פורום אוצר החכמה

מצינו הרבה אחרונים, בעיקר היה זה נפוץ בידי האונגרישע גדולים דוגמת הערוגת הבושם וכדו' להרבות בבניית מסקנות והבנות עפ"י תורת ה'לשיטתו', האם 'מוכרח' להיות כן כי לכל אחד יש כנראה מהלך מסויים בהשקפתו, ואם הוא אוחז שם מסברא זה אזי שבהכרח דעתו בדבר הבא שמקשרים לזה הוא ג"כ כסברא זו או שכל זה הוא לפלפול בעלמא אבל אין להסיק מסקנות הלכתיות עי"ז?
אשמח למקורות קדומים בזה.

זהו נושא שלם על כל דרך הלימוד
ובכלל על הנושא אם יש אמת אבסולוטית שהרי שבעים פנים לתורה ולכל אחד יוצא "פשט" אחר בסוגיא
ברור שיש מושג של לשיטתו ולהדיא כן בגמ'
אולם לדחוק לשיטתו כנגד השכל הוא עקימת האמת
מאידך יש מושג לומר דבר "לפלפול בעלמא"
ויש פלפלנים אף גדולי עולם שכל לימודם היה פלפול וכבר צעקו על זה גדולי עולם, מצד שני גם הם היו גדולי עולם...

בקיצור יש כאן הרבה נידונים ואין בזה "שחור לבן"

אני יסביר לך עיקר כוונתי בזה, שמעתי היום ממישהו שיש פירוש המשניות להרמב"ם שאומר שזהו כבוד התורה!,
חיפשתי ברמב"ם ולא מצאתי, על זה עלתה שאלתי [לפני עיון בדבריו הק' של הרמב"ם] מה הכוונה שזהו כבוד התורה, מי אומר בכלל שזהו תורת אמת, וכמו שכתבתי מאן מפיס שאם בענין זה היה נראה לו סברא זו אז הוא צריך לסבור בענין אחר שיש להסמיך שם סברא הזאת ג"כ באותה שיטה, והדברים שייכים בענייני הלכה, שע"ז צריכים באמת שיקול הדעת מאוד זהירה לדמות מילתא למילתא היטב היטב, ולא כל דבר שנראה לנו 'פון אויבן אוף' שהם דומים, אנו משווים ובונים עולמות שבין רגע היו ובין רגע יעלמו במכת לחי נכונה אחד.

ראה קובץ יסודות וחקירות מעמ' 795.

מביאים בשם הגר"ח מוואלז'ין שיש עניין לדייק בשמות התנאים והאמוראים בעלי המימרות בש"ס כדי שנדע להבין אותם עפ"י שיטתם במק"א. ואני לא זוכר כעת היכן זה.
אך בעצם הענין אין ספק שזה ודאי נכון וכבר מצינו אפי' בגמ' שמשוים בין מימרות של אותו מאן דאמר.
בכל אופן אם מדובר לבנות בניינים ממקומות שספק דומים ספק אינם דומים זה כבר נכנס לעצם הפולמוס סביב שיטת הפלפול אם ראויה או לא.
אך בודאי שאם לומדים סוגיא כמו שצריך ורוצים להבין היטב את שורש הסברות, אפשר וחשוב להשתמש ב'לשיטתו'.
וכמו שהיה ידוע בשיטה זו מרן הגרנ"צ פינקל זצ"ל שהיה מחשבן כך לא רק באמוראים אלא אף בראשונים, לדוג' הוא סידר את כל המחלוקות של רש"י והר"ן לאורך כל נדרים שכל אחד מהם לשיטתו. ועמל על כך בכל כוחותיו, כי אכן ראה בזה דרך להעמיק בהבנת שורשי המחלוקת.

אגרת:
לא ראיתי משהו שעונה בדיוק לבקשתי אבל בדיעבד הנאתני מאוד מהקונטרסים, זה משהו מעניין.

