פורום אוצר החכמה

איתא בילקו"ש על הפסוק "זה ספר תולדות אדם" - שתרם אדם הראשון שבעים שנה משנותיו לדוד המלך, "וכתב עליו שטר מתנה, וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם".
נמצאנו למדים:
1. צריך שטר מתנה, ודיבור באויר לא מועיל.
2. וכן יש לדון אם מהני בכלל, דיש לומר התם שאני שאדם הראשון כביכול 'סיכם' זאת עם הקב"ה נותן החיים.
3. או י"ל, דעכ"פ יש כאן מעין אמירה שכל כך חשובים לו חיי של פלוני, עד שהוא מוכן לתרום שנה/שבוע/דקה מחייו. וזה מעין לימוד זכות להקב"ה, ראה כמה חייו של פלוני חשובים עבורינו, עד שאם היינו יכולים היינו תורמים עבורו. ובזכות זו נזכה לשנים טובות וארוכות.

כתוב בהודעה "וכל המוסיף מוסיפים לו משמים", למה הכוונה?

מי יתן מותי תחתיך - דוד לאבשלום, משה רבינו על כלל ישראל, שרה אמנו על יצחק, ועי' בהקדמת שער אפרים

מי יתן מותי תחתיך - דוד לאבשלום,

מה התכוונת להוכיח מקינת דוד אחרי מות אבשלום?

שאף שנאמר בלשון הלואי דמשמע לשון התמרמרות היינו שבאמת אי אפשר, זה רק משום שהנעשה אין להשיב והוא כבר אחרי מות, אבל אם הי' לפני מיתה יתכן באמירה בעלמא, וציינתי להקדמת שער אפרים
ועיין עוד בהעמק שאלה פ' מקץ בענין הערבות של יהודה לבנימין, ובתשובות הרשב"א תשובה לגאון מענין מכירת המצוות והזכיות, ומענין הנושא היא גם העברת הזכיות בדיבור לשון הרע המוזכר בחובת הלבבות

ננניח שניתן לעשות דבר כזה. השאלה היא אם זה ראוי? הקב"ה קצב לפלוני כך וכך רגעי חיים, ולמרן ר' פסח ניסן קאפחוביץ קצב כך וכך. לכל רגע בחיים יש תכלית, תוחלת ומשמעות. האם יש עניין שאתרום מרגעי חיי שניתנו לי לעבודת ה', לצורך המרן הנ"ל? בכלל, דבר כזה הוא פלא גדול, וכי הקב"ה מוגבל ביכולתו, שכדי להוסיף לרב קאפחוביץ יום חיים הוא זקוק לאיסוף התרומות הזה?! קיצורו של דבר: אינני מוצא את ידי ואת רגלי בנושא זה, ולענ"ד מעשה שטות הוא מתחילתו ועד סופו.

ידוע הסיפור אודות החפץ חיים, שעשו בסביבתו מגבית כזו וכשפנו אליו הסכים אחרי הרהור לתרום דקה אחת בלבד - והלימוד שרגילים להוציא מזה.

האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בשנה הראשונה לנשיאותו (תרפ"א) נפל לערש דווי ותלמידי הישיבה שם עשו מגבית כזו ונאספו תרומות הגונות... שנים שלמות נתרמו שם. התרומות נכתבו בשטר ונחתמו על ידי התורמים. אחד מהם היה החסיד הר' יהודה חיטריק, שהיה בחור כבן עשרים, שתרם לא פחות מעשרים שנה מחייו! בסופו של דבר אותו יהודי האריך ימים עד למאד ונלב"ע בחודש שבט שנת תשס"ו כשהוא בן 106 שנים ומחצה (נולד תמוז תרנ"ט). עד סוף ימיו היה בצלילות מלאה.

שיבר כתב:ידוע הסיפור אודות החפץ חיים, שעשו בסביבתו מגבית כזו וכשפנו אליו הסכים אחרי הרהור לתרום דקה אחת בלבד - והלימוד שרגילים להוציא מזה.

האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, ....

הורחב הדיבור ע"ז למעלה!

.
ייש"כ גדול להרב מעיין על הרחבת והעשרת הדברים !!

א. חיפשתי בהקדמת שער אפרים ול"מ, היכן?

ב. הפסוק "מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני" - הבינוהו המפרשים (מהרש"א; מלבי"ם שם; דרשות מהרי"ט), שנתפס אבשלום בעון דוד, וזו כונת דוד שבעיקרון הייתי ראוי למות במקומך כי אני חטאתי, וא"כ לכאו' אי"ז שייך לעניינינו.

ג. העמק דבר בבראשית (מ"ב ל"ז ומ"ג ט') אצל ראובן ויהודה, פירש שערבותם היתה, שאין ליעקב לחשוש שבעבור סכנות הדרך יקרה לבנימין אסון בידי שמים, מפני שהוא "ערב על עוונתיו לקבל דין שמים בעת סכנה תחתיו" -- משמע שבעיקרון אפשרי ערבות על חטאים,
אכן בענין מכירת מצוות, אכן הסכים רב האי גאון שאין כזה דבר, כי צדקת הצדיק לו תהיה. והסכימו לזה כולם. והנצי"ב (עצמו) ב"משיב דבר" ח"ג סי' י"ג, כתב משום, א' דבר שלא בא לעולם (ואף למ"ד אדם מקנה אין יכול כמש"ש), ב' קנין דברים, וצ"ע להבין א"כ מה קס"ד שתועיל ערבות הא ג"כ הוי דברים?

עכ"פ ל-2 טעמים אלו, ג"כ ודאי לא שייך למכור/לתת חיים - שעדיין לא באו לעולם וקנין דברים.

..

שאלה:
התורם 2 דקות מחייו, תורם לכאורה את 2 הדקות האחרונות שלו עלי אדמות כשהוא על ערש דוי לפני יציאת הנשמה.
לכאורה זו תרומה עלובה למדי, והתוצאות נראות בשטח...
צריך להציע שכל אדם יראה לבחור 2 דקות איכותיות באמצע החיים, דקות בריאות וטובות, ואותן לתרום בלב שלם.
הדבר אפשרי?

אני מקווה, בשבילך ובשביל הרמה של הפורום הזה, שאתה רק צוחק.

כמובן.
ידוע הווארט על בנה של השונמית שקם לתחייה אבל נשאר חולה... כי חיים ובריאות הם שני דינים.
וכך יש לדון בכל תרומת חיים האם אמרינן "דון מינה ומינה" (גם חיים וגם בריאות), או "דון מינה ואוקמה באתרה".

באמת הדבר פלאי אך מה נעשה ואפילו הח"ח זצ"ל תרם מחייו ומה נענה אחריו?

אני לא יודע מה אתכם אבל אני ראיתי בעלון של שבת האחרונה שאברך (מאשדוד כמדומני) החליט לאחר התייעצות עם משפחתו וגדולי הדור שברכוהו על כך, לתרום שנה (!) מחייו לר' אלישיב שליט"א.
(לפי מה שהבנתי זה היה בצנעה - משום מה התפרסם)...

יאיר כתב:באמת הדבר פלאי אך מה נעשה ואפילו הח"ח זצ"ל תרם מחייו ומה נענה אחריו?

אם הח"ח היה כותב/עושה כך מיוזמתו, מילא,
אבל יוזמת תלמידים מהישיבה שבאו אל הח"ח עם הצעה זו, וכי הוא יזרוק אותם/ילעג להם?
סה"כ הוא ניצל הזדמנות זו, ללמדם פרק ביקרות הזמן, שאילו היה ניתן לעשות כזה דבר, לא היה תורם כי אם דקה אחת בלבד.

וכי אם היה מורה להם לעזוב שטות זו לא היו שומעים לו?!
ומדוע לא עשה זאת?
אלא לדעתי ודאי שיש דברים בגו...(וכאדה"ר). [וכמו שטענו בעלון שהדבר נעשה בהתייעצות עם גדולי דור].

