פורום אוצר החכמה

ר ישראל מודינא לך ששכחתי לכתוב בכפלד והגלילות.

ולעצם העניין דומני שזה שלאג'ר ז'אנר חדש שלא היה בעבר.
שאברכים מוצאים ספרים על מהלכים בעבודת השם.
והאחד מדביק את השני.

וגם אתה לבטח מודה לי שדבר זה לא היה בעבר, זה בערך כמו הספרי מתח לציבור החרדי ועוד כהנה חבר מביא חבר, ואני כמעט מוכן לחתום לך שזה לא הספר האחרון ותופתע לראות בהמשך הדרך הצפה כאשר כל אחד עם המהלך שלו בעבודת השם.

אני מפרגן להם מכל הלב, אך אני ממש לא מתחבר לזה ולתופעה בכלל.

בעלזער כתב:ר ישראל חלילה לא התכוונתי לפגוע באף אחד, רצוני לומר שהסגנון הזה שאברכים צעירים מוציאים ספרים על מהלכים בעבודת השם כמו בלבבי, אני ממש לא מתחבר לזה.
ואני מניח שהמחבר הנזכר ביקש לחקות את הבלבבי... שגם הוא מברכפלד,,, כי למה לא לחקות הצלחות.

רק מי שלא קרא את הספר יכול להקיש אותו לבלבבי, כי באמת לא קרב זה אל זה;
הבלבבי לא כותב כ"כ מעצמו, כי אם מייסד את כל דבריו על חכמת האמת ושאר ספרי רבותינו, ודבריו נועדו לבני עליה מיוחדים [וכמו ששמעתי ממנו פעם שזה לא מתאים לכל אחד, וגם לא בגילאים צעירים], ומי שניסה ולמד בספריו יודע כמה צריך לעבוד עד שמתחילים להתקדם על פי מה שכת' בכרך הראשון של בלבבי.
[ומי שמכיר את המחבר יודע עד כמה הוא חי את מה שכתב, בדבקות ועוד דברים. כך שמעתי מאלו שמכירים]
ואילו הבעצתך תנחני נכתב מהרהורי לבו של בן תורה, וכהצעה לדרך עבודה, ולא נועד לאנשים ספציפיים, אלא לכל אחד, ומיועד לתחילת הדרך, ודוקא לצעירים. [ואולי דוקא צעיר שחווה כעת את כל הקשיים של תחילת הדרך ולוקח את החיים ברצינות, יכול לכתוב כזה ספר, כמובן עם התייעצות עם גדולים בטעם יין ישן, שכבר עברו את הדרך הזו].
[מה גם שמחבר הבלבבי הוא לא כזה צעיר כמו שנשמע מבעלזער, למרות שזה בכלל לא טענה, וכי לא היו מגדולי ישראל שכתבו ספרים בצעירותם גם בנושאי עבודה?! זה סתם נובע מ... טוב לא משנה והמ"י.]

בעלזער כתב:ולעצם העניין דומני שזה שלאג'ר ז'אנר חדש שלא היה בעבר.
שאברכים מוצאים ספרים על מהלכים בעבודת השם.
והאחד מדביק את השני.
ואני כמעט מוכן לחתום לך שזה לא הספר האחרון ותופתע לראות בהמשך הדרך הצפה כאשר כל אחד עם המהלך שלו בעבודת השם.

נכון, כבר יצא ספר נוסף שלדעתי הוא יותר מוצלח על אותו עיקרון ממש.
שמו 'פלס מעגל רגלך'.
חיברו הרב יהודה חייטובסקי שליט"א מביתר, בוגר מיר ברכפלד.
ובהסכמה נלהבת של הרב שלמה ברויאר שחיט"א משגיח ישבת בית מתתיהו.
סקירה על החוברת הזאת אשתדל לתת בקרוב.

הבלבבי לא כותב כ"כ מעצמו, כי אם מייסד את כל דבריו על חכמת האמת ושאר ספרי רבותינו, ודבריו נועדו לבני עליה מיוחדים [וכמו ששמעתי ממנו פעם שזה לא מתאים לכל אחד, וגם לא בגילאים צעירים], ומי שניסה ולמד בספריו יודע כמה צריך לעבוד עד שמתחילים להתקדם על פי מה שכת' בכרך הראשון של בלבבי.
[ומי שמכיר את המחבר יודע עד כמה הוא חי את מה שכתב, בדבקות ועוד דברים. כך שמעתי מאלו שמכירים]
ואילו הבעצתך תנחני נכתב מהרהורי לבו של בן תורה, וכהצעה לדרך עבודה, ולא נועד לאנשים ספציפיים, אלא לכל אחד, ומיועד לתחילת הדרך, ודוקא לצעירים

ובחידוד הדברים- בעצתך נכתב מכח החכמה. פרקטיקה, ניסיון חיים וכד'. ובלבבי מכח ההשגה, מכח עבודה פנימית ולימוד רב. לזה התכוונתי כשכתבתי 'אם שואב מתוך עצמו את הדברים'.

