הערות על פירושי סידור התפילה לרוקח [קמא] לחנוכה עמוד תשיז
30 בכי"פ: קסלגס, ובסידור ר"ה: גבולקס, ובמדרשי חנוכה שם: גליסקס, ובמדרש אחר לחנוכה (ביהמ"ד עמ' 137): בגרוס.

ומעניין שהתחלף באותו שם בדיוק

ולכאורה אל מצביא יווני זה שהיה בחנוכה הכוונה בסדר עולם רבה פרק ל
ואלו הן שמונה מלכי יון, אלכסנדרוס מקדון, פירטון, שלימון, סליקס, סנטרוק, אנטיוך, אנטיוכס, גסקלגס
הרי שהיה בזמן אנטיוכוס ומשל מייד אחריו
וכן הוא בילקוט שמעוני דניאל רמז תתרסו
אלו הם מלכי יון אלכסנדרוס מוקדון פירטון שלימון סליקוס וסנטרוק אנטיוך אנטיוכוס וקסקלגס

ובהיסטוריה המחקרית מונים את מלכי יוון (לפי השושלת הסלוקית) 1 אלכסנדר 2 פירטון לא ברור מי הוא ואפשר שהוא אנטיפטריס 3 שלימון גם לא ברור 4 סלוקוס הוא אבי השושלת הסלוקית ומושל בבל ומדינות אסיה 5 סנטרוק לכאורה הוא אנטיוכוס הראשון שכונה "סוטר" 6 אנטיוך לכאורה הוא אנטיוכוס השני 7 כנראה כאן דולגו המלכים סלוקוס השני וסלוקוס השלישי מכיון שלא הייתה משמעות למלוכתם ולא עשו "מהומות" ומכאן לאנטיוכוס השלישי
הבעיה לספירה זו היא שאין כאן את ההמשך של סלוקוס הרביעי ואנטיוכוס הרביעי מנס חנוכה
ואולי בסדר עולם כל הסלוקוס נקראו בשם אחד וכל האנטיוכוס בשם אחד וצ"ע ומכל מקום לפי"ז הכל יסתדר
אכן עדיין לא ברור מי הוא הגסקלגס הלזה שמלך לאחר אנטיוכוס בעוד לפי הידוע מלך אנטיוכוס החמישי אחר אביו

[היא שיחתי]

השערה נוספת לביאור דברי הסדר עולם רבה
שאין כוונתו למנות המלכים למניין שושלת מסויימה
אלא כוונתו למנות המלכים ששלטו ביארץ שראל ולכן השמות לא עקיבים לפי שושלת אחת כיון שארץ ישראל עברה מיד ליד כל הזמן
ולפי זה אולי שלימון זה תלמי
ואתי שפיר מה שהפסיק המניין באנטיוכוס וגסלוקס ועבר לרומאים
שהרי מזמן אנטיוכוס וגסלוקס חזרה המלכות לישראל
אכן יש לדחוק גם לדרך הקודמת שנמנו המלכים היוונים עד שקיעת האימפריה היוונית-בדגש על הסלוקית בזמן אנטיוכוס שאז נחשב שכלתה ובטלה מלכות יוון וכלשון המדרש בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ב - מזמור שיר חנוכת
ולמה קורין את ההלל מפני שכתב אל ה' ויאר לנו (תהלים קי"ח כ"ז), ולמה אין קורין בפורים כתב להשמיד להרוג ולאבד [את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם וגו'] (אסתר ח' י"א) ואין קורין אלא על מפלתה של מלכות ומלכות של אחשורוש הייתה קיימת לכן אין קורין אבל במלכות של יון שכילה אותה הקב"ה התחילו נותנים הימנון ושבח ואומרים לשעבר היינו עבדים לפרעה עבדים ליון ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו הללו עבדי ה' (תהלים קי"ג א').

