הסיפור הנודע על הילד שידע את כל התורה והשכיחה ממנו מוהר"א

[היא שיחתי]

מבעלזא
בעקבות אשכול זה שם הזכירו הרעיון לפתוח על זה אשכול אבל לא נעשה
viewtopic.php?f=17&t=7938

אז כך:
ראשית מי מעיד על הסיפור מכלי ראשון?
נטיית ליבי היא שלא להאמין לאף מילה, אך הבנתי שרבו העדויות בזה
כמו"כ זוכרני שבאחד השבועונים בעבר עשו ראיון עם אותו הילד

כמו"כ אם מישהו יכול להביא את כל השתלשלות הסיפור

[היא שיחתי]

אז הנה מצאתי בויקיפדיה כעת
סיפור נפוץ בציבור החרדי מתאר את הינוקא הפלאי - ילד חרדי שבגיל ארבע, בטרם למד קרוא וכתוב, ידע לצטט בעל פה דפים שלמים מתוך הספרות התורנית.‏[1] על פי הגרסה הנפוצה, גר הילד בירושלים,‏[1]‏[2] ולפי גרסה אחרת גר הילד בבני ברק.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 הסיפור
2 התייחסויות לסיפור
3 סיפורים דומים במקורות יהודיים
4 לקריאה נוספת
5 הערות שוליים
[עריכה]הסיפור

על פי המסופר, הילד, ששמו הפרטי ישראל משה, נולד בשנת 1950 למשפחה מחסידות בעלז. לדברי המלמד, בעת שלימד ילדים גדולים יותר פסוקים מהחומש, ישראל משה ישב בצד וקרא בעל פה את הפסוקים עוד לפני שהמלמד אמר אותם. הדבר עורר את פליאת המלמד. כאשר ניסו המלמד ואחרים לבחון את ידיעותיו של הילד, התברר כי הוא מגלה בקיאות עצומה בטקסטים תורניים, וידע לצטט דפי גמרא שלמים, וכן חידושים מספרי הראשונים וחלקים נרחבים מספר הזוהר וספרים רבים אחרים, חלקם נדירים, לאחר שרק החלו לקרוא בפניו שורה או שתיים מתחילת הדף.‏[1]
אנשים רבים שיחרו לביתו של הילד, או ארבו לו בלכתו ברחוב ובשהותו בבית הכנסת, והציעו לו ממתקים או משחקים, כדי לדובב אותו בקטעים מספרי קודש, ולנסות לשמוע ולראות בעצמם את הפלא.
על פי גרסה אחת, פנו הורי הילד לאדמו"ר מבעלז, הרב אהרן רוקח, והוא הורה להם להצניע את העניין. בהמשך נכנס האב עם ילדו לבית האדמו"ר, והגיש קוויטל שבו הזכיר את עניין הילד. האדמו"ר שינן עם הילד מספר משניות. לאחר אותו מפגש הפסיק הילד להפגין בקיאות בספרי הקודש, מעבר למה שלמד בעצמו יחד עם בני כיתתו.
הבאבא ברוך מביא גרסה אחרת ולפיה האדמו"ר שלח את הילד אל אביו הבבא סאלי והוא "העביר ידו על פיו של הילד - ומיד שכח הכל והחל ללמוד הכל מחדש".‏[2]
לדברי הרב רצאבי, הילד שבגר הוא חסיד בעלז, גר בישראל ועובד כפקיד בנק.‏[3]
[עריכה]התייחסויות לסיפור