עשוי לנחת כתב:רק מי שלא קרא את הספר יכול להקיש אותו לבלבבי, כי באמת לא קרב זה אל זה;
הבלבבי לא כותב כ"כ מעצמו, כי אם מייסד את כל דבריו על חכמת האמת ושאר ספרי רבותינו, ודבריו נועדו לבני עליה מיוחדים [וכמו ששמעתי ממנו פעם שזה לא מתאים לכל אחד, וגם לא בגילאים צעירים], ומי שניסה ולמד בספריו יודע כמה צריך לעבוד עד שמתחילים להתקדם על פי מה שכת' בכרך הראשון של בלבבי.
[ומי שמכיר את המחבר יודע עד כמה הוא חי את מה שכתב, בדבקות ועוד דברים. כך שמעתי מאלו שמכירים]
ואילו הבעצתך תנחני נכתב מהרהורי לבו של בן תורה, וכהצעה לדרך עבודה, ולא נועד לאנשים ספציפיים, אלא לכל אחד, ומיועד לתחילת הדרך, ודוקא לצעירים. [ואולי דוקא צעיר שחווה כעת את כל הקשיים של תחילת הדרך ולוקח את החיים ברצינות, יכול לכתוב כזה ספר, כמובן עם התייעצות עם גדולים בטעם יין ישן, שכבר עברו את הדרך הזו].
[מה גם שמחבר הבלבבי הוא לא כזה צעיר כמו שנשמע מבעלזער, למרות שזה בכלל לא טענה, וכי לא היו מגדולי ישראל שכתבו ספרים בצעירותם גם בנושאי עבודה?! זה סתם נובע מ... טוב לא משנה והמ"י.]

כל מילה נכונה.

את הספר בלבבי קראתי עוד כשזה יצא בחוברות ודווקא נהנתי מזה וכל סוגי הדיבורים של טוב עין וכו' אינם לגופו של עניין.

לדעתי ואני אומר את דעתי בלבד, אין לו לאברך שלא מילא כריסו בש"ס ופוסקים לצאת בספרים של מהלכים בעבודת השם, זה ביטול זמן, זה שיגעון גדלות, זה סגידה עצמית.

כל אברך יש לו מהלך בעבודת השם ואבוי לנו אם כל אחד ינחה אותנו במעגלי צדק שלו.
ספרים כמו אורחות יושר ועוד כהנה הרבה יותר מדברים אלי מכל הספרים האלו שהופיעו ועוד אמורים להופיע.

ושוב אני מפרגן להם בכל הלב אינני משחקים באותו מגרש ויש מקום בראש.

בעלזער כתב:אין לו לאברך שלא מילא כריסו בש"ס ופוסקים לצאת בספרים של מהלכים בעבודת השם

זו הנקודה, הספר הזה הוא לא מהלכים, הוא האמת ששוררת היום בקרב ציבור האברכים ושמפחדים לדבר ולשנות מוסכמות שקיימים אצלנו בחברה
והוא העיז והעלה את הדברים ע"ג הכתב זה הכל, אין פה שום דבר ששייך למשגיחים ודומיהם.

ישראל הר כסף כתב:ובחידוד הדברים- בעצתך נכתב מכח החכמה. פרקטיקה, ניסיון חיים וכד'. ובלבבי מכח ההשגה, מכח עבודה פנימית ולימוד רב. לזה התכוונתי כשכתבתי 'אם שואב מתוך עצמו את הדברים'.

ובדיוק לכן כתבתי שהספר אל דאגה {מחבר: דייל קרנגי} אינו מצוי באוצר הוא הספר הכי טוב שמצאתי.
מדובר בספר עב כרס עם נסיון ופרטיקה בחיים ומסקנות בצידם.

בזמנו, תפסו בחור אצלינו בישיבה שקרא את הספר אל-דאגה עד שהראש ישיבה נ"ע ביקש לראות במה המדובר, ולאחר שראה ביקש לבחור שגם הוא רוצה לקרוא אותו, וכפי שהתבטא אז חכמה בגויים תאמין.

כבר מזמן חשבתי לקחת את הספר לשנות לו שם ולבקש עליו הסכמות.

אני מוכרח לעצור רגע את הדיון המרתק, ולהיתפס בבורותי לעין כל, ה"י:

מי הם ומה הם אותם ספרים "בלבבי", "עצתך", "פלס"? מישהו יכול לקום ולהגדיר בדיוק מה מטרתם? אודות "בלבבי" ראיתי כמה פעמים מודעות של "הרב בעל בלבבי משכן אבנה יבוא למסור שיחה", והמסר היחיד שיצא לי מהמודעה הוא שיש לתור ולבדוק מי זה המחבר. כאן אני רואה שישנה תעשייה שלמה של איזשהו פתרון לבעיה, והכל דנים וטוחנים אותה, ורק אני, איזה ירושלמי נעבאך, לא מודע לא לבעיה ולא לפתרונות.

[שלא אצא לגמרי "גוי של שבת" אבהיר, כי אני הק' עשיתי לי רב שליט"א לכל ספיקות וענינים, ומשם בארי ותו לא].

הבו לי הסבר קצר מהי אותה בעיה עלומה שמסעירה את ציבור האברכים, ומהם יסודות הפתרונות שהעלו הרבנים הנ"ל. שאגב, אם הכל דשים בהם ובמקומות מגוריהם עד רזולוציה מינימלית שבמינימלית, א"כ מהו האיפול הנוראי על שמותם? אני רואה כאן - מכל צדי המתרס - הערכה גדולה לפועלם, ומדוע זה לא יועלו על נס לכבוד ויקר? [אא"כ זה רצונם].

[מזכיר לי מודעה בה ראיתי כתוב בשם הנואם:
המשגיח הגה"צ ר' דן סגל שליט"א, ומתחת בסוגריים: (אחד המשגיחים)....]

מכל מועצת החכמים עדיין לא הגיע אחד והעלה לכאן כמה עמודים מהספר
ובנתיים כולם נשארים מסוקרנים ומדברים על דבר שלא ראו אותו בכלל
יאיר, איפה אתה כשצריך אותך

את ה'בלבבי משכן אבנה' חיבר הרב איתמר שוורץ שליט"א. עוסק בקשר עם הקב"ה והדבקות בו. בסגנון פנימיות התורה בצורה מעובדת קצת.
את הספר 'בעצתך תנחיני' כתב הרב ישראל בוצ'קובסקי שליט"א. עוסק בקושי של הרבה אברכים במציאת סיפוק בעבודת ה' ובהרגשת התקדמות ועליה שחסרה לרבים. וגם או בעיקר- בלחץ הנפשי סביב עבודת ה'.
את הספר פלס מעגל רגלך כתבנו לעיל מי חיבר ועוסק באותם הענינים.
בהצלחה.
אם אין לך בעיה אתה לא נורמלי...
אשריך ואשרי חלקך- תחזור לבית מדרש ואל תתעסק בכגון דא.