[היא שיחתי]

הנה מאמר בהמשכים של ד"ר חיים חפץ שלא הספקתי לקוראו אך נראה שדרכו על פי דרך ישראל סבא ומיישב דברי חז"ל בסדר השנים
http://www.herzog.ac.il/index.php?optio ... &catid=130

[היא שיחתי]

והנה הקטע על שמעון הצדיק
12. שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון
ביוספוס מסופר, שאלכסנדר, לאחר שכבש את צור, שלח לירושלים דרישה, שארץ יהודה תמרוד בדריוש ותקבל את עולו של אלכסנדר. אך ידוע הכוהן הגדול וזקני יהודה השיבו לו, שנשבעו לשמור אמונים לדריוש ולא יוכלו להפר שבועתם. אז התכונן אלכסנדר לעלות על ירושלים למלחמה. בהגיע השמועה הנוראה לירושלים, התלבש ידוע הכוהן הגדול לבנים ואתו מאות זקני כהונה ויקירי ירושלים מלובשים לבנים, ולקראת ערב יצאו עם לפידים בידיהם לקבל פני אלכסנדר וצבאו. בראות אלכסנדר את המשלחת הכבודה העומדת לפניו, ירד מעל מרכבתו וכיבד מאוד את הכוהן הגדול. כשראו ראשי צבאו את הדבר שאלוהו לפשר התנהגותו, והוא ענה, שדמות הכוהן הגדול לבוש לבנים נראתה לו בחלומותיו לפני כל הקרבות הגדולים שנחל בהם את ניצחונותיו177.

והנה סיפור זה עצמו, בשינויים קטנים, מסופר בתלמוד על שמעון הצדיק הכוהן הגדול, משיירי אנשי כנסת הגדולה. והמסקנה המתבקשת מעצמה היא, אם לא נרצה ליצור סתירות מיותרות, כי שמעון הצדיק בן יוחנן (חוניו) וידוע בן יוחנן בספר נחמיה אחד הם.

המסקנה הזאת מתחזקת לאור מסורת האגדה כי שמו הנוסף של שמעון הצדיק היה עידו, ולאור המשמעויות המשותפות לשמות שמעון וידוע178.
העובדה שלפי יוספוס היה שמעון הצדיק בן חוניו ונכדו של ידוע אינה סותרת את המסקנה האמורה. וזאת, כיוון שבקדמוניות של יוספוס, הן יוידע סבו של ידוע והן ידוע נקראים שניהם יאדוס ביוונית, עד שניתן לכנות ללא דוחק את יוידע ידוע א ואת ידוע בן יוחנן נכדו ידוע ב179. ומכיוון שבעניין מנשה חתן סנבלט, קוראו יוספוס אחיו של ידוע, בעוד שבספר נחמיה נאמר במפורש שחתן סנבלט היה מבני יוידע, נראה שיוספוס השתבש, או שידיים מאוחרות שחלו בספריו נשתבשו180.

לעיל הסקנו ששמעון הצדיק, אחרון אנשי כנסת הגדולה, הוא-הוא ידוע הכוהן הגדול האחרון הנזכר בנחמיה, שחי בסוף ימיו של דריוש הפרסי ונתמנה לכוהן גדול קצת לפני תחילת מלכות אלכסנדר. ועולה מכך, שאנשי כנסת הגדולה היו מוסד מיוחד שפעל בתקופה הפרסית בלבד בימי עזרא ונחמיה ובמשך דור אחד בלבד. שמות אנשי כנסת הגדולה מוזכרים כולם במפורש בספרי עזרא ונחמיה וביתר ספרי הקודש מאותה תקופה181.

לסיום הדיון הממושך הזה על התקופה הנדונה נאמר מלים ספורות על המניין היווני, הסליווקי, מניין השטרות או מניין אלכסנדרוס, לכל כינוייו ושמותיו. הלוח היהודי והלוח של אומות העולם משתווים, והפער ביניהם בטל, עם תחילת מניין השטרות. בלוח היהודי, תחילת מניין זה היא שנת ג'תמ'ח (3448) למניין בריאת העולם182, שהיא שנת 312 לפנה'ס למניין הלוח הנוצרי.