"מעריב" סיפר לקוראיו בתחילה על סיפור המתהלך בחוגים דתיים בירושלים, לפיו התגלה ילד פלא "הבקי בכל חדרי תורה, אם כי אינו יודע עדיין לקרוא". ‏[1] בכתבה נוספת, שהתפרסמה כחודש לאחר מכן, צוטט המלמד של הילד שתיאר את יכולותיו הפלאיות בפני כתב העיתון, ולאחר מכן פגש הכתב את הילד בביתו. הכתב מציין כי לא הצליח לבחון את יכולותיו של הילד, משום שאבי הילד, בהוראת האדמו"ר, לא הרשה זאת. האב הכחיש בפני הכתב כי לבנו יכולות מופלאות כלשהן ואמר כי מדובר בהמצאה של המלמד, עם זאת, לא ידע האב להשיב לשאלת הכתב "אם הוא ילד רגיל, מדוע אסור לבחון אותו?". הכתבה הסתיימה בדברי הכתב "יצאתי משם מבלי לדעת למי להאמין, למלמד או להורים..." ‏[4]
הסיפור מוזכר בספרו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי "חיי עולם" כהוכחה לאמיתות עניין גלגול נשמות.‏[5]
הבבא סאלי הסביר את התופעה‏[2] על פי מדרש חז"ל במסכת נידה[6] בשם רבי שמלאי, העוסק בעניין עובר ברחם אמו, ובין הדברים נכתב: "ומלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה", כאשר במקרה זה, נאמרה הסברה, לא סטר לו המלאך ולא השכיח ממנו את התורה שלמד.
בהקדמה למהדורת שנת ה'תשס"ט של הספר "ידות אפרים" מביא המהדיר, ר' מרדכי בן יעקב פלדמן, ראש הכולל "פרי העץ" מירושלים, בשם הרב חיים אריה שפיץ, שכאשר סיפור הינוקא הפלאי התפרסם בעיתונות בארצות הברית, הסעיר הדבר את נפשו של ר' חיים אריה, והוא נסע לישראל ויחד עם חותנו, הרב יוסף אריה פלדמן, נפגש עם הילד, בביתו של הרב מרדכי פלדמן, ברחוב הקליר בירושלים. ר' חיים אריה הקריא בפני הילד קצת חומש, והילד המשיך בעל פה את הפסוקים הבאים אחרי הפסוקים ששמע, הדבר חזר על עצמו גם כשקראו לפני הילד קצת גמרא הילד המשיך בעל פה את דברי הגמרא בצורה ברורה, אף שניכר היה שהילד לא הבין את מה שאמר. ר' חיים אריה חשב שאולי זה מין טלפטיה שהילד קורא המחשבה של זה העומד לפניו, ולכן יודע את מה שרואה הקורא הכתוב לפניו, ולכן רצה לנסות את הילד באופן אחר, הוציא עיתון וקרא לפני הילד קטע מתוכו, אבל הילד לא הגיב כלל ולא ידע להמשיך אות אחת, אח"כ בדקו את הילד בעוד ספר (ששמו לא זכור לו כיום) וגם בזה המשיך הילד לקרוא. כיון שכך רצה ר' יוסף אריה לבדוק אם הוא יודע את הספר (של זקנו) "ידות אפרים" ומיד כשהתחילו לקרוא לפניו מספר זה, המשיך הילד ואמר כעשר מילים מהדברים הכתובים בספר, והדברים מעידים שספר "ידות אפרים" הוא תורת השם, אשר המלאך מלמדו לכל עובר טרם לידתו.
בחוברת תורנית שפורסמה לקראת פסח תשס"ד, הובאו דבריו של הרב לייב באקשט שסיפר ששלח מכתב אל הרב יחזקאל לוינשטיין, ובו כתב לו שקשה לו להאמין לסיפור ("וכי ייתכן ששכח המלאך לסטור ילד אחד מישראל?"). הוא הוסיף שאם הסיפור אמת, ראוי להציג את הילד לעין כל, משום ש"בזה יתברר אמיתת דתינו לכל העולם, כי הנה הוכחה ברורה היא שיש ילד קטן היודע את כל התורה כולה!". הרב לוינשטיין ענה: "העובדה אמת היא. בתי וחתני [הרב ראובן גינזבורג] גרים שתי דירות לאותה משפחה, ובתי ראתה את הדבר וסיפרה לי אודותיו... כי אף שהילד גר בבני ברק לא רחוק ממני, הרי שמעתי אודות הדבר מבתי ומאמין אני לה". ומוסיף: "כבר חשבתי לילך בעצמי לראות את הפלא, אמנם חזרתי בי, ומה שעלתה על לבי לראות בעצמי, עצת היצר הרע היא להרוס כל אמונתנו שנבנית על 'אבותינו סיפרו לנו', והיינו שדבר הנשמע לנו מאדם נאמן... די לנו בזה להאמין בו"‏[7].‏[8]
הרב יצחק רצאבי אמר שהסיפור הזה אכן מפורסם ושמע אותו מאחיו של הילד, ואף שמע מפי עדים נאמנים על כך שהילד נכנס לחדרו של האדמו"ר מבעלז וכאשר יצא משם התברר ששכח את כל תורתו, אבל הוא מחפש מקור מהימן להמשך הסיפור (פעולותיו של האדמו"ר מבעלז בתוך החדר).‏[3]
[עריכה]סיפורים דומים במקורות יהודיים

