תופעה די שכיחה בעולם השו"ת היא, ששאלה מסוימת נשאלת בכמה מקומות, ולפעמים בו זמנית ישבו על המדוכה, וכיון שלא היו הספרים מצויים כ"כ, לא ידעו החכמים זה מזה, והשיבו את אשר השיבו מבלי ששזפה עיניהם תשובות נוספות בנידונם, אף שכבר ראו אור הדפוס. לעיתים, כיוונו האחד לסברות חבירו, ויש שכתבו סברות הפוכות. יש והסכימה דעתם ומסקנתם למעשה, ויש שנחלקו להלכה באין יודע.
בנידון שלפנינו מצינו את כל המרכיבים האלו כאחד, גם חוסר מידע מהאחד למשנהו, אף סברות ומסקנות זהות וגם סותרות, והשאלה מענינת מאוד ונדירה למדי.
בתשובות הגרע"א קמא סי' ע מופיעה שאלה זו: בס"ת שנמצא כתוב בפרשת ויחי, 'ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי', והיה כתוב רק ויאמר יעקב אל שדי, וב' תיבות 'אל יוסף' נחסרו. וצדדי השאלה הם – 'ונסתפק רו"מ אם יש למחוק איזו תיבות מקודם ולכתוב ויאמר יעקב אל יוסף דמאן לימא לן דשכח הסופר לכתוב אל יוסף, דילמא כתב ויאמר יעקב אל, ושכח לכתוב יוסף אל, וא"כ תיבת אל לא נכתב בקדושת השם, וגם א"א להעביר עליו קולמוס ולקדשו עתה דהא קיי"ל כחכמים דר' יהודה (גיטין כ,א) דאין זה מצוה מן המובחר.
הגרע"א בתשובתו מפלפל בדין העברת קולמוס בארוכה, בונה וסותר כדרכה של תורה, ובסוף כותב: ונ"ל תיקון אחר, והיינו לתלות בין שיטי, בין תיבת אל לתיבת שדי, שני תיבות אלו יוסף אל, ולקדש שם אל ההוא, אף דגם בזה יש לפקפק, אולי כתב הסופר בכוונת אל בקדושה ועתה ע"י תליית יוסף אל, יהיה נקרא תיבת אל הראשון בשם אל, והוי כמו מחיקה לעשות מן אל אל, [ויעו"ש באורך שמביא סברא כזו מדברי הלבוש ושו"ת עבודת הגרשוני], דכיון דבנ"ד הוי ספק אין לחוש מספק שמא ע"י תליית שני תיבות יוסף אל, יסברו דתיבת אל מקודם הוא אל, והוא חול ויבואו למוחקו, כיון דאפילו אם ימחקו אפשר דלא עבדי איסורא דדילמא באמת לא נתקדש מעולם, י"ל דלא חיישינן כולי האי.
בשו"ת כתב סופר סי' קלא מצינו שהשיב נכדו של הגרע"א על אותה שאלה ממש, להג"ר אהרן שמואל אסאד, בנו וממלא מקומו של מהר"י אסאד, לאחר אריכות גדולה בענין העברת קולמוס הוא כותב: וכאשר בינותי בספרים וחפשתי חפש מחופש אולי אמצא נידון כזה או כיו"ב, מצאתי ראיתי שאהבה נפשי כי כבר נשאלה שאלה זו ממש וכבר הורה בה זקן קדושת זקיני מ"ו מאוה"ג מו"ה עקיבא איגר זצ"ל בספרו אשר בשם תשובת ר' ע"א יכונה, ושם בסי' ע' וכו', ובדבריו שם דן בכל דבריו. [קצת מוזר שהכת"ס לא היה בקי ורגיל בספרי הגרע"א עד שיגע ומצא].
בהמשך הוא מוסיף: ועוד אני אומר דליכא ספק השקול דמסתבר יותר שכתב אל שלא לשם קדושה והיה מכוין לכתוב ויאמר יעקב אל, וכאשר ראה אח"כ בתיקון סופרים שלפניו לכתוב עוד (שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מתוך הכתב) סבור היה שעומד בשם אל וכתב שדי, אבל כשנאמר שכתב אל שדי הב' שמות, צ"ל שטעה ודילג ב' תיבות מיעקב עד אל שדי, הגם שאפשר אבל אינו מצוי' כ"כ, וקרוב יותר שכתב יעקוב אל בב"א והפסיק וראה בחומש שלפניו וטעה, ובא לו הטעות מפני שפסק בתיבת אל, וסבור דקאי באל שדי, וכתב שדי אצל אל שכתב תחילה, הגם שאין לסמוך ע"ז מ"מ ספק השקול ליכא, וחזי לצרופי למה שכתבנו, ובהא סלקינן לעשות כאשר העלה זקנן ורבן של ישראל אאמ"ו זקני מאוה"ג זצ"ל כי הוראתו בקדושה הוא ואנחנו קיימנוה וחזקנוה בעז"ה.