ירושלמי כתב:[מזכיר לי מודעה בה ראיתי כתוב בשם הנואם:
המשגיח הגה"צ ר' דן סגל שליט"א, ומתחת בסוגריים: (אחד המשגיחים)....]

ויותר מזה ראיתי פעם מודעה באחת הישיבות החשובות
"היום לא יתקיים הועד
מאחד המשגיחים שליט"א"....
חוכא ואטלולא

ישראל הר כסף כתב:את ה'בלבבי משכן אבנה' חיבר הרב איתמר שוורץ שליט"א. עוסק בקשר עם הקב"ה והדבקות בו. בסגנון פנימיות התורה בצורה מעובדת קצת.
את הספר 'בעצתך תנחיני' כתב הרב ישראל בוצ'קובסקי שליט"א. עוסק בקושי של הרבה אברכים במציאת סיפוק בעבודת ה' ובהרגשת התקדמות ועליה שחסרה לרבים. וגם או בעיקר- בלחץ הנפשי סביב עבודת ה'.
את הספר פלס מעגל רגלך כתבנו לעיל מי חיבר ועוסק באותם הענינים.
בהצלחה.
אם אין לך בעיה אתה לא נורמלי...
אשריך ואשרי חלקך- תחזור לבית מדרש ואל תתעסק בכגון דא.

ייש"כ.
לא הייתי מגדיר את עצמי כיש לי בעיה או אין לי בעיה. אדרבה, בעיני, מי שלא עושה חשבון עם עצמו מדי פעם אודות התקדמותו ומעקב אחריה, הוא בבעיה. העוקב אחר עצמו ומחשב חשבון שמים דידיה, אינו ב'בעיה', נקרא לזה: הוא בשיאו של 'אתגר'. וכבר מילתי אמורה, שלענ"ד אין תחליף לעצתם של חז"ל במשנה: "עשה לך רב". ולא שאני בא ח"ו לחסר ממעלתם של ספרים אלו, ברם לדעתי מי שיכול מצד ענינו, מצבו ומקומו, לעשות לו רב לענין זה, אשריו ואשרי חלקו.

ישראל הר כסף כתב:נכון, כבר יצא ספר נוסף שלדעתי הוא יותר מוצלח על אותו עיקרון ממש.
שמו 'פלס מעגל רגלך'.
חיברו הרב יהודה חייטובסקי שליט"א מביתר, בוגר מיר ברכפלד.
ובהסכמה נלהבת של הרב שלמה ברויאר שחיט"א משגיח ישבת בית מתתיהו.
סקירה על החוברת הזאת אשתדל לתת בקרוב.

ושוב יש לחלק, שה"פלס" של רבי יהודה חייטובסקי שליט"א [אברך נעים הליכות, עדין נפש, ת"ח עצום ועובד ה' גדול וכו'], כל כולו מוקדש ללבן נקודה אחת והיא הנקודה של "פלס מעגל רגלך", שההתקדמות בעבודת ה' מוכרחת להיות שלב אחרי שלב, ובא לאפוקי מהטעות שאפשר לחשוב שאם אני לא יכול כעת ללמוד יומם ולילה, אז אני לא בסדר, מקסימום אני נקרא אנוס כי לא מתאים לפי דרגתי, וככה אדם חי בהרגשה דפוקה כאילו הוא לא עושה את המוטל עליו, ועל זה הוא מוכיח בארוכה מחז"לים ודברי הגר"א שכל המהלך הזה שמתקדמים צעד אחר צעד הוא לכתחילה גמור, ואץ ברגלים - חוטא.
בדרך הוא גם עובר דרך הרבה דברי חכמה גדולים כמו "דימוי עצמי שלילי" ועוד, והכל מבוסס על דברי רבותינו, אמנם זה נכתב בעברית תקינה כיון שהיום אנשים "קונים" יותר פסיכולוגיה מאשר ליקוט מהמקורות העתיקים... ואף הושמטו הרבה מקורות מהספרים משום כך, אבל באמת כל דבריו מבוססים על דברי רבותינו.
משא"כ "בעצתך תנחני" נכנס להמון נושאים ולא מתמקד על מהלך אחד, אלא זוית ראיה על הרבה מענייני החיים, ואפשר לומר שהוא הרבה יותר עובד "לבד" מאשר חייטובסקי.
[אפשר להאריך בסקירה על פלס מעגל רגלך ואולי המחבר יסכים להעתיק לכאן קטעים נבחרים, אבל לא באתי אלא להבדיל בין זה לבעצתך תנחני]

הוגה כתב:

ישראל הר כסף כתב:כי אין לי סורק...
מישהו מוכן לדבר איתו ולשאול אם הוא מוכן לשלוח עותק של PDF להעלאה כאן?

כבר דיברתי. זה לא אפשרי.

אני מוכן לסרוק קצת, אם הוא מרשה.

בעלזער כתב:כל אברך יש לו מהלך בעבודת השם ואבוי לנו אם כל אחד ינחה אותנו במעגלי צדק שלו.

כך קבלתי באישי מחכ"א שליט"א מבאי המקום-
"...ברם, חושבני שהטעות כאן היא אחת: אין דרך שווה לכל. כל אחד קיבל מהקב"ה יעדים, וכנגדם כוחות. לטעמי, על האדם לברר בכל תוקף וחוזק מה תפקידו בעולם (וישנם דרכים לברר זאת!), ואז לסגל לעצמו את הכוחות ע"מ לעמוד בתפקידו בשלמות בס"ד.