במקורות יהודיים מסופר על מקרים דומים. בשו"ת הרשב"א (המאה ה-13), חלק א' תשובה תקמ"ח מסופר: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה".
הרב מרדכי אליהו הביא בדרשותיו סיפור ששמע מצאצא של ה"בן איש חי", הרב יהודה צדקה, אודות "תינוק שמרגע שנולד פתח את פיו ודיבר, והתחיל לגרוס את כל התורה כולה". הילד הובא לאדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, שאמר שצריכים לעשות לו תיקון שישכח את הלימוד משום עין הרע. הרב צדקה ביקש לשאול את התינוק כמה שאלות והתינוק ידע לצטט את הבן איש חי בעל פה, על אף שהוא פעל לאחר פרשנים שאותם הילד לא ידע. סיפור זה הובא כדי להוכיח את מעלתו של ה"בן איש חי" בשמים.‏[9]
[עריכה]לקריאה נוספת

ספר "זכור לדוד" זכרונות של הרב דוד פרנקל, בהוצאת יצחק פרנקל שנת תש"ס, עמודים רלט-רמ
נ. בר אורין, "ראיינתי את ילד הפלא", מעריב, 12 במרץ 1954
[עריכה]הערות שוליים

^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ילד-פלא נתגלה בירושלים, מעריב, 22 בפברואר 1954
^ 2.0 2.1 2.2 לפי עדות המיוחסת לבנו, רבי ברוך אבוחצירא, ומובאת באתר מוסדות בבא סאלי נתיבות תחת הפסקה "הינוקא"
^ 3.0 3.1 יצחק רצאבי, מדוע התינוק בוכה מיד ביציאתו לאויר העולם, ומהו השקע שבשפה העליונה, 29 ביוני 2011
^ נ. בר-אורין, "ראיינתי את ילד הפלא", "מעריב", 12 במרץ 1954
^ הרב יעקב ישראל קנייבסקי, "חיי עולם" (עמוד כא): "ופה בארץ נתפרסם בשנת תשט"ו בילד בן ד' שנים שהיה מגיד על פה בש"ס וראשונים, דברים שלא שמעתן אוזנו בגלגול זה כלל".
^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל, עמוד ב
^ בהמשך הדברים מסביר הרב לווינשטיין שאם לא נסמוך על אנשים נאמנים, מדוע שנסמוך על קבלת אבותינו?
^ הרב לייב באקשט, ודברת בם, תשס"ד באתר היברו בוקס
^ מרדכי אליהו, קול צופיך 424 פרשת השבוע תולדות

[היא שיחתי]

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?w ... um_id=1364

[גוראריה]

ישראל משה מאנדל.
תנסה להתקשר אליו...

[בן המחבר]

הסיפור מוזכר בספרו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי "חיי עולם" כהוכחה לאמיתות עניין גלגול נשמות.

מעניין לציין שבדיאלוג 'מנון' מוכיח סוקרטס באמצעות תרגיל גיאומטרי את תיאורית ההיזכרות (אנמנזיס בלע"ז), כדי להוכיח את גילגולי הנשמות. סוקרטס שואל נער צעיר שאלה בגיאומטריה, שאלה שהלה לא חשב עליה קודם, והוא מראה כיצד הנער מגיע לתשובה הנכונה מבלי שיגלוה לו. לדעתו אין זה אלא שהוא נזכר במה שלמד בגלגול קודם. (מזכירו האברבנאל בדברים פרק כה).

[ידידיה]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=12

[זלמן]

סיפור זה לכאורה סותר את דברי חז"ל בנידה ל: דהרי שם איתא: וכ י ו ן שב א לא ו י ר הע ו ל ם בא מל א ך וס ט ר ו על פי ו ומ ש כ ח ו
כל הת ו ר ה כו ל ה .
ואפשר שמלאך שוכח את המוטל עליו???

[זקן ששכח]

סיפור זה לכאורה סותר את דברי חז"ל בנידה ל: דהרי שם איתא: וכ י ו ן שב א לא ו י ר הע ו ל ם בא מל א ך וס ט ר ו על פי ו ומ ש כ ח ו
כל הת ו ר ה כו ל ה .
ואפשר שמלאך שוכח את המוטל עליו???

ר' זלמן שליט"א, מתון מתון.
סותר את דברי חז"ל?! נו, באמת. בגין מקרה אחד?! אדרבה ואדרבה, רצה הקב"ה להמחיש את הדבר גם באזני מי שחושב באיזשהו מקום בלב שלא הכל ממש ממש כפי שכתוב, והנה קורה מקרה אחד מתוך מליארדי מקרים. האם זה סותר או שמא דווקא מאשש ומחזק? לדעתי מחזק!
ואגב, המלאך אינו שוכח, אלא שבמקרה מעין זה הוא נצטווה לשכוח...