והנה, אף שהלוחות משתווים, סיבת בחירתה של שנת תחילת המניין של היוונים שנויה במחלוקת בין ההיסטוריונים המודרניים לבין המסורת ההיסטוריה היהודית. לפי ההיסטוריונים, שנת 312 היא שנת זכר הנצחון של סליקוס ויתר יורשי אלכסנדר בקרב ליד עזה נגד אנטיגונוס, כמסופר ביוספוס, ניצחון שהיה אחת עשרה שנה לאחר מות אלכסנדר בשנת 323 לפנה'ס183, למרות שהמניין החדש לא הונהג על-ידי סיליקוס עד לאחר קרב איפסוס המכריע נגד אנטיגונוס, בשנת 301 לפנה'ס, קרב שנהרג בו אנטיגונוס וירושת אלכסנדר נחלקה רשמית בין ארבעת המלכים שהתאחדו נגד אנטיגונוס ובנו דימיטריוס184. לעומת זאת, לפי המסורת ההיסטורית היהודית, תחילת מניין השטרות היא שנת מות אלכסנדר מוקדון. הדרך הפשוטה ליישוב הסתירה היא להניח שמותו של אלכסנדר וקרב עזה אירעו באותה השנה. קביעה זו היא בניגוד לדברי יוספוס, אך יש בה כשלעצמה היגיון היסטורי רב185.

והערה אחרונה בנדון: בתלמוד נאמר, שזמן שלטון היוונים בארץ ישראל הוא מאה ושמונים שנה עד תחילת שלטון החשמונאים, ומהן שש שנים ששלטו תחילה בעולם. פירוש הדבר, שמשנת כיבוש שושן ויתר ערי פרס ומדי על-ידי אלכסנדר בשנתו הראשונה ועד למותו עברו שש שנים, ואם כך נמנות לאלכסנדר שבע שנים, אם מונים את שנתו הראשונה והאחרונה כשתיים שלמות. לפי זה חלה השנה הראשונה למניין שטרות (ג' תמ'ח - 3448) בדיוק ארבעים שנה לאחר תחילת בניין בית המקדש בשנת שתיים לדריוש, היא שנת ג'ת'ח (3408). קביעה זו מתאשרת מרשימת מלכי ארך, שכבר זכרנוה לעיל, שפורסמה על-ידי פריטשרד186, ולפיה מלך אלכסנדר כשבע שנים, ובין מותו לבין מלוך סליקוס הראשון עברו 11 שנים. אם מונים את השנה הראשונה למלכות סליקוס בבבל מקרב איפסוס בשנת 301, כפי שמתחייב לדעתי על-פי ההיגיון, הרי אחת-עשרה שנים אחורנית, שנת 312, שהיא שנת קרב עזה, חלה לפי רשימת מלכי ארך בשנת מותו של אלכסנדר. נמצא שנכונה המסורת היהודית ששנת תחילת מניין היוונים היא שנת מותו של אלכסנדר, ולא השנה האחת-עשרה לאחר מותו187.

[היא שיחתי]

ולפי דבריו שוב נצטרך לומר שמעשה גסקלגס היה בשנה האחרונה של שמעון הצדיק בכהונה הגדולה ואלכסנדר מת לפני יוה"כ ושמעון הצדיק שימש בכהונה ביוה"כ בקה"ק ושם שמע את האמור בתוספתא על מותו של גסקלגס ולאחר מעשה זה שוב לא שימש בכהונה שכן תמו ארבעים השנים האמורים בגמ' ששימש בהם ככוהן גדול

[היא שיחתי]

ואולי יש לחזק השערה זו ששנה זו שבה היה המעשה עם גסקלגס הייתה השנה האחרונה של שמעון הצדיק בכהונה הגדולה, מדברי התוספתא
שכך כתוב בה