נאשער כתב:אגרת:
לא ראיתי משהו שעונה בדיוק לבקשתי אבל בדיעבד הנאתני מאוד מהקונטרסים, זה משהו מעניין.

סליחה, בעצם הראת לדעת שהנושא עמוק מאוד ורואים את זה כמעט ברור שכן צריך להיות לפי הלשיטתו, כפי שמסביר בקונטרס שם בערך, אבל מי אומר שזהו תורת אמת?

יעויין באישים ושיטות לרש"י זווין, באוצר עמ' 250 ואילך על תורת ה"לשיטתו" אצל האחיעזר, ועמ' 274 ואילך אצל הראי"ה.

כמו כן זו היתה דרכו של הגאון ר' רפאל שפירא זצ"ל מראשי ישיבת וולוז'ין כפי שיווכח כל המעיין בספריו. וידועה ההלצה שהתהלכה בוולוז'ין אודות אותו בחור שפגש את רב פפא מתהלך ברחובות וולוז'ין ולשאלת הבחור מה מעשיו כאן השיבו רב פפא: ר' רפאל מושכני לכאן 'לשיטתו'...

פשוט ואצ''ל שהחזו''א ותלמידיו הרחיקו דרכי הפלפולים הרצים, אבל זה לא מונע את החו''ב מלהציע 'לשיטתייהו'!
זה לשונו בב''מ ס''ה א'

ויתכן לומר דאביי ורבא לטעמייהו בפלוגתא דאי עביד מהני, דלאביי דבעלמא אי עביד מהני, א"כ מן הדין אין צריך להחזיר הרבית כלל, אלא דגלי רחמנא וחי אחיך עמך, הלכך למעוטי בחיוב ההשבה עדיף, ואית לן למימר דמאי דעביד אהני, ואינו חייב להחזיר אלא ד', אבל לרבא דאי עביד לא מהני, ומן הדין היה ראוי לומר דכל הרבית נשאר ברשות הלוה, הלכך אף דילפינן מוחי אחיך עמך דמאי דעביד אהני, ורק משום וחי אחיך חייב להחזיר, מ"מ אמרינן דתנאי החזרה יש לחייב כאילו אי עביד לא מהני, אלא דאינו אלא משום וחי אחיך, והא דבתמורה ו' ב' לא אמרו דזה איכא בינייהו, הוא משום שאין לדבר הכרע.

עשוי לנחת כתב:מביאים בשם הגר"ח מוואלז'ין שיש עניין לדייק בשמות התנאים והאמוראים בעלי המימרות בש"ס כדי שנדע להבין אותם עפ"י שיטתם במק"א. ואני לא זוכר כעת היכן זה.

גמרא קידושין פרק האיש מקדש. למאי נ"מ למירמי דידיה אדידיה.

1. האם התנאים ואמוראים היו עקביים בדעותיהם ויש קשר בין דעתם בנושא אחד לדעתם בנושא אחר?
וודאי שכן.
2. האם כל קשר שנמציא בין דעת תנא בעניין אחד לעניין אחר הוא נכון?
לא.
3. האם מי שתולה דעתו של תנא בעניין אחד בדעתו בעניין אחר צודק?
תלוי אם זה מסתבר כן. אם לא לא.

תורת ה'לשיטתו'/האם תורת אמת יש בזה? עיין מספר 3.

פשיטא שלכל תנא, אמורא, גאון, וראשון משנה סדורה ושיטה עקבית בכל תורתם, ולכן אפשר לדרוש בהם 'לשיטתיה', השאלה אם אכן דייקו לדעתו כפי שכתב הרב אוצה"ח. גם גדולי האחרונים סביר שהיתה להם שיטה סדורה בכל דרכי הלימוד, אך עם ירידת הדורות גם יותר סביר למצוא קושיות וסתירות, מה שאנו מניחים שבדורות קודמים לא היה כן.