[איש_ספר]

בזמנו הוטל עלי לברר את ענין אגדת בקיאותו של הילד בבא"ח, למזלי היה לי איזה היכרות עם אחיו ר' ישי מנדל מב"ב (לשעבר רב משחטה). ר' ישי שכנראה הוטרד רבות בשל סיפורו של אחיו, אינו מוכן לשוחח כמעט על הענין, אבל אחרי שהסברתי לו את הענין, גולל בפני מסכת ארוכה של שקרים שהפיצו בעל ענין וסתם פנטזיונרים, אודות מה אחיו ידע ומה לא. [הוא לא ידע כלום על הבא"ח, אבל בכ"ז הסיפור נכלל בספר בשם אומרו....]

[הבונה]

בזמנו הוטל עלי לברר את ענין אגדת בקיאותו של הילד בבא"ח, למזלי היה לי איזה היכרות עם אחיו ר' ישי מנדל מב"ב (לשעבר רב משחטה). ר' ישי שכנראה הוטרד רבות בשל סיפורו של אחיו, אינו מוכן לשוחח כמעט על הענין, אבל אחרי שהסברתי לו את הענין, גולל בפני מסכת ארוכה של שקרים שהפיצו בעל ענין וסתם פנטזיונרים, אודות מה אחיו ידע ומה לא. [הוא לא ידע כלום על הבא"ח, אבל בכ"ז הסיפור נכלל בספר בשם אומרו....]

מה זה בא"ח?

[איש_ספר]

בן איש חי

[טפח]

בזמנו הוטל עלי לברר את ענין אגדת בקיאותו של הילד בבא"ח, למזלי היה לי איזה היכרות עם אחיו ר' ישי מנדל מב"ב (לשעבר רב משחטה). ר' ישי שכנראה הוטרד רבות בשל סיפורו של אחיו, אינו מוכן לשוחח כמעט על הענין, אבל אחרי שהסברתי לו את הענין, גולל בפני מסכת ארוכה של שקרים שהפיצו בעל ענין וסתם פנטזיונרים, אודות מה אחיו ידע ומה לא. [הוא לא ידע כלום על הבא"ח, אבל בכ"ז הסיפור נכלל בספר בשם אומרו....]

ולמעשה?

[איש_ספר]

בזמנו הוטל עלי לברר את ענין אגדת בקיאותו של הילד בבא"ח, למזלי היה לי איזה היכרות עם אחיו ר' ישי מנדל מב"ב (לשעבר רב משחטה). ר' ישי שכנראה הוטרד רבות בשל סיפורו של אחיו, אינו מוכן לשוחח כמעט על הענין, אבל אחרי שהסברתי לו את הענין, גולל בפני מסכת ארוכה של שקרים שהפיצו בעל ענין וסתם פנטזיונרים, אודות מה אחיו ידע ומה לא. [הוא לא ידע כלום על הבא"ח, אבל בכ"ז הסיפור נכלל בספר בשם אומרו....]

ולמעשה?

מה השאלה? האם הוא מאשר את כללות הסיפור? התשובה חיובית.

[תוך כדי דיבור]

מעניין לעניין באותו עניין: ראיתי פעם להגר"ש משאש בתשובה ששפך אש וגופרית על אחד שסיפר לו מעשה דומה קצת. וכיוון ששמרתי אצלי אוציאנו ביום פקודה...

11.jpg (284.06 KiB) נצפה 19563 פעמים

[משה ששון]

היה כתוב בהמודיע שאמר האדמור מבעלז שיטבול במקוה שבו ט"ל סאה, ואח"כ שכח

[זלמן]

איש ספר.

האם אותו ר' צבי, שמע בעצמו את אחיו מצטט ספרים או כדומה, או שמע מאביו או מאמו וכו. כי שנים ארוכות שאני מחפש ולו עד ראיה אחד ששמע וראה בעצמו, ולא עד מפי עד כמו שבסופו של דבר כל המעידים על הסיפור מתוודים.
(ובעצמי חקרתי עשרות אנשים שטענו בוודאות שהם זוכרים את המקרה, אך כולם ללא יוצא מהכלל הודו שהם לא ראו זאת בעצמם אלא שמעו ממי שראה).

[גוראריה]

אחיינו סיפר לי את הסיפור.
כמדומני שהוא נכנס לרבי מבעלזא ונשאר עמו לבד, ואיש לא יודע מה היה שם.