נו נו.
אם כן כדבריך, עליך/עלינו להסביר מהיכ"ת שיש כדבר הזה, וכן ליישב זאת עם המדרש בענין אדה"ר, שם ראינו שהוצרכו לשטר חתום כדין, וליישב זאת עם הדברים הנ"ל דהוי דשלב"ל ודברים בעלמא וכו' כאמור.

יתכן דגם שם חתמו.

עד כמה שזכור לי, בח"א ובח"ג של מאיר עיני ישראל שם נזכר סיפור זה, לא נזכר מילה אחת על שטר עדים וחתימה, אלא דיבורים בעלמא.
כמו"כ האברך בעלון הנ"ל "בהתייעצות גדולי הדור" תרם מחייו, עשו מזה סיפור, ולא הזכירו פרט כל כך "פיקנטי" שהיה שם עדים וכו'?

עכ"פ אעתיק אדביק כאן לשון הילקו"ש הנ"ל:

בראשית מא כתב:דבר אחר "זה ספר תולדות אדם" - העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות אמר לפניו רבונו של עולם לא תהא תקנה לזה? אמר כך עלתה במחשבה לפני, א"ל כמה שני חיי, א"ל אלף שנים, א"ל יש מתנה ברקיע, א"ל הן, א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה. מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם.

לא כ"כ הבנתי מה כוונת המדרש בדברי אדה"ר ששאל "מתנה יש ברקיע"? כוונתו לשאול אם יש אופציה בעולם לתת סתם מתנה? - או שזה גופא כוונתו לשאול, אם יש אופציה לתת מתנת חיים? (ומה זה "ברקיע"?)
וכאמור י"ל, דוקא שם, שהקב"ה עצמו שהוא קוצב החיים, הסכים עם אדה"ר, וחתם עצמו עד, הואיל. אבל אל"כ אולי אפילו עם שטר לא מועיל.

תפוס ל' אחרון. שאלתו היתה האם ניתן גם בענייני שמים (חיים) לתת מתנה ואפשר לומר דהשטר הוא בשביל שלא יוכל לחזור בו דאחרת הוא כדברים בעלמא ויוכל לחזור בו.

הוגה כתב:.
ייש"כ גדול להרב מעיין על הרחבת והעשרת הדברים !!

א. חיפשתי בהקדמת שער אפרים ול"מ, היכן?


..

בטח חשבת שערי אפרים לר' אפרים זלמן מרגליות ואינו אלא הקדמת שו"ת שער אפרים לר' אפרים הכהן מווילנא זקן הח"צ

..

ייש"כ, חיפשתי גם חיפשתי שם, אלא שסברתי שהוא כותב על דבר הרעיון עצמו במפורש, ולא סיפורי דברים... כך שספספתי. תודה.

לתועלתי ולתועלת שאר החברים שאין בכוחם להתאמץ בקריאת האותיות שבורות, אסקר כאן בקצרה את המסופר שם:

שו"ת "שער אפרים" לה"ר אפרים בן יעקב הכהן מוילנא, ובסוף ימיו בירושלים-בודון. יצא לאור לאחר פטירתו בשנת תל"ח, על ידי בנו ה"ר יהודה אריה ליב, בזולצבאך תמ"ח, בתוספת "הקדמה מבן הרב המחבר", בה מספר תולדות חיי אביו ועוד.

בתוך הדברים, מספר בנו של בעל "שער אפרים" - ר' יהודה אריה, על המגפה שהיתה במקומם בשנה הנ"ל תל"ח, בה נפטר תחילה בנו הגדול של ר' אפרים, ולאחר מכן נדבק אף הוא - הבן הצעיר - במחלה המסוכנת.

כשסיפר זאת לאביו הגדול, נזדעזע עד לעמקי נשמתו ו-: התעטף בטליתו, וכפיו פרושות השמים בתחנה ובקשה. וכך היה אומר הכ"ג בתפלתו, אנא השם, "יהי נפשי תחת נפש בני ידידי ויחידי, בן זקונים הוא לי, הקשיבה נא ועשה. מי יתן מותי תחתיך בזכות יצחק אבינו הנעקד בשה".