לפעמים דרישת 'לשיטתיה' באה לתרץ קושיה או סתירה, ולפעמים גם לפילפולא בעלמא... לענ"ד אם מה שהעלה מסתבר מאוד, גם ללמוד ממנה הלכה.

למה שכתב מר בשם הרמב"ם שזהו כבוד תורה, לא ראיתי לשונו, אך מתקבל על הדעת שיש כבוד תורה בכך שאנו מעריכים כל אחד מגדולי הדורות כבעל שיטה סדורה, וכעיקרון שעדיף להדחק בפירוש דבריו מאשר לסבור שיש בהם סתירה.

בתור חומר למחשבה בעלמא, יש להעיר:
א. יש מקומות שמבואר להדיא בגמרא שהתנא לשיטתו, או ששני הנידונים תלויים זה בזה, האם אפשר לדייק מזה שכשאין התייחסות לזה בגמרא משמע שאין קשר?
ב. אם תנאים אחרים, או אמוראים, סוברים כמותו במקום אחד ולא במקום השני, האם זה סתירה ללשיטתו?
ג. אם פוסקים כמו התנא במקום אחד ובמקום אחר לא, האם זה סתירה ללשיטתו?
ושוב כל זה בתור הערות, אינני סבור שיש כאן דברים מוכרחים, רק חומר למחשבה.

ראה לדוגמא ביצה כט,א:

אלמא גבי שמחת יום טוב ר' יהודה לחומרא ורבנן לקולא והא אפכא שמעינן להו

זכור לי שיש משהו דומה על רבי יהודה ורבי שמעון במסכת שבת, שפשוט לגמרא שר"י לחומרא ור"ש לקולא.

לאחרונה יצא לאור ספר בשם "אוצר לקוטי שיחות - לשיטתיה", ושם בהקדמה דיברו בדרך לימוד זה ומקורותיה.

עזריאל ברגר כתב:ראה לדוגמא ביצה כט,א:

אלמא גבי שמחת יום טוב ר' יהודה לחומרא ורבנן לקולא והא אפכא שמעינן להו

זכור לי שיש משהו דומה על רבי יהודה ורבי שמעון במסכת שבת, שפשוט לגמרא שר"י לחומרא ור"ש לקולא.

אולי כוונתך לשבת דף פ. בסוף העמוד ושם נסמן, ועי"ש בריטב"א החדשות.

הרב עזריאל ברגר. הגמרא שבביצה היא לא דוגמא לדידן. אנחנו לא יכולים להניח סוג כזה של קשר בין כל הדוגמאות שהביאה שם הגמרא מעצמנו, רק ללמוד מה שהגמרא אומרת.

נאשער כתב:שמעתי היום ממישהו שיש פירוש המשניות להרמב"ם שאומר שזהו כבוד התורה!,
חיפשתי ברמב"ם ולא מצאתי,

כנראה זה שיבוש של דברי הרמב"ם בפיה"מ סוף סוטה, על המשנה שם

משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה

פי' הרמב"ם

אבל מה שאמר גם בר' עקיבה בטל כבוד התורה, רוצה לומר רבוי הלמוד, והוא אמרם משמת ר' עקיבה בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעינות החכמה,

-----
מתי מצאנו לראשונה שכותבים במודע ובמפורש חידו"ת שאינם לאמיתה של תורה אלא לפלפולא בעלמא, לחדד התלמידים, וכל כיו"ב? [איני שואל על פלפולים שא"א לסמוך עליהם להלכה מחמת הספק, אלא על פלפולים שבמוצהר אינם מתוך בקשת האמת].