[הבונה]

רק מעניין לראות כיצד סיפורים משתבשים בשמועה מפה לפה, לעיל ציטט 'היא שיחתי':

הרב מרדכי אליהו הביא בדרשותיו סיפור ששמע מצאצא של ה"בן איש חי", הרב יהודה צדקה, אודות "תינוק שמרגע שנולד פתח את פיו ודיבר, והתחיל לגרוס את כל התורה כולה". הילד הובא לאדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, שאמר שצריכים לעשות לו תיקון שישכח את הלימוד משום עין הרע. הרב צדקה ביקש לשאול את התינוק כמה שאלות והתינוק ידע לצטט את הבן איש חי בעל פה, על אף שהוא פעל לאחר פרשנים שאותם הילד לא ידע.

ואין ספק שמישהו עירבב בין מהר"א מבעלזא לב"י.
ושוב בציטטה של 'תוך כ"ד' מ"שמש ומגן" זה הפך להיות אחד מבני הישיבה בה היה הרב צדקה, והוא שסתר לו, (צ"ל כמובן סטר הוא הרי לא השמיע חידושים משלו שאפשר יהיה לסתרו) ברור שזה אותו סיפור ולא מקרה אחר, בפרט ששתי הנוסחאות הנן בשם הרב צדקה.

[חקר]

בזמנו הוטל עלי לברר את ענין אגדת בקיאותו של הילד בבא"ח, למזלי היה לי איזה היכרות עם אחיו ר' ישי מנדל מב"ב (לשעבר רב משחטה). ר' ישי שכנראה הוטרד רבות בשל סיפורו של אחיו, אינו מוכן לשוחח כמעט על הענין, אבל אחרי שהסברתי לו את הענין, גולל בפני מסכת ארוכה של שקרים שהפיצו בעל ענין וסתם פנטזיונרים, אודות מה אחיו ידע ומה לא. [הוא לא ידע כלום על הבא"ח, אבל בכ"ז הסיפור נכלל בספר בשם אומרו....]

גם לבני משפחה ממדריגה ראשונה ואפילו לבעל המעשה בעצמו אין 'בעלות' על אמינות המעשה לפרטיו הקטנים רק על עצם קיומו, שהרי כל אלו לא הגיעו לעונת פעוטות בשעה שהוא התרחש. היה ראוי לבדוק פרטי מעשה זה מול מקור ישיר שבחן אותו קודם השכחה או אצל הוריו ואנשי בית מהר"א זיע"א אם היו בסוד העניינים, אבל לא נראה שהם ששים לשתף פעולה.

[איש_ספר]

אין לי מושג מה חלק האמת שבכל הסיפור.
מהשיחה שלי עם ר' ישי מנדל אני זוכר בין היתר שני דברים, לדבריו: ר' יהודה צדקה מעולם לא בחן אותו, ומהר"א מבעלז מעולם לא הטביל אותו במקוה חסר.

[משה ששון]

אין לי מושג מה חלק האמת שבכל הסיפור.
מהשיחה שלי עם ר' ישי מנדל אני זוכר בין היתר שני דברים, לדבריו: ר' יהודה צדקה מעולם לא בחן אותו, ומהר"א מבעלז מעולם לא הטביל אותו במקוה חסר.

איני צריך לקבל אחריות על דברי המודיע
ומ"מ מקוה חסר אפשר לעשות גם בבית

[מעיין]

הרעיון של 'מקוה חסרה' נשמע כמשהו מקורי הראוי לצדיק בדוגמא כמהר"א מבעלזא
האם זה ממש מצוץ מאצבע...
מי יש לו חוש כזה ואולי גנוב רעיון זה מספר...

[עשוי לנחת]

אני בכלל לא מבין מה הכוונה "לטבול" במקוה חסירה?
כל מקלחת שהוא עושה ואפילו כל נגיעה במים זה כמו "לטבול" במקוה חסירה?....
כי אין שום דין טבילה במקוה חסירה, אז ממילא כל מעבר בשלולית זה יכול להיות טבילה במקוה חסירה.
ואולי גם טבילה עם חציצה וטבילה במים שאובין ועוד פסולים אחרים.
לא ברור.

[היא שיחתי]

אשאל בצורה אחרת
איזה בן אדם רציני התעסק בזה
בינתיים אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאבי הילד דימיין שהילד יודע את כל התורה והפיץ ורץ בכל העיר לספר
ומשום מה כולם האמינו

בינתיים לא שמעתי שמישהו אומר שבחן אותו

[משה ששון]

אני בכלל לא מבין מה הכוונה "לטבול" במקוה חסירה?
כל מקלחת שהוא עושה ואפילו כל נגיעה במים זה כמו "לטבול" במקוה חסירה?....
כי אין שום דין טבילה במקוה חסירה, אז ממילא כל מעבר בשלולית זה יכול להיות טבילה במקוה חסירה.
ואולי גם טבילה עם חציצה וטבילה במים שאובין ועוד פסולים אחרים.
לא ברור.