ממשיך ר' יהודה אריה בתיאורו המרטיט: "וכשמעי קול דבריו קול נהי ובכי, ישבתי על ארש דוי... ונהפכו צירי עלי כחבלי אשה, ואבכה וארימה קולי כאריה שאג שאגתי על אבי'הו, כי אלולי ששאלו סילוק'ן בפיהם, לגזור מיתה על צדיקים קשה.
- ועודנו עומד בתפלה לפני אל רם ונשא, והנה יד ה' נגעה בי, וירא אפרים את חליו, ויהודה את מזורו, ותגזור ויקם לו האומר ועושה... ויקרא לבנו [ר' יהודה הנ"ל] ארי'ה על המצו'ה, ויאמר בני יחידי... ובכה בדמעות שלישה, הנה אני אסף אל עמי לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה וכחי תשה..."

כך המשיך בצוואתו לבנו יחידו הנ"ל, והורהו על הוצאת חיבוריו, עד ש: "ויהי כאשר ויכל לצוות, ויגוע ויאסף אל עמיו... עיני עיני ירדו פלגי מים. כי נפלה עטרת תפארת אפרים..."

הרי, שבעל "שער אפרים" נפטר במגיפה בשנת תל"ח, תמורת בנו ה"ר יהודה אריה, שנפטר שנים רבות לאחר מכן, בשנת תפ"ה בערך.

וזו כוונת הרב "מעיין" בציונו לכאן, להראות שאכן מצאנו בדורות האחרונים כדבר הזה - חיים תמורת חיים ! !

..

ע"פ הערות מוה"ק לילקו"ש הנ"ל, מצאתי כעת מקבילה בבראשית רבתי מהדו' אלבק עמ' 25, שם מופיע בזה"ל: "אמר אדם להקב"ה תן לי רשות ואני אתן לדוד זה חלק טוב משנותי", הרי שלצורך דבר זה הוצרך לבקש רשות מהקב"ה, עד שאישר לו.
ובהמשך שם לאחר שמסופר שהביא הקב"ה שטר, שואל המדרש: "ואם אתה אומר לא יכול הקב"ה לעשות כזה עד שיכתוב עליו ויעיד עליו עדים ויתן לו יד? אלא שבקש הקב"ה שתהיה זאת לדורי דורות לזרעית אדם עד אשר לא יתן איש אל רעהו ממון עד שיכתוב עליו כתב ועדים נאמנים".

עוד מובא בהערות, ממבוא לאג"ב מר"ש בובר עמ' 37 מכ"י אוקספורד אגדה זו, שלאחר שאמר דוד להקב"ה "יזכה שבעים שנה משנותי ויהיו לזה, א"ל הקב"ה איני מאמינך, כשיבוא עליך משחית אתה כופר במתנה זו, מה עשה אדם כתב שטר וחתם עליו הקב"ה ואחריו אדם..."

עכ"פ משמע שאלמלי שטר יכול לכפור בזה ולא יהיה אפשר להמיתו טרם זמנו, א"כ מה יועיל לעשות כדבר הזה בלי שטר?

יפה וכמ"ש שיוכל לחזור בו. ולק"מ.

אם ניתן לכפור בזה, כבר מלכתחילה זה לא יכול לחול,
נניח שראובן מוותר על שנה לטובת שמעון והוסיפו לשמעון, אם אח"כ כשיגיע קיצו של ראובן יכול להתחרט, ירויח עוד שנה, ויתפוס החבל בשתי קצותיו?

יאיר כתב:באמת הדבר פלאי אך מה נעשה ואפילו הח"ח זצ"ל תרם מחייו ומה נענה אחריו?

