חכם באשי כתב:ואם אתה שואל בענין, יש עליך לברר מאימתי התחילה ההברה הנקראת 'אשכנזית'.
יאיר כתב:רציתי לשאול את חברי הפורום האם משהו מכיר ספר או מאמר בנושא השוני והצורך להתפלל\לברך בהברה אשכנזית\חסידית\ספרדית.
תודה מראש!
יצחק כתב:יאיר כתב:רציתי לשאול את חברי הפורום האם משהו מכיר ספר או מאמר בנושא השוני והצורך להתפלל\לברך בהברה אשכנזית\חסידית\ספרדית.
תודה מראש!
האם שאלתך קשור לעניינא דיומא בהלכות שבין אשכנז לספרד?
חכם באשי כתב:בר ששת,
בענין הפיוטים, אכן כן על זה אני מדבר.
אבל אתה מכיר רק פיוט אחד, ואם תעיין בשימת לב בפיוטים נוספים, תמצא עוד הרבה כהנה וכהנה (יש לי מאות מראי מקומות מפיוטים כאלו! והאריכות אך למותר.)
רק תדייק. הם לא ניקדו את 'א'דני' בפתח. לא, הם ניקדוהו בקמץ, אלא שאת הקמץ הזה הם הגו כפתח.
חכם באשי כתב:חלק מרכזי בהגיה האשכנזית היא ה'קמץ האשכנזי', אולם מי שחקר בנושא יודע, שעד שלהי המאה הי"ג (לפחות) הגו האשכנזים את הקמץ כפתח, כמו הספרדים של היום!
דבר זה אינו צריך לפנים, הוא מוכח מפייטנים אשכנזיים-צרפתיים הרגילים לחרוז קמץ בפתח, וגם מדרכם של סופרים אשכנזים-צרפתיים המנקדים קמץ בפתח, כפי ההרגל על לשונם בעת ההיא.
הרוצה לראות את ההוכחות יעיין נא בעבודת הד"ר של א' אלדר, מסורת הקריאה הקדם-אשכנזית לפי מחזורים אשכנזיים מנוקדים מן המאות יב וי"ג, ירושלים תשלז.
קיימים לכך גם מקורות תורניים. לדוגמא: רב"ש המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, א, עמ' 238 הערה 23; ספר גימטריאות לריה"ח, א, עמ' לא-לב, הערה 24.
בר ששת כתב:חכם באשי,
אם מכיר אתה את המאמרים ב'שורשי מנהגי אשכנז', אז אתה יודע מבחינת מי היא נכונה.
ואגב, מחרוזי הפייטנים, ניתן להסיק כי לא נכון מה שאומרים כי הגו הם את שם א-ד-ני במבטא האשכנזי המוכר ADOY כי אם במבטא הספרדי NAY.
רמזים רבים לכך, בין השאר בפייט ברוך ה' יום יום לצפרא שבתא, שרק כך ניתן להבין את החריזה בבית 'נסגרתי לאדום ביד רעי מדני, שבכל יום ויום ממלאים כרסם מאדני, עזרתו עימי לסמוך את אדני ... כי לא יזנח לעולם א-ד-ני'. - בהכרח שניקד בפת"ח ולא כמו שנהוג לסבור כי שינו את הגיית השם.
יאיר כתב:בר ששת לא הבנתי כונתך לגבי הפיוט מה ידידות מנוחתך, הרי הכל מסתיים שם בקמץ ומה הקושי לחרוז שם?.
בר ששת כתב:ראשית, דיברתי על 'מנוחה ושמחה'. אנו החסידים בעלי מבטא פולין וגליציה, מתקשים מאד בחריזת הבית האחרן (חבל שאין לי סרגל ניקוד להדגים). אמור בפיך כחסיד פולין: "במשנה לחם וקידוש רבא (RABU) ברוב מטעמים ורוח נדיבה (NEDIVU) יזכו לרב טוב ההמתענגים בה (BO) בביאת גואל לחיי העולם הבא (HABO).
(מקווה שהכיתוב הלועזי יהיה מובן).
תולדות אדם כתב:בר ששת, שמעתי ושמעתי, זקני ע"ה היה מתפלל כך. אך אציין שה"לָהּלָה וכן חַא עולמים, אבותַא וכן אַדֹנָהּ ועוד רבות יוצא מכך שלא התייחסו ליו"ד שלאחריה. אך יש עוד הרבה דברים מעניינים כמו ה"וֵאָמַרְתָּ", "וַקֹנֵה" הכל (שדרך אגב יש לה מקור במג"א הל' ר"ה), גם בָּרוּעֶךְ, ולֵאמֹעֶר, שעל זה שמעתי פעם מגאליציאנער שהביא לזה מקור (בדרך מליצה) מדרשת חז"ל אין צור כאלקינו - אין צייר כאלקינו, וכי איך מגיע צור לצייר, אלא ע"כ שביטאו צוּעֶר ומכאן דרשו צַיֶיר.
ולכאורה כל השיבושים נפלו מכך שמתוך הזנחת הדקדוק לא ידעו המלמדים איך ללמד, ומכאן עד שהתינוקות ישבשו מעצמם אין הדרך רחוקה.
זקן ששכח כתב:הערה לגבי הניקוד ה'חסידי'. יש בפרק הרואה "באתרא דקרו לה שונרא ובאתרא דקרו ליה שינרא". האם אין פה רמז להיגוי שכזה?
תולדות אדם כתב:בר ששת מה קרה ל"ם" שלך?
זקן ששכח כתב:הערה לגבי הניקוד ה'חסידי'. יש בפרק הרואה "באתרא דקרו לה שונרא ובאתרא דקרו ליה שינרא". האם אין פה רמז להיגוי שכזה?
ואגב, סיפר לי ידיד לפני שנים שישנם פיוטים שלא יתחרזו אלא בהגייה 'חסידית', והצטערתי שלא שאלתיו בפירוט.
ופעמים בדוקא,תולדות אדם כתב:בר ששת, שמעתי ושמעתי, זקני ע"ה היה מתפלל כך. אך אציין שה"לָהּלָה וכן חַא עולמים, אבותַא וכן אַדֹנָהּ ועוד רבות יוצא מכך שלא התייחסו ליו"ד שלאחריה.
בספר זרע קודש ריש פרשת בהר כתב:והנה בקידוש של ליל שבת בויכולו יש ה"פ אותיות ו"י וצריך להפוך הה"פ ו"י ולעשות מהם ה"פ טו"ב, ולכן אין לקרות אותיות ו"י בויכולו בפירוש רק כמו בחטף כי באמת בשבת נמתק הכל ונכלל הכל בטוב,
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 156 אורחים