אכן פלא
היום נכתב בנר לשלחן שבת פרשת בא תשעב בעניין עובר
והנה במה שנכתב לעיל שלא הבין את דברי התורה שאמר זה קצת פלא כי מהגמ' נראה שלמד כפשוטו
ואולי המלאך השכיחו כפשוטו, אבל יש מוחות שהזכרון אצלם בנוי אחרת
(ויש מעשה על רבי ישראל מרוז'ין ששאלה אימו כיצד נברא מלאך שמשכיח את התורה (כן הסיפור, ובקושייה זו יש לעיין בסנהדרין לגבי דואג) ולפי התירוץ שלה אמרה שמרוב קדושתם לא שכח רבי ישראל)

ומה שיש מסורת שהמלאך מכה תחת החוטם, ואמרו לעיין באידרא לא זכיתי לכך,
אבל נדמה לי שבאמצע זה מקום הבחירה, וכשנכנס לעוה"ז מקום הבחירה שוכח.

[עשוי לנחת]

ומה שיש מסורת שהמלאך מכה תחת החוטם, ואמרו לעיין באידרא לא זכיתי לכך,
אבל נדמה לי שבאמצע זה מקום הבחירה, וכשנכנס לעוה"ז מקום הבחירה שוכח.

ומה שאמר שבאמצע זה מקום הבחירה וכשנכנס לעוה"ז מקום הבחירה שוכח לא זכיתי לכך.

[משה ששון]

ומה שיש מסורת שהמלאך מכה תחת החוטם, ואמרו לעיין באידרא לא זכיתי לכך,
אבל נדמה לי שבאמצע זה מקום הבחירה, וכשנכנס לעוה"ז מקום הבחירה שוכח.

ומה שאמר שבאמצע זה מקום הבחירה וכשנכנס לעוה"ז מקום הבחירה שוכח לא זכיתי לכך.

לכאורה פשוט שהשכחה מחמת אויר עולם הזה כמ"ש המסילת ישרים,
וזה מחמת שהגיע לעוה"ז לבחור בטוב במקום שאינו נראה הטוב ברור.
ולכן אמרו זאת בלשון משל, כי תחת החוטם יש כמו שביל, והנחן בשביל הוא ללכת ישר ולא לנטות
כמ"ש הרמב"ם בהלכות דעות (אומנם התחלתי בבחירה אבל נקרא מסילת ישרים והענין אחד)
וכעת מלמדו המלאך שעד עתה למד את התורה, מעתה הגיע למקום הבחירה,

בענין לימוד המלאך נדמה לי שהלימוד באופן שכשנוצר ליבו, מלמדו המלאך את המצוות השייכות ללב, וכן כשנוצרות ידיו, ודמיון לזה במדרש בבריאת חוה
ולכן כשמגיע לעולם הזה מלמדו המלאך את נתיב הבחירה בקו הישר, ואז נשלם פיו

ובדרך דרוש סוטרו על פיו להורות מעלת השתיקה שבזה יזכה שוב לחכמה.

[בעלזער]

אני בכלל לא מבין מה הכוונה "לטבול" במקוה חסירה?
כל מקלחת שהוא עושה ואפילו כל נגיעה במים זה כמו "לטבול" במקוה חסירה?....
כי אין שום דין טבילה במקוה חסירה, אז ממילא כל מעבר בשלולית זה יכול להיות טבילה במקוה חסירה.
ואולי גם טבילה עם חציצה וטבילה במים שאובין ועוד פסולים אחרים.
לא ברור.

מן התורה גם רביעית סגי לטבילת כלים, ולדעת כמה ראשונים גם אצל אדם מעיקר הדין לא בעי מ' סאה (עיין נזיר ל"ח מים שכל גופו עולה בהן).
כמו כן לדעת כמה ראשונים פחת מארבעים סאה כשר עד שיפחת קורטוב
וראה גם אצל בע"ק שמיטהר בתשעה קבין, ולדעת כמה פוסקים גם הטבילה בהם יועיל ולא גרע הטבילה בט קבין ממקלחת, ואם אין צריך כח גברא בט' קבין מאי שנא מקלחת מאי שנא הטבילה בהן.
וכמדומני שגם טבילת הנפטרים ל"ע מתבצע בט' קבין במקווה.
ובכל אופן עלינו לברר מכוח מה דן את הילד לטבילה האם הוקש לנדה או לבע"ק ואולי דינו ככלי שמועיל בו רביעית והדברים ארוכים. מני ים ומקווה