עכשיו אמור לי: איך בדיוק יועילו הדרכים שלי - בעוד אני קיבלתי תפקיד X וכוחות Y - לאברך אחר, שקיבל תפקיד A וכוחות B? לכן אני נוטה מעט להסכים עם הביקורת שהועלתה על אברכים צעירים שמאלפים את הציבור מנסיונם. פשיטא לי שהם צודקים, ודבריהם טובים ואמיתיים, ברם לי, לך ולכל העולם כולו - הם לא בהכרח מתאימים.

רק גדולים ביראה ודרכי השלמות, דזכו לעלות למעמד של משפיע ונותן, להם ואך להם הזכות וההיגיון לומר ולאלף אחרים על דרכם הנכונה.

משל למה הדבר דומה, למורה למוזיקה המלמד תלמידים. הלא תסכים עמי, שגם גדולי התלמידים, לא יוכלו ללמד ולהעמיד תלמידים בעצמם, וכ"כ למה? שכן התלמיד כעת קיבל את הכלים לפתח את עצמו לפי כוחותיו ומה שהוא. המקסימום מבחינת התלמיד הוא, למצות את כישוריו וכוחותיו הוא.
המורה לעומת זאת, מוכשר ומסוגל לתת לתלמיד את הכלים הנ"ל, תפקידו הוא לאבחן את התלמיד, לגלות את כוחותיו ויעדיו, ולכוונו נאמנה למיצויים והוצאתם לפועל.

אברכים יקרים אלו (שאחד מהם אני זוכר מהישיבה...), הרי הם בבחינת תלמידים מעולים. הם הפיקו מעצמם גבהים, וזכו להתעלות. כל זה עוד לא מכשירם לספר לי על תפקידי וכוחותי. לזה, כאמור, זקוקים לדרגת 'מורה'.

זהו, אם תרצה, תקציר מתוך פרק א', של הלהיט החדש: "עצתו אמונה"/"חובתו בעולמו"/"רצונך שתכיר"/"אומר לו גדל" - או איך שלא נקרא לזה....". עכ"ל החכ"א שליט"א.

א. בקדמונים אנו מוצאים כבר מגוון רחב של ספרי הדרכה לעבודת ה' שכל אחד מהם מתאים לאנשים שונים לתקופות שונות וכו' בעל "ספר הישר" כמדומני בהקדמתו מונה את ספרי המוסר שקדמו לו ומסביר כי ראה צורך לכתוב ספר "מעודכן" שיתאים לבני דורו, כך שלא כל ספר אמור להתאים לכולם.
ב. בכלל- ההתייחסות שלי (האוהדת!) לספר היא לא כספר הדרכה לעבודת ה', זה לא נמצא שם וכמו שכבר כתב ישראל הר כסף (שאגב נהניתי מאד מהודעותיו) בסה"כ הוא עומד על כמה נקודות ועוזר לך לחשוב עליהם מחדש, מכיון שכך ודאי שמי שמסתפק בספר הזה ויקח אותו למנהלו הראשי טועה בגדול.

אשתדל להעלות כמה פירורים, בינתיים הסכמת הרב קסלר שליט"א.

חלק מפרק יט

ישראל הר כסף כתב:כך קבלתי באישי מחכ"א שליט"א מבאי המקום-
"...ברם, חושבני שהטעות כאן היא אחת: אין דרך שווה לכל. כל אחד קיבל מהקב"ה יעדים, וכנגדם כוחות. לטעמי, על האדם לברר בכל תוקף וחוזק מה תפקידו בעולם (וישנם דרכים לברר זאת!), ואז לסגל לעצמו את הכוחות ע"מ לעמוד בתפקידו בשלמות בס"ד.
עכשיו אמור לי: איך בדיוק יועילו הדרכים שלי - בעוד אני קיבלתי תפקיד X וכוחות Y - לאברך אחר, שקיבל תפקיד A וכוחות B? לכן אני נוטה מעט להסכים עם הביקורת שהועלתה על אברכים צעירים שמאלפים את הציבור מנסיונם. פשיטא לי שהם צודקים, ודבריהם טובים ואמיתיים, ברם לי, לך ולכל העולם כולו - הם לא בהכרח מתאימים.

בעיקרון אתה [או זה ששלח לך...] צודק.
רק שישנם הרבה כללים, ויש דברים השוים לכל נפש, הרי ברור שאפשר היום לשמוע מכל אברך דברים שהוא עבר והצליח בהם ושיש לו נסיון. רק מה לא תמיד אתה זוכה ולדברים שמתאימים לרוב הציבור. ובשביל זה יש אנשים גדולים ומחנכים שיכולים להגיד לצעיר שבמקרה הזה הוא צדק, ואכן ראויים הם הדברים לעלות על הכתב לזיכוי [רוב] הרבים. [וגם לרב ישראל שלנו יש לפעמים מה לומר לחברי הפורום, והדברים שמחים ומתקבלים, לפעמים כמובן].
ומה שהכי מפריע לי שעושים מכל הציבור טפשים, כאילו אברך נורמלי לא יכול להבין בעצמו מה מתאים לו ומה לא?
אתה מכיר אברך שראה דברים ב"בעצתך" ויש פעל לפיהם בעצימת עינים? אם יש כזה אברך טיפש, הוא כבר נתקל הרבה לפני כן, אולי כבר הוא "נפל" עם חז"לים שהוא פעל לפיהם בפשיטות.
אז ממילא אי אפשר לפרסם דבר שיועיל לכל הציבור, כי גם החוברת של "לאורם" וכל השמות האלו לא מתאימה לכל אחד בדיוק, רק מה, אפשר לעזור לאנשים לפתוח את העיניים ולחשוב, וכשאדם [נורמלי] חושב הוא בהחלט יכול להחליט לבד על דרכו.
זה לא הוראות הפעלת מכונה.