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג
הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
הלכה ז
כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מיכן ואילך מוצאין אותו פעמים כבה פעמים דולק כל זמן שהיה שמעון קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה כשחרית היתה מתגברת והולכת כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גיזרי עצים עם תמיד של בין הערביים כדי לקיים מצות עצים בלבד שנ' ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה בשחרית לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו כל זמן שהיה שמעון קיים ברכה נכנסת בשתי הלחם ובלחם הפנים שתי הלחם מתחלקות בעצרת לכהנים ולחם הפנים ברגל לכל המשמרות לאנשי משמר יש מהן שאוכלין ושובעין ויש מהן שאוכלין ומותירין ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כזית משמת שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנין חולקין ביניהן ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כפול
הלכה ח
מעשה בכהן אחד מצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו ואע"פ כן לא עלה בידו [אלא כפול] והיו קורין אותו בן החמסן עד היום שנה שמת בה שמעון הצדיק אמ' להם בשנה זו אני מת אמרו לו מניין אתה יודע אמ' להם כל ימות הכפורים היה זקן אחד לובש לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי ויוצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא לאחר הרגל [חלה] שבעת ימים ומת [משמת] שמעון הצדיק נמנעו אחיו מלברך בשם

והלא דבר הוא, דלאחר מעשה זה שהיה שמעון הצדיק בקודש הקדשים ושמע שגסקלגס מת, מייד מסופר בתוספתא על מה שהתרחש לאחר מיתת שמעון הצדיק, ולא עוד אלא שמובא לאחר מכן סיפור המעשה של שמעון הצדיק כשיצא ביוה"כ מקודש הקודשים והתגלה לו דבר פטירתו הקרובה

הרי נראה מזה שהכל היה באותה השנה ובאותה השנה עם סיפור גסקלגס גם נודע לו על פטירתו הקרובה ושנה זו הייתה שנתו האחרונה בכהונה הגדולה והייתה בסוף הארבעים שנה לכהונתו שהיא ארבעים שנה מבניית הבית ובאותה שנה מת אלכסנדר והתחיל מניין השטרות וכאמור

[סופר]

מאמרו של חפץ הוא מצויין ובסיס לרוצים לעיין בקורות התקופה ההיא, והוא אכן צועד בדרך חז"ל ולא שת לבו לקראת נחשים.
רק שהשערה זו שהוא שמעון הוא ידוע קצת מתמיהה, ולכה"פ היה להגמ' לרמוז בזה, איני יודע.

[יגל]

רק שהשערה זו שהוא שמעון הוא ידוע קצת מתמיהה, ולכה"פ היה להגמ' לרמוז בזה

לפי חשבוננו זה כמעט מוכרח. ספר עזרא-נחמיה נחתם ממש ערב הפלישה היוונית בשנת 34 לדריווש, והכהן הגדול האחרון בו הוא ידוע, ולפי חז"ל שמעון הצדיק יצא באותה שנה לקראת אלכסנדר מוקדון.
גם יוסף בן מתתיהו מספר את כל המעשה שבחז"ל על שמעון ואלכסנדר על הכהן הגדול ידוע.

[היא שיחתי]

ולפילפולא בעלמא אולי יש לתארך גם המעשה הבא המופיע בתלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ה דף מב טור ג /ה"ב

מעשה באחד שהאריך וגמרו להיכנס אחריו אמרו שמעון הצדיק היה אמרו לו למה הארכתה אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא ייחרב אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת אמרו לו מאיכן אתה יודע אמר להן כל שנה שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי

ולומר שגם הוא היה באותה שנה ובזמן של הסיפור הבא בירושלמי שציטטתי

דהנה בתוספתא הנזכרת הגירסה היא

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע

אולם בשיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח יש נוסח אחר

מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואמרת בטילת עבידתא די אמר סנאה למיחרבא היכלא ונהרג גיוסלוקין ובטלו גזירותיו, ובלשון ארמי שמען