[הבל הבלים]

מענין לענין
שמעתי בשם הרה"ק ר' יואל מסאטמאר זי"ע ששאל דאיתא שם בגמ' שעובר במעי אמו נר דלוק על ראשו ורואה מסוף העולם ועד סופו ומלאך לומדו כל התורה ואח"כ כשיורד סוטרו וכו'
ושאל מילא את התורה שכח אבל מי כיבה את הנר הדולק על ראשו
ותי' מיניה וביה דאם אין לו תורה לא שייך שידלק הנר ויראה וכו'

[עשוי לנחת]

מענין לענין
שמעתי בשם הרה"ק ר' יואל מסאטמאר זי"ע ששאל דאיתא שם בגמ' שעובר במעי אמו נר דלוק על ראשו ורואה מסוף העולם ועד סופו ומלאך לומדו כל התורה ואח"כ כשיורד סוטרו וכו'
ושאל מילא את התורה שכח אבל מי כיבה את הנר הדולק על ראשו
ותי' מיניה וביה דאם אין לו תורה לא שייך שידלק הנר ויראה וכו'

נרמז כאן viewtopic.php?f=17&t=7938#p70491
בכל אופן דבריו הנפלאים של הסאטמער הוסבו גם על דברי המדרש פרשת משפטים שכת' ויקח משה חצי הדם, וכבר עמד ברש"י לבאר כיצד ידע בדיוק כמה זה חצי הדם, ובמדרש הובאו ד' שיטות, או שמלאך חילקו וכו' ודעה א' אומרת "ידע משה הלכות הדם וחילקו" ותמוה מאוד, מה מועיל ידיעת הלכות הדם כדי לדעת כמה זה חצי, הלא זה דבר לא טבעי לקחת חצי הדם? ואמר על כך הרבי "אם אין תורה, אין מופתים" היינו שכיון שידע תורה יכל לעשות מופת - לקחת חצי הדם....

[אפרקסתא דעניא]

וראה גם אצל בע"ק שמיטהר בתשעה קבין, ולדעת כמה פוסקים גם הטבילה בהם יועיל ולא גרע הטבילה בט קבין ממקלחת, ואם אין צריך כח גברא בט' קבין מאי שנא מקלחת מאי שנא הטבילה בהן.

הואל נא להפנותני לפוסק אחד שאומר דין כזה, שמועילה טבילה בט' קבין (נגד גמרא מפורשת בפרק מי שמתו)!

[בעלזער]

פשוט שאין כזה פוסק.
כתבתי לשיטתם של אחינו התועים המתלוצצים על המקוה החסירה.


ולעצם העניין.
שמעתי פעם לפרש, שהארבעים סאה רומז על התורה ואמר הרה"ק זי"ע שיטבול במקוה חסירה וכך להחסיר לו מתורתו.
אך לא אמר לקדש ולטהר אותו במקוה חסירה שאין בה ולא כלום.

[נאשער]

אולי אתה מברר אצל הישישים אצלכם אם זוכרים מה היה שם באמת, היונגאטשעס אוהבים את האקשן שבדבר, מה היה בתוככי החדר?
-----------

בעלזער.gif (1.31 KiB) נצפה 19234 פעמים

ברוך בואך לשלם.

[אמרתי אחכמה]

בזמנו הוטל עלי לברר את ענין אגדת בקיאותו של הילד בבא"ח, למזלי היה לי איזה היכרות עם אחיו ר' ישי מנדל מב"ב (לשעבר רב משחטה). ר' ישי שכנראה הוטרד רבות בשל סיפורו של אחיו, אינו מוכן לשוחח כמעט על הענין, אבל אחרי שהסברתי לו את הענין, גולל בפני מסכת ארוכה של שקרים שהפיצו בעל ענין וסתם פנטזיונרים, אודות מה אחיו ידע ומה לא. [הוא לא ידע כלום על הבא"ח, אבל בכ"ז הסיפור נכלל בספר בשם אומרו....]

"בן איש חי - תולדותיו קורותיו ומורשתו לדורות" עמ' 381

[זקן ששכח]

אשאל בצורה אחרת
איזה בן אדם רציני התעסק בזה
בינתיים אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאבי הילד דימיין שהילד יודע את כל התורה והפיץ ורץ בכל העיר לספר
ומשום מה כולם האמינו

בינתיים לא שמעתי שמישהו אומר שבחן אותו

מומלץ ביותר...
אז גם תוכל לראות בשידור חי כמה זמן חולף עד שמגלים האם יש כאן אמת, דמיון או שקר.