יש להזכיר גם, כי אחד ממטרותיו של הבלבבי הוא להחדיר את תורת החסידות לציבור הליטאי, ואף שאין לי כל התנגדות לזה, רק עומד לנגדי מעשה שהיה לפני כתשעים שנה בירושת"ו, באחד מיוצאי תלמידי הגר"א [שלמד בוולאזין], ואף הוא נתפס לתורות החסידות העמוקות, וחיבר והוציא הרבה ספרים עמוקים ומאירים באורות התורה והקדושה, וכשהביאו מדבריו לפני ידיד נפשו [מליטא] הקדוש בעל הקדו"ש, לא רצה אף להטות אוזן באמרו: מה שנכנס למח, שום סבון לא יוכל לנקות.

ואולי כל הפולמוס הוא רק מקדם מכירות, שהרי כבר נודע עד כמה מהני פולמוס שכזה לכך שכולם יחפצו לקרוא ולראות מה בדיוק ההשקפה הזו שהרבנים לא מצליחים להגיע לדעה אחת עליה.
ושלא לדבר על עצם שווי הספר (תא חזי, בספרא דבי רב רנ"ק על גדולי ישראל, שמחירו עלה לאלף ירוקים, ואם כי אינו דומה - זכר לדבר יש כאן).

ישראל הר כסף טוען שספר זה אינו עבור אנשים בריאים
ויש לדעת מי הם האנשים הבריאים ???כל מי שקצת למד מוסר יודע עד כמה המצב שלנו רחוק מעלייה האם מישהו נשתנה אחרי יום כיפור ממה שהיה לפני יום כיפור
מה שיש לדעת אם החיזוק המוזכר בספר הוא אמיתי או לא אבל בודאי שחוץ מהמדמיינים כולנו זקוקים לזה

מעבר לדיון עצמו האם הדברים הכתובים בספרים הנ"ל אמת הם לאמיתה של תורה, וכן האם טוב הוא לאיש הממוצע לחיות לאור הנ"ל , חשוב להבין מה הרקע לריבוי העיסוק בסוגיות אלו בזמן הזה, ואכתוב הנלע"ד שאין זה מחמת ריבוי החטאים וחולשת הדור אלא כדלהלן.

בעבר הלא רחוק כל יושבי תבל ושוכני ארץ סברו שהשגיו של אדם תלויים המה בב' עניינים.
1. כשוריו, וכגון ראש טוב לרופא, וידיים טובות לנגר (ולרופא מנתח).
2. רצונו של האדם 'להתאמץ' עבור השגים הנ"ל. וכמאמר העולם 'אין דבר העומד בפני הרצון' או כלשון מרן החזו"א 'אין הדבר תלוי אלא בהסכמה'. ולאור הנ"ל בעלי כשרון אשר לא התאמצו זכו לגערות מכות וכו' כדי להכניס בהם את 'הרצון', אתה יכול אם רק תרצה...
ומי שלא התאמץ כראוי הואשם בעצלנות יתירה, דהיינו שאינו רוצה בטוב מספיק כדי להתאמץ עבורו.

ובקיצור, הרצון לעבוד ולהתאמץ, הוא הוא הגורם הבלבדי של העבודה והמאמץ בפועל.

וכ"כ היו בטוחים שכך הוא עד שכל הנדון אצל התורניים על הבנת דברי הרמב"ם הידועים שביד כל אדם להיות כמשה רבנו והאבות היה מצד הכשרון, וכי יש לנו את כישוריהם, ונמנו וגמרו שאדם אינו מחוייב אלא לעשות את "המקסימום" וזו כוונת הרמב"ם שכלפי שמיא אין נמדדים התוצאות אלא המעשים, וכל אדם יכול להתאמץ כהאבות.


כל זה בהיות העולם הישן על מכונו, אבל היום בעולם הלא תורני בטוחים שהמצב אינו כך, אלא יש נתק בין הרצון לבין המאמץ.
ודאי שהרצון הוא תנאי, אך אחר שאדם רוצה במשהו, ורוצה גם להתאמץ בשבילו, יכולתו בפועל לעשות כן תלוייה במצב הפולסים - מים- תאים- אשר במוחו, וע"פ הגנים שירש אשר בנו מוח כזה או אחר.
קיצור הדברים, המאמץ והעבודה חצו את הקוים, שוב אינם בשטח 'הרצון' שתלוי בנשמתו של האדם ('העצמי' כפי שמכונה בפי רבים) אלא זהו כשרון ככל הכשרונות, וכשם שיש אדם שאינו מסוגל לצייר כמו פיקאסו, כך יש אדם שמוחו אינו מאפשר לו להתאמץ כמו החזו"א.
ובודאי, בסופו של דבר גם הרצון עצמו נפגע מתוך כך שאדם מפנים שאין בכוחו לבצע.

והגיעו הדברים לידי כך, שהם נותנים תרופות הפועלות במוח, ועוזרות לאדם להתגבר על מיעוט יכולתו לעבוד.
(דרך אגב חשוב לדעת שכיום יש לא מעטים שסבורים שאף מידות האדם מקורם בפיזיקה של המוח, ונקווה שבמהרה יבוא גואל ולא נאלץ להתמודד עם חשיבה כזו)

כמובן, אצלנו לא חושבים (חשבו?) כך, אלא מלמדים אנו ש'אין הדבר תלוי אלא בך' ו'אין הדבר תלוי אלא בהסכמה' כאמור, אלא שהסביבה משפיעה ורוחות מנשבות בתוך הבית.