הגרש"ז אויערבאך היה מספר מעשה באופן אחר, והיינו שתלמידי הישיבה בקשו לתרום שעות לימוד, והח"ח לא נענה לתרום רק דקה אחת בלבד.
ישורון טו:

הוגה כתב:אם ניתן לכפור בזה, כבר מלכתחילה זה לא יכול לחול,
נניח שראובן מוותר על שנה לטובת שמעון והוסיפו לשמעון, אם אח"כ כשיגיע קיצו של ראובן יכול להתחרט, ירויח עוד שנה, ויתפוס החבל בשתי קצותיו?

ודאי שאם השעה כבר נוצלה ע"י ראובן, שמעון לא יוכל להתחרט.

ר' חיים יש"כ, אבל לכאו' עדיפה עדות ראיה שבמאיר עיני ישראל מעדות שמיעה, לא?

* * *
ר' יאיר, כשנתעלם לרגע מהמדרש, ונדון בזה ע"פ כללי ההלכה הרגילים, תסכים איתי שברור שאין כזה דבר לתת/למכור חיים.

בין אם החסרון בדבר שלא בא לעולם הוא מצד שלא סמכא דעתיה דמוכר (נמוק"י ועוד), בין למ"ד שאף במקום דסמכא דעתיה ג"כ אין המקח חל בדשלב"ל, אלא הטעם הוא "כי אין כאן דבר שיחול עליו הקנין" (לבוש), או "שאינו שליט על ממונו טרם שבא לעולם" (חזו"א).
--- בין כך ובין כך, כאן הרבה יותר גרוע. כי הרי רוצה לתת/למכור חייו העתידיים, ותמיד זה יהיה בגדר לא בא לעולם, כי כשיבוא, זה כבר יעבור.
לעולם אין רגע בו הוא יכול לומר, הנה חיי בידי, קחם. אין כאן ממש.

[---- כל זה לבד מהבעיות ההשקפתיות בענין. טעמו של הנצי"ב במכירת מצוות, בין היתר, כי הוא מזלזל במצוותיו כשמוכרם, ה"ה לנ"ד, חייו ניתנו לעבודת ה' ומורה שאינם חשובים בעיניו עד שנותנם וכו', וכהערת הח"ח. אבל מיותר לדון על בעיות כאלו, כשהדבר בכלל אינו אפשרי, כאמור].

* * *
ואם תשאל, אם כן איך דרש בעל המדרש כנ"ל? -- יש לומר, אדה"ר קודם מת"ת וכמ"ש הריב"ש שקודם מת"ת הועיל דשלב"ל. - ובעיקר, הוא סיכם עם הקב"ה בעצמו.
בין כך ובין כך, זהו מדרש אגדה, ואין להוכיח ממנו במקום שיש לנו כללי הלכה רגילים כנ"ל, אלא פשוט צריך (או לא) לבארו איך שיהיה ע"פ ההלכות, ותו לא.

ואי בתרומת זמן חיים עסקינן עיין בשבילי ראדין אודות תרומת 5 שנים לח"ח ע"י ר"מ לונדינסקי, [מצורף קובץ]

הוגה כתב:ר' חיים יש"כ, אבל לכאו' עדיפה עדות ראיה שבמאיר עיני ישראל מעדות שמיעה, לא?

במעשה עם הח"ח לכאו' נראה דזה הכוונה גם מה שסיפרו עדי הראיה שנתנו מזמנם לזכות הגרנ"ט ולא שינוכה מחייהם זמן זה ויעבור לחיי הגרנ"ט וכן מקובל יותר לספר
אמנם אמת שמצאנו גם באופן הנ"ל להדיא גם בדורות האחרונים [כעי"ז על אנשים שהתפללו על פטירתם במקום על פטירת ילדיהם וכיו"ב]

כעין הסיפור על הח"ח [כפי הגי' האחרונה] כן מסופר גם על מרן הגרח"פ שיינברג עם גיסו הגר"מ שיין [שם היה גם לימוד לע"נ וענה כתשובת הח"ח]

המעשה ידוע, והנה ראה מש''כ הח''ח עצמו בשמיה''ל ח''ב פ''ו;

מתד אחד רואים את עצם המוסר שבסיפור - כאן בכתובים, מאידך הוא כותב שאי אפשר לתת מימי חייו?!

viewtopic.php?f=19&t=37205&p=413076&hilit=%D7%94%D7%97+%D7%97+%D7%93%D7%A7%D7%94#p413076
וע"ע כאן.

viewtopic.php?f=7&t=8788&hilit=%D7%9C%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9D+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D#p78396
וכאן.