והלשון למיחרבא דחוק שכן הלא גסקלגס רצה לשים צלם בהיכל כמפורש במגילת תענית וכן במגילת תענית הגי' היא לאיתאה להיכלא

אך אולי יש לדחוק דרצה גם לשים צלם וגם להחריב ההיכל או שלשימת צלם קראו החרבה
ומעתה אמור דהשנה שבה האריך בתפילתו שלא יחריבו לבית המקדש הייתה באותה השנה עצמה שנגזרה גזרה מגסקלגס
ואף המעשה שהביא הירושלמי מיד לאחריו היה באותה השנה
וכמובן כל זה לפלפולא

[היא שיחתי]

ספר עזרא-נחמיה נחתם ממש ערב הפלישה היוונית בשנת 34 לדריווש, והכהן הגדול האחרון בו הוא ידוע, ולפי חז"ל שמעון הצדיק יצא באותה שנה לקראת אלכסנדר מוקדון.
גם יוסף בן מתתיהו מספר את כל המעשה שבחז"ל על שמעון ואלכסנדר על הכהן הגדול ידוע.

למה אתה אומר שזה היה באותה שנה?
לעיל הארכתי שהיה זה בשנה האחרונה לכהונתו
על מה אתה מסתמך באומרך "לפי חז"ל"?

[היא שיחתי]

שוב עיינתי ונראה שדבריי דלעיל אינם כה פשוטים
אני הנחתי שמכך ששמע את הבית קול מבית קודש הקדשים סימן שהיה זה ביום הכיפורים שאז נכנס הכה"ג לפני ולפנים

ובכל המקורות האלו כתוב ששמע את הקול מקודש הקדשים

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כד טור ב /הי"ג
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו

אולם במגילת טענית מפורש שהיה הנס בכב שבט!!! ולא ביו"כ!!! ואל תאמר ששמע את הבת קול כנבואה על שיתרחש ביוה"כ, שהרי כתוב שם מפורש וכן בבבלי סוטה לג. ש"כתבו אותה שעה וכוונו" היינו שבזמן ששמע הבת קול אז התרחש הנס!
ולכן לכאורה היה נראה לומר ששמע הבת קול שלא ביום הכיפורים אלא לאחריו ואף שהיה בחוץ שמע את הקול בוקע מבפנים

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון
/עשרים ושנים בשבט/ בעשרין ותרין בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא דילא למספד. מפני ששלח קסגלגס את הצלם להעמידו בהיכל ובאה שמועה לירושלם ערב החג. אמר להם שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה שאין דבר מכל הדברים ששמעתם. מי ששכן שכינתו בבית הזה כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור כך יעשה לנו נסים בזמן הזה. וכיון שראה שהיו משמשין ובאין אמר להם צאו וקדמו לפניהם יצאו מלאכים וקדמו לפניהם מלאך אחד לעכו והשני לצור והשלישי לצידן והרביעי לכזיב. וכשנודע הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם אמרו נמות ולא תהא כזאת היו צועקים ומתחננים לשליח. אמר להם השליח עד שאתם צועקים ומתחננים לי צעקו והתחננו לאלהיכם שבשמים כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם ששהם מקדימים אותו מכל כרך וכרך כיון שראה אותם היה תמה אמר כמה מרובין אלו. אמרו לו אלו הן היהודים שהקדימו לפניך לכל כרך וכרך נכנס לכרכין וראה את בני אדם שהן מטלין בשוקים על השק ועל האפר לא הגיע לאנטיפטרס עד שבאה לו אגרת שנהרג קסגלגס מיד נטל את הצלם ונתנו לישראל וגררו אותו. ושמע שמעון קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא אתקטיל קסגלגס ובטלו גזרותיו וכתבו אותה שעה וכונו ואותו היום עשאוהו יום טוב.

ומה דמפורש במגילת תענית שהיה המעשה הזה ב"ערב החג" ו"אמר להם שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה" הרי מפורש שהיה זה בערב סוכות ולא בכב שבט, יש לומר שהגיעה השמועה בסוכות אבל הנס היה בשבט, אולם קשה איך הרגיעם שמעון הצדיק וצריך לומר שבמידת הביטחון נקט שבטח שהקב"ה יעשה להם נס וינצלו.

[שפופרת של ביצה]

אנצל את האשכול לדיון על מקומה של "כזיב". מהסכוליון למגילת תענית המצוטט באשכול: "וכיון שראה שהיו משמשין ובאין אמר להם צאו וקדמו לפניהם יצאו מלאכים וקדמו לפניהם מלאך אחד לעכו והשני לצור והשלישי לצידן והרביעי לכזיב" משמע שהיא ממוקמת מצפון לצידון.

[היא שיחתי]

אנצל את האשכול לדיון על מקומה של "כזיב". מהסכוליון למגילת תענית המצוטט באשכול: "וכיון שראה שהיו משמשין ובאין אמר להם צאו וקדמו לפניהם יצאו מלאכים וקדמו לפניהם מלאך אחד לעכו והשני לצור והשלישי לצידן והרביעי לכזיב" משמע שהיא ממוקמת מצפון לצידון.

הכוונה לעיר "אכזיב" הממוקמת בין עכו לצור על חוף הים
שם שבו הפרתים את הורקנוס ב' ואת פצאל אחיו של הורדוס
אכן הסדר במגילת תענית שכזיב מוזכרת לאחר עכו צור וצידון מעט קשה
אך מכל מקום הדברים מטין כן כיון שארבעת ערים אלו הן ברצף! לאורך חוף הים! וארבעתן ערים גדולות!
ראה קישור ומפה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7%99%D7%91

[היא שיחתי]

את עצם הטענה שהמעשהבמגילת תענית הוא על גיוס קליגולה, יש לבחון בכמה נקודות
א. גיוס קליגולה נרצח ב24 בינואר 41 לספיה"נ, ואילו הנס שגסקלגס מת היה בכב שבט, ולא נראה לי שיתכן ש24 בינואר יהיה בכב שבט ואף לפי הלוח היוליאני ואנא הודיעוני אם טועה אני, והתאריך כב שבט הוא יום המוות של גסקלגס שהרי מפורש שכתבו וכיוונו את אותה שעה ששמע שמעון הצדיק את הבת קול מקה"ק
ב. לפי המסופר במגילת תענית אזי כשבא השליח של גסקלגס:

וכשנודע הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם אמרו נמות ולא תהא כזאת היו צועקים ומתחננים לשליח. אמר להם השליח עד שאתם צועקים ומתחננים לי צעקו והתחננו לאלהיכם שבשמים כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם ששהם מקדימים אותו מכל כרך וכרך כיון שראה אותם היה תמה אמר כמה מרובין אלו. אמרו לו אלו הן היהודים שהקדימו לפניך לכל כרך וכרך נכנס לכרכין וראה את בני אדם שהן מטלין בשוקים על השק ועל האפר לא הגיע לאנטיפטרס עד שבאה לו אגרת שנהרג קסגלגס מיד נטל את הצלם ונתנו לישראל וגררו אותו.

הרי שהשליח לא חזק בו אלא התקדם כדי להביא הצלם
ורק אחרי ששמע שמת גסקלגס אז נטל הצלם ומסרו לישראל, ויש להוסיף שלקח זמן ששמועה כזו הגיעה מרומי עד לאר"י
ואילו לפי המסופר מיוסף בן מתיתיהו אזי:

יוסף בן מתתיהו מספר כי הנציב הרומי של סוריה פובליוס פטרוניוס נשלח אל ירושלים ועמו צבא רב, על מנת להציב בבית המקדש את פסלו של קליגולה, ולהרוג את כל מי שיתנגד לכך. פטרוניוס יצא דרך הים מאנטיוכיה, והגיע לעכו. בעכו התקבל פטרוניוס על ידי משלחת של היהודים, אשר התחננה בפניו כי לא יציב את פסלי קליגולה בארצם. פטרוניוס הותיר את הפסלים ואת הצבא בעכו, ונסע לטבריה. שם אסף את היהודים והזהיר אותם כי אל להם להתנגד לקליגולה, וכי יסבלו סבל רב אם יעשו כן. לאחר שהתרשם כי היהודים מוכנים למות ובלבד שבית המקדש לא יחולל בצלמו של קליגולה, שב לאנטיוכיה והודיע לקליגולה כי אין בכוונתו להישמע לפקודתו, שכן הדבר עלול להביא למרד ולשפיכות דמים רבה. קליגולה, בזעמו, פקד על הוצאתו להורג של פטרוניוס, אך עד שהגיעה הפקודה, היה כבר קליגולה בין המתים.

הרי שקודם חזר בו השליח ורק אחר כך מת קליגולה

[היא שיחתי]

שוב עיינתי ונראה שדבריי דלעיל אינם כה פשוטים
אני הנחתי שמכך ששמע את הבית קול מבית קודש הקדשים סימן שהיה זה ביום הכיפורים שאז נכנס הכה"ג לפני ולפנים

ובכל המקורות האלו כתוב ששמע את הקול מקודש הקדשים

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כד טור ב /הי"ג
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו

אולם במגילת טענית מפורש שהיה הנס בכב שבט!!! ולא ביו"כ!!! ואל תאמר ששמע את הבת קול כנבואה על שיתרחש ביוה"כ, שהרי כתוב שם מפורש וכן בבבלי סוטה לג. ש"כתבו אותה שעה וכוונו" היינו שבזמן ששמע הבת קול אז התרחש הנס!
ולכן לכאורה היה נראה לומר ששמע הבת קול שלא ביום הכיפורים אלא לאחריו ואף שהיה בחוץ שמע את הקול בוקע מבפנים

כעת ראיתי שמציינים למנח"ב ועין יעקב המפרשים ששמעון הצדיק שמע הבת קול בעת היותו בקה"ק וכדבריי דלעיל
וז"ל המנחת ביכורים "וביה"כ היה ושמע כן בעת עבודת יוה"כ דהיה בית קדשי הקדשים"
וא"כ הדברים אינם הולמים מש"כ בגמ' ובמגילת תענית דכיוונו השעה לאותו הזמן בדיוק
ולהדיא במגילת תענית דהנס היה בכב שבט

[היא שיחתי]

בספר יוחסין נראה ששמעון הצדיק מת בדיוק בשנה שבה פגש את אלכסנדר
ספר יוחסין מאמר שישי
ידוע הכהן גדול בן יונתן הכהן הששי ליהושע בן יהוצדק הכהן גדול כל ימי אלסכנדר הגדול ומנשה אחיו היה חתן לסנבלט או לאחרים מהשומרונים וגרשום מירושלם ועשו בית בהר גריזים. ואמרו רעות לאלסכנדר מוקדון שהוא במלכות הסידומוניש, ובא לירושלם ויצר עליה ואז יצא אליו ידוע כהן גדול בבגדי כהונה גדולה עם הכהנים, וכיון שראהו אלסכנדר ירד מעל סוסו והשתחוה לשם שהיה כתוב בציץ, ואז אמר לו שר אחד משריו למה אתה משתחוה ליהודי, אמר לו אין אני משתחוה אלא לאלוה שלו שהוא כתוב במצחו, ועוד אני משתחוה כי בחלום אני ראיתי זאת הצורה, ואז נכנס לירושלם בשמחה ועשה זבחים לשי"ת ונתן מתנות לכהן גדול ולכהנים אמר לאנשי ירושלם שישאלו חסד ושאלו כי ז' שנים תהיה ירושלם חפשית בלא מס והודה להם, וכל מה ששאלו ממנו. ומיד כשמת אלסכנדר מת ידוע כהן גדול.