ביבמות קיח מבואר שאף שאשה נאמנת לומר מת בעלי ומותרת לינשא, על צרתה אינה נאמנת כיון שחשודה לקלקלה, ועל כן צרתה יכולה להמשיך לאכול בתרומה.
והדברים מתמיהים איך אפשר לעשות חלוקה זו, שהרי אין זה פסולי עדות ששייך לומר שכלפיו אין כאן עד, אלא הסיבה שעל צרתה אינה נאמנות הוא משום חשש שמשקרת, וא"כ איך יתכן שלגבי עצמה אנו סומכים על זה שודאי אומרת אמת ומותרת לינשא ול"ח לאיסור א"א, ולגבי צרתה אמרי' שהכל שקר ויכולה להמשיך לאכול בתרומה?
וביותר קשה להירושלמי שהטעם משום גלגל הסובב דאם נאמינה על צרתה הוי שקר ואחר שאינה נאמנת אומרת אמת, וא"כ איך אוכלת בתרומה.
ואף שר"ע באמת אוסר לאכול בתרומה, מבואר בראשונים שהוא רק חומרא דרבנן ובעיקר הדין מותר.