שייף נפיק כתב:מצד אחד רואים את עצם המוסר שבסיפור - כאן בכתובים, מאידך הוא כותב שאי אפשר לתת מימי חייו?!

תלוי למי נותנים, לסתם אדם (זר) או לגרנ"ט.

אני אמור למסור שיעור בנושא מכירת שכר מצוות/ עולם הבא
ידועות לי עיקרי התשובות הנוגעות לענין ( משיב דבר, המהרש"ם, מהר"ם אלשאקר) אשר כולם פה אחד אוחזים שאין הדבר יתכן מכל וכל.

א)אני מחפש סיפורי חסידיים אותנטים של גדולי החסידות שמכרו חלק מהעולם הבא שלהם או שכר מצווה שעשו ( מעריך שקשה למצוא סיפורים מאומתים אבל אני מחפש עכ"פ סיפורים שמופיעים בספרים חסידיים ולא בעלוני שבת.)

ב) האם דיון בשאלה עצמה מופיע בספרי חסידות/ שותי"ם של פוסקים חסידיים? ( מלבד המהרש"ם)


תודה רבה

דוקא חסידיים?

כי יש מעשה ידוע עם הגר"א..

אם כבודו מתכוון לסיפור עם ההדסים אזי הוא מדבר על מכירת שכר מצווה שעוד לא נעשתה למי שאפשרה לו לעשות את המצווה, ואז אפשר להסביר זאת כחלוקה בשכר כמסייע למצווה.
אני מחפש סיפורים שבהם מוכרים גמול רוחני כמעשה מכירה רגיל. לדוג' מכירת שכר מצווה לאחר שנעשתה, לסתם אדם מן השוק.

אגב, עד כמה שאני זוכר הסיפור אינו מבוסס בכלל, אכן?

ידוע בקורות דברי ישראל, כשנחלו רבנים או אדמורים, היה מושג שאנשים תרמו ימים ושנים משנות חייהם לטובת רפואת הצדיק וכו', אני מחפש מקורות לענין זה.

כמובן בראשונה יש דברי הזהר אודות אדם הראשון שתרם שבעים משנות חייו לטובת דוד המלך ע"ה.

האם ידוע לכם עוד מקורות, ובעיקר לענין חולה וכו' והסגולה בזה.

הוד_והדר כתב:ידוע בקורות דברי ישראל, כשנחלו רבנים או אדמורים, היה מושג שאנשים תרמו ימים ושנים משנות חייהם לטובת רפואת הצדיק וכו', אני מחפש מקורות לענין זה.

כמובן בראשונה יש דברי הזהר אודות אדם הראשון שתרם שבעים משנות חייו לטובת דוד המלך ע"ה.

האם ידוע לכם עוד מקורות, ובעיקר לענין חולה וכו' והסגולה בזה.

לזכרוני בספר שיצא ע"י הוצאת מה"ק על הרב מעייני [נכתב ע"י בתו] יש סיפור מבהיל איך אביו תרם לו סך שנים, ואז אביו התמוטט ונפטר והרב מעייני המשיך לחיות את אותו סך שנים.

להחתם סופר זי"ע הי' תלמיד בשם ר' משה סג"ל נאוועמעסטער-המבורגר ז"ל, ובעת שנחלה החתם סופר סיבב ר' משה בין תלמידי חכמים ובעלי בתים שבעיר וקיבץ עבורו ימים, ועלה בין כולם כמה שנים, והביא כל זה בכתב לפני החתם סופר, ובירך אותו החתם סופר שבזכות זה יאריך ימים עד מאה שנה