מה נשאר לאדם עצמו לבחור? אם אכן כשלונותיו אינם מחמת מיעוט חוזק החלטתו ('הסכמה' בלשון החזו"א) אלא ירושה היא לו בפולסים שבמוחו?

על כך ועל כל דברי האיגרת הזו נצרכים הספרים הנ"ל ודומיהם לעבד חשיבה תורנית חדשה בדרכה של תורה לאור האוירה שהיא מציאות חיינו.

אדם שנכשל שוב ושוב, אם תאמר לו שהכל באשמתו ועליו לשוב בתשובה בתעניות וסיגופים ישמע בקולך כל עוד הוא יסבור שזה אמת.
אך אם הוא יריח מן הסביבה (המכונה 'היום יודעים ש..')שלמעשה אינו אשם כלל, שוב אין תועלת להאשימו, שודאי לא ישמע לנו אלא ילך ויקבל את הדעה הנוחה לו וש'מרגיש לו' אמת אצלו.

עכשיו, אפשר להתחיל את הספר, וג"א מצטרף לבקשות לסריקות נוספות.

ס''ק כתב:יש להזכיר גם, כי אחד ממטרותיו של הבלבבי הוא להחדיר את תורת החסידות לציבור הליטאי, ואף שאין לי כל התנגדות לזה, רק עומד לנגדי מעשה שהיה לפני כתשעים שנה בירושת"ו, באחד מיוצאי תלמידי הגר"א [שלמד בוולאזין], ואף הוא נתפס לתורות החסידות העמוקות, וחיבר והוציא הרבה ספרים עמוקים ומאירים באורות התורה והקדושה, וכשהביאו מדבריו לפני ידיד נפשו [מליטא] הקדוש בעל הקדו"ש, לא רצה אף להטות אוזן באמרו: מה שנכנס למח, שום סבון לא יוכל לנקות.

יש לציין שמר 'בלבבי' שליט"א סבור שגם הציבור החסידי צריך בדק בית אל המקורות, ובעצם מתכוין להנחיל את דרך החסידות לאלו שנקראים היום חסידים וגם לליטאים ספרדים ומזרחיסטים
אגב ידוע לי חשיפה אישית של מר 'בלבבי' שליט"א בשיחה 'לבבית' עם עמיתו המחבר ספר 'תנה בני לבך לי' שליט"א בה סיפר איך התחיל להימשך לספרי החסידות, כמדומני שבחלקים הראשונים של 'בלבבי' אין איזכורים של ספרי חסידות, כי זה היה טרם נמשך לזה.
הסיפור לא ייחשף כאן, מי שרוצה יברר בעצמו אצל מר 'תנה בני לבך לי' שליט"א.

ידידיה כתב:מעבר לדיון עצמו האם הדברים הכתובים בספרים הנ"ל אמת הם לאמיתה של תורה, וכן האם טוב הוא לאיש הממוצע לחיות לאור הנ"ל , חשוב להבין מה הרקע לריבוי העיסוק בסוגיות אלו בזמן הזה, ואכתוב הנלע"ד שאין זה מחמת ריבוי החטאים וחולשת הדור אלא כדלהלן.

בעבר הלא רחוק כל יושבי תבל ושוכני ארץ סברו שהשגיו של אדם תלויים המה בב' עניינים.
1. כשוריו, וכגון ראש טוב לרופא, וידיים טובות לנגר (ולרופא מנתח).
2. רצונו של האדם 'להתאמץ' עבור השגים הנ"ל. וכמאמר העולם 'אין דבר העומד בפני הרצון' או כלשון מרן החזו"א 'אין הדבר תלוי אלא בהסכמה'. ולאור הנ"ל בעלי כשרון אשר לא התאמצו זכו לגערות מכות וכו' כדי להכניס בהם את 'הרצון', אתה יכול אם רק תרצה...
ומי שלא התאמץ כראוי הואשם בעצלנות יתירה, דהיינו שאינו רוצה בטוב מספיק כדי להתאמץ עבורו.

ובקיצור, הרצון לעבוד ולהתאמץ, הוא הוא הגורם הבלבדי של העבודה והמאמץ בפועל.

וכ"כ היו בטוחים שכך הוא עד שכל הנדון אצל התורניים על הבנת דברי הרמב"ם הידועים שביד כל אדם להיות כמשה רבנו והאבות היה מצד הכשרון, וכי יש לנו את כישוריהם, ונמנו וגמרו שאדם אינו מחוייב אלא לעשות את "המקסימום" וזו כוונת הרמב"ם שכלפי שמיא אין נמדדים התוצאות אלא המעשים, וכל אדם יכול להתאמץ כהאבות.


כל זה בהיות העולם הישן על מכונו, אבל היום בעולם הלא תורני בטוחים שהמצב אינו כך, אלא יש נתק בין הרצון לבין המאמץ.
ודאי שהרצון הוא תנאי, אך אחר שאדם רוצה במשהו, ורוצה גם להתאמץ בשבילו, יכולתו בפועל לעשות כן תלוייה במצב הפולסים - מים- תאים- אשר במוחו, וע"פ הגנים שירש אשר בנו מוח כזה או אחר.
קיצור הדברים, המאמץ והעבודה חצו את הקוים, שוב אינם בשטח 'הרצון' שתלוי בנשמתו של האדם ('העצמי' כפי שמכונה בפי רבים) אלא זהו כשרון ככל הכשרונות, וכשם שיש אדם שאינו מסוגל לצייר כמו פיקאסו, כך יש אדם שמוחו אינו מאפשר לו להתאמץ כמו החזו"א.
ובודאי, בסופו של דבר גם הרצון עצמו נפגע מתוך כך שאדם מפנים שאין בכוחו לבצע.

והגיעו הדברים לידי כך, שהם נותנים תרופות הפועלות במוח, ועוזרות לאדם להתגבר על מיעוט יכולתו לעבוד.
(דרך אגב חשוב לדעת שכיום יש לא מעטים שסבורים שאף מידות האדם מקורם בפיזיקה של המוח, ונקווה שבמהרה יבוא גואל ולא נאלץ להתמודד עם חשיבה כזו)

כמובן, אצלנו לא חושבים (חשבו?) כך, אלא מלמדים אנו ש'אין הדבר תלוי אלא בך' ו'אין הדבר תלוי אלא בהסכמה' כאמור, אלא שהסביבה משפיעה ורוחות מנשבות בתוך הבית.

מה נשאר לאדם עצמו לבחור? אם אכן כשלונותיו אינם מחמת מיעוט חוזק החלטתו ('הסכמה' בלשון החזו"א) אלא ירושה היא לו בפולסים שבמוחו?

על כך ועל כל דברי האיגרת הזו נצרכים הספרים הנ"ל ודומיהם לעבד חשיבה תורנית חדשה בדרכה של תורה לאור האוירה שהיא מציאות חיינו.

אדם שנכשל שוב ושוב, אם תאמר לו שהכל באשמתו ועליו לשוב בתשובה בתעניות וסיגופים ישמע בקולך כל עוד הוא יסבור שזה אמת.
אך אם הוא יריח מן הסביבה (המכונה 'היום יודעים ש..')שלמעשה אינו אשם כלל, שוב אין תועלת להאשימו, שודאי לא ישמע לנו אלא ילך ויקבל את הדעה הנוחה לו וש'מרגיש לו' אמת אצלו.

עכשיו, אפשר להתחיל את הספר, וג"א מצטרף לבקשות לסריקות נוספות.

כל דברי האגרת הזאת, בפרט הדברים הנוגעים לתרופות הפועלות במוח, מגיעים ממקום ברור של חוסר הבנה וחוסר ידיעה. בטוחני שאינך מכיר את הדברים מקרוב. ודי בזה.

הבה נעשה סדר בדברים: כיום מצוי מאוד חולשה בכוחות הנפש של האדם [דבר שלא היה בעבר] למרות כשרונותיו ורצונותיו הוא מוצא את עצמו עם חרדות או לחצים כפייתיים המונעים אותו מלממש את שאיפותיו וכשרונותיו, ומדובר באחוזים נכבדים רבים וטובים מהאכלוסיה [החרדית ושאינה], והפתרון לזה אינו בספרי מוסר והשקפה, והרי זה כחולה שבמקום לטפל ברפואות עוסק במוסר והשקפות, כמובן צריך להתפלל ע"ז להשי"ת ב''רפאינו'', ובמקביל לדרוש ברופאים בתחום. [כמובן שיש הרבה מה להאריך למי כדאי לפנות ולמי אסור לפנות, אולם טיוח וטאטוא הבעיה ע"י התעסקות מוסרית רק תחריף את הבעיה].
וכל מי שמתנגד לדברים ניכר שאינו מכיר ואינו יודע במה מדובר!!!

רגע. לפי ההודעות האחרונות באשכול אני מבין שהדיון כאן הוא על נערווים.
אני הבנתי מהודעות שלפני כן שהדיון הוא על עליה בסולם היראה.
או שמא הדיון על שני הדברים?

בברכה המשולשת כתב:רגע. לפי ההודעות האחרונות באשכול אני מבין שהדיון כאן הוא על נערווים.
אני הבנתי מהודעות שלפני כן שהדיון הוא על עליה בסולם היראה.
או שמא הדיון על שני הדברים?

תפוס לשון אחרון כיון שאכן קיים ערבוב גדול בין הדברים

אבי ישועה כתב:

בברכה המשולשת כתב:רגע. לפי ההודעות האחרונות באשכול אני מבין שהדיון כאן הוא על נערווים.
אני הבנתי מהודעות שלפני כן שהדיון הוא על עליה בסולם היראה.
או שמא הדיון על שני הדברים?

תפוס לשון אחרון כיון שאכן קיים ערבוב גדול בין הדברים

איך אפשר לערבב ביניהם?
הרי נערווים זה בעיה נפשית (שהטיפול בה אינו תרופות, כפי שנאמר, אבל אכמ"ל) ועליה בסולם היראה זה עבודה שחייבים לעשות ולהתאמץ בה.

בברכה המשולשת כתב:

אבי ישועה כתב:

בברכה המשולשת כתב:רגע. לפי ההודעות האחרונות באשכול אני מבין שהדיון כאן הוא על נערווים.
אני הבנתי מהודעות שלפני כן שהדיון הוא על עליה בסולם היראה.
או שמא הדיון על שני הדברים?

תפוס לשון אחרון כיון שאכן קיים ערבוב גדול בין הדברים

איך אפשר לערבב ביניהם?
הרי נערווים זה בעיה נפשית (שהטיפול בה אינו תרופות, כפי שנאמר, אבל אכמ"ל) ועליה בסולם היראה זה עבודה שחייבים לעשות ולהתאמץ בה.

ר' בברכה נ"י, עוד אנכי מתאמץ להבין פשר הודעתך הקודמת שהאשימתני בחוסר ידיעה ודעה, באה הודעתך זו ושפה אור על קודמתה.

לפי ידיעותיך נותנים תרופות לנערווים ר"ל וגם זו טעות לדעתך, וע"פ זה הבנת את דברי האיגרת דלעיל.
אמנם דע לך שנותנים תרופות רבות תועלת לאנשים המתקשים להתאמץ ואו להתמיד ואו להתרכז, ועליהם כתבתי.
אכן עניין התרופות אינו עקרוני כאן, ואם הן עושות לך נערווים, תתעלם מן המשפט שעוסק בהם וירווח לך.

ובקשר למה שכתבת בהודעתך הקודמת על "דיעות אלו" והיוצא מהם ר"ל, כנראה מר לא הבין אותי, אין לי שום אחיזה בדיעות הללו, ואדרבה אם תקרא היטיב תראה שבעניותי הנני מסתייג מהן, סה"כ הצגתי את האוירה השוררת מחוץ למחנינו ומנשבת פנימה, וכי הנך מתכחש למציאות זו (הקיימת לפי ענ"ד)?

אבי ישועה כתב:

בברכה המשולשת כתב:רגע. לפי ההודעות האחרונות באשכול אני מבין שהדיון כאן הוא על נערווים.
אני הבנתי מהודעות שלפני כן שהדיון הוא על עליה בסולם היראה.
או שמא הדיון על שני הדברים?

תפוס לשון אחרון כיון שאכן קיים ערבוב גדול בין הדברים

עליה בסולם היראה אינה באה מעצמה כידוע, והנדון הוא על 2 אנשים שרצונם שווה לעלות ולהתעלות תוך התגברות על היצר של תאוות ונסיונות, האם הם יצליחו בשווה?
אילו תאמר, שאותו שלא הצליח, רצונו היה פחות, הרי שהכל נשאר על מכונו בתחום הבחירה, אבל אם רצונו להצליח היה שווה, אלא שהפיזיקה של מוחו נותנת לו פחות יכולת התאמצות והתמדה, וכך הוא יבין את מה שקורה לו על פי האוירה השוררת ברחוב, האם אין עניין להרגיעו וללמדו לפעול לפי כוחו?
הרי אם תאמר לו, 'אתה יכול'!!! הוא יפנה אל הרחוב שאומר לו, לא נורא אתה לא יכול, ובכך הוא יעזוב אותנו ח"ו.

נכון רבויתי, אם הקב"ה הביאו לידי נסיון מוכח ומבואר שביכולתו לעמוד בו.
לדעתכם, די בסברא זו לקיים את כל הנוער שלנו?

מישהו יכול לעשות לי - ומן הסתם גם ליתר החברים - טובה, להניח למקלדת להתקרר רגע,

ולסכם - בקצרה - על מה בדיוק הנידון כאן + כל כך הרבה מלל?

(ושוב נזכרתי בבדיחה... טוב, אח"כ)

לא התכוונתי לפגוע, חו, ומחילה מכל מי שנפגע ממני.
הנושא עצמו ארוך מאוד, ובעז"ה אם יזכני ה' ברחמיו אדון בזה בהרחבה.

עתה קראתי את הספר הנ"ל.

ספר נפלא מאוד, הכתוב בשכל ישר,בצורה בהירה ומרתקת.

לפני שהוא הוציא את הספר עברו עליו הרבה מחנכים ותלמידי חכמים,ואנשים שמקובלים בציבור כאנשים שסומכים עליהם בעניני עבודת ה'.

וכל העירעורים אין בהם ממש,וגם אם יש טענה אחת או שתים, אז מה ? יש שם דברי כפירה?

וכי אנחנו צבור כה סתום ורדוד שכל משפט שאולי הוא לא נכון גורם להרס שצריך בשבילו לצאת נגדו?

מה הפחד הגדול הזה?

נראה כאילו המחנכים של הדור בטוחים שהם מחנכים את כל הציבור לשקר, והם מפחדים שאי מישהו יגלה את האמת...

בנוסף שרק גדול אחד העיר את הערתו ולא עוד אף אחד שנתן הסכמה ושיבח את הספר.

ושוב נזכרתי בבדיחה... טוב, אח"כ)

משנכנס אדר מה עם הבדיחה?

אבי ישועה כתב:

ס''ק כתב:יש להזכיר גם, כי אחד ממטרותיו של הבלבבי הוא להחדיר את תורת החסידות לציבור הליטאי, ואף שאין לי כל התנגדות לזה,

יש לציין שמר 'בלבבי' שליט"א סבור שגם הציבור החסידי צריך בדק בית אל המקורות, ובעצם מתכוין להנחיל את דרך החסידות לאלו שנקראים היום חסידים וגם לליטאים ספרדים ומזרחיסטים

ספרי החסידות הראשונים קבלו הסכמה בשם ספרי עבודת ה'
ובמה שנקרא "ליטאי" כמעט אין ספרים בעניין זה ולכן המחפש בזה מוצא בספרי חסידות
וכידוע בספרי המכתב מאליהו ותלמידיו
וגם נפש החיים נכתב בעקבות ספרי חסידות

יוסי 10 כתב:מה הפחד הגדול הזה?

נראה כאילו המחנכים של הדור בטוחים שהם מחנכים את כל הציבור לשקר, והם מפחדים שאי מישהו יגלה את האמת...

הרבה צדק יש במשפט האחרון הזה.

מאיר דב כתב:

יוסי 10 כתב:מה הפחד הגדול הזה?

נראה כאילו המחנכים של הדור בטוחים שהם מחנכים את כל הציבור לשקר, והם מפחדים שאי מישהו יגלה את האמת...

הרבה צדק יש במשפט האחרון הזה.

נכון, בפרט במלה "כאילו".

יוסי 10 כתב:עתה קראתי את הספר הנ"ל.

ספר נפלא מאוד, הכתוב בשכל ישר,בצורה בהירה ומרתקת.

וכי מישהו חלק על צורת הכתיבה ולא מובן לי לשם מה כתבת הכתוב בשכל ישר בצורה בהירה ומרתקת.
ואגב, לא ראיתי אותך כותב שהתחזקת מהספר וכדו' סגנון הכתיבה שלך ומבין ריסי עיניך מוכח להדיא שקראת אותו בתור ספר מתח ותו לא.