פורום אוצר החכמה

פייטן, מלפני כשבע מאות שנה, מפייט:


מדוע 'נקודת סגול' רומזת להכנעה?
ואולי הכוונה לנקודה התחתונה מבין השלוש המרכיבות את הצורה?

ראה תורת חיים [חב"ד] פרשת ויחי עמ' [רלח].

האם ההסבר שם הוא ע"פ קבלה או יותר 'פשט'? (כי הפייטן הנ"ל לא נראה שהיה מקובל).

בפשטות נראה שנקודת הסגול היא שפלה, קטנה ותוחתונה, מתחת שתי הנקודות שמעליה.

חכם באשי כתב:האם ההסבר שם הוא ע"פ קבלה או יותר 'פשט'? (כי הפייטן הנ"ל לא נראה שהיה מקובל).

פשט בלשון קבלית, ולא נתכוונתי אלא לתת קצה חוט, וצריך לבדוק במקורותיו.

יתכן שהביאור הוא שכשאדם כורע על ברכיו גופו נראית כצורת סגול [שהוא נקודה ימנית עליונה, נקודה אמצעית תחתונה ונקודה שמאלית עליונה]
פי' כשהאדם כורע על ברכיו נמצא שרלגיו לעלה מברכיו מצד אחד וראשו למעלה מברכיו מצד השני וברכיו נמצאים בנקודת השפל שהוא צורת סגול, דהיינו שרגליו הנמצאים בקצה האחד הם כנקודה הימנית (או השמאלית, תלוי מאיזה כיוון וזווית) העליונה, וברכיו הנמצאים באמצע במקום השפל הם כנקודה האמצעית התחתונה שהוא למטה ושפלה מב' הנקודות, וראשו הנמצא בקצה השני הוא כמו הנקודה השמאלית העליונה שהוא מצד השני של ברכיו שהם באמצע וראשו נמצא למעלה מברכיו
ונמצא שאדם הכורע על ברכיו צורת גופו הוא כצורת סגו"ל

שבטי,
יפה ומחודד!!
ובדרך זו ניתן אולי להמשיך לבאר מדוע מכנה הפייטן את הכורע 'חרגול'. כי אדם הכורע צורתו גופו דומה לחרגול!

מתחילה חשבתי כמו שבטי, אך מלשון הפייטן נראה שהוא אומר ללבו להיות שפל כנקודת סגול.

בקשה:
היכן הוא מודפס?
ומי הוא זה הפייטן הלזה?
ואדרבה, הבא לנו [להורדה] את כל ספרו!

מדוע הנך צריך את כל הפיוט?!...
זה לא ספר, רק פיוט בודד (ארוך מאוד), שהדפיסו ד' יונה במאמר ב'מהות', יב (תשנד).

בבקשה,
הבא לנו PDF לכה"פ של זה הפיוט [עם המבוא שעליו]
וכל דורשי חכמה יהללוך.
גם, יש מהיכן זה הפייטן, מא"י מאשכנז או מארץ אחרת.
ועוד, יש מכאן ראי' לניקוד המילה סגול, שיש המנקדים הג' בצירי וס' בקמץ.

הפייטן היה איטלקי.
אם יפתרו את בעיית הגודל של הקבצים (ראה כאן: viewtopic.php?f=7&t=7326&p=65059&hilit=%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA#p65008) אני יעלה לכאן את הקובץ (הוא שוקל יותר מ-9 מ"ב).

חכם באשי כתב:שבטי,
יפה ומחודד!!
ובדרך זו ניתן אולי להמשיך לבאר מדוע מכנה הפייטן את הכורע 'חרגול'. כי אדם הכורע צורתו גופו דומה לחרגול!

לא עיינתי אבל לכאורה מתמיה לומר על עם קודש בכורעם לפני האלוקים 'חרגולים'.... ועיין פסחים ג,ב בההוא כהן שלא נקט לשון נקיה וכו'. צ"ע.
דרך אגב, כיוון אפשרי למה קוראים לניקוד סגו"ל בשם זה (מילא קובוץ ע"ש קיבוץ כמה נקודות אבל סגול מה טיבו?. יל"ע.)

הפייטן כתב את הכינוי 'חרגול' על עצמו, בעקבות חטאיו שפירט קודם לכן. אין הוא כותב את הדברים על 'עם קדוש' בכלליות.

ס''ק כתב:בבקשה,
הבא לנו PDF לכה"פ של זה הפיוט [עם המבוא שעליו]
וכל דורשי חכמה יהללוך.
גם, יש מהיכן זה הפייטן, מא"י מאשכנז או מארץ אחרת.
ועוד, יש מכאן ראי' לניקוד המילה סגול, שיש המנקדים הג' בצירי וס' בקמץ.