[אמרתי אחכמה]

אשאל בצורה אחרת
איזה בן אדם רציני התעסק בזה
בינתיים אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאבי הילד דימיין שהילד יודע את כל התורה והפיץ ורץ בכל העיר לספר
ומשום מה כולם האמינו

בינתיים לא שמעתי שמישהו אומר שבחן אותו

יש יהודי הגר בבורו פארק (ברוקלין, ניו יורק), שמו ר' שמואל וועבער הי"ו (דודו של האדמו"ר מבעלזא שליט"א),
ובאמתחתו מכתב שכתב אליו הרב מפאפא זצ"ל (ויחי יוסף) לאחר שחזר מארה"ק, ושם כותב הרב מפאפא זצ"ל שפגש עם הילד הפלא וכו'.

[היא שיחתי]

אני לא יודע מה אחשוב לאחר שאראה את המכתב
בינתיים אני לא מאמין שיש כזה מכתב ואם ישנו לא כתוב שם שבחן אותו וידע

[משה ששון]

פשוט שאין כזה פוסק.
כתבתי לשיטתם של אחינו התועים המתלוצצים על המקוה החסירה.


ולעצם העניין.
שמעתי פעם לפרש, שהארבעים סאה רומז על התורה ואמר הרה"ק זי"ע שיטבול במקוה חסירה וכך להחסיר לו מתורתו.
אך לא אמר לקדש ולטהר אותו במקוה חסירה שאין בה ולא כלום.

אולי כשחסר משיעור המקוה אין הטהרה שלימה וזה גורם לשכחה

[אברהם]

אשאל בצורה אחרת
איזה בן אדם רציני התעסק בזה
בינתיים אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאבי הילד דימיין שהילד יודע את כל התורה והפיץ ורץ בכל העיר לספר
ומשום מה כולם האמינו

בינתיים לא שמעתי שמישהו אומר שבחן אותו

איש ספר.

האם אותו ר' צבי, שמע בעצמו את אחיו מצטט ספרים או כדומה, או שמע מאביו או מאמו וכו. כי שנים ארוכות שאני מחפש ולו עד ראיה אחד ששמע וראה בעצמו, ולא עד מפי עד כמו שבסופו של דבר כל המעידים על הסיפור מתוודים.
(ובעצמי חקרתי עשרות אנשים שטענו בוודאות שהם זוכרים את המקרה, אך כולם ללא יוצא מהכלל הודו שהם לא ראו זאת בעצמם אלא שמעו ממי שראה).

הרב לוינשטיין ענה: "העובדה אמת היא. בתי וחתני [הרב ראובן גינזבורג] גרים שתי דירות לאותה משפחה, ובתי ראתה את הדבר וסיפרה לי אודותיו... כי אף שהילד גר בבני ברק לא רחוק ממני, הרי שמעתי אודות הדבר מבתי ומאמין אני לה". ומוסיף: "כבר חשבתי לילך בעצמי לראות את הפלא, אמנם חזרתי בי, ומה שעלתה על לבי לראות בעצמי, עצת היצר הרע היא להרוס כל אמונתנו שנבנית על 'אבותינו סיפרו לנו', והיינו שדבר הנשמע לנו מאדם נאמן... די לנו בזה להאמין בו"‏

הסיפור מוזכר בספרו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי "חיי עולם" כהוכחה לאמיתות עניין גלגול נשמות.

מצד אחד, קצת מתמיה שר' חצקל והסטפיילר מאמינים לסיפור, ואילו החכמים המלומדים אינם כה 'תמימים'.
מצד שני, לא ראינו בעצמינו את ר' חצקל והסטפיילר כותבים זאת, כך שגם זה עד מפי עד.

[עשוי לנחת]

מצד שני, לא ראינו בעצמינו את ר' חצקל והסטפיילר כותבים זאת, כך שגם זה עד מפי עד.

כבר ציינו כאן למש"כ הסטייפלער בחיי עולם (עמוד כא): "ופה בארץ נתפרסם בשנת תשט"ו בילד בן ד' שנים שהיה מגיד על פה בש"ס וראשונים, דברים שלא שמעתן אוזנו בגלגול זה כלל".
אז כתוב או לא כתוב?
[גם הרב לוינשטיין מובא במקורות אולי לא מאוד מדוייקים, אבל זה מופיע אז מעדים ששמעו מפיו.]