דורשי יחודך כתב:בתור חומר למחשבה בעלמא, יש להעיר:
א. יש מקומות שמבואר להדיא בגמרא שהתנא לשיטתו, או ששני הנידונים תלויים זה בזה, האם אפשר לדייק מזה שכשאין התייחסות לזה בגמרא משמע שאין קשר?
ב. אם תנאים אחרים, או אמוראים, סוברים כמותו במקום אחד ולא במקום השני, האם זה סתירה ללשיטתו?
ג. אם פוסקים כמו התנא במקום אחד ובמקום אחר לא, האם זה סתירה ללשיטתו?
ושוב כל זה בתור הערות, אינני סבור שיש כאן דברים מוכרחים, רק חומר למחשבה.

א. אולי זה פשיטא לגמ', או שאינו מן העניין
ב. אינו סתירה, כיוון שכל הלכה כוללת חשבונות רבים ולא חשבון אחד. לדוג' הרבה מן הפוסקים הספרדים סוברים שקיבלנו הוראות מרן, ובכל זאת ישנם מחלוקות ביניהם, הסתירה היא זו?
ג. כנ"ל ב.

שש ושמח כתב:

נאשער כתב:שמעתי היום ממישהו שיש פירוש המשניות להרמב"ם שאומר שזהו כבוד התורה!,
חיפשתי ברמב"ם ולא מצאתי,

כנראה זה שיבוש של דברי הרמב"ם בפיה"מ סוף סוטה, על המשנה שם

משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה

פי' הרמב"ם

אבל מה שאמר גם בר' עקיבה בטל כבוד התורה, רוצה לומר רבוי הלמוד, והוא אמרם משמת ר' עקיבה בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעינות החכמה,

-----
מתי מצאנו לראשונה שכותבים במודע ובמפורש חידו"ת שאינם לאמיתה של תורה אלא לפלפולא בעלמא, לחדד התלמידים, וכל כיו"ב? [איני שואל על פלפולים שא"א לסמוך עליהם להלכה מחמת הספק, אלא על פלפולים שבמוצהר אינם מתוך בקשת האמת].

עיין פני יהושע בפתיחה לכתובות שכן נהגו האמוראים ומפרש שזאת הכוונה במילתא דבדיחותא שהיו אומרים בתחילת השיעור

הפנ"י שם הביא מה שאמרו בגמ' ורבה לחדודי לאביי הוא דעביד, ובכל המקומות שמצאתי שאמרו כן (ברכות ל"ג ב' ומגילה כ"ה א', חולין מ"ג ב', נדה ד' ב') הכוונה רק שרבה אמר דבר שאינו נכון כדי שאביי יתפוס את הטעות [כנראה כדי להרגילו לבקר את דבריו], ואינו קשור כלל לתופעה בדורות האחרונים שאין המטרה שיתפסו את הטעות, אלא אדרבא התלמידים שותים בצמא ממים רעים אלו.

בזכרוני שראיתי בחי' חת''ס שבת שמסיים קטע בלשון כזה ''ויפה הוא אע''פ שאינו אמת''. איני יכול לחפש כעת באוצר.

הג"ר נחום פרצוביץ אמר: בחמש עשרה הלשונות של 'אמת ויציב ונכון...' - "יפה" הוא הכי רחוק מן "אמת" - - -

אפרים זלמן כתב:בזכרוני שראיתי בחי' חת''ס שבת שמסיים קטע בלשון כזה ''ויפה הוא אע''פ שאינו אמת''. איני יכול לחפש כעת באוצר.

כוונתך לחידושיו קכג ע"ב? (ואם כן, לדעתי אין כאן דבר הראוי לציון).

ובימי חורפי מצאתי דאתי לידי מכתב מכת"י רב א' בשמו מוה' ישעי' דיין מק"ק שויסבורג שכ'... ודפח"ח אף על פי שאין נ"ל אמת.

רמב"ן כתובות יח ב

וי"מ רבא לנפשיה מתרץ דאמר פלגינן דיבורא, ולשון הראשון נראה דלא מסיימי בגמרא הכי

פי' יש אמרו שרבא לשיטתו ואינו נראה כי א"כ הייתה הגמ' צריכה לומר רבא לטעמיה.

דודי צח כתב:הג"ר נחום פרצוביץ אמר: בחמש עשרה הלשונות של 'אמת ויציב ונכון...' - "יפה" הוא הכי רחוק מן "אמת" - - -

למליצה בעלמא וכו' וכו'
האם על הוורט הזה גופא אין את החשש הזה?

ברוך שכיוונת -
בדיוק כך הגיב אחד מגדולי תלמידיו כאשר מאן-דהו סיפר את האמרה הזאת...

ישנו כתב:רמב"ן כתובות יח ב

וי"מ רבא לנפשיה מתרץ דאמר פלגינן דיבורא, ולשון הראשון נראה דלא מסיימי בגמרא הכי

פי' יש אמרו שרבא לשיטתו ואינו נראה כי א"כ הייתה הגמ' צריכה לומר רבא לטעמיה.

ישנו, ברוך שחלק לך מחכמתו.

מה שנכון נכון כתב:

אפרים זלמן כתב:בזכרוני שראיתי בחי' חת''ס שבת שמסיים קטע בלשון כזה ''ויפה הוא אע''פ שאינו אמת''. איני יכול לחפש כעת באוצר.

כוונתך לחידושיו קכג ע"ב? (ואם כן, לדעתי אין כאן דבר הראוי לציון).

ובימי חורפי מצאתי דאתי לידי מכתב מכת"י רב א' בשמו מוה' ישעי' דיין מק"ק שויסבורג שכ'... ודפח"ח אף על פי שאין נ"ל אמת.

לכאו' זהו זה, ותודה לך על שהנחת את דעתי.

מה שנכון נכון כתב:

אפרים זלמן כתב:בזכרוני שראיתי בחי' חת''ס שבת שמסיים קטע בלשון כזה ''ויפה הוא אע''פ שאינו אמת''. איני יכול לחפש כעת באוצר.

כוונתך לחידושיו קכג ע"ב? (ואם כן, לדעתי אין כאן דבר הראוי לציון).

ובימי חורפי מצאתי דאתי לידי מכתב מכת"י רב א' בשמו מוה' ישעי' דיין מק"ק שויסבורג שכ'... ודפח"ח אף על פי שאין נ"ל אמת.

ראוי לציין מה שכתב האור זרוע (ערב שבת לג) וז"ל

ראיתי כתוב בשם ר׳׳ת זצ״ל שהתיר ליגע וכו' ובמלכותנו בארץ כנען נזהרים שלא ליגע וכו' ואף ר״ת איני סבור שהתיר בשעת מעשה אלא לפלפול בעלמא שמא נתכוון.

וכה׳׳ג איתא בירושלמי דע׳׳ז (פ"ב ה"ג) וכו' כן אמר ריש לקיש וכו' א"ל דילמא וכו' פי׳ שאלו לו שמא לדמיון בעלמא אמר שכן דרכו מחמת חריפותו אמר לון לא לעובדא הלכה למעשה.

הא למדת שלא רצו לסמוך עד שהעיד בפי׳, והדבר ידוע גודל לבו של ר׳׳ת שהי׳ בידו להתיר השרץ ושמא לא דבר בדבר זה אלא לפלפול בעלמא ואיני סומך על הוראה זו.

מעניין.
(באמת בב''ב כבר חזינן שאין סומכין על הוראה אלא כאשר החכם אומר שזהו הלכה למעשה, ויל''ע בזה)

ביאור ה'לשיטתיה' של רבי יאשיה ורבי יונתן בכמה מחלוקות

לא מכבר יצא ספר ושמו 'השבת לשיטתם'
נתחבר ע''י הרב אברהם סויסה והרב אליעזר בן הראוש
הספר מוצא מהלך מקביל ותואם בגדרי לט מלאכות שבת
כאשר בכל אחד מהראשונים ניתן למצוא גדרים דומים במלאכות.