ס"ק,
שבתי וראיתי, כי א"מ הברמן הדפיס את הפיוט הזה, מאותו כתב היד, למעלה מעשרים שנה לפני י' דוד!
ראה: ספר היובל לד"ר ש' פדרבוש, ירושלים תשכא, עמ' קעג ואילך
וכבר העיר על כך ח' ח' שירמן, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, ירושלים תשנז, עמ' 552 הערה 28: "ראה: א"מ הברמן... החיבור נדפס שנית, ללא סיבה נראית לעין, על ידי י' דוד...".
(אגב, שירמן שם טוען, שהפייטן הוא-הוא המומר המפורסם אבנר מבורגוס! ודבריו מופרכים מגופו של פיוט, וגם שני מהדירי הפיוט שוללים דעה זו מכל וכל)
עכ"פ, 'ספר היובל' לפדרבוש מצוי באוצרינו היקר. גש אליו וטול את הפיוט!

צh33 כתב:דרך אגב, כיוון אפשרי למה קוראים לניקוד סגו"ל בשם זה (מילא קובוץ ע"ש קיבוץ כמה נקודות אבל סגול מה טיבו?. יל"ע.)

ולמה קורין לחיריק חיריק ולצירי צירי ולחולם חולם ולמה קורין לכיוון כיוון ולאפשרי אפשרי?

איש שלום,
אל תצחק, היו שדנו בשמותיהם של הנקודות (להבדיל מצורותיהן). זכור לי שבספר 'צפוני ציוני' לר"מ ציוני דן בענין, בדפים הראשונים של הספר.

חכם באשי כתב:איש שלום,
אל תצחק, היו שדנו בשמותיהם של הנקודות (להבדיל מצורותיהן). זכור לי שבספר 'צפוני ציוני' לר"מ ציוני דן בענין, בדפים הראשונים של הספר.

אני לא צוחק. וכראיה לדבר הנה מה שמצאתי בחיפוש קל, ויש עוד הרבה:

סליחה,
מהודעתך הקודמת שמעתי קולות לעג. טעיתי, ועמך הס"ר.

ועדיין לא נתברר מה טיבה של הכנעה לסגול.
ולענין דברי הגר"א כץ, אחר בקשת המחילה, הנה כי ניים ושכיב אמר להא שמעתא. והנה ז"ל רס"ג בספרו על דקדוק לה"ק [הזכירוהו רש"י לנ"ך והאב"ע] "ושמעו אותה מהם קצת מתושבי עירק וחשבוה בטעות לבי"ת ואמרו 'שבא' ואין הדבר כך. " ובכל ספרו שם יש שני כינויים לשוא. שוא כרגיל בו', ובערבית קורא לו "גזם", מלשון גיזום קטיעה והפסקה. ולפיכך אף השוא כן פירושו, מלשון שוא ואין, קמץ הש'.
ואף על שאר התנועות, הרי זה דומה לאלו שביקשו "פשט" בשמות החדשים, ובמקום ללמוד בבלית ואכדית נכנסו ל"דרש" שמרחשון מלשון מרחשין שפוותי', או שנוסף עליו מר משום שאין בו חגים, וכל זה אינו פשט, אבל האמת שהשם המקורי הי' "ורח-שמן" כלומר הירח השמיני..
ואף הסגול אינו שייך כלל לסגולה, אפילו לא לדרש ורמז, רק הוא תרגום של "אשכול", בלשון בני ארץ ישראל, עיין תרגום ירושלמי לפר' שלח [ואשכול ענבים אחד]. ואף החירק צירי חלם ושרק מקורם מלשון זו [עי' ב"ק פג,א לשון סורסי למה] ופעמים שיש ביניהם קירבה ללה"ק, כמו בשורק ע"ש השריקה בשפתים [כמו ו' W], ואינו שייך לחירק כלל.
ועיין ג"כ בתפארת ישראל למהר"ל פ' ס"ו ביאורים פשוטים לנקודות ושמותיהם ודרכי מוצאיהם.

שמא הכוונה ל'עבד' הנקוד פעמיים בסגול.
וכוונת המשורר: היה לפניו נכנע כעבד הנקוד סגול.

הצעה מעניינת.
אבל גם 'מלך' ננקד בסגו"ל כפול! (אלא שנוסף להן יש בו גם שבא)

לענ"ד כוונת המשורר היא על נקודת סגול שבטעמים, ולא לסגול שבניקוד, וכידוע מיקומה תמיד באות אחרונה של התיבה, וזו ענוותנותה...

מורשת-דורות כתב:לענ"ד כוונת המשורר היא על נקודת סגול שבטעמים, ולא לסגול שבניקוד, וכידוע מיקומה תמיד באות אחרונה של התיבה, וזו ענוותנותה...

האם מצאת למי שיגדיר את טעמי המקרא כנקודות?!

זוה"ק ח"א דף כד ע"ב: לית נקודה דלית כגוונא דילה בטעמי סגול לגבי